פיצוץ מבוקר: כך נולד הפרויקט מהכי שאפתניים, מופרעים ומבריקים של הרוק

ב-17 בספטמבר בשנת 1991 יצאו שני אלבומים כפולים (!!!) של להקת גאנס אנד רוזס. הם נקרא USE YOUR ILLUSION וחולקו לשני חלקים. כך כמעט התפרקה הלהקה הכי מסוכנת בעולם רגע לפני שיצרה את פרויקט המופת הכי מגלומני בתולדות המוזיקה.

ב-17 בספטמבר 1991, עולם המוזיקה עצר את נשימתו. לא אלבום אחד, אלא שני אלבומים כפולים, נחתו בחנויות התקליטים באותו היום בדיוק, תחת השם המשותף USE YOUR ILLUSION. המפלצת הדו-ראשית הזו הייתה שייכת לגאנס אנד רוזס, הלהקה שהייתה באותה עת לא רק הגדולה ביותר, אלא גם המסוכנת והבלתי צפויה ביותר על הפלנטה. זה לא היה סתם מהלך שיווקי, זו הייתה מטרה מגלומנית, יצירתית וחסרת תקדים שהגדירה מחדש מה להקת רוק יכולה לעשות. תחשבו על הטירוף המוחלט של אותם ימים: אלפי חנויות תקליטים ברחבי העולם פתחו את שעריהן בדיוק בחצות, כשמאות אלפי מעריצים מילאו את הרחובות בתורים אינסופיים כדי לשים את הידיים על זה. תעשיית המוזיקה מעולם לא ראתה מפגן כוח כזה, שבו להקה אחת משתלטת בו-זמנית על המקום הראשון והמקום השני במצעד הבילבורד האמריקאי – כאשר USE YOUR ILLUSION II כבש את הפסגה ו-USE YOUR ILLUSION I התייצב מיד אחריו. שתי העטיפות האייקוניות, שעוצבו בידי האמן מארק קוסטבי על בסיס דמויות מתוך יצירת "אסכולת אתונה" של רפאל, צבעו את חלונות הראווה בצהוב-אדום ובכחול-סגול מחשמלים.

אבל כדי להבין את גודל ההישג, צריך לחזור שנה וחצי אחורה, לאירוע שנראה כמו שירת הברבור של הלהקה. באפריל 1990, ההרכב הקלאסי של הלהקה עלה בפעם האחרונה לבמה משותפת בקונצרט הצדקה FARM AID. השידור הטלוויזיוני חשף תמונה עגומה של להקה על סף התמוטטות עצבים. המתופף סטיבן אדלר, שקוע עמוק בהתמכרויות, בקושי הצליח להחזיק את המקצב. הסולן הכריזמטי והבלתי יציב, אקסל רוז, סיים את ההופעה בצרחה שנשמעה כמו מודעת אבל: "לילה טוב לעזאזל". הקהל בבית הרגיש שזה הסוף.

התיאבון להרס, כשם אלבום הבכורה שלהם APPETITE FOR DESTRUCTION, ניצח את התיאבון ליצירה. האירוניה הייתה קטלנית: מופע התרמה למען חקלאים אמריקאים הפך לזירת הוצאה להורג פומבית של הרכב הרוק הלוהט ביקום אז. אדלר נראה כמו צל של עצמו, המקצבים ברחו לו מבין האצבעות, ושאר חברי הלהקה הביטו זה בזה במבטים ששילבו ייאוש תהומי עם רצח בעיניים. כשרוז סינן את הברכה המפורסמת שלו ונעלם מהבמה בעצבים, גם גדולי האופטימיסטים לא האמינו שהחבורה המפורקת הזו תשרוד שבוע נוסף יחד.

