כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-20 באוקטובר (20.10) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "כלומר, מילים חשובות. יש להן את הכוח להרים אנשים, או מה שהן עושות, אבל הרוח האמיתית של הרוק'נ'רול עדיין נמצאת במוזיקה" (טום פטי)
ב-20 באוקטובר בשנת 1961 יצא תקליט פסקול רביעי לאלביס פרסלי. הפעם זה לסרט בשם BLUE HAWAII.
בתקופה הזו כבר היה אלביס כבול, במסגרת חוזה שחתם בלחץ המנהל שלו, לעשיית סרטים מסוג ב'. העלילה לא הייתה הדבר הכי חשוב בהפקה הזו. גם לא השירים. העיקר שיהיה את השם של אלביס פרסלי מוטבע במוצר, כדי למכור עוד ועוד ועוד. רבים ראו בצעד זה שלו את התאבדותו המקצועית, כי התרחק מהרוק'נ'רול בו עסק לפני שהתגייס לצבא.
נו, אז על מה סרט הקומדיה הקליל והנוסחתי הזה? ובכן, צ'אד גייטס (הלא הוא אלביס פרסלי) בדיוק יצא מהצבא, ושמח לחזור להוואי עם הגלשן שלו, החברים שלו לגלישה ולחברתו. אותו בחור היה עשיר אך רצה לזרוק הצידה את מעמדו הפריבילגי ולאמץ את תרבות האי. אביו רוצה שהוא ילך לעבוד בחברת הפירות הגדולה בדרום הוואי, אבל צ'אד נרתע מזה, אז הוא הולך לעבוד כמדריך טיולים בסוכנות של חברתו. זו העלילה. העיקר שיש אלביס שזז בקלות מסצנה לסצנה, סיפק את כל ארבעה עשר השירים עם קסם ופלא
(אפילו הגרוע שבהם מושר יפה), ולרוב נתן את מראה של בילוי טוב. ובכל זאת, מתחת לפני השטח, יש תחושה של אלביס מבולבל שנאלץ לדקלם שורות של טקסטים מביכים רבים ותנועות גוף מוכרות שהוא תמיד טען שהן טבעיות למוזיקה שלו צורפו עתה לשירים מטופשים, כאילו היו בדיחה. לא סתם מעריצים רבים חשו שאלביס נטש את הרוק'נ'רול פה.
אה כן... ויש פה דווקא שיר אחד חשוב מאד - CAN'T HELP FALLING IN LOVE. הוא נכתב על ידי כותב השירים ג'ורג' וייס, שטען כי לא מפיקי הסרט ולא מקורביו של אלביס אהבו את הקלטת הדמו של השיר, אבל אלביס התעקש להקליט אותו לסרט. וייס, שמת ב-2010 בגיל 89, היה מנהיג להקה צבאית במלחמת העולם השנייה. למרות היותו אחד משירי האהבה הגדולים של הסיקסטיז (זה היה "שיר האהבה" הפופולרי והמפורסם ביותר של אלביס), הוא לא הושר לאהבתו בסרט של אלביס אלא לסבתו לרגל יום הולדתה. בסצנה, אלביס מציג בפניה תיבת נגינה. כשהיא פותחת אותה, השיר מתנגן ואלביס שר לה יחד עם זה.
ב-20 באוקטובר בשנת 1980 יצא תקליט הבכורה של להקת U2 ושמו BOY.
SIDE 1
1. I Will Follow
2. Twilight
3. An Cat Dubh
4. Into The Heart
5. Out Of Control
6. Stories For Boys
SIDE 2
1. The Ocean
2. A Day Without Me
3. Another Time Another Place
4. The Electric Co
5. Shadows And Tall Trees
הביקורת ברולינג סטון, אותה שלפתי מארכיון העיתון שברשותי, הייתה אז כזו: "השיר הבולט בתקליט הזה, של נערי הפלא האיריים, הוא I WILL FOLLOW, שמהווה את הסינגל המושלם. עם הקצב המדבק שלו והפזמון שמושר כמנטרה זה שיר שמתאים לרחבת הריקודים. חבל ששאר האלבום לא משתווה לזה.הלהקה מנגנת בצורה חכמה, עם בס כבד שנמצא בסגנון טראנס-פופ, עם קול רגשני של בונו וצלילים מגוונים מגיטריסט שקורא לעצמו THE EDGE. אבל השירים, בעיקר על כאבי התבגרות, לא מאוזנים. אנו מקווים שהלהקה הזו תצדיק בהמשך את התלהבות חברת התקליטים שהחתימה אותה. בתקליט זה יש כבר את הניצוץ המסחרי ויש כישרון, פוטנציאל וקסם אישי. אבל כמשהו שאמור להיות הדבר הגדול הבא, הם רק נמצאים מאחורי משהו חדש באמת".
ב-20 באוקטובר בשנת 1973 ניגן הגיטריסט מיק רונסון עם דייויד בואי על אותה במה בפעם האחרונה, לשנים רבות קדימה, מאז שהשניים נפגשו לראשונה. רק מאתיים איש ראו את ההופעה הזו, שהייתה למעשה סשן צילום לתוכנית טלוויזיה אמריקאית בשם 'מידנייט ספיישל' וקיבלה את השם 'מופע הרצפה של 1980'.
רונסון יצא מהאולפן ולא חזר יותר לנגן עם בואי עד שנת 1983, כשהתארח בסיבוב ההופעות שנקרא SERIOUS MOONLIGHT.
בין שתי הנקודות האלה של השניים נהג בואי בעיקר לשטוף את ידיו משיתוף הפעולה שלו עם רונסון. בשנת 1976, כשהיה שקוע בהתמכרות לקוקאין, אמר בואי כי נתן ללהקת העכבישים מהמאדים הרבה יותר ממה שהגיע להם. הוא הוסיף כי חש משועמם בלהקה ההיא. הדבר העניק לרונסון מורת רוח רבה. הוא העניק חיים רבים ליצירה של בואי, הזניק אותו לתהילה וחש כי נזרק בצד הדרך. מה גם שקריירת הסולו שניסה לפתח התרסקה לרצפה. בואי אמר עליו באותה שנת 1976: 'מיק רונסון יכל להיות מדהים. מעניין מה קורה איתו כי לא דיברתי עימו מזה כמה שנים'.
רונסון הפגוע, השיב מצדו בראיון: 'דייויד תמיד זקוק למישהו לצידו שיהיה השוטה שלו. זה שיחטוף את החבטות. הוא צריך מישהו כדי שהוא יצטרך להשתחוות לפניו'. בואי השיב להערה זו: 'לי יש את אלוהים. מה יש למיק רונסון?'.
דנה גילספי, שהייתה בת טיפוחיו של בואי בתחילת הסבנטיז, סיפרה: 'דייויד פעמים רבות נתמך על ידי רונסון. אבל כשדייויד לא צריך תמיכה של מישהו, הוא מנתק איתו מיד את קשריו. ככה זה עם דייויד ומיק מאד נפגע מזה כשדייויד לא החזיר לו טלפונים'.
