כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-20 במרץ (20.3) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "מיתרי הקול שלי כנראה ימשיכו להציק לי. זה כמו שיש אנשים שיש להם שוקיים גדולים ברגליים, כשלאחרים אין. אדם עם שוקיים קטנים יותר יצליח בקלות יותר לרכב על אופניים. אז יש לי גרון מעצבן. אני נהנית לשיר ולמרבה המזל, הניתוח שעשיתי במיתרים פחות כאב מלסתום חור בשן. זה כמו שדייויד קרוסבי אמר, אני לא חושב שזה יהיה בעיה גדולה כי אני לא מתכנן לשיר כל כך הרבה זמן. אין דבר יותר מגוחך מאשר זקנים על הבמה. כשהייתי צעירה, בסביבות עשר, והחברים של ההורים שלי היו באים ומנסים להיות חמודים אמיתיים כלפיך, פשוט חשבת שהם מטומטמים. ואנשים שממשיכים להופיע על הבמה כשהם מבוגרים, הם באמת חושב שהם מסודרים, והם לא. אתה מתחיל להופיע כי זה כיף; ואז אתה לומד עוד דברים ואתה רוצה לעשות יותר מאשר רק לשיר נה נה נה על הבמה" (גרייס סליק, הזמרת של ג'פרסון איירפליין, בשנת 1970)
ב-20 במרץ בשנת 1970 הגיע בחור בן 17 ל-EDINBURGH ODEON כדי לצפות בהופעה של דיפ פרפל.
הוא היה תלמיד בבית ספר סגור והחליט לשבור את חוקי המוסד, כשברח עם כמה מחבריו משם כדי לצפות בחמשת גדולי הרוק על הבמה.
עם סיום ההופעה הגיע הבחור, מאוחר בלילה, בחזרה לבית הספר ונאלץ להתגנב פנימה בטיפוס על החומה. הוא נתפס ונשלח לחדרו של המנהל כדי לקבל עונש מלקות במקל. לבחור הזה קראו טוני בלייר, שנבחר בשנת 1997 להיות ראש ממשלת בריטניה.
ההרצאה "עשן על המים - סיפורה של להקת דיפ פרפל" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,
להזמנה: 050-5616459
ב-20 במרץ בשנת 1980 פרץ בחור בשם ג'וזף פול ריברה, נהג משאית ניו יורקי בן 28, את דלתות משרדי חברת התקליטים ASYLUM ולקח כבת ערובה את מנהלת המשרד, רות' מאנה. זה היה בשעה 12:15 לפני הצהריים.
ריברה עלה לקומה התשיעית בבניין ושם דרש לראות במקום את הזמר ג'קסון בראון או את דון הנלי וגלן פריי מלהקת איגלס, כדי שיעזרו לו כלכלית. כשפקידת הקבלה מסרה לו שהם לא נמצאים בניו יורק, הוא הפך להיות תקיף יותר והיא קראה לבוסית שלה.
ריברה הלך למשרדי חברת התקליטים בלוס אנג'לס כי הוא רצה שמישהו מכוכבי הרוק ילווה לו 2,500 דולר כי הוא צריך את הכסף כדי לשכור עורך דין במטרה להעמיד לדין את סוכן החברה שלו שגנב ממנו משאית ומכר אותה בזמן שריברה אושפז בינואר 1980, למשך חמישה ימים, עקב פציעה בפניו משודד.
רות' מאנה הזמינה את ריברה למשרד שלה ובמשך עשר דקות שמעו שאר העובדים בקומה את השניים מתווכחים וצועקים מאחורי דלת סגורה. מאנה הפעילה את האזעקה הסמויה ושוטרים החלו להגיע למקום. עם הגעת השוטרים ירה ריברה ירייה אחת בתקרה מהאקדח שלו.
בולץ שוחח עם מאנה החטופה בטלפון בזמן שהיא העבירה את דרישתו של ריברס להשמיע ברדיו את השיר DESPERADO, ששרה להקת איגלס. מנהל התוכניות של תחנת הרדיו WPLJ-FM, לני ברגר, אמר כי השיר הושמע בשעה 13:50, בהתאם להנחיות המשטרה. ברגר הוסיף כי לא הייתה התייחסות ישירה בשידור למצב בת הערובה לפני או אחרי השמעת השיר.
השדרן, ג'ימי רינק, הציג את השיר באומרו: "זהו השיר DESPERADO עבור כל הנואשים ביניכם". מאנה סיפרה שכשריברס שמע במשרדה את השיר, הוא התרגש ביותר ומסר לה את האקדח שלו.