אך מאחורי הקלעים, המציאות הייתה מורכבת בהרבה. באופן כמעט בלתי נתפס, הלהקה הייתה בעיצומו של גל יצירה אדיר. אחד השירים שניסו לנגן באותו מופע, CIVIL WAR, הוכיח שהאש עדיין בוערת. הביצוע אמנם נבלם בגלל מצבו של אדלר, שלא הצליח ללמוד את התפקיד המורכב, אך השיר עצמו סימן את הכיוון. למרות כל הבלגן והפיטורים שבאו מיד אחר כך, ערוץ התופים המקורי של אדלר הוא זה שנשאר בגרסת האולפן הסופית של CIVIL WAR. זהו למעשה השיר היחיד בכל הפרויקט הענק הזה שבו אדלר מתופף, ושריקת הפתיחה המפורסמת של אקסל היא כמו שריקת הסיום של ההרכב המקורי. 

שנים לאחר מכן, הגיטריסט סלאש השווה את שני האלבומים האלה לאלבום הלבן של הביטלס – לאו דווקא באיכות, אלא באופי. "זה היה כמו ברק שנוצר על רקע של קריסה מוחלטת", הסביר. הדמיון לביטלס אכן זעק לשמיים: שתי להקות ענק בשיא תהילתן, מבודדות באולפן, מוצפות בכישרון מתפרץ אך מרוסקות ממלחמות אגו פנימיות, שמחליטות פשוט לזרוק את כל הרעיונות שלהן אל תוך הקלחת בלי שום פילטר או צנזורה.

הזרעים נזרעו כבר בקיץ 1989. בעוד התקשורת חגגה על השערוריות, הלהקה התכנסה בסשן כתיבה פורה בשיקגו. גיטריסט הקצב, איזי סטרדלין, שהיה בתהליך גמילה ונהג לנסוע בנפרד משאר חברי הלהקה הפרועים, הגיע עם מטען יצירתי עצום. "איזי הביא לפחות שמונה שירים", סיפר אקסל רוז בראיון. "סלאש הגיע עם חומרים לאלבום שלם. אני הגעתי עם אלבום משלי. דאף מקייגן, הבסיסט, הכיר את כל החומרים של כולנו. פתאום היו לנו בערך 35 שירים שאהבנו, והיינו נחושים להוציא את כולם החוצה". איזי היה הלב הפועם והמנוע השקט של הגרוב; הוא כתב פנינים מחוספסות והביא וייב של רוק קלאסי מבית מדרשם של הרולינג סטונס, בעוד שאקסל פזל יותר ויותר לעבר מגלומניה תזמורתית בהשראת להקת קווין.

בינואר 1990, קצת יותר משנה אחרי המיני-אלבום האקוסטי המצליח שנשא רשמית את השם GN'R LIES, הם נכנסו לאולפן. כאן, הבעיות צפו ועלו במלוא עוצמתן. התמכרותו של סטיבן אדלר להרואין הפכה למכשול בלתי עביר. "אמרתי לסלאש, 'אחי, אני כל כך חולה, אני לא יכול לעשות את זה עכשיו. בואו נדחה את ההקלטות'", שחזר אדלר. אך המכונה כבר נעה. "הוא אמר לי, 'אנחנו לא יכולים לבזבז את הכסף. אנחנו חייבים לעשות את זה עכשיו'". לאחר התייעצויות עם עורכי דין, הלהקה הציבה לאדלר אולטימטום, אך תוך חודשים ספורים נאלצה לפטר אותו סופית. "הוא היה כל כך מבולגן שהוא לא הצליח לתופף כמו שצריך באולפן", אמר סלאש. "והוא שיקר לנו שהוא מתנקה. היינו באים אליו הביתה ומוצאים סמים מאחורי האסלה ומתחת לכיור". הלהקה נאלצה לשרוף עשרות טייקים מייגעים רק בשביל שיר בודד, עד שכולם הבינו שאי אפשר להמשיך להמתין לנס שלא יגיע.

עם פיטוריו של אדלר, נכנס לתמונה מאט סורום, מתופף מלהקת THE CULT. הכניסה שלו הזרימה דם חדש בעורקי הלהקה. הקטע הראשון שהקליטו יחד היה גרסת כיסוי לשיר KNOCKIN' ON HEAVEN'S DOOR של בוב דילן, עבור פסקול סרט המרוצים של טום קרוז, "ימי הרעם". סורום הביא איתו משמעת של שעון שוויצרי ומכות תופים שלקחו את הלהקה מפאנק-רוק מלוכלך ומשוחרר לצליל אצטדיונים מהוקצע ועוצמתי (ואני לא בטוח שזה לטובה מבחינת הלהקה הזו). "היינו מגיעים לאולפן בצהריים והיינו רציניים לגבי מוסר העבודה", סיפר סורום. "היינו מקליטים שיר, לוקחים הפסקה בבר האהוב עלינו לדרינק או שניים, וחוזרים לעוד שיר. אף פעם לא בזבזנו זמן על טייקים מיותרים".

במקביל, אקסל צירף חבר ותיק נוסף, הקלידן דיזי ריד. ריד, שהכיר את הלהקה מימיה הראשונים, התקשר לאקסל בייאוש וסיפר לו שהוא עומד להיות חסר בית. רוז, בלי לחשוב פעמיים, הציע לו עבודה. "הם פשוטו כמשמעו הצילו את חיי", אמר ריד. עם אנרגיה מחודשת והרכב מורחב, מכונת היצירה של גאנס אנד רוזס נכנסה להילוך גבוה. ההחלטה להוסיף קלידים במשרה מלאה עוררה מתחים מאחורי הקלעים; סלאש ודאף חששו שהלהקה מאבדת את החספוס הגיטריסטי המלוכלך שלה לטובת קיטש בומבסטי, אבל אקסל ראה לנגד עיניו יצירות מרובות שכבות וצלילים שלא היו מביישים תזמורת פילהרמונית שלמה.

התוצאה הייתה שני אלבומים שהכילו הכל מהכל: רוק כבד, בלדות פסנתר תיאטרליות, בלוז, קאנטרי וקטעים אינסטרומנטליים מורכבים. בין שלל הקלאסיקות, בלטה טרילוגיה לא רשמית של בלדות אפיות. אחת מהן, DON'T CRY, נכתבה על ידי רוז וסטרדלין וכללה קולות רקע של חבר קרוב, שאנון הון, סולן להקת BLIND MELON, שבעצמו מצא את מותו הטרגי ממנת יתר ב-1995. השיר המרגש הזה נולד אי שם בשנת 1985 בתוך חמש דקות בלבד. הסיפור האמיתי מאחוריו נוגע לבחורה בשם מוניק לואיס, שיצאה קודם לכן עם איזי ולאחר מכן עם אקסל. כשהיא החליטה לסיים את הקשר וישבה עם אקסל הנסער מחוץ למועדון THE ROXY בלוס אנג'לס, הוא פרץ בבכי והיא פשוט אמרה לו: "אל תבכה". למחרת בבוקר, רוז וסטרדלין ישבו יחד וכתבו את השיר. באלבומים הכפולים השיר מופיע בשתי גרסאות נפרדות עם מילים שונות לחלוטין – גרסה מקורית ב-USE YOUR ILLUSION I וגרסה אלטרנטיבית ב-USE YOUR ILLUSION II – עדות נוספת לכך ששום רעיון לא נזרק לפח. אבל למה, לעזאזל, לעשות סיומת מעצבנת שכזו לשיר - עם קולו של אקסל שנמשך ונמתח ושוב ושוב ושוב על אותו צליל? למה?

הון תרם את קולו גם ליצירה NOVEMBER RAIN, שיר שאקסל עבד עליו במשך שנים. שורשי השיר נמתחים עוד לתחילת שנות השמונים, כאשר טרייסי גאנז, הגיטריסט המייסד של ההרכב המוקדם, העיד כי אקסל ניגן את נעימת הפסנתר הזו כבר ב-1983 והבטיח: "יום אחד השיר הזה יהיה ענק". השיר מבוסס על סיפור קצר בשם WITHOUT YOU מאת דל ג'יימס, חבר של הלהקה. הגרסה המקורית של השיר הייתה באורך בלתי נתפס של 25 דקות. אקסל, מעריץ גדול של אלטון ג'ון, שאב יחד עם סורום את ההשראה לתפקיד התופים הדרמטי מהשיר DON'T LET THE SUN GO DOWN ON ME.

השיר השלישי בטרילוגיה, ESTRANGED, היה יצירה אישית וכואבת של רוז, שנכתבה בעקבות גירושיו מארין אברלי, בתו של הזמר דון אברלי. במקור, שלושת השירים היו אמורים להיות מחוברים, אך בסוף הוחלט להפריד ביניהם. הבלדה הזו, שנמשכת מעל תשע דקות, נחשבת בעיני רבים לפסגת היצירה של ההרכב. אין בה פזמון קלאסי שחוזר על עצמו, אלא זרם תודעה מוזיקלי מהפנט שנע בין דיכאון תהומי להתעלות נפש, כשסלאש מספק כמה מתפקידי הגיטרה הרגשיים יותר בקריירה שלו.

ולא רק בלדות היו שם: השיר YOU COULD BE MINE, שנכתב עוד בתקופת APPETITE FOR DESTRUCTION, שוגר כסינגל המוביל ונבחר לפסקול שובר הקופות TERMINATOR 2: JUDGMENT DAY, כשהוא מלווה בקליפ שבו ארנולד שוורצנגר עצמו מגיע להופעה של הלהקה כדי לחסל את חבריה ומוותר כי מדובר בבזבוז תחמושת. לצד זה התייצבו יצירות פרוגרסיביות מטורפות כמו COMA באורך של מעל עשר דקות, שנכתבה בהשראת מנת יתר שסלאש חווה, ושירים כמו GET IN THE RING שבו אקסל פתח חזית מילולית ישירה וחסרת תקדים ואיים במכות על עיתונאי מוזיקה בשמם המלא.

אבל עם יציאתם, האלבומים זכו לביקורות מעורבות שהתקשו לעכל את השפע. מגזין רולינג סטון סיכם זאת היטב: "בואו נבהיר משהו – לאקסל רוז יש כאן תת-מקלע והוא לא מפלה בין המטרות. הוא עצבני על כולם ומתלהם מילולית על הכל. לנשים קשה במיוחד עם המילים שלו. הגיטרות מהבילות, הפזמונים קטלניים, המילים מבישות. האם הדבר הזה היה שווה את ההמתנה, הטראומות והתקפי הזעם? כן, ולו רק בשביל קטעים כמו DON'T DAMN ME ו-COMA. כמה קטעים אחרים, ביניהם LIVE AND LET DIE ו-THE GARDEN, יכלו להישאר על מדף הגנוזים ולאף אחד לא היה אכפת. בסך הכל, זהו הצליל של החלום הזה שנורה לעזאזל". ומעניין לציין שבשיר THE GARDEN השתתף לא אחר מאשר אליס קופר, שתרם את קולו לדואט סהרורי עם אקסל, בעוד שהקאבר ל-LIVE AND LET DIE של פול מקרטני ולהקת WINGS הפך ללהיט ענק שנוגן ללא הפסקה בתחנות הרדיו בכל העולם (אבל בינינו, אני מעדיף את הגרסה של פול - אקסל וחבריו די שחטו את השיר וחבל).

.

אז הביקורת הזו של רולינג סטון קלעה בול. USE YOUR ILLUSION היה הכל ביחד: מבריק ופגום, שאפתני ובזבזני, רגיש ואלים. זה היה הדיוקן המוזיקלי המושלם של להקה שהגיעה לפסגת העולם, רק כדי לגלות שהאוויר שם דליל ומסוכן. החברים יצרו פסקול מרהיב וטרגי לפירוק הבלתי נמנע שלהם. זמן קצר לאחר יציאת האלבומים, איזי סטרדלין הודיע על פרישה לאחר שלא יכול היה לשאת עוד את האיחורים הכרוניים של אקסל להופעות ואת הקרקס התקשורתי המגלומני, ונטש את הספינה. מה שבא אחרי ההפגזה הזו היה תקליט קאברים זניח שנקרא THE SPAGHETTI INCIDENT – שם שנולד מתוך בדיחה פנימית על תקרית בבית המשפט בה נדרש מקייגן הבסיסט להסביר על סטיבן אדלר שהחביא סמים בקופסת טייק-אוויי של ספגטי. עכשיו - תשתמשו באילוזיה שלכם!

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459