בשנות השמונים היה כבר בואי מפוייס יותר עם העבר שלו ועם המחשבות על רונסון: 'מיק היה האיש המושלם לעזור לי בעניין זיגי סטארדאסט. הוא היה היתד באדמה. כצמד רוק היינו טובים, לדעתי, ממש ברמה של מיק ג'אגר וקית' ריצ'ארדס'. בשנת 1992 בואי ורונסון עמדו על במה אחת והופיעו בקונצרט שנערך לזכרו של פרדי מרקיורי. הפעם הם לא נראו קרובים זה לזה. זו הייתה הפעם האחרונה.
להזמנת הרצאת הבוטיק "סטאר מן - הסיפור של דייויד בואי" והרצאות אחרות: 050-5616459
ב-20 באוקטובר בשנת 1967 נערכה הופעה בעייתית מאד של להקת הדלתות באוניברסיטה במישיגן. מה בדיוק קרה שם? הרשו לי לדווח לכם:
ההופעה הזו הפכה בעייתית בגלל בעיות השתייה המוגזמות של ג'ים מוריסון. בעוד חבריו ללהקה כיוונו את כליהם, החל מוריסון השיכור לקלל את הקהל. היה ברור שהוא במצב רוח רע. בטון ציני הוא שאל את הקהל מה ברצונו לשמוע. אז הציע להם את השיר "לואי לואי", שהיה אחד השירים המאוסים על מוזיקאים רבים אז, כי להקות אין ספור נהגו לבצע לו גרסאות כיסוי בהופעותיהן במועדונים השונים.
ריי מנזרק ראה שהמצב לא תקין וביקש שמישהו ילווה את מוריסון אל מחוץ לאולם ושהם יחזרו אחר כך להופיע. שני אנשים התנדבו להיצמד אל מוריסון בשני צדדיו והובילו אותו למרתף המתחם. שם היה חדר ההלבשה.
שם התעורר לפתע מוריסון משכרותו, הדליק סיגריה ונראה לא מרוצה מהמצב, כשהוא נשען על קיר. שאר חברי הדלתות נכנסו לחדר ההלבשה וניצבו מולו. איש מהם לא מדבר. בינתיים חזרה להקת החימום (THE LONG ISLAND SOUND) לבמה, כדי לעורר קצת את העניינים. הם הופיעו במשך כחצי שעה שבמהלכה התאושש מוריסון.
כשהוא חזר לבמה, החל לפתע לשיר בקול פאלצט גבוה ומטריד, כשברור שהוא ממשיך לעשות צחוק מהקהל. שאר חברי הדלתות מבולבלים ונבוכים ממה שהוא מעולל להם. הקהל ההמום לא ידע כיצד להגיב. מוריסון המשיך לשיר בקול גבוה ומתריס גם בשיר השני והיה ברור כי הוא רוצה לעשות צחוק ולא לנהוג במקצועיות בימתית.
הקהל החל להראות סימני עצבנות ושרק בבוז. מוריסון השיר להם "לכו להזדיין!". הגיטריסט רובי קריגר והמתופף ג'ון דנסמור עזבו את הבמה בגועל. מוריסון נשאר עם האורגניסט ריי מנזרק והם ביצעו שיר חדש בשם "מאגי מגיל". ההופעה הזו הפכה להיחשב כאחת הגרועות ביותר בקריירת הלהקה. אבל אחד שעמד בקהל לקח ממנה אלמנטים חשובים שאותם ישים באדיקות בלהקתו העתידית. קראו לו ג'יימס ניוול אוסטרברג ג'וניור. אבל בהמשך הוא יזדהה כאיגי סטוג' ולהקתו תיקרא THE STOOGES. כן, זה הוא איגי פופ הידוע ומוכר כיום לכל חובב רוק.
להזמנת הרצאת הבוטיק "הרוכבים בסערה - הסיפור של להקת הדלתות" והרצאות אחרות: 050-5616459
ב-20 באוקטובר בשנת 1969 יצא בארה"ב אלבומם השלישי של ג'ון לנון ויוקו אונו, תחת השם "אלבום החתונה".
מי שחיפש בו מוזיקה בסגנון הביטלס קיבל מתנת חתונה שונה לגמרי. האלבום יצא בעטיפה מהודרת שכללה גם עוגת חתונה מקרטון, צילומי כתבות וצילום תעודת הנישואין של השניים. חברת EMI נתקלה בבעייה בזמן הדפסת עותקי הפרומו של האלבום, וכדי לשלוח אותו בזמן למבקרי המוזיקה נמצא פיתרון מקורי - הדפסת כל צד באלבום על גבי ויניל נפרד (כאשר צדו השני חלק).
כל מבקרי המוזיקה הבינו מה לעשות, חוץ מריצ'רד ויליאמס, כתב המלודי מייקר, שהקשיב לארבעת הצדדים קשב רב וכתב: "זה אולי האלבום המהודר ביותר שיצא עד עכשיו בתחום המוזיקה הפופולרית. באלבום הזה ג'ון ויוקו שרים, צועקים, רוטנים, מפתים, מתחננים, מאיימים ותובעים זה מזו. ברגע שהמאזין נכנס לצליל שלהם (עדיף עם אוזניות), מתגלים היבטים נוספים. הלמות הלב מזכירות הלמות תופים אפריקניים. הצדדים השני והרביעי מכילים צליל סטאטי שנוצר באופן אלקטרוני. זה נשמע צחיח ביותר, אבל בהקשבה חוזרת ניתן לגלות כי הצליל זז במקצת בתדר שלו ויוצר עניין. הצד השלישי הוא המגוון ביותר, עם הדבקת צלילים וראיונות עם השניים. האלבום הזה ודאי יעניין מאזינים בעוד עשרים שנה מעכשיו. מעניין מה נחשוב על עצמנו אז".
ג'ון ויוקו צחקו למקרא הביקורת ושלחו למערכת העיתון תגובה: "ריצ'רד היקר. תודה רבה על הביקורת הפנטסטית שפרסמת על אלבום החתונה. אנחנו שוקלים להוציא את הצדדים שהתעכבת עליהם בתור האלבום הבא שלנו. אולי אתה צודק באמירה שאלה הצדדים הטובים. שנינו מרגישים שזו הפעם הראשונה בה מבקר מוזיקה האפיל על האמן, ואנחנו ממש לא מתבדחים".
הנה עוד ביקורות מאז ששלפתי על תקליט זה מעיתוני הפופ הנדירים של אז:
"בהצלחה לג'ון ויוקו. בעולם בו מקוריות הופכת לדבר נדיר יותר מיום ליום - הם בהחלט מקוריים" (עיתון NME)
"בשבילי היה זה מלהיב, זה עשה לי משהו, לעתים מפחיד, אבל זו אהבה" (עיתון רקורד מירור)
"רק הקטע PEACE LECTURE בצד השני מעניין. כל השאר זה שיעמום אחד גדול ונוראי, חוץ מהעיצוב היפה של העטיפה" (עיתון דיסק אנד מיוזיק אקו)
עוד רבות על ג'ון ויוקו מאותה תקופה תמצאו בספר על הביטלס, "ביטלמאניה!"
גם זה קרה ב-20 באוקטובר:
- בשנת 1950 נולד טום פטי. הוא מת באוקטובר 2017.
- בשנת 1970 נאלץ ריי דייויס, סולן להקת הקינקס, לטוס בחזרה ללונדון מארה"ב על מנת להקליט מחדש שורה מהלהיט האחרון של הלהקה, שנקרא APEMAN (איש קוף). זאת בגלל שהשורה THE AIR POLLUTION IS FOGGIN UP MY EYES ('זיהום האוויר מערפל את עיניי') נשמע לבעלי תחנות רדיו כ- FUCKIN UP MY EYES ('זיהום האוויר מזיין את עיניי'). דייויס, שלא רצה לפספס הזדמנות להפיכת שירו ללהיט, קיבל החלטה לטוס ולבצע את השינוי.
- בשנת 2002 איים סטיבי וונדר בפומבי שיתבע את אמו. זאת בגלל שכתבה בספרה האוטוביוגרפי שסטיבי איבד את בתוליו לזונה. הנתון הזה הושמט מההוצאות הבאות של הספר.
- בשנת 1968 טס פול מקרטני לניו יורק על מנת לבלות שם עשרה ימים בחופשה עם אהבתו החדשה, לינדה איסטמן.
- בשנת 1947 נולד הגיטריסט ג'ו וולש, שהיה בלהקת JAMES GANG שלאחריה פצח בקריירת סולו וגם הצטרף במקביל ללהקת EAGLES.
- בשנת 1968 פנה אלברט גרוסמן, המנהל של ג'ניס ג'ופלין, לגיטריסט מייק בלומפילד בהצעה להקים הרכב חדש לזמרת שלו. בלומפילד סירב.
- בשנת 1945 נולד ריק לי, המתופף של להקת TEN YEARS AFTER.
- בשנת 1967 פתח דייבי ג'ונס, אחד הזמרים מלהקת המאנקיז, חנות בוטיק בגריניץ ווילג' שבניו יורק. שם החנות היה 'זילץ'...'
- בשנת 1950 נולד גארי גרין, הגיטריסט של להקת הרוק המתקדם הבריטית ג'נטל ג'יאנט.
- בשנת 1968 נעצר ג'ק ברוס בגבול בין ארה"ב למקסיקו אחרי ששהה קצת בטיחואנה. אנשי הגבולות מצאו אצלו בקבוק עם משקה אלכוהול מקסיקני שבתחתית שלו תולעת אמיתית ושמנה. הדבר הזה הוביל למעצר של כמה שעות.
- בשנת 1942 נולד נורמן גרינבאום, שלהיטו הגדול היחיד היה SPIRITS IN THE SKY מתחילת הסבנטיז.
- בשנת 1977 עמד סטינג להופיע עם להקתו החדשה, פוליס, בפריז. כדי להעביר את הזמן לקראת ההופעה הוא הלך לרובע הזונות והביט בסחורה שהוצגה בחלונות. זה הביא לו את הרעיון לכתוב שיר על פרוצה ושמה רוקסן.
- בשנת 1951 נולד אל גרינווד, נגן הקלידים וההאמונד בהרכב המקורי של פורינר.
- בשנת 1946 נולד דוואן אולמן, הגיטריסט של להקת THE ALLMAN BROTHERS. הוא נהרג בשנת 1971 בתאונת אופנוע.
ב-20 באוקטובר בשנת 1976 יצא האלבום ZOOT ALLURES של פרנק זאפה.
SIDE 1 1. Wind Up Workin' in a Gas Station 2. Black Napkins 3. The Torture Never Stops 4. Ms. Pinky
SIDE 2 1. Find Her Finer 2. Friendly Little Finger 3. Wonderful Wino 4. Zoot Allures 5. Disco Boy
השנה ההיא לא הייתה קלה עבור זאפה; הוא היה מסוכסך קשות עם מנהלו, הרב כהן, והקשר נותק סופית בחודש מרץ 1976. תביעה משפטית שהגיש זאפה נגד כהן הייתה צעד בלתי נמנע מבחינתו. הוא רצה לצאת מחברת התקליטים DISCREET, אותה הקימו השניים ב-1973, ולהצטרף לחברת WARNER BROTHERS.
זאפה רצה להרשים את האחים וורנר בכך שהביא להם כמה קופסאות של סלילי טייפ, שהפכו בהמשך לתקליטים שקיבלו את השמות SLEEP DIRT, STUDIO TAN ו- ORCHESTRAL FAVOURITES. זאפה העניק אותם לחברה, ללא הצעות לעטיפה או קרדיט הנגנים שניגנו בהם.
תקליט נוסף שהוא שלח לחברה, באותו זמן, כבר היה עם עטיפה מוכנה. מה שהפך בהמשך להיקרא ZAPPA IN NEW YORK. האחים וורנר היו צריכים לתת לזאפה 60,000 דולר מקדמה עבור כל הוצאה שיעשו אך הכסף לא זרם מהם לכיוונו. לבסוף הושג הסכם מחוץ לכתלי בית המשפט בעניין, אך המשפט עם הרב כהן גרם לנזקים. זאפה לא יכל לגעת בכספים שהיו אמורים להגיע אליו מהאחים וורנר כי התביעה מול כהן הקפיאה אפשרות שלו להגיע אליהם.
הדברים הגיעו לכך שאפילו נחסמה בפניו הגישה להיכנס לחדר החזרות שלו וגם לא לגעת בארכיון הטייפים והסרטים שלו. רק בשנת 1982 הוא זכה, מטעם בית המשפט, לחזור ולשים ידיו על הארכיון שלו.
זאפה היה זקוק לפתרון כדי להופיע מבלי שייחסם על ידי כהן. הפתרון שלו היה לשים בצד את השם של להקתו, THE MOTHERS OF INVENTION, ולהתחיל להופיע רק תחת שמו. כמו כן, הוא הביא לשירותיו מנהל חדש.
המאבקים המשפטיים שלו גרמו לדחייה בהוצאת התקליט ZOOT ALLURES וגם תקליט שעשה עם קפטיין ביפהארט, בשם BAT CHAIN PULLER. זאפה מצדו לא להסכים לשחרר לביפהארט כמה שירים שנעשו בהפקתו, כדי שיעשה בהם שימוש כרצונו. הדבר גרם לקרע ביניהם.
התקליט ZOOT ALLURES היה גרסה מקוצרת לאלבום כפול, שהיה אמור לצאת במקור תחת השם THE NIGHT OF THE IRON SAUSAGE (הלילה של נקניק הברזל). השם ZOOT ALLURES הוא סלנג צרפתי למה שנאמר בהבעת פליאה. משהו כמו GOD DAMNED IT באנגלית.
מי ששם לב לכיתוב היפני על עטיפת התקליט, מתחת לדמותו של זאפה, ותהה מה זה אמור להביע, ובכן הכיתוב אומר את המילים FU-RAN-KU ZAP-PA. צילום העטיפה מראה ארבעה אנשים: זאפה, המתופף טרי בוזיו ושני אנשים שכלל לא השתתפו בתקליט והם הקלידן אדי ג'ובסון והבסיסט פטריק אוהרן, שהצטרפו ללהקתו של זאפה בחודשי הקיץ של 1976.
האלבום נפתח בשיר WIND UP WORKIN' IN A GAS STATION הקצבי. "הנה שיר שיכול לפגוע בכמה / אם זה קורה, סימן שאתם טפשים", כך שרים זאפה ודייבי מויר על ההתחלה. מכאן אנו הולכים לקטע האינסטרומנטלי BLACK NAPKINS, שהוקלטה בהופעה באוסקה, יפן, ב-3 בפברואר 1976. זו ההקלטה החיה היחידה באלבום. ובכל זאת, זאפה ערך את זה באולפן. את השם לקטע זה הביא זאפה לאחר ארוחת חג הודיה מבאסת שחווה עם להקתו במילוואקי, בנובמבר 1975. האוכל נראה רע ומה שהכי עיצבן את זאפה היה המפיות השחורות שהונחו ליד הסכום.
השיר THE TORTURE NEVER STOPS, עם הגניחות הנשיות בו שסיפקה להקלטה אישתו של זאפה, גייל, נכתב במקור תחת השם WHY DOESN'T SOMEONE GET HIM A PEPSI והיה אמור להיכלל בתקליט המשותף של זאפה עם ביפהארט, משנת 1975, בשם BONGO FURY. את הגרסה הראשונה של השיר הזה אפשר לשמוע בחלק הרביעי מסדרת ההופעות שזאפה הוציא בשם YOU CAN'T DO THAT ON STAGE ANYMORE.
ויש את השיר על אביזר מין בשם MS. PINKY, שאת המודעה עליו ראה זאפה במגזין פורנוגרפי מפינלנד ושמו KALLE.
תמונה מסשן הצילום לעטיפת התקליט:
ובכן, צד א' של התקליט הסתיים והגיע הזמן לצד ב', שנפתח עם השיר FIND HER FINER המלודי והחביב.
הקטע אחריו הוא FRIENDLY LITTLE FINGER שהוקלט בחדר הלבשה לפני מופע בניו יורק. לאחר מכן הוסיף זאפה צלילי נגינה באולפן.
הקטע WONDERFUL WINO נכתב ובוצע רבות כבר כמה שנים לפני כן. זה לחן משותף של זאפה עם גיטריסט בשם ג'ף סימונס, שנהג להיכנס ולצאת כמה פימים מהרכבי העבר של זאפה. השיר הזה נמצא בגרסה מוקדמת בתקליט הסולו של סימונס, LUCILLE HAS MESSED MY MIND UP, שיצא בשנת 1970.
וגם קטע סיום לתקליט בשם THE DISCO BOY, שזאפה קיבל השראה לכתוב אותו אחרי ביקור במועדון דיסקו, בשם THE DISC CLUB, שבדנמרק. זאפה: "זה היה מועדון עלוב שניסה להיראות מתוחכם. זה ממש היה מביך. העיצוב היה כמו בסלון של אחוזת פלייבוי או משהו דומה וכולם רקדו לצלילי התקליטים עם מקצבי הרובוט שבהם. ההשראה לכתיבת השיר הזה צצה לי שם כשעמדתי בתור לשירותים. אז ראיתי את כל רקדני הדיסקו שבאים לעשות כאילו בא להם להשתין אבל ראיתי שמה שהם רצו זה רק להיכנס ולהביט בעצמם במראה, לסדר את השיער ולחזור לרחבה. כשחזרתי משם למלון כתבתי מיד את השיר הזה".
ברולינג סטון נכתב בזמנו בביקורת על התקליט: "עם כל הכבוד לקקי, נזלת, הקאות, סקס חסר רגש, אלכוהול, חליפות זוט והבנאליות של רוק המיינסטרים, פרנק זאפה, אחד הצעירים הכועסים המקוריים של הרוק, נותר נמרץ ותקליטו החדש הוא המכה האחרונה שלו נגד האימפריה.
במילים אחרות, יש מעט רגעים של התעניינות מוזיקלית באלבום הזה, וכמעט הכל מושפע מטקסט שהוא לסירוגין חסר דעת ומתנשא, ותמיד לא מצחיק. אין צורך להזכיר לנו כי על כל יתרונות החינוך אנו עדיין עשויים 'לסיים את העבודה בתחנת דלק', וגם לא בהכרח 'מטומטמים' בגלל טוויסט כזה של נסיבות. כמו כן, איננו צריכים את ההתקפה הפוגענית (מהסיבות הלא נכונות) של WONDERFUL WINO על מלאי מחלות אלכוהוליות שכבר מתוארות ב'אקוואלונג', התקליט הרגיש והפיוטי לא פחות של ג'ת'רו טול.
כפי שניתן לצפות, הקטע הטוב ביותר פה הוא בלוז אינסטרומנטלי (הוקלט בהופעה חיה ביפן), בשם 'מפיות שחורות', בו זאפה מנגן סולו בגיטרה עם בלוז פשוט ומלודי שעובר כמה שינויים עדינים ביותר ולא אופייניים. מה שמוכיח שהמילים אצלו מנמיכות את הרמה".
ב-20 באוקטובר בשנת 1975 הופיעה להקת כוורת בערב חד פעמי שבו קטעים נבחרים מ"סיפורי פוגי" ו"צפוף באוזן" בהיכל התרבות בתל אביב.
הרצאת בוטיק על להקת כוורת, עם הסיפור של הכרתם, והרצאות מוסיקה נוספות,
להזמנה פה: 050-5616459
ה-20 באוקטובר בשנת 1977 הוא היום המקולל ביותר של להקת לינירד סקינירד. חברי הלהקה היו מאז שנת 1973 בעלייה מתמדת מבחינת פופולאריות. ההופעות החיות נחשבו לאטרקציית רוקנרול נהדרת ואלבומי הלהקה הניבו להיטים נפלאים כמו SWEET HOME ALABAMA, FREE BIRD ועוד. הכל נראה נהדר עד אותו יום גורלי.
ב-17 באוקטובר בשנת 1977 שמחו מאוד חברי להקת הרוק האמריקאית הדרומית, לינירד סקינירד, כי תקליטם החמישי, STREET SURVIVORS, יצא לאור והנה יש להם מוצר חדש לקדם בהופעותיהם המחשמלות. לינירד סקינירד נראתה טוב. הגיטריסט גארי רוסינגטון חזר לכושר מלא בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים בשנה הקודמת, בעוד שהזמר רוני ואן זאנט אמר שהוא חוזר למוטב לאחר שהפך לאב. בנוסף, הוא סיפר ללא הרף את מעלותיו של החבר החדש, סטיב גיינס, שהחליף את אד קינג בקו הגיטרות של הלהקה. "עשינו אודישן לכמה חבר'ה כדי למלא את הפער שאד השאיר", אמר ואן זאנט, "אבל משך הזמן שנדרש כדי להשיג את סטיב היה שווה את זה". במהרה הפך הששון לאסון.
להקת לינירד סקינירד הוקמה בג'קסונביל ונקראה לפי כינוי הלעג שחבריה נהגו לכנות את המורה להתעמלות, לאונרד סקינר, שלימד בבית ספרם ונטפל להם. הם אהבו את הרוק ואת הבלוז והופיעו יחדיו בברים המקומיים וצברה תאוצה. המזל שיחק לטובתה וההופעות החיות, שעברו מהברים לאולמות גדולים ואיצטדיונים, נחשבו אטרקציית רוק נהדרת ואלבומי הלהקה הניבו להיטים נפלאים כגון FREE BIRD ו- SWEET HOME ALABAMA. הכל נראה נהדר עד אותו יום גורלי, ב-20 באוקטובר 1977, בו סיימה הלהקה הופעה בגרינוויל, שבדרום קרולינה.
היעד הבא היה עם הופעה בלואיזיאנה אבל עם השמחה היתה להם גם סיבה טובה לפחד; המטוס הרעוע שלהם עבר את שיאו ויומיים לפני כן, כשהמריא לגרינוויל, נשמע לפתע רעש פיצוץ ולהבות כתומות וארוכות יצאו מהמנוע הימני. כל נוסעי המטוס היו מבועתים בעוד המנוע בער במשך כמה דקות. באורח נס נחת המטוס והתקרית המפחידה רק שכנעה את חברי הלהקה, שהם צריכים לשדרג את הכלי שלהם למשהו שהולם את מעמדם כאחת הלהקות המובילות במוסיקה.
בכל זאת, הוחלט לערוך טיסה אחת אחרונה לפני שדרוג לכלי טייס חדיש יותר. קאסי גיינס, זמרת הליווי ואחותו של גיטריסט הלהקה, סטיב גיינס, הייתה כה מאובנת והתחננה לנסוע להופעה הבאה במשאית שהובילה את ציוד הלהקה. זמר הלהקה, רוני ואן זאנט, לא רצה לשמוע על כך ודחק בה לעלות למטוס. הגיטריסט אלן קולינס חשש לא פחות. הוא לא רצה לעלות למטוס, אבל ואן זאנט, החליט שעולים – וכשרוני מחליט, אין עוררין. בקול נחוש וקר הוא פנה לקולינס, 'היי, אם אלוהים רוצה שתמות במטוס הזה, אז כך יהיה. בוא כבר, בנאדם. יש לנו הופעה לעשות'...".
שורה של תקריות סוערות ולא נעימות בטיסות צ'רטר קודמות הבטיחו שחברי לינירד סקינירד לא רצויים יותר ברוב חברות התעופה הפרטיות, כך שנפל על מנהל הלהקה, פיטר ראדג', להשיג מטוס בו הם יוכלו להיות חופשיים ולהתנהג בצורה לא נאותה מעל העננים. הוצע לו מטוס מדגם CONVAIR 240 שנבנה בשנת 1947. להקת איירוסמית' שכרה לזמן קצר את אותו מטוס, מוקדם יותר באותה שנת 1977, אך מנהל הלהקה הטיל ספק בכדאיות הטיסה כשתפס את הטייס, וולטר מקרירי, וטייס המשנה, ג'ון גריי, מעשנים ג'וינט ולוגמים ג'ק דניאל בתא הטייס. ראדג' לא היה עד לאירועים כאלו ושכר את המטוס במחיר מציאה.
האווירה בתוך המטוס שהמריא מגרינוויל הייתה מרוממת ביותר כשלפתע הגיעה צרה צרורה; המנוע הימני שבק חיים ומד הדלק הצביע על מחסור ברור ומטריד. בשעה 18:42 שידר מקרירי הטייס למרכז בקרת התנועה של יוסטון, "עלינו להגיע לשדה התעופה הקרוב ביותר שיש לך, אדוני". הוא קיבל הפניה לשדה התעופה במיסיסיפי, שנמצא כעת 17 קילומטרים מאחוריהם. לפני שמקרירי הצליח להפנות לשם את המטוס השתתק לפתע גם המנוע השמאלי וגרם לכיבוי מנגנוני ההיגוי. כעת הם היו בנפילה חופשית בגובה 4,500 רגל. "היה ממש שקט וכל מה ששמענו היה רוח", נזכר קלידן הלהקה, בילי פאוואל.
מקרירי נכנס במהירות לתא הנוסעים, עיניו יורות פחד וגרונו יורה צרחה בפני נוסעיו: "נגמר לנו הדלק – תהדקו חגורות, תכניסו את הראש בין הרגליים ותחזיקו חזק". המתופף ארטימוס פייל: "יכולתי לראות את המוות בעיני האיש הזה. הוא היה טייס טוב, אבל הוא קצת התחרפן. דבר כזה לא קרה לו מעולם".
"כולם ישבו והתפללו, ממש בשקט", אמר פאוואל. "כל אחד פנה לאלוהיו והתחנן שיחוס על חייו".
רוני ואן זאנט היה רדום על רצפת המטוס, כי סבל מכאבי גב ולא יכל לשבת בכסא. פייל העיר אותו בהיסטריה. "הוא היה ערני מספיק ללכת לחלק האחורי של המטוס. בדרכו לשם, הוא לחץ לי את היד. הסתכלנו אחד על השני וחייכנו, והוא המשיך קדימה והתיישב. רוני ידע שהוא עומד למות”.
מקרירי צרח שהוא מחפש שדה פתוח לנחיתה אך לא היה דבר שכזה בסביבה. ניסיונות לתמרן לנחיתה רכה בשדה או בקטע של כביש מהיר לא הועילו כאשר המטוס שקע יותר ויותר לעבר יער מרוחק במרחק קצר מגבול מיסיסיפי-לואיזיאנה. העצים המשיכו להתקרב וגדלו כשלפתע נקטע השקט עם רעש נוראי, כאילו חובטים במטוס מבחוץ עם מאות אלות בייסבול. הגיע זמן התרסקות. הרעש פסק מיד. הזנב ניתק מגוף המטוס. תא הטייס נמעך. גם שתי הכנפיים נשברו והגג נפער.
פייל הצליח לצאת דרך הגג הפעור וראה לתדהמתו שהם התרסקו בביצה בתוך יער צפוף. פאוואל ניסה להרגיש את ידיו. הן היו במקום ועם תחושה. הוא שלח יד אל אפו וגילה שהוא לא במקום. האף נשבר הצידה. פייל גילה שחלק מצלעותיו בלטו החוצה ומרוב הלם הוא לא חש בכאב. ביחד עם אנשי הצוות של הלהקה, קנת' פדן ומארק פאוואל, הוא פנה לחפש עזרה. השלושה החלו ללכת בחשכת היער כשלפתע הם ראו אור מרחוק. הם הלכו מדממים קשות ובעקשנות לכיוון האור. הם הצליחו לצאת מהיער ופסעו על שטח מרעה לפרות וממנו לכביש קטן. לפתע נסע מולם טנדר והם ניסו לנופף לו לעצור. הרכב המשיך לנסוע כשאחרי פחות מדקה חזר שוב. השלושה ניסו לנופף שוב לנהג שיעצור אך הוא המשיך. היה זה ג'וני מוט, בעל החווה שהם נכנסו אליה.
הוא נסע עד לבית, יצא מהרכב כשהוא משאירו דלוק ונכנס מהר פנימה כדי לקחת את הרובה שלו. הוא היה בטוח שמדובר באסירים נמלטים. בינתיים המשיכו שלושת הבחורים לכיוון האור של הבית. מוט יצא מיד, ירה באוויר והורה להם לעצור במקומם. הם צעקו לו שמטוסם התרסק. אז הוא הבין שהרעש ששמע מקודם היה רעש ההתרסקות. מוט הבין את טעותו ומיהר לקחתם לבית החולים הקרוב.
שלושה חברי להקה נהרגו בהתרסקות; רוני ואן זאנט וסטיב וקאסי גיינס. כמו כן נהרגו עוזר מנהל סיבוב ההופעות, דין קילפטריק, הטייס וולטר מקרירי ועוזר הטייס, ג'ון גריי. אלו שנפגעו פחות ישבו בחלק האחורי של המטוס. פאוואל: "ג'ון גריי היה תלוי על עץ. ראשו נערף. דין קילפטריק שכב על האדמה כשחלק מהמטוס נעוץ בגבו. ראיתי גם את קאסי גיינס. היה לה חתך מאסיבי מאוזן לאוזן. היא דיממה למוות מולי. השמש עמדה לשקוע ואנחנו תקועים בתוך ביצה. ההליקופטרים המחלצים לא יכלו לנחות שם".
ליאון וילקינסון הבסיסט סבל משבר בלסת, שברים בחזה ודימום פנימי. גם הגיטריסטים אלן קולינס וגארי רוסינגטון סבלו מפציעות - קולינס נפגע בעמוד השדרה ורוסינגטון שבר את רגלו וסבל מזעזוע מוח קשה. זמרת הלהקה, לזלי הוקינס, סבלה מחתכים עמוקים בפניה. גם כמה אנשי צוות, שישבו בחלק האחורי,יצאו משברי המטוס עם פציעות שלא איפשרו להם לקום ולעזור לפצועים אחרים. המחסור בדלק הביא לכך שלא נוצרה דליקה עם ההתרסקות. העלטה הייתה מוחלטת.
הרשויות הגיעו במהירות למקום והפכו את הסבך השומם לכוורת רוחשת פעילות. לקח שעות להוציא מהשטח את גופות ההרוגים והפצועים מהמטוס היישר לשטח המרעה של משפחת מוט ומשם לבית החולים במסוקים. הידיעות על ההתרסקות התפשטו במהרה, ולמקום הגיעו אנשים גם שמיהרו לבזוז מהשטח מזכרות, תכשיטים, ארנקים, מזוודות, סחורות ואפילו חלקי מתכת.
הנספים הונחו בחדר מתים זמני באולם התעמלות מקומי בתיכון. ראדג' המנהל שלח שלושה מטוסים לקרובי הלהקה שיגיעו לזהות את הגופות. לייסי ואן זנט הגיע לזהות את בנו ומיהר מיד לבקר גם את הפצועים כשהוא דואג להסתיר מהם כי חברם מת. "הוא רק נח והוא ישתפר", הוא אמר להם בכאב.
"כשהתעוררתי אחרי כמה ימים, רק כומר ואמא שלי עמדו שם", אמר רוסינגטון. "שאלתי מה קרה ושמעתי מישהו אומר, 'אל תספרו לו כלום, זה ישגע אותו'. 'אמא?', שאלתי. אז היא אמרה לי".
הסיבה המדויקת לתאונה מעולם לא נקבעה בוודאות. בדו"ח שפורסם ביוני 1978, קבעה רשמית הלשכה הלאומית לבטיחות נסיעות כי הסיבה הסבירה לתאונה היא מחסור בדלק ואובדן כוח מוחלט בשני המנועים עקב חוסר תשומת לב של הצוות באספקת הדלק. המנוע הימני שרף יותר דלק מהרגיל עקב הפעלה לקויה של הצוות ולכן גם נראו הלהבות המבהילות שאפפו אותו באחת הטיסות האחרונות. יומיים לאחר ההתרסקות הופיע בילי פאוואל הכאוב מחוץ לבית החולים כדי לעדכן את חברי העיתונות. כשנשאל אם לינירד סקינירד תמשיך, הוא הגיב בעגמומיות: "אני לא חושב".
פאוואל ופייל שוחררו לביתם מבית החולים שבוע לאחר ההתרסקות. סטיב וקאסי גאיינס נקברו יחדיו ב-23 באוקטובר 1977 במיאמי, מקום מגוריהם. טקס הקבורה של רוני ואן זאנט נערך בג'קסונביל והוא נקבר ביחד עם חכת הדיג עמה בילה זמני רוגע רבים.
חברת התקליטים הבינה שיש בעיה עם עטיפת התקליט החדש שיצא ובה נראית הלהקה עומדת ברחוב כשלהבות אופפות אותה. לבקשת אלמנתו של גיינס, תרזה, משכה החברה את העטיפה. הצלם, ג'ורג' אוסאקי: "הייתי צריך למהר ולגנוז את עטיפת התקליט כי זה לא היה מתאים, אם כי כשהמטוס התרסק, לא היו להבות. הייתי צריך לכבות את הלהבות. התמונה ההיא של סטיב גיינס בעיניים עצומות והלהבות מסביבו - זה היה קיצוני מדי”.
במקום זאת הוחלפה התמונה בצילום של הלהקה על רקע שחור פשוט. תחושה של אבדון מתקרב הועברה גם בלהיט החדש THAT SMELL. "הו, הריח הזה", שרה החבורה לפי הקצב המקפיץ. "האינכם מריחים את הריח? הו, הריח הזה - ריח המוות שמקיף אתכם". ואן זאנט אמר שלושה חודשים לפני ההתרסקות, "הייתה לי תחושה מצמררת שדברים הולכים נגדנו, אז חשבתי שאכתוב שיר חולני על זה".
ניל יאנג מוזכר בלהיט הלהקה SWEET HOME ALABAMA – "ובכן שמעתי את מר יאנג שר עליה / ובכן, שמעתי שניל ירד עליה / ובכן, אני מקווה שניל יאנג יזכור / גבר דרומי לא צריך אותו בסביבה, בכל מקרה". למרות שרבים חשבו שחברי לינרד סקינירד לא אהבו את יאנג, ההערה הזו באה בשיר בהומור וואן זאנט אף נהג ללבוש חולצת טריקו, על הבמה, עם הדפס של יאנג עליה. ניל יאנג ביצע את השיר הזה, לזכר קורבנות האסון, בהופעתו במיאמי, מיד לאחר שזה קרה.
הטרגדיות האיומות לא פסחו על גיטריסט הלהקה, אלן קולינס, גם לאחר ששרד את הטיסה האיומה ההיא. בשנת 1979 חבר קולינס לגארי רוסינגטון, בילי פאוול וליאון וילקסון כדי להקים את להקת רוסינגטון-קולינס. התקליט הראשון שלהם נמכר היטב אבל בדיוק כשהם התכוננו לסיבוב ההופעות הראשון מתה לפתע אשתו של קולינס כתוצאה מדימום שקשור בהפלה. קולינס התמכר לאלכוהול וסמים וחייו היו כמערבולת כשב-29 בינואר 1986 נהג ברכבו בג'קסונביל, איבד שליטה על הרכב והתאונה גבתה את חיי חברתו, דברה ג'ין ווטס, שישבה לצדו, כשהוא נפצע והפך משותק מהמותניים ומטה. לדברי דובר המשטרה, רישיונו כבר נשלל פעמים רבות בגין נהיגה תחת השפעת סמים. לאחר התאונה נשלל רשיונו לצמיתות. הוא כבר לא יכל לנגן בגיטרה, אך עדיין שימש כמנהל המוסיקלי לסיבוב ההופעות של לינירד סקינירד המחודשת בשנת 1987. הוא עסק בתפקיד זה כדי להחזיר חלק קטן מההפסד הכלכלי שספג, כשהוא עולה לבמה לפני כל הופעה, מדבר לקהל ומספר על מה שעולל ומה המחיר הכבד שנאלץ לשלם. שנה לאחר מכן הוא הקים את ROLL FOR ROCK, ארגון שפעל להעלאת המודעות ומתן הזדמנויות לאנשים מוגבלים בכסאות גלגלים. מצבו הבריאותי של קולינס בן ה-37 נחלש וב-23 בינואר 1990 הוא מת.
ב-20 באוקטובר בשנת 1972 יצא גיליון של עיתון להיטון ובו גם התופינים האלו:
ב-20 באוקטובר בשנת 1975 יצא תקליט אוסף ראשון לג'ון לנון ושמו SHAVED FISH.
SIDE 1
1.Give Peace A Chance
2.Cold Turkey
3.Instant Karma! (We All Shine On)
4. Power to the People
5. Mother
6. Woman is the Nigger of the World
SIDE 2
1.Imagine
2. Whatever Gets You Thru the Night
3. Mind Games
4. #9 Dream
5. Happy Xmas (War is Over)
6. Give Peace A Chance (Reprise)
מקור השם של התקליט הגיע מקריצה על מאכל יפני בשם ׳קאצובושי׳ - שמשמעותו היא דג מיובש. האוסף כולל את השירים שהוציא לנון עד אז על גבי תקליטונים, חוץ מהשיר STAND BY ME.
מאז מותו יצאו ללנון אין ספור אוספים, בכל מיני צורות וגדלים, אך בחייו זכה לראות רק אוסף אחד - את האוסף הזה. זה גם תקליט אוסף ראשון שיצא למישהו מארבעת חברי הביטלס. באלבום הזה אפשר למצוא בפעם הראשונה את כל השירים הראשיים בתקליטונים של לנון במקום אחד. בתקופה הזו שבע לנון מהריצה המתישה אחר הפקת אלבומים לפי חוזים. תקליט קאמבק בשם ׳חומות וגשרים׳ החזיר אותו לעניינים ב-1974, סינגל מצליח מאד עם אלטון ג׳ון כאורח ותקליט עם שירי רוק'נ'רול שיצא אחרי לידה קלה אך סיפק את התוצרת הטובה השאירו אותו על הגובה.
ללנון נמאס לחיות לפי לחץ תובעני של עסקי המוסיקה. תקליט ששקל להקליט עם להקה שחורה לגמרי התרסק לקרקע עוד לפני הקלטתו.
לנון, שידע כי נשאר לו תקליט אחד לפי החוזה מול חברת ׳קפיטול׳ - החליט ללכת על צעד קל ולצאת מהסצנה בכבוד, עם מוצר ראוי לקראת חג המולד, ובתוכו גם שיר שג׳ון ויוקו הקליטו במיוחד לחג זה. תיזמון מושלם. הוא חש כי ברצונו להתמסר לחיי בית פשוטים עם התמקדות בגידול בנו הטרי, שון, שנולד בדיוק ביום הולדתו שלו. נמאס לו להרגיש נרדף על ידי עורכי דין, חוזים ושאר עלוקות. יוקו אונו נכנסה לתפקיד מנהלת החשבונות וג׳ון הפך לתפקד כעקר בית במשרה מלאה. שון לנון הרוויח בענק את מה שאחיו הבכור הפסיד. זאת אחרי שנים בהן התנכר ג׳ון לבנו הבכור, ג׳וליאן, שנולד לאחר הריון לא מתוכנן שהוביל לנישואים שהיקשו עליו לאורך הקריירה של הביטלס עד גירושיו מסינתיה בשנת 1968 והתמסרותו ליוקו אונו. שון, שנולד בלידה קיסרית, תוכנן להגיח לעולם ביום ההולדת של אביו.
כמו כן, התקליט יצא כשלושה שבועות אחרי מאבק ארוך ועיקש של לנון ויוקו לקבל אזרחות אמריקנית. אז מה יש לנו בתקליט הזה? הוא נפתח עם כדקה מתוך השיר ׳תנו צ׳אנס לשלום׳, שחוזר אלינו שוב בסוף התקליט. יש את ׳קולד טרקי׳ בו לנון מספר למאזין על תהליך הגמילה הקשה שעבר מהרואין. שם השיר הוא מונח ידוע בו המכור לסם כולא את עצמו בחדר ומתנער באופן לא קל מדרישת הגוף לסם. לאחר מכן מגיע ׳אינסטנט קארמה׳, עם הקצב המהיר והקלטת ׳חומת הסאונד׳ המטורפת של פיל ספקטור. לנון, שאהב ליצור אז שירים עם פזמונים בהם אנשים יוכלו לשיר יחדיו בקבוצות כהמנונים, סיפק שיר נוסף שכזה בשם POWER TO THE PEOPLE. לאחר מכן מגיע השיר המצמרר שפתח את התקליט ׳פלסטיק אונו בנד׳ - MOTHER. את השיר כתב לנון על מותה של אימו בתאונת דרכים, כשהיה בן 17, ועל צאתו של אביו, אלפרד, מחייו עוד לפני כן.
צד א׳ נחתם עם אחד השירים היותר שערורייתיים שכתב לנון בתחילת הסבנטיז - ׳אישה היא הכושי של העולם׳. כשהוא עטוף בעיבוד וואלס מהיר, מביא לנון הצהרה פוליטית-חברתית נוקבת, שרבים לא קלטו אותה היטב בזמן אמת והאשימו אותו בשוביניסטיות וגזענות. הייתה זו בכלל יוקו אונו שהגתה את המשפט של שם השיר בראיון שנערך עמה בשנת 1967.
צד ב׳ הוא המרוכך יותר, עם שירים כמו אימאג׳ין, או ׳חלום מס׳ 9׳ הנהדר, הלהיט המשותף שלו עם אלטון ג'ון, השיר ׳מיינד גיימס׳ הנהדר שסובל מהפקת צליל לא טובה וכמובן שיר חג המולד האפקטיבי.
ג'ון ויוקו קיבלו את רעיון כתיבת שיר חג המולד הזה בזמן שאכלו ארוחת בוקר במלון בו שהו בניו יורק בסוף יולי 1971. זה בדיוק היה הזמן בו נהרו מוסיקאים לניו יורק על מנת להשתתף במופע הצדקה של ג'ורג' האריסון לבאנגלה דש. בעת כתיבת השיר היה לנון בטוח שהיצירה הזו שלו עם יוקו תהפוך ללהיט ענק. אך מיד לאחר מכן בני הזוג רבו קשות עד שלנון הורה לנהג שלו לקחת אותו לשדה התעופה כדי שיספיק לתפוס טיסה לאירופה. ללא יוקו. הרעיון לא יצא לפועל. השיר הזה נשכח מאז ועד אוקטובר 1971. לנון רצה להקליט אותו על מנת שיספיק להכניס אותו לשוק לפני חג המולד. אלן קליין, מנהלו של לנון, יעץ לו לא למהר כי אין מספיק זמן בכדי להפיק עטיפות ולבצע שיווק מתאים. אך לנון, שהיה בחור מאד קפריזי וספונטני, לא הקשיב לעצה ורץ להזמין מיד אולפן להקליט בו.
השיר HAPPY XMAS הוקלט ב-28 באוקטובר 1971 באולפני RECORD PLANT שבניו יורק. לנון עשה חזרות על השיר באולפן לפני שפיל ספקטור הגיע. החזרה של לנון הייתה באולפן עם הגיטריסט יו מקרייקן, שעבד לפני כן בהקלטת האלבום RAM של פול מקרטני.
כשספקטור הגיע, הוא הציב מיד באולפן את כל הנגנים ליצירת 'חומת הסאונד' הידועה שלו. ניקי הופקינס ניגן בפסנתר. ג'ים קלטנר היה בתופים. קלאוס פורמאן הבסיסט איחר את הטיסה שלו מגרמניה ולכן אחר הגיטריסטים שהובא לסשן מילא את מקומו.
לאחר מכן הוכנסה המקהלה לאולפן. לנון היה מודע לנוכחות הילדים במקום אך יוקו לא התאפקה ושיחררה פה ושם קללות. לנון לקח אותה הצידה ודרש ממנה להפסיק לקלל מול הילדים. לאחר שהמקהלה הקליטה את התפקיד שלה, הצטופפו כולם ליצירת התמונה של העטיפה הקדמית.
השיר נפתח בברכות חג מולד שג'ון ויוקו מסרו לילדיהם. יוקו לחשה HAPPY CHRISTMAS KYOKO וג'ון לחש HAPPY CHRISTMAS JULIAN. אין ספק שהשיר הפך לשיר חג מולד קלאסי, אם כי לא בסדר גודל לו ציפה לנון כשיצר אותו. מה שכן, השיר הזה בכלל נוצר בתחילה כתגובה שלו למלחמת ויאטנם.
כמה נקודות נוספות:
בשיר ׳חלום מס׳ 9 זו בת זוגו מאי פאנג שלוחשת את שמו בשיר. יוקו הייתה אז רק ברקע העניינים. פאנג לחשה את זה כי הזמרת שנקבעה לבוא להקלטה הבריזה - וכך פאנג, שנכחה ליד ג׳ון, התנדבה לסייע. כך העידה פאנג בספרה האוטוביוגרפי. לנון רקח את עיבוד כלי המיתר בשיר הזה מעיבוד שנעשה לפני כן לגירסת כיסוי לשיר MANY RIVERS TO CROSS, שביצע הארי נילסן בתקליט אותו הפיק לו לנון בשם PUSSYCATS. המילים ׳אה באוואקאווה פוסה פוסה׳ בשיר הזה הן המצאת הברות של לנון ללא משמעות. וכמובן שהספרה 9 הייתה הספרה של חייו. הוא האמין מאד במספר הזה כמוביל את חייו.
את השיר ׳אינסטנט קארמה׳ לנון כתב, הקליט ומיקסס באותו יום בינואר 1970. בשיר הזה מזמין לנון את כל העולם להצטרף אליו למסר של אחדות. הוא לא חוסך בשיר גם מסר לאלה שביקרו אותו על נחישותו בעניין. בנוגע ל׳קולד טרקי׳, לנון ויוקו, שרצו אז מאד להקים משפחה, החליטו להיגמל יחדיו מההרואין. זה היה תהליך לא קל. הם הפסיקו יום אחד לתת לגופם את הסם המיוחל ועברו תהליך שמתואר היטב בשיר.
לנון רצה שהביטלס יקליטו את השיר ל׳אבי רואד׳ אך השאר דחו אותו. השיר הזה נכתב עוד לפני שלנון התייצב לתהליך טיפול אישי בשם ׳פריימאל סקרים׳ - אותו תהליך שעימו רקח את התקליט השלם של תזמורת אונו הפלסטית.
בעיתון רולינג סטון פירסמו בביקורת על אוסף זה בזמנו: "זה הוא אוסף של סינגלים, חלקם להיטים, שיצאו במהלך הקריירה, שלאחר הביטלס, של ג'ון לנון משנת 1969 ועד היום. בדרך כלל, לא כדאי לכתוב על רעיונות כאלו למתנות חג המולד, אבל כמו כמעט כל דבר אחר שלנון עשה, גם האלבום הזה שונה. אין כאן שום דבר מופרך במוזיקה, אם כי סוף סוף יש לו אלבום לשים בו את אינסנט קארמה, רצועת הסולו הטובה ביותר שלו ואירוע משמעותי עבורי.
אולם יותר מזה, תחושת התקליט הזה כנראה מציגה סקירה מדויקת של הקריירה המבולבלת של לנון מאז שעזב את הביטלס. זוהי אם כן ראיה משכנעת, לא רק לגאונותו של ג'ון לנון, אלא גם לקושי המתמשך בקריירה שלו. יש לקוות שהגרין קארד שהוא יקבל יפתור את המשבר הזה בשמחה".
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים
