כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-31 במרץ (31.3) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "אם קית' ריצ'רדס כינה אותי בשמות גנאי בראיון רק כי לא יכולתי לעשות הופעה, כחימום בסיבוב של הרולינג סטונס, בגלל המתופף שלי, אז הוא פשוט ילדותי, כי אני אוהב אנשים יותר מדי מכדי לרצות להתבאס ולהחמיץ הופעה. וזה מטורף, הדברים שאמר, אם נאמרו. אני לא באמת יכול להתמודד איתו, הייתי מרגיש מוזר בנוכחותו. היו לי רגשות מעורבים לגבי המקום ממנו הוא בא, אז אני לא אתפלא אם הוא אמר את זה, אבל אני באמת לא מופתע מכך שמישהו אומר משהו על משהו. מה שבאמת הציק לי בכל העניין זה שהמתופף שלנו היה במצב רע מאוד, נפשית ורוחנית, ובגלל זה הוא עזב. מה שהגיע לשיאו של כל העניין היה שנקלענו לוויכוח. אמרתי לו שהוא מזרז את הקצב - זה היה בפורט וורת', טקסס - והוא עזב אותי. התקשרתי לסטונס ואמרתי, 'תראו, המתופף שלנו עזב, ואולי לא נוכל לעשות את ההופעה, אז ננסה לעשות את ההופעה השנייה אבל לא נוכל לעשות את ההופעה הראשונה'. והם אמרו 'בסדר, אין בעיה'. הדבר הבא, ראיתי את הסטונס והם שמעו את המתופף החדש ואמרו, 'הו, הוא מדהים', ואז הדבר הבא היה ששמעתי שקית' ריצ'רדס דיבר עליי כך. סיבוב ההופעות הזה זה לא היה עניין של להרוויח כסף, זה לא היה הרעיון - חשיפה הייתה העניין. אני רוצה להגיע לאנשים. אני מרגיש שיש כל כך הרבה דרך מוזיקה שאפשר להגיד, ויש כל כך הרבה אנשים שאפשר להגיע אליהם. אולי בגלל שאני בן מזל שור ואנשים אומרים שבני מזל שור לא אוהבים שינוי יותר מדי, אני אומר שכל עוד זה שינוי כדי להרחיב את האופקים שלך, זה מגניב" (סטיבי וונדר בשנת 1973)
ב-31 במרץ בשנת 1978 יצא האלבום AND THEN THERE WERE THREE של להקת ג'נסיס.
התקליט הזה הוא שהצליח להכניס את להקת ג'נסיס לשוק המוזיקה של ארה"ב ויפן אבל הרבה ממעריצי הלהקה, מתקופתו של פיטר גבריאל בה, לא באמת אוהבים אותו ומחוברים אליו. מדוע? כנראה כי פה כבר התאיידו ניחוחות הרוק המתקדם לטובת הישענות על צלילים מיינסטרימיים יותר.
אבל פה קיבלה להקת ג'נסיס בהרכבה החדשה (מינוס הגיטריסט סטיב האקט, שפרש זמן קצר לפני כן) את הלהיט הגדול ביותר שלה עד אז ושמו FOLLOW YOU FOLLOW ME. לא עוד יצירות רוק מתקדם מורכבות ואפיות. ברוכים הבאים לעולם הפופ. מתחילים מבראשית.
בניגוד לפרישתו של פיטר גבריאל, שהטילה צל ספק בנוגע לקיומה של הלהקה, פרישתו של סטיב האקט לא זעזעה את היסודות, כי המתופף / זמר פיל קולינס, הבסיסט מייק ראת'רפורד והקלידן טוני באנקס ידעו שכבר יש להם קהל מעריצים רחב. הם חשו שאין להם מה להפסיד במידה וימשיכו בפעילותם המשותפת.
ראת'רפורד: 'עד שהוצאנו את התקליטון עם FOLLOW YOU FOLLOW ME, היה לנו בעיקר קהל אוהד שהורכב מהמין הגברי. אחרי שהוצאנו את השיר הזה יכלו אותם מעריצים להשמיע לחברות שלהם את השיר ולומר להן שהנה יש משהו שיתאים להן. כך התחילו לזרום להופעותינו מעריצות'. וכנראה לא רק מעריצות, כי צליל הגיטרה החשמלית שראת'רפורד רקח וניגן בשיר הזה (עם אפקט הפליינג'ר) נשמע רבות לאחר מכן בלהקות כמו פוליס.
שיר זה לא נועד מלכתחילה לככב כתקליטון פופ. ראת'רפורד הסביר:
'זה התחיל מריף גיטרה שהיה לי בראש. טוני הוסיף כמה אקורדים בקלידים שלו וחשבנו להתחיל ליצור עם זה משהו ארוך. לא היינו אז טובים בכתיבת שירים קצרים. זאת למרות שגדלנו על להקות כמו הביטלס, הקינקס והפנים הקטנות. היינו להקה של אלבומים וזו אומנות לכתוב שיר באורך שלוש וחצי דקות. במקרה של השיר הזה - לא היינו צריכים להתאמץ, למזלנו. הוא זרם באופן טבעי. אשתי, אנג'י, השפיעה עליי בכתיבת השיר הזה. הייתי רחוק ממנה לא מעט בסיבובי ההופעות של ג'נסיס. כתבתי את השיר מהלב. בגלל שלקחו לי כמה דקות בלבד לכתוב את זה, הייתי בטוח שהשיר הזה ממש לא טוב'.
השיר הזה הוקלט באולפני RELIGHT בשבדיה. ראת'רפורד חש באופן מוזר: 'אני לא הייתי עד אז הגיטריסט המוביל בג'נסיס וחשבתי ברצינות להביא ללהקה גיטריסט במקומו של סטיב האקט. אבל אז החלטנו שהיינו מספיק זמן ביחד - פיל, טוני ואני - כדי שנוכל להפעיל את העניין בעצמו, ללא תוספות'. התקליטון הזה נכנס למצעד התקליטונים האמריקאי. ראת'רפורד: "עד אז היינו להקת קאלט בארה"ב. ברדיו בקושי השמיעו אותנו שם. לפתע צץ השיר הזה ואנשים אהבו אותו מאד. זה חימם את הלב שלנו לקבל הערכה מאנשים שלא הסתכלו לכיוון שלנו מקודם".
הרגע הזה היה הנורה שנדלקה מעל ראשי השלושה: תמו ימי הרוק המתקדם. הגיע הזמן להגיע לקהל הגדול וזה ייעשה בעזרת שירי פופ. ללא הצעד הזה - להקת ג'נסיס לא תוכל להתקיים כלל וכלל. אבל עם זאת, שלושת חברי הלהקה שעשו את התקליט AND THEN THERE WERE THREE לא מחזיקים ממנו כאחד הטובים בקטלוג של ג'נסיס. מה שכן, פתיחת התקליט הפרוגרסיבית, עם השיר DOWN AND OUT וסיומו, עם הלהיט שהזכרתי מקודם - מראים את הכיוון אליו שאפה הלהקה. מהרוק המתקדם והלאה לכיוון הפופ.
התקליטון השני שיצא מתקליט זה נקרא MANY TOO MANY. הוא נכתב על ידי טוני באנקס ונכנס לקטגוריית בלדות הגירושין, בהן התמחה קולינס בהמשך דרכו, כשכתב על חייו האישיים רצופי הכאב בתחום זה. בכלל, בתקליט הזה יש מין אווירת עגמומיות שעוטפת את התכנים.
עטיפת התקליט, שעוצבה על ידי חברת HIPGNOSIS, מראה את שלושת חברי הלהקה כדמויות ממשהו שנראה כמו המערב הפרוע. קולינס עצמו היה חובב נלהב של ז'אנר הסרטים הזה ולכן גם כתב שיר בתקליט באווירה זו - BALLD OF BIG, שמספר על שריף שמת כשניצב מול שבט אינדיאנים. גם בשיר DEEP IN THE MOTHERLODE יש ניחוחות של המערב הפרוע, כשקולינס שר שם על עגלות שנעות מערבה כדי לחפש שם זהב.
כמו שרבים תיארו זאת בעבר, מדובר באלבום שהוא 'אלבום מעבר'. בעיתון NME כתבו בביקורת: "סטיב האקט היה חשוב מאד לג'נסיס אך לא קריטי עבורה. אבל הוא היווה איזון מול טוני באנקס, שבאלבום הזה משתולל עם הסינטיסייזר שלו מבלי שיהיה מישהו מולו שייעדן אותו קצת מזה".
בעיתון מלודי מייקר כתבו: "בעוד שיש המתגעגעים לסטיב האקט והצליל העדין שלו, יש אחרים המשתאים מול הטכנולוגיה של היום שמצליחה להוציא מקלידים צלילים שנשמעים לעיתים כגיטרות. דווקא הפורמט של הלהקה כשלישייה מעניק לה את האפשרות להשתחרר יותר ולאלתר בקלות רבה יותר מבחינה מוזיקלית".
ראת'רפורד: "התקליט הזה היה טוב עבורי כאחד שעבר מעמדת הבס לעמדת הגיטרה. ברור שזה היה מפחיד אבל גם מאד מלהיב. הייתי חסר ביטחון עד כדי כך שכשסיימנו את ההקלטות, הקשבתי לתוצאה ורציתי לנגן מחדש את כל תפקידי הגיטרה".
באנקס: "התקליט הזה הוא מאוזן אך חסר בו את הקסם שהיה לנו ב-FOXTROT או THE LAMB LIES DOWN ON BROADWAY או WIND AND WUTHERING. יש בו משהו פחות הרפתקני".
קולינס: "זה לא אחד האלבומים האהובים עליי. אני לא יכול להסביר מדוע. אני לא מבין כלל את התקליט הזה".
באנקס: "אני חושב שהשיר FOLLOW YOU FOLLOW ME דומה לשיר I KNOW WHAT I LIKE אבל חסר בו את כל המוזרות שהפכה את השיר ההוא למשהו מיוחד. המפיק שהיה איתנו, דייויד הנצ'ל, ממש לא אהב את FOLLOW YOU FOLLOW ME וממש רצה שנעיף אותו".
ראת'רפורד: "ניסינו להוכיח את עצמנו בתקליט הזה. כתבנו פה יותר מדי שירים באופן נפרד. והשירים שיצרנו יחדיו לא היו טובים".
ב-31 במרץ בשנת 1950 נולד יצחק קלפטר. המון שיחות היו לי עם יצחק. באחת מהן הוא אמר לי: "מעולם לא התיימרתי להיות הגיטריסט הכי טוב בארץ. לא ניסיתי לתייג את עצמי ככזה ולא דחפתי לשם. זה לא היה בראשי. המטרה שלי הייתה פשוט לנגן את המוזיקה שאני אוהב ובשביל זה התאמנתי ללא הרף". מתגעגע אליך!
ב-31 במרץ בשנת 1967 יצא תקליטון הסולו השני של זמר צעיר בשם רוברט פלאנט, עם השיר OUR SONG. זה היה כמובן לפני שהוא הקים את לד זפלין. שיר זה לא היה לטעמו של פלאנט אך זה היה בתקופה בה אנגלברט האמפרדינק שלט בזירה, עם שירים כמו RELEASE ME. למרות הרצון הטוב להיות מסחרי, התקליטון הזה נכשל כישלון חרוץ.
ב-31 במרץ בשנת 1970 כתבו ג'ון לנון וג'ורג' האריסון מכתב לפול מקרטני.
במכתב זה הם החליטו, כשותפים לעסק בשם "אפל", לדחות את צאת תקליט הסולו שלו לטובת התקליט של הביטלס, LET IT BE. פול קיבל לביתו מרינגו את המכתב ועם קריאתו הוא העיף את המתופף משם בצעקות ואיומים.
כך נכתב במכתב: "פול היקר, חשבנו הרבה על התקליט שלך ושל הביטלס והחלטנו שזה טיפשי שחברת אפל תוציא שני אלבומים גדולים תוך 7 ימים אחד מהשני (יש גם את תקליט הסולו של רינגו ואת האוסף HEY JUDE). אז שלחנו מכתב לחברת EMI שאומר להם לדחות את תאריך השחרור של התקליט שלך עד ה-4 ביוני. חשבנו שתבין זאת כי האלבום של הביטלס יוצא ב-24 באפריל. אנחנו מצטערים שזה יצא ככה. זה שום דבר אישי, באהבה - ג'ון וג'ורג'. הארי קרישנה".
כל הסיפור סביב המכתב הזה, עם כל הפרטים המיוחדים והנדירים - ולפי סדר הזמנים הנכון - נמצא בספר שכתבתי, "ביטלמאניה!".
ההרצאה "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,
להזמנה: 050-5616450
ב-31 במרץ בשנת 1967 שרף ג'ימי הנדריקס את הגיטרה שלו בפעם הראשונה, כשהופיע ב- FINSBURY PARK ASTORIA בלונדון.
זה קרה בלילה הראשון של סיבוב הופעות בן 24 תאריכים בו הנדריקס הופיע עם האחים ווקר, קאט סטיבנס ואנגלברט האמפרדינק. שריפת הגיטרה עצמה גרמה להנדריקס כוויות קלות בידו והוא פונה משם לבית החולים מיד עם תום ההופעה שלו.
עיתונאי המוזיקה, קית' אלת'ם: "הייתי בחדר ההלבשה עם ג'ימי והמנהל שלו, צ'אס צ'אנדלר. הם העלו כמה רעיונות כדי למשוך את תשומת הלב באותו לילה על הבמה. אני חושב שרק בגלל שהייתה לי מצית ביד אז שאלתי, 'אולי נשרוף את הגיטרה של ג'ימי הלילה?' אמרתי את זה כבדיחה אבל צ'אס אמר שזה רעיון לא רע בכלל. הוא הוסיף שנשפוך על הגיטרה חומר בעירה".
במהלך ההופעה נאלצו הנדריקס וחבריו לבצע קומץ שירים, כי הם לא היו המובילים ברשימת האמנים. אבל הם בהחלט משכו תשומת לב רק מהלבוש שלהם ושיער האפרו, לעומת התדמית הנקייה של האחים ווקר ומר האמפרדינק. עדיין, האש שהצית הנדריקס הממה רבים שם וגרמה לבעל האולם לרתוח מזעם על סכנת הבטיחות הברורה.
ב-31 במרץ בשנת 1971 הופיעה להקת יס בתוכנית הלהיטים הטלוויזיונית הבריטית, טופ אוף דה פופס.
הלהקה ביצעה שם גירסה מקוצרת לשיר שלה, YOURS IS NO DISGRACE, אך הצילום של הביצוע נמחק מארכיוני הבי.בי.סי וכל שנותר הוא תמונות (כולל זו). לצד יס הופיעו בפרק זה להקת SWEET, ג'ורג'י פיים עם אלן פרייס, להקת טי רקס, להקת HOT CHOCOLATE ועוד.
ב-31 במרץ בשנת 1976 יצא תקליט חדש ללהקת לד זפלין ושמו PRESENCE.
בשנת 1976 נקלעו האלבומים החדשים של לד זפלין והרולינג סטונס לאותה שערורייה בה היה מעורב לפני כן תקליטו החדש של פול מקרטני עם להקת כנפיים. זאת כי האלבומים של זפלין והסטונס זכו להשמעות מוקדמות ללא אישור. בתחנת הרדיו KMET, שבלוס אנג'לס, שודר האלבום של זפלין, PRESENCE, החל מה-31 במרץ וזה גרם לחברת התקליטים אטלנטיק להיבהל ולמהר להוציא עותקים מהאלבום לתחנות אחרות, כמו גם להחיש את צאת התקליט. בתחילה נדרשה התחנה להפסיק את שידורי השירים והסכימה. אך שדרן שעבד בה, ת'ום אוהייר, החליט להתעלם מהדרישה והשירים הושמעו אצלו בכל זאת וגרמו לכעס גדול. תחנת הרדיו KHG עשתה את אותו הדבר עם התקליט BLACK AND BLUE של הסטונס. עורכי דין של הלהקה מיהרו לשלוח הודעה לתחנה לחדול מכך ומיד. לא משעמם בתעשיית התקליטים.
כל האלבום הזה נכתב והוקלט בזמנים קשים; סולן הלהקה, רוברט פלאנט, היה בשלבי שיקום מתאונה קשה שעבר כששהה עם משפחתו ברודוס ב-4 באוגוסט 1975. במכונית נהגה אשתו, מורין, כשלפתע סטה האוטו מהכביש והתנגש בעץ. כל חמשת בני משפחתו של פלאנט היו באוטו. שלושת הילדים שישבו מאחור יצאו עם פציעות קלות אך התאונה פצעה קשה את פלאנט והותירה את מורין בסכנת חיים. למזלה של משפחת פלאנט, היא לא הייתה לבד בחופשה הזו. במכונית שמאחוריה נסעו חברתו של ג'ימי פייג', שארלוט ואחותה של מורין.
הן ראו את המתרחש ומיהרו להזעיק עזרה. פלאנט הוטס ללונדון לטיפולים רפואיים, אך נאלץ לצאת משם בהקדם בגלל שבאותה תקופה הוא גלה משם עקב המס הגבוה שריחף על צווארו. הוא מצא מקום לנוח בו בבית של חבר בצרפת. סיבוב ההופעות האמריקני שנקבע ללהקה בוטל באופן מיידי. גם ג'ימי פייג' לא היה במצב טוב בתקופה ההיא. דיכאון והתמכרות לאלכוהול הפכו אותו לאדם קודר מאד ולא תקשורתי. כשפגש את פלאנט, השניים החליטו שעבודה על שירים חדשים היא שתעזור לשניהם לעבור את התקופה הזו.
הלחץ להוציא תקליט היה גדול. ההקלטות נערכו באולפני MUSICLAND שהיו במרתף של בית מלון במינכן. זה האלבום היחיד של הלהקה עד כה שאין בו אף קטע עם גיטרה אקוסטית או קלידים. כל התקליט הוקלט במשך כשלושה שבועות בנובמבר 1975. הלחץ היה גדול כי האולפן הזה נקבע לאחר מכן ללהקת רולינג סטונס. חברי לד זפלין ידעו שהם צריכים לסיים ומהר. הלחץ הזה הפך למצב בלתי נסבל עבור גיטריסט הלהקה, ג'ימי פייג', שהושאר לבדו באולפן על מנת לסיים את התקליט, אחרי שכל השאר ניגנו את תפקידיהם.
פייג' נאלץ לתפקד באולפן ימים שלמים במשך 18 שעות רצופות ביום. זה הישג נכבד למי שהיה באותו זמן מכור להרואין. ג'ימי פייג' חווה זמנים קשים עם האלבום הזה. כל האחריות על הפקתו נפלה על כתפיו בלבד. הוא בקושי ישן. את כל תפקידי העלאת הגיטרות שלו הוא ביצע באולפן תוך יומיים. יותר מאוחר הוא האשים בכך את ג'ון פול ג'ונס הבסיסט. פייג' טען שג'ונס לא טרח אז להיות מעורב בפרויקט ולעיתים נעדר מהאולפן בדיוק כשהיה צריך להיות בו. ג'ונס ירה בתגובה שהמצב היה הפוך לגמרי ממה שפייג' תיאר.
ג'ון בונהאם המתופף היה ממורמר גם הוא. בתקופה ההיא הוא היה רחוק מביתו, בגלל בעיות מס, והגעגועים הטריפו אותו. הוא נהג לצאת כל ערב למועדונים והפאבים של לוס אנג'לס ולהשתכר שם כהוגן עד איבוד שליטה. באחת הפעמים, כשהוא היה שיכור, הוא הלם בכוח בפניה של אישה שישבה לידו בפאב ואכלה להנאתה. הוא כלל לא הכיר אותה והיא לא עשתה לו כלום. האלכוהול והטירוף דיברו מאגרוף ידו כשחבט בה.
אך אף אחד מהלהקה לא היה פנוי אז לעזור למתופף האומלל שבה לנסות ולהתיישר והוא צלל יותר ויותר פנימה אל הקרקעית. הקטע שפותח את התקליט הזה נקרא ACHILLES LAST STAND והוא עשר דקות וחצי של מפגן רוק כמו שרק לד זפלין יודעת לתת. בזמן העבודה על השיר הזה היה שמו THE WHEELCHAIR SONG, על שם כסא הגלגלים עליו ישב פלאנט עם עקב ומרפק שבורים. בזמן ההוא היה חשש בקרב הלהקה שהזמר לא יוכל יותר לעולם ללכת על רגליו. פלאנט כתב את מילות השיר בעקבות רשמיו מטיולים שעשה במרוקו, יוון וספרד. במהלך הקלטת השיר הרגיש פלאנט כה טוב עם עצמו עד שנעמד מהכיסא והלך לכיוון עמדת המיקרופון. לפתע נשמע רעש קטן של שבר. פלאנט ראה באותו שבריר שניה הבזק אור חזק ומיד לאחר מכן פילח כאב חד את גופו. הוא נפל לרצפה והעקב שלו נשבר שוב. פלאנט סיפר מאוחר יותר שפייג' קפץ במהרה מכיסאו בחדר הבקרה ורץ לחדר ההקלטה על מנת להרים את גופו של הזמר הפצוע מהרצפה.
ג'ימי פייג' אמר פעם בראיון שזה השיר האהוב עליו ביותר של הלהקה. בשיר הזה הוא הקליט שישה תפקידים שונים של גיטרות על מנת ליצור צליל עשיר.
השיר השני נקרא FOR YOUR LIFE והוא נכתב מהר מאד באולפן ההקלטות. השיר הזה הוא הפעם הראשונה בה פייג' השתמש בגיטרה פנדר טלקאסטר משנת 1964 שהוא קנה בשנת 1975. באזור החמש דקות בתוך השיר אפשר לשמוע רעש של הסנפה דרך קשית. זו הייתה תגובתו של פלאנט לסצנות השימוש הנרחב בקוקאין שראה בלוס אנג'לס. לד זפלין לא ביצעה מעולם את השיר הזה בהופעה חיה כרביעייה. השיר בוצע רק במופע האיחוד בשנת 2007. השיר ROYAL ORLEANS נכתב על בית המלון ששכן ברובע הצרפתי שבניו אורלינס. המלון הזה הפך לאהוב על הלהקה בעת ששהתה בו במהלך סיבוב הופעות בצפון אמריקה. המילים בשיר מתארות תקרית של הלהקה בה הוזעקו לבסוף מכבי אש. אפשר רק לדמיין מה באמת הלך שם.
צד א' הסתיים פה וצד ב' נפתח עם השיר NOBODY'S FAULT BUT MINE. השיר שאוב מקטע בלוז ישן בשם הזה אך זפלין הפכו אותו למפגן רוק מושחז. שורשי השיר הזה נטועים עוד בשנות העשרים של המאה הקודמת. לד זפלין שינו באופן ניכר את מילות השיר והביצוע כמובן נעשה באווירה שונה לגמרי. הסינגל שיצא מהתקליט היה עם השיר CANDY STORE ROCK. התקליטון יצא בארה"ב ואוסטרליה אך לא נכנס כלל למצעדים. זה קטע רוק אנד רול בסגנון שנות החמישים. ההשפעות של אלביס פרסלי, ג'ין ווינסנט ואדי קוקראן ניכרות כאן היטב. כל השיר נכתב במשך פחות משעה. אפשר לדמיין את פלאנט עומד באולפן בתנוחת רוקר עם מיקרופון ביד בעת הקלטת השיר הזה, אך למעשה הוא הקליט אותו כשהוא ישוב בכיסא גלגלים.
השיר HOTS ON FOR NOWHERE נכתב בחלקו עוד במהלך הסשנים לתקליט הקודם, 'פיזיקאל גראפיטי' עם נגינה מהודקת של חטיבת הקצב, הלא היא ג'ון בונהאם בתופים וג'ון פול ג'ונס בבס. פלאנט הודה בשלב מאוחר יותר שהמילים בשיר נכתבו על התסכולים שהוא חש כלפי ג'ימי פייג' ומנהל הלהקה, פיטר גראנט, שלא התייחסו לראייתו בנושא הלהקה. את התקליט מסיים השיר TEA FOR ONE שהוא בלוז איטי ומהפנט באורך של תשע דקות וחצי. המילים של השיר מדברות על הגעגועים לבית והבדידות שבדרכים. הרי עם כל הכבוד לאמריקה, התה הוא מה שזורם בדם של ארבעת החבר'ה פה ולפלאנט היה זה קשה לשתות את כוס התה שלו לבדו בבית מלון בניו יורק, כשכל מה שרצה זה להגיע לביתו ולמשפחתו. שם הוא כתב את השיר הזה. אחת הסיבות המרכזיות לשהייתה של הלהקה מחוץ לאנגליה, במהלך הופעות או הקלטות, הייתה כדי להימלט מזרועות מס ההכנסה הבריטי שדרש נתח עצום מרווחי הלהקה.
הקונספט של העטיפה הזו היה הומאז' לסרט 'אודיסיאה בחלל' של סטאנלי קובריק. המעצב ג'ורג' הארדי חיקה לעיצוב העטיפה אובייקט שחור שהיה בסרט ההוא. אוברי פאוואל, מחברת 'היפנוסיס', שעיצבה את העטיפה : "נרדמתי במהלך הפגישה על עיצוב העטיפה. כשהתעוררתי גיליתי מסביב שכולם מדברים בהתלהבות על בעד ונגד השימוש באובייקט שחור. לא היה לי כלל מושג על מה הם מדברים. לא רציתי שאנשים יקלטו שישנתי, אז הנהנתי בראשי וניסיתי להיראות כאחד שבעניינים. וכך ניגשתי למשימה. ג'ורג' הארדי היה הבחור שהכין לנו את הפסל השחור הזה. סטורם ת'ורגרסון, שותפי לעיצוב, חתך כל מיני תמונות מהמגזין 'נשיונל ג'אוגרפיק' וצייר כל מיני קווים שחורים בתוכן. נסעתי עם מה שהוא יצר למינכן, כדי להיפגש עם חברי לד זפלין ולהציג בפניהם את הדבר. כשהגעתי לחדרי בבית המלון, הצבתי את האובייקט והוא נראה שם אפל ומסתורי. הוא משך אותך פנימה באופן מוזר. ג'ימי פייג' ורוברט פלאנט אהבו מיד את הרעיון של האובייקט הזה, כשהצגתי אותו להם, וזרקו הצידה את התמונות שסטורם גזר. לאחר מכן פנו אליי ושאלו אותי מה זה האובייקט הזה. נכנסתי לפאניקה. לא היה לי מושג ושכחתי לשאול את סטורם להסבר שמסתתר מאחורי הדבר הזה.
למזלי, חברי הלהקה אהבו כל כך את האובייקט עד שהחלו מיד ליצור רעיונות משלהם עבורו. אני הבטתי בהם והנדתי בראשי כאחד שמתלהב, אם כי בתוכי הייתי מבולבל לגמרי. אבל מישהו מלמעלה שמר עליי ויצאתי ממינכן כשקולות התשבחות של לד זפלין עדיין הדהדו בראשי". באחת התמונות על העטיפה אף נמצאת שוב הילדה סמנטה גייטס, שהצטלמה בשנת 1973 לעטיפה של HOUSES OF THE HOLY. פה היא מופיעה בתמונה ליד אישה מבוגרת ששמה את ידיה על ראשו של ילד שיושב מולה.
עיצוב עטיפת התקליט גרם למחלוקות שהביאו לעיכוב ביציאתו. כשיצא לבסוף, הביקורות עליו היו חלוקות בדעתן. הדבר לא מנע מהתקליט להגיע באנגליה למקום הראשון במצעד האלבומים. בארה"ב הוא הפך לתקליט הפלטינה הראשון שהגיע לכך רק מהזמנות מוקדמות.
אך הצלחתו הגדולה לא יכלה להסתיר את העובדה שבתוכו מדממים פצעים פתוחים של כאב ובדידות. במהלך ההקלטות לאלבום נהגו פייג' ובונהאם לצרוך כמויות גדולות של הרואין. הם הפכו למכורים.
המילה PRESENCE פירושה נוכחות. ואכן יש כאן נוכחות של להקת רוק. אך משהו פה חסר מאד. אין כאן נוכחות של שימחה. זה אלבום מאד קודר. אחד האלבומים העצובים ביותר של הלהקה, למרות שרובו מורכב משירים מהירים.
אז מה אמרו מבקרי המוזיקה עם יציאת התקליט? מלודי מייקר: "זפלין חזרה אלינו! ועם שירים דינמיים שמבוצעים בהתלהבות רבה. תקליט עם דופק, כיוון וסגנון מפואר". עיתון NME: "אין פה מלוטרונים. אין פה גיטרות אקוסטיות. אין פה שירי הלל לרוי הארפר. אין פה בדיחות פ'אנק או רגאיי. אבל עכשיו נעבור לחדשות הרעות. אין פה אף שיר שמועמד להיכל התהילה של לד זפלין".
רוברט פלאנט אמר אז על התקליט החדש: "ג'ימי השקיע בזה את האנרגיה שלו. הוא עבד כל כך קשה, והנגינה בגיטרה באלבום הזה עולה על כל מה ששמעתי במשך עידנים. זה מבריק, יש כל כך הרבה חיים בזה. יש שיר אחד שנקרא ACHILLES LAST STAND שאני מאד גאה בו. יש שיר אחד שכתבתי כשהייתי עצוב מאוד והתגעגעתי לאשתי וזה מאוד אישי. אתה יודע שזמנים עוברים לאט מאוד כשאתה קם כל יום ואתה אפילו לא יכול לבעוט בכדור, לרוץ או אפילו לבעוט במתופף שלך. אז הזמן היה המורה ואני הייתי התלמיד. כל החוויה של ביצוע האלבום הזה הייתה מאוד מעוררת השראה. זה בא מפינה אחרת לגמרי מאיתנו, אני חושב שזה בא מהפינה הזו שנקראת הישרדות".
ההרצאה "מדרגות לגן עדן - הסיפור של לד זפלין" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,
להזמנה: 050-5616450
גם זה קרה ב-31 במרץ:
- בשנת 1944 נולד הגיטריסט מיק ראלפס, שידוע בעיקר בזכות נגינתו בלהקות MOTT THE HOOPLE (שעמה ניגן עד 1973) ו- BAD COMPANY.
- בשנת 1970 הופיעה לד זפלין מול קהל של 15,000 איש ב"ספקטרום" שבפילדלפיה. מבקר מוזיקה מקומי ציין שהמתופף ג'ון בונהאם העניק לקהל סולו תופים של 25 דקות שאחריו כל הקהל עמד על הרגליים והריע לו ארוכות.
- בשנת 1970 חטף רינגו סטאר צעקות וקללות מפול מקרטני, בגלל שהתנדב להקפיץ לביתו מכתב ששלושת הביטלס (רינגו סטאר, ג'ון לנון וג'ורג' האריסון) חתמו עליו. המכתב הזה דרש ממקרטני לדחות את יציאת אלבום הסולו הראשון שלו לטובת התקליט LET IT BE, כדי שהם לא יתנגשו מבחינת שיווק ומכירות. המכתב נחתם במעטפה שנכתב עליה FROM US TO YOU. מקרטני ההמום הגיב בצעקות וקללות ודרש מסטאר לעוף מיד מביתו.
- בשנת 1948 נולד טיס וואן ליר, האורגניסט / חלילן / זמר של להקת FOCUS ההולנדית.
- בשנת 1958 יצא תקליטון רוק'נ'רול מהפכני לצ'אק ברי, עם השיר JOHNNY B GOODE. השיר נכנס למצעד האמריקני שישה שבועות לאחר צאתו. ברי כתב בתחילה את השיר כשדמותו של ג'וני היא COLOURED BOY (בחור שחור). הוא שינה זאת ל- COUNTRY BOY כדי להבטיח השמעות של השיר ברדיו.
- בשנת 1957 הופיע אלביס פרסלי שני מופעים (הראשון בשעה שתיים בצהריים והשני בשעה שש) באולם OLYMPIA שבדטרויט, מישיגן, מול קהל של 24,000 איש בסה״כ. אלביס תואר בכרזות למופע במילים THE NATION'S ONLY ATOMIC POWERED SINGER.
- בשנת 1982 הודיעה להקת DOOBIE BROTHERS שהיא מתפרקת באופן רשמי. בין להיטיה הידועים היו LISTEN TO THE MUSIC, LONG TRAIN COMING, JESUS IS JUST ALRIGHT, CHINA GROVE ועוד.
- בשנת 1949 שיחררה חברת התקליטים RCA את התקליטון הראשון, שמסתובב במהירות 45 סיבובים לדקה. ההמצאה הזו הייתה בתהליך פיתוח עוד משנת 1940 ובא להציע מוצר באיכות סאונד טובה יותר מתקליט שמסתובב במהירות 78 סיבובים לדקה, שהיה פופולרי אז.
- בשנת 1972 פורק סופית מועדון המעריצים הרשמי של הביטלס.
- בשנת 1969 התייצבו ג'ורג' האריסון ואשתו פאטי בבית המשפט לענות על שאלות בנוגע לאשמת אחזקת מריחואנה בביתם. שניהם נקנסו ב-250 ליש"ט כל אחד. באותו היום עזבו ג'ון לנון ויוקו אונו את מיטתם באמסטרדם, בה עשו מחאה למען השלום. הם עברו לוינה, אוסטריה, להקרנת הבכורה עם סירטה של יוקו, שנקרא RAPE. הגיחה הזו של לנון תאוזכר לאחר מכן בשיר שהוא כתב לביטלס בשם THE BALLAD OF JOHN AND YOKO.
- בשנת 1973 נכנס לו ריד בפעם הראשונה למצעד השירים הבריטי. זה היה עם השיר WALK ON THE WILD SIDE.
- בשנת 1955 נולד הגיטריסט אנגוס יאנג, מלהקת איי.סי.די.סי. הבחור נולד בסקוטלנד ומאוחר יותר עקרה משפחתו לאוסטרליה.
- בשנת 1974 התחתן טום פטי עם ג'יין בניו. השניים הכירו בגיל 17, שמרו על זוגיות וגידלו שתי בנות עד שהתגרשו בשנת 1996.
- בשנת 1957 החלו ג'וני קאש, ג'רי לי לואיס וקארל פרקינס את סיבוב ההופעות המשותף היחיד שלהם יחדיו.
- בשנת 1995 ניסה איש מהקהל לדקור את ג'ימי פייג' במהלך הופעה שלו עם רוברט פלאנט במישיגן. אותו דוקר רצה להפסיק בכך את המוזיקה השטנית של פייג'. שני מאבטחים שהבחינו בבחור ורצו לכיוונו נדקרו ממנו.
- בשנת 1992 שיחרר ברוס ספרינגסטין, בו זמנית, שני אלבומים. אחד נקרא HUMAN TOUCH והשני LUCKY TOWN. זו הפעם הראשונה שלו בתקליט (חוץ מ"נברסקה" האקוסטי לגמרי) ללא להקת האי סטריט באנד. הרבה קרה לברוס ספרינגסטין אחרי שהוציא את התקליט TUNNEL OF LOVE. הוא התגרש, פירק את להקתו, נולד לו ילד ראשון התחתן שוב ונולד לו ילד שני. בתקופה זו של הרהור הוא עבד על האלבום HUMAN TOUCH, שהיה מוכן לצאת בשנת 1991, אבל במקום לשחרר אותו, ספרינגסטין החליט לעשות אלבום נוסף עם עוד שירים שהוא עובד עליהם. האלבום הזה הפך ל-LUCKY TOWN.
ב-31 במרץ בשנת 1978 יצא התקליט LONDON TOWN של פול מקרטני ולהקת WINGS.
ב-7 בפברואר 1977 הגיעו חברי להקת כנפיים לאולפני אבי רואד ובמהלך חודש זה הם עבדו על חמישה שירים. תכנון להגיע לארה"ב לעוד הופעות נגנז כשלינדה מקרטני מגלה שהיא בהריון. זמן פנוי נוצר ופול מחליט לנצלו להקלטות נוספות וחופשה באיי הבתולה. הוא שכר שלוש יאכטות והציבן זו לצד זו בנמל WATERMELON. משפחת מקרטני דרשה להתגורר ביאכטה ושמה EL TORO בעוד שאר הלהקה התאכסנה ביאכטה SAMALA. היאכטה השלישית, FAIR CANAL, צוידה במכשיר הקלטה עם 24 ערוצים והסשנים להקליט החלו שם ב-2 במאי.
הנה, בתרגום שלי, כתבה שמצאתי בארכיוני הרולינג סטון, שמספרת על ההקלטות של תקליט זה:
"מקרטני השזוף והחטוב נראה מגיח מתוך יאכטת 'אל טורו' - אחת משלוש היאכטות שהלהקה שכרה באיי הבתולה. עם זאת הוא סיפר לכתבנו כי הוא עדיין מתפלא על הצלחתה של להקתו. הוא מאושר בגלל עשרה שירים שהקליט עם להקת כנפיים באולפן הצף, שממוקם באחת היאכטות. הוא גם מאושר מהריונה של אשתו, לינדה. מצד שני, הוא ממש לא מאושר משני תקליטים שיצאו לאחרונה ובהם הופעות של הביטלס. על הצלחתה העצומה של להקת כנפיים, מניד מקרטני את ראשו ואומר: "אם היית אומר לי בשנת 1969 להתערב איתך שאצליח לעשות משהו אחרי הביטלס - הייתי אומר בוודאות שאין סיכוי שהייתי מצליח להקים להקה נוספת". כרגע הוא נמצא עם להקתו באווירה הדוניסטית מאד באיי הבתולה. יאכטה אחת משמשת כאולפן הקלטה עם 24 ערוצים. יאכטה שניה היא מקום המגורים של משפחת מקרטני ויאכטה שלישית מאכלסת בה את כל השאר. תהליך ההקלטה מופסק פעמים רבות לטובת שחיה או צלילה. בכל יאכטה הוצב גם עץ אשוח עם אורות. אלה נועדו להוסיף לאווירה בשעות הערב. את הרעיון להקליט כך הציע גיטריסט הלהקה, דני ליין, אחרי ששמע כי רוד סטיוארט עשה תהליך דומה. ליין, חובב הסירות, ניגש להציע את הרעיון למקרטני.
להפתעתו הרבה - פול הסכים. עם זאת, מקרטני סיפר: "בהתחלה הגענו ללונדון כדי להקליט את האלבום בדרך הרגילה. אבל זו הייתה לונדון האפורה והמעוננת. טכנאי ההקלטה, ג'ף אמריק, התחיל לספר לנו כיצד הקליט תקליט בהוואי וכולנו התחלנו לקנא בו. הבנו כי הקלטנו יותר מדי זמן באולפני אבי רואד וההחלטה נפלה לעבור להקליט באיי הבתולה - עם סירות, שמש והרבה כיף". מקרטני דאג להעביר את ציוד הנגינה וכל הציוד הנלווה מאנגליה. בינתיים עמל אחד הטכנאים של אולפני RECORD PLANT להמיר את אחת היאכטות לאולפן הקלטה בשבילם.
בעוד כנפיים מקליטים, הגיעה לאוזניו של פול הידיעה כי יצאו לחנויות התקליטים שני אלבומים של הביטלס, מימים מוקדמים מאד. תקליט אחד היה עם הופעה ב'סטאר קלאב' שבהאמבורג והשני עם שילוב של שתי הופעות מההוליווד בול (שהוקלטו בשנים 1964-1965). מקרטני: "אנחנו בביטלס לא רצינו מעולם להוציא את ההקלטות לאור. זו האמת לאמיתה. הקשבנו להקלטות ודחינו אותן. בשביל להוציא את האלבום המשולש של כנפיים בהופעה חיה - הקלטנו כל מופע ובחרנו את המיטב. לעומת זאת, עם הביטלס היו לנו רק שתי הקלטות להתמודד איתן. היו שם המון צרחות והעסק לא הוקלט כמו שצריך. מה שקרה עכשיו עם התקליט הזה הוא כמו עייט שמנקר את הגופה ששרועה מתחתיו. לחברת התקליטים יש את כל הזכות להוציא את התקליט הזה.
רק חבל שזה באמת קורה, לפחות יש לי שליטה מלאה במה שאני עושה עכשיו. אני כלל לא ניסיתי למנוע מהחברה להוציא את התקליט הזה. אבל ידוע לי שאחרים בביטלס כן ניסו, דרך בתי משפט באנגליה. אני מנסה להתרחק מזה כמה שאפשר". פול מבין היטב שימי הביטלס נגמרו והגיע הזמן להמשיך הלאה, כפי שסיפר : "אי אפשר לחשוב על הביטלס כלהקה בהווה. הם התפרקו לפני שבע שנים, למי שלא יודע עדיין. חבל לי שאי אפשר היה לסיים את העסק של הביטלס כמו שצריך. כל הסיפור הפך למין משחק של מונופול". לא הכל הלך כשורה בעת שהיית להקת כנפיים בהקלטות על היאכטה. דני ליין נאלץ להתאשפז עקב כוויות משיזוף יתר. הגיטריסט ג'ימי מקולוק חתך את רגלו כשניסה לקפוץ מיאכטה אחת לשנייה.
מקרטני: "יש לנו 26 שירים להקליט בסך הכל. איננו מתכוונים להוציא אלבום כפול, כי כבר הוצאנו לא מזמן אלבום משולש. חלק מהאנשים התלוננו שהאלבום המשולש היה גבוה מדיי במחירו. זה מבאס לדעת שמישהו רוצה לקנות את התקליט שלך אבל לא יכול. אז אנחנו נקליט 26 שירים ונבחר מתוכם את התריסר, או קצת יותר, הטובים. הלוואי ויכולנו לשחרר את השירים בתקליטונים, במקום בתקליט. כך עשינו בימים של הביטלס. אבל כיום זה שונה לגמרי. אנשים מעדיפים אריכי נגן. יכול להיות שהביטלס אשמים בזה, עם מה שעשינו עם סרג'נט פפר. העסק המוזיקלי מתבסס כיום על אלבומים, שמניבים כסף רב יותר מתקליטונים".
עד כאן הכתבה מהרולינג סטון. האווירה הייתה כייפית וחמימה, אך לא נמשכה זמן רב. בספטמבר 1977 עזב גיטריסט הלהקה, ג'ימי מקולוק. הדיווחים התעקשו שפרץ ריב בינו לבין פול. זמן קצר לאחר מכן נאלץ גם המתופף ג'ו אינגליש לנטוש לארה"ב כי אשתו, דייל, נפצעה קשה בתאונה. להקת כנפיים חזרה להיות שלישיה, עם הגיטריסט דני ליין שנשאר לצד הזוג מקרטני.
השיר שיצא כתקליטון והצליח מאד, MULL OF KINTYRE, כמו גם לידת הבן ג'יימס מקרטני, הצליחו לרכך את מכת הצמצום בהרכב. השלושה חזרו לאולפני אבי רואד וסיימו להקליט אלבום ב-28 בינואר. כמעט שנה מאז שהתחילו את התהליך.
באלבום זה 14 שירים שמזגזגים בין סגנונות שונים. יש בלדות, רוק'נ'רול, רוקאבילי, פופ, קאנטרי ורגאיי. התחושה הכללית היא של אלבום קליל ואוורירי, שנפתח עם שיר מלודי בסגנון הידוע של פול, שנושא את שם התקליט. מיד לאחר מכן נזרק המאזין לשיר בסגנון הגל החדש ושמו CAFE ON THE LEFT BANK. ומיד לאחר מכן ההפלגה פונה לבלדה ושמה I'M CARRYING. מקרטני פורט בה בגיטרה בסגנון הישן והמוכר.
ובעוד המאזין חש, בהקשבה ראשונה, כי הנה הוא נמצא במסע מענג וברור של פול וחבריו, קורה לפתע דבר מוזר. הקטע CUFF LINK הינו אינסטרומנטלי שרק תופס מקום באלבום במקום שיר אמיתי. אחר כך מגיע שיר עם דני ליין בשירה. שם השיר - CHILDREN CHILDREN, שמספר על ילדים שמשחקים ביער ונשמע כאילו ג'ורג' האריסון קפץ להתארח.
אחר כך מגיע השיר GIRLFRIEND שנכתב במקור למייקל ג'קסון ובו חוזר פול לשיר, הפעם בקול גבוה. זה נשמע כמו שיר שזרקה הצידה להקת 10CC. אבל הוא חוזר לשיר כרוקיסט אמיתי בקטע הבא שחותם את צד א' של התקליט ונקרא I'VE HAD ENOUGH. אבל זה לא נשמע לאוזניי כאחד מרגעיו המוזיקליים החזקים יותר, אבל באמצעו יש סולו גיטרה קצר אך יפהפה.
הצד השני של האלבום נפתח עם הלהיט WITH A LITTLE LUCK. אחד השירים שאני יותר אוהב של פול מהסבנטיז. עם מפלי סינטיסייזרים, שירה ברורה של פול וקולות רקע אפקטיביים יש פה מתכון לשיר מנצח, שבאלבום מתקרב לשש דקות (וקוצץ בגירסת התקליטון שהושמע לרוב אז ברדיו). אבל השיר הזה נשפך לשיר שני בצד זה ומיותר בשם FAMOUS GROUPIES. לא נורא, כי לאחר מכן מגיע שיר מקסים ושמו DELIEVER YOUR CHILDREN.
פול אוהב מאד גם רוקאבילי והדבר בא לידי ביטוי בשיר הבא שנקרא NAME AND ADDRESS, עם אפקט הקול המהדהד כדי לשחזר את אווירת התקליטונים עליהם גדל בילדותו ונעוריו. רק אורגן ההאמונד שצץ לפתע בשיר מסית מאווירת רוקאבילי אמיתית. האלבום מגיע לקראת סגירה והשיר לפני האחרון זורק מהרוקאבילי לכיוון מוזיקה נהדרת שנשמעת המנוגנת אי שם ביער. זה נקרא DON'T LET IT BRING YOU DOWN. האלבום נחתם עם MORSE MOOSE AND THE GREY GOOSE המורכב, ניסיוני, גרובי וארוך (שש וחצי דקות). סחתיין על פול, שסגר אלבום בצורה שכזו!
השאלה הגדולה הנשאלת היא - מה המאזין קיבל בסוף המסע כתמונה למזכרת ממנו? ההיסטוריה מגלה שזה 'אלבום הנחיתה' של פול ולהקת כנפיים לקרקע. עוד אלבום אחד בשנה הבאה (BACK TO THE EGG) וזהו. פול ייצא משם לקריירה כאמן סולו.
אז כיצד קיבלו העיתונים את LONDON TOWN? בעיתון מלודי מייקר פורסם בביקורת ש'זו תגובה חיובית לתקופה הצולעת של מקרטני. למרות שאי אפשר להשוות את זה לתקליטים כמו 'להקה במנוסה', זה תקליט טוב לכשעצמו עם ניצוצות פה ושם של פול'. בעיתון NME נכתב: "להקת כנפיים היא סוג של ביטלס ללא פיקחות. אין פה את האגרסיביות, המוזרות והעומק של הלהקה ההיא".
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים
