לאחר שנים של שירות פעיל, המוני אנשים הכריזו על התקליט כמוצר גמור. "זה סוס מת. זה נשרט. זה מתלכלך. זה מתעקם. זה גדול מדי. הסאונד לא משובח". הם (כמוני...) אמרו כך ומיהרו למכור את כל אוסף התקליטים. כי מלך חדש נכנס לזירה. לא אשכח את הפעם הראשונה, כנער באייטיז, שחבר של אבא שלי, שעבד בחברת תקליטים בארץ, הדגים לי בביתו את הדבר הזה.
לראשונה ראיתי כיצד הוא החליק את עיגול הפלסטיק הקטן, עם החור באמצע, למגש, המגש נסגר באופן מרשים ועתידני ולפתע נשמעו בחדר צלילים נקיים ביותר, בבהירות דיגיטלית שלא ניתן היה להשיג בעבר. הדהים אותי גם שהוא אמר לי, בעודי מנסה להבין מה קורה פה, שהתקליטור (כך זה נקרא אז פה) לעולם אינו נשרט, לא מושפע מטביעות אצבעות - ושהוא מושלם מכל הבחינות. אה כן, הוא גם מכיל יותר זמן של מוזיקה - עד כמה שניות פחות משמונים דקות.
אז מתי נזכה לרוק ישראלי בתקליטור?
רגע, רגע... לא מהר מדי. האלבום הראשון, בעולם הרוק, שיצא על גבי קומפקט-דיסק היה 52ND STREET, של בילי ג'ואל, שיצא ביפן בשנת 1982. לצדו יצאו אז גם האלבום EVE (של אלן פארסונס פרוג'קט), I AM (של אדמה, רוח ואש), TIME (של אי.אל.או), THE VISITORS (של להקת אבבא) ו- SHIP ARRIVING TOO LATE TO SAVE A DROWNING WITCH (של פרנק זאפה).
התקליטור הראשון, מעולם הרוק, שיצא בארה"ב היה BORN IN THE USA, של ברוס ספרינגסטין. זה היה בשנת 1984.
כשאנשים חובבי סאונד נתקלו בפורמט המרהיב והקומפקטי הזה, הראש החל לכאוב והמחשבות ניקרו; מה לעשות? לשדרג את כל מערכת הסטריאו? לעבור לבית עם סלון משביע רצון יותר מבחינה אקוסטית? בארץ עוד לא יצא הפורמט הזה לחנויות באופן סדיר ולהקות ישראליות / זמרים וזמרות מקומיים בכל הז'אנרים במוסיקה רק יכלו לחלום שתוצרתם תוטבע על הפורמט הדיגיטלי הזה.
בארה"ב הובנה מיד הבעיה, עם מכירת הדיסקים. חברות יצרו שם דיסקים באיכויות לא טובות ולקוחות רבים פנו חזרה לחנויות כדי להתלונן. המוכרים כבר ידעו היטב מה לעשות בעניין, תוך שימוש בטקטיקה; להחליף את הדיסק הנחות בדיסק חלופי, שנקראה אותו הדבר אך מבלי שהצרכן יידע שהחברה דאגה בינתיים להפיק מהדורה מתוקנת.
כך חברת התקליטים (ועתה הדיסקים), קולומביה רקורדס, הורתה להציע תחליפים לכל לקוחות ממורמרים שביקשו. זו הייתה הודאה פומבית מאוד שהכל לא היה כמו שצריך בעולם התקליטורים. מה שהפך את הווידוי הבעייתי הזה לקצת יותר קל עבור החברה היה התירוץ שלה: "היי, זו לא הייתה אשמתנו. האספקות הראשונות של הדיסק הגיעו מיפן על ידי מפעל עצמאי, עם חומרים נחותים ובקרת איכות מרושלת. המהדורה המאוחרת יותר, תוצרת ארה"ב, היא הסטנדרט הצפוי".
כמה מעריצי U2 לא אהבו את הצליל כשהקשיבו את התקליטור THE JOSHUA TREE. גם הלהקה לא אהבה כששמעה את הדיסק לראשונה. זמן קצר לאחר מכן U2 ביצעה כמה שינויים בהשוואת הסאונד בתקליטור כדי לשפר אותו. העבודה נעשתה בניו יורק וניתן לזהות תקליטורים חדשים ומשופרים רק על ידי סימון RE1 במספרי מטריצת הטבעת המרכזית בגוף הדיסק. מה שאומר, כמובן, שלאלפי מעריצי U2 היה או יש דיסק שהסאונד שלו לא מוצא חן בעיני הלהקה.
באופן כללי, האשמה לתקלות בתקליטורים הוטלה על חברת התקליטים הנוגעת בדבר. רימאסטרינג - העברת מוזיקת רוק מההקלטות האנלוגיות המקוריות לקלטת הדיגיטלית הנדרשת להכנת תקליטור - הייתה מלאה בסכנות אפשריות. רימאסטרינג מהעתקים של קלטות המאסטר המקוריות (או עותקים של עותקים) ולא מהמאסטרים המקוריים של האולפן תמיד הביאו לאיכות סאונד ירודה. מכיוון שכל עותק אנלוגי הוא דור נוסף שהוסר מההקלטה המקורית, איכות הסאונד המוקלט יורדת ורעש הקלטת עולה, מה שנותן לטכנאי הרימאסטרינג פחות מה לעבוד איתו אלא יותר מה לעשות למנוע רעש. זה לא נדיר שקלטות מאסטר מקוריות אבדו - הסבירות שזה יקרה להקלטות מוקדמות הייתה ניכרת שכן בזמן ההקלטה מעטים חשדו שהם היו שותפים ליצירת אגדה וכתוצאה מכך העניקו כבוד מועט למאסטרים האנלוגיים.
בגלל זה, למשל, הדיסקים הראשונים שיצאו לאריק קלפטון (SLOWHAND ו- 461OCEAN BOULEVARD) נשמעו מרושלים; הם שוחזרו ממאסטרים מועתקים שהיו בהמבורג, בעוד שהמאסטר המקורי היה נעול בכספת בניו ג'רזי. רוכשי שני תקליטורים של להקת הבירדס נבהלו לשמע צלילים מתנודדים ועמומים שהגיעו מהרמקולים. התברר כי לחברת CBS לא היה את ערוצי המקור כדי לשפר את הצליל ומה שהיה לה הועבר לפורמט דיגיטלי במכונה תקולה. התוצאה הייתה מזעזעת.
כן, אז למרות ההבטחות לסאונד נקי ואמיתי יותר- הגל הראשון של הקומפקט דיסק ניחן בבעיות רבות. עם זאת, מחיר כל תקליטור אז היה גבוה מאד ואנשים נאלצו למכור המון תקליטים כדי לממן אוסף התחלתי קטן יחסית מהפורמט הדיגיטלי הנחשק.
נו, אז מה עם מוסיקה ישראלית בסיפור?
בשנת 1986 חתמה חברת סי.בי.אס בישראל על חוזה לשנה עם מפעל דיסקים באירופה. הבשורה הדיגיטלית בדרכה לארצנו! בינתיים לא היה ברור האם לקרוא לילד החדש בשם תקליטור או, בראשי תיבות, ת"ק.
בהמשך שנות השמונים זכינו לקבל בחנויות התקליטים דיסקים בודדים של מוזיקה ישראלית, אם מדובר בלהקות רוק ישראליות כדוגמת להקת כוורת, שערכה מחדש את שלושת תקליטיה והתאימה אותם לפורמט החדש (תוך שימוש לא פעם בהמרה מתקליט שחוק - בגלל מחסור במאסטרים או זמן לעבודה באולפן) או הזמרת ענת עצמון.
בהמשך, כמובן, עולם שלם של רוק ישראלי קיבל ייצוג על גבי תקליטורים. רבים גם הבינו את חשיבות קטעי הבונוס שאפשר לצרף לכל תקליטור וכך קיבלנו גם להקות רוק כמו הצ'רצ'ילים ותמוז, שבנוסף לתקליטיהם המוטבעים דיגיטלית זכינו גם לבונוסים מפנקים. זה כפיצוי לעטיפה המוקטנת, לעומת עטיפת התקליט הברורה. רק מה? שנים לאחר מכן הובן שהקומפקט דיסק לא מושלם, הסטרימינג תפס את מקומו ומי שחזר בגדול למשחק הוא התקליט. איך שגלגל (תקליט) מסתובב לו.
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות לועזיות? החיפושיות? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.