מאנה, חולת סוכרת, חולצה ללא פגע, אך פונתה לבית החולים סנט קליירס במצב יציב לצורך השגחה רפואית. היא שוחררה מבית החולים בהמשך היום. ריברה הואשם בחטיפה, החזקת נשק ומעשה פזיז שיש בו סכנה. "הוא עשה זאת מתוך ייאוש", אמר סרן פרנק בולץ.
ב-20 במרץ בשנת 1969 התחתנו ג'ון לנון ויוקו אונו.
השניים רצו שחתונתם תהיה פרטית ומהירה – דבר לא מובן מאליו כשמדובר בזוג שרצה מאד למשוך את אור הזרקורים. הכל החל כשג'ון שלח את הנהג שלו, לס אנת'וני, לבדוק אפשרות להתחתן בים של סאות'האמפטון. אותו נהג חזר עם בשורה שלילית והתכנון הועבר לצרפת, כשאיש חברת 'אפל', פיטר בראון, הודיע שמותר לג'ון להתחתן בגיברלטר, האי שהיה בטריטוריה של הממלכה המאוחדת, בשל היותו אזרח בריטי. ג'ון השמח הורה לאליסטייר טיילור לארגן לו כסף מזומן והגעה לשם מפריס.
טיילור: "זה היה יום יפהפה, כשהגעתי לפריס ומולי צעדו ג'ון ויוקו כשהם לבושים בלבן ומוכנים לטיסה". טיילור כה התרגש מהמחזה הרומנטי שלרגע שכח היכן שם את 500 הליש"ט שהביא עמו עבורם. רגע אחד לפני המראתם נזכר כי עטף את הכסף סביב רגלו עם גרביון של אשתו. הוא שלף את השטרות ורץ לכיוון המטוס, עצר אותו והעניק את המבוקש לזוג הנרגש. פיטר בראון קיבל את הזוג בגיברלטר והם נסעו לבניין השגרירות הבריטית. טקס הנישואים, שנערך ב-20 במרץ 1969, היה קצר עם בראון ששימש כשושבין. אחרי פחות משעה עזב הזוג הנשוי את אדמת גיברלטר וחזר לפריס.
בעיתון דיילי מייל פרסמו כי 'השחקנית היפנית יוקו אונו משיגה את בעלה השלישי בשלוש דקות בלבד. ג'ון מסר כי לא סיפר על החתונה לשאר הביטלס כי הם לא מספרים זה לזה על מעשיהם וכי השאר הם דברנים גדולים, כמו כולם. לתקשורת אמר כי יש לו הפתעה גדולה למסור לנו ביום שני אך לא פירט'. בהמשך מסרה יוקו לתקשורת כי 'אנחנו הולכים לשתף עמכם רגעים רבים מחיינו. החתונה היא אחד מהם'. אם החתונה הייתה שקטה, ירח הדבש היה בדיוק ההיפך, כשג'ון ויוקו שהו במיטתם, באמסטרדם, למשך שבוע וקיבלו אנשי תקשורת רבים שנהרו לחדרם כדי להקשיב (וחלקם לגחך בסתר) על מסרים שהיו לשניים להצהיר.
ג'ון: "אני לא יכול לבנות את חיי רק לפי מה שאנשים יגידו. אני חייב להוביל את חיי בעצמי ולא אכפת לי מה יגיבו. אתם יוצרים את התדמית שלי ולא אני. לכם אכפת כמה שיער יש לי על הראש או האם אני צובע את ציפורניי או שם לעיניי משקפיים כחולים או ירוקים. אני יודע שלביטלס הייתה תדמית והייתה גם תדמית לימים שלפני הביטלס ותהיה תדמית גם למה שאחרי הביטלס. עשיתם לי תדמית לנון ותדמית של ג'ון שהפכו לשתי תדמיות שונות ומקבילות. וגם לשאר הדבקתם תדמיות. אנחנו לא יכולים לפעול כך כי אם נעסוק בתדמיות, לא נוכל כלל לעבוד כראוי". סינת'יה לנון: "ג'וליאן ראה לפתע את אביו בטלוויזיה, כשהוא יושב במיטה, ושאל בסקרנות מה הוא עושה שם. עניתי לו שאבא עסוק להגיד לכולם שזה חשוב להשיג שלום, כשבתוכי המשכתי לחרוק שיניים כי ג'ון לא ניסה להשיג שלום בינינו וכי הילד הקטן ששאל את השאלה ולא ידע כי הוא משלם את המחיר הגבוה ביותר".
מעשה החתונה של ג'ון ויוקו הונצח לקהל הרחב בשני מוצרים. הראשון מהם היה תקליט משותף, שהיה אמור לצאת כאלבום כפול אך יצא בנובמבר 1969 כתקליט בודד ונקרא 'אלבום החתונה'. למי שחיפש בו מוסיקה בסגנון להקת הביטלס, קיבל מתנת חתונה שונה לגמרי, עם צד אחד בו ניתן לשמוע את שניהם קוראים בשם האחר, במשך כ-22 דקות, כשהקלטה של הלמות ליבם נשמעת ברקע. הצד השני, שנקרא 'אמסטרדם', הינו דוקומנט ארוך שבא לשקף את שהיית הזוג במיטתם בבית מלון באמסטרדם, במטרה לקדם את השלום. לקראת סוף הצד נשמע ג'ון שר, באופן נדיר, קטע מהשיר GOOD NIGHT, אותו כתב לאלבום הלבן של הביטלס.
התקליט יצא בעטיפה מהודרת, שכללה גם עוגת חתונה מקרטון, צילומים של כתבות מהעיתון וצילום של תעודת הנישואין. עיתון להיטון פרסם, בדצמבר 1969, כי מחיר המארז הזה עלול להגיע בארצנו ל-30 לירות ובמלודי מייקר פרסמו ביקורת עליו, שהתייחסה לאלבום הכפול שלא יצא לשוק: "אלבום זה הוא אולי המהודר ביותר שיצא עד כה בתחום המוסיקה הפופולרית. בתוך התקליט הזה ג'ון ויוקו שרים, צועקים, רוטנים, מפתים, מתחננים, מאיימים ותובעים זה מזו. ברגע שהמאזין נכנס לצליל שלהם (עדיף עם אוזניות), מתגלים היבטים מסוימים. הלמות הלב שנשמעות בתקליט מזכירות לדעתי הלמות תופים אפריקאים. הצדדים השני והרביעי מכילים צליל סטאטי שנוצר באופן אלקטרוני. זה נשמע צחיח ביותר, אבל בהקשבה חוזרת ניתן לגלות כי הצליל זז כל פעם במקצת בתדר שלו ויוצר עניין. הצד השלישי הוא המגוון ביותר, עם הדבקת צלילים וראיונות עם השניים. התקליט הזה ודאי יעניין מאזינים בעוד עשרים שנה מעכשיו. מעניין מה נחשוב על עצמנו אז'.
ההרצאה "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,
להזמנה: 050-5616450
ב-20 במרץ בשנת 1970 יצא תקליטון חדש לזמר אלטון ג'ון. שם השיר הוא BORDER SONG, שלא הצליח להימכר כראוי. בהמשך זה יהפוך לקלאסיקה.
זה היה התקליטון הראשון שיצא מתוך תקליטו השני של אלטון ג'ון. בשנת 1975 הוא אמר שהוא כתב את מילות הבית האחרון בשיר כי הוא היה באורך שני בתים בלבד, כשקיבל אותו מהתמלילן ברני טאופין, והיה צריך בית שלישי. זו לא הייתה הפעם הראשונה שאלטון כתב שירים בעצמו לפני שפגש את טאופין אבל הוא מעולם לא היה מרוצה מהמילים שלו.
ברני טאופין הסביר את תרומתו הלירית של אלטון ג'ון: "לא הייתי בסביבה, אז הוא כתב את שתי השורות האחרונות. 'יש שם גבר / מה הצבע שלו לא, אכפת לי', שבדיעבד זה די ברור".
היו שטענו כי השיר הזה הוא אנטישמי, ברני טאופין צחק: "אל תשאלו אותי למה חושבים כך, כי אני לא יודע. רוב החברים שלי יהודים. התחתנתי עם יהודיה".
ב-20 במרץ בשנת 1970 יצא תקליטון חדש ללהקת המי, עם השיר THE SEEKER.
זה היה הסינגל הראשון של הלהקה ששוחרר אחרי אופרת הרוק המצליחה, TOMMY. השיר סיכם את הדילמה של גיטריסט הלהקה, פיט טאונסנד, באותה תקופה: איך להתמודד עם ההצלחה שהגיעה מאותה אופרה ולהישאר נאמן למסע הרוחני שעקב אחריו במהלך השנה שבה כתב והפיק אותה. טאונסנד כתב חלק מהשיר בפלורידה, כשהוא שיכור לגמרי. מאוחר יותר הוא גינה את השיר כלא אחד מהאהובים עליו, ואמר כי "זה נשמע נהדר בביצה מוכת היתושים בה המצאתי אותו - פלורידה בשלוש לפנות בוקר, שיכור מדעתי. אבל זה המקום שבו צרות תמיד מתחילות, בביצה".
זמר הלהקה, רוג'ר דלטרי, לא היה מעריץ של השיר. "מעולם לא חיבבתי את זה. לשיר את השיר הזה, מבחינתי, היה כמו לנסות לדחוף פיל במעלה המדרגות. מצאתי את זה מסורבל, השיר הראשון שעשינו אי פעם שבו חשבתי, 'לא, זה יומרני'...".
ב-20 במרץ בשנת 1971 נערכה הופעה אינטימית של לד זפלין ב-BELFRY שב-WEST MIDLANDS.
בעיתון NME פורסם דיווח על הופעה זו: "ההופעה הבימתית של לד זפלין כה מרגשת עד שאתה לא יכול שלא להיסחף. התקליטים של הלהקה לא משקפים זאת כמו ההופעה". לאחר הופעה בנוטינגהאם הגיע סיבוב ההופעות למקום בולט ביותר בו - מועדון 'מארקי' שבלונדון. הביקוש לכרטיסים למופע זה הרקיע שחקים. התור שהשתרך מחוץ למועדון היה ארוך ביותר אבל כרטיסים נמכרו אך ורק לחברי המועדון הקבועים. מנהל המועדון, ג'ק בארי, הגיב לדבר: "שאלנו את זפלין אם הם מוכנים לבצע שתי הופעות במועדון שלנו, אבל נענינו לשלילה כי הלהקה כבר קבעה תאריכים קדימה".
גם כתב עיתון SOUNDS היה בהופעה והתלהב: "התגובה המיידית שלי, אחרי שראיתי את לד זפלין, הייתה לרצות לזרוק את אלבומיה. כי אותם אלבומים לא מצליחים להעביר את הריגוש המחשמל שהלהקה מביאה על הבמה. הרגע הדרמטי בו רוברט פלאנט מניף את שיערו המוזהב לאחור או כשג'ימי פייג' מנגן בקשת של כינור בגיטרה שלו. הצליל במקום היה חזק וברור. בעצם, אולי עדיף שאשמור את האלבומים אצלי, כי לא בטוח שאצליח לראותם שוב בהופעה".
ההרצאה "מדרגות לגן עדן - הסיפור של לד זפלין" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,
להזמנה: 050-5616450
ב-20 במרץ בשנת 1960 הקליט אלביס פרסלי בפעם הראשונה מאז שחרורו מהצבא.
היה זה 15 ימים לפני כן כשאלביס סיים את שירותו הצבאי. הוא קיבל צ'ק עם דמי שחרור בסך 109 דולרים ויצא משם בלימוזינה ששעטה בדרך המושלגת. כמה ימים לאחר מכן הוא צבע את שיערו בצבע שחור והיה מוכן לחזור לעניינים.
בצהרי ה-20 במרץ שכר אלביס אוטובוס שאליו עלו גם שניים מלהקת הליווי שלו; הגיטריסט סקוטי מור והמתופף די ג'יי פונטנה. הבסיסט, ביל בלאק, לא הגיע איתם ולא יעבוד יותר עם אלביס.
האוטובוס עשה את דרכו לאולפן של חברת התקליטים RCA שבנאשוויל, שהתהדר במכשור חדש ובו שלושה ערוצי הקלטה. שם, בנאשוויל, הצטרפו לחבורה זמרי הרקע, הג'ורדנאיירס.
כדי למנוע נהירה של תקשורת ומעריצים למקום, הוחלט לשמור על סודיות מוחלטת בעניין ההקלטה. עד כדי כך שנגני ההקלטה הנוספים נתבשרו שהם בכלל אמורים להקליט עבור ה
זמר ג'ים ריווס. מה הייתה הפתעתם לגלות שם את אלביס.
ההקלטה התקיימה משמונה בערב ועד שבע בבוקר שלמחרת ובמהלכה הצליח אלביס להשלים שני שירים לתקליטון חדש, שהיה לחץ להוציאו כבר לשוק ולהחזיר את מותג הרוק'נ'רול בחזרה לשטח המוזיקלי. השירים שהוקלטו היו STUCK ON YOU ו- FAME AND FORTUNE.
ב-20 במרץ בשנת 1970 התחתנו דייויד בואי ומרי אנג'לה ברנט. מה היה שם? בואו לקרוא.
הטקס נערך במשרד הרישום בברומלי, כשעם בואי וברנט (דוגמנית, שחקנית ועיתונאית אמריקנית) הגיעו גם עדים מטעמם - המתופף ג'ון קיימברידג' וקלייר שנסטון. אמו של בואי לא הוזמנה לטקס אך היא הפתיעה את הנוכחים כשהגיעה בכל זאת, לאחר שקיבלה פרטי הגעה ממנהלו של בואי, אליו התקשרה בזעם.
במהלך הטקס שארך רבע שעה ניגש קיימברידג' לחתום על היותו עד, כשגב' ג'ונס הורתה לו לזוז הצידה וחתמה במקומו עבור בנה. בואי הגיב לעניין במשיכת כתפיים.
במקום טבעות נישואין החליפו זוג האוהבים צמידים, אותם קיבלו במתנה מאחיה של אנג'לה. אורחים נוספים שנכחו בטקס היו רוג'ר פריי (שעבד למחייתו כסבל ציוד בהופעות) וחברתו של טוני ויסקונטי, ליז הארטלי. ויסקונטי, שעבד עם בואי על מוזיקה וגם היה חבר קרוב, נתבקש להיות השושבין של הזמר אך לא יכל להגיע לטקס כי נקבע לו סשן הקלטה באולפן עם להקת הסטרובס.
לאחר שהחתן והכלה עמדו בחוץ והצטלמו לתקשורת המקומית, כל החבורה עברה לפאב THE SWAN AND MITRE, ששכן ממול, כדי לחגוג עם לגימת משקאות. בהמשך היום חגגו בעלי השמחה גם בביתם, שם תכננו גם לבלות את ירח הדבש שלהם.
ההרצאה "סטאר מן - הסיפור של דייויד בואי" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,
להזמנה: 050-5616450
ב-20 במרץ בשנת 1978 יצא תקליטון חדש לפול מקרטני ולהקת כנפיים, עם השיר WITH A LITTLE LUCK. גרסת התקליטון קוצצה מגרסה ארוכה יותר שיצאה בתקליט LONDON TOWN.
גם זה קרה ב-20 במרץ:
- בשנת 2010, ושלושה ימים לאחר שמת אלכס צ'ילטון, הופיעה להקתו - ביג סטאר - במופע לזכרו, בפסטיבל באוסטין. על הבמה עלו אורחים של הלהקה שנתנו כבוד לזמר המנוח.
- בשנת 2003, ביום שבו מתחילה מלחמת עיראק, ברוס ספרינגסטין פתח את המופע שלו במלבורן, אוסטרליה, עם גרסה שקטה ואקוסטית ללהיט הנוקב שלו, BORN IN THE USA ומיד אחריו ביצע קאבר לשיר WAR של אדווין סטאר.
- בשנת 1991 חתם מייקל ג'קסון על חוזה עם חברת סוני שהבטיח לו את ההכנסות הגדולות ביותר עד אז מעסקה שכזו, עם 65 מיליון דולר.
- בשנת 1990 הוציאה שינייד אוקונור את תקליט השני, I DO NOT WANT WHAT I HAVEN'T GOT. הסינגל ממנו, NOTHING COMPARES 2 U, שכתב לה פרינס, יזניק אותה למעמדת של כוכבת על.
- מזל טוב לאליס קופר, שבשנת 1976 התחתן (בפעם היחידה בחייו) עם בחירת לבו בת ה-19, שריל, שעבדה כרקדנית בסיבוב הופעותיו אז.
- בשנת 1968 ג'מג'ם אריק קלפטון עם חברי להקת בופאלו ספרינגפילד בדירה בלורל קניון. השכנים לא אהבו את הרעש, קראו למשטרה והשוטרים שהגיעו מצאו סמים בזירה. החבורה נעצרה. קלפטון שוחרר במהרה כשהשאר (כולל ניל יאנג וסטיבן סטילס) נמצאו אשמים ונאלצו לשלם קנסות.
- בשנת 1950 נולד קארל פאלמר, המתופף של להקות אמרסון לייק ופאלמר, אסיה, אטומיק רוסטר והעולם המטורף של ארתור בראון.
ב-20 במרץ בשנת 1991 איבד אריק קלפטון את בנו בן הארבע, קונור, שצנח למותו מגובה רב בדירה בניו יורק. הסיפור הטראגי הזה נמצא, עם פרטי מידע נדירים ומטלטלים, בספר הרביעי שלי, "מדרגות לגן עדן, אוטוסטרדה לגיהנום". לפרטים על הספר ולרכישתו - בלחיצה פה.
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים
