רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-31 במרץ בעולם הרוק

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-31 במרץ (31.3) בעולם של רוק קלאסי?

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

הציטוט היומי:

"אם קית' ריצ'רדס כינה אותי בשמות גנאי בריאיון רק כי לא יכולתי להופיע כחימום בסיבוב ההופעות של הרולינג סטונס בגלל המתופף שלי, אז הוא פשוט מתנהג בילדותיות; אני אוהב אנשים יותר מדי מכדי שארצה להתאכזב ולהחמיץ הופעה מרצוני. הדברים שהוא אמר, אם אכן נאמרו, הם פשוט מטורפים. אני לא באמת יכול להתעמת איתו, הייתי מרגיש מוזר בנוכחותו. היו לי רגשות מעורבים לגבי הגישה שלו, לכן אני לא מופתע אם הוא אמר את זה, אבל מצד שני – אני כבר לא מופתע כשמישהו אומר משהו על נושא כזה או אחר.

מה שבאמת הפריע לי בכל העניין הוא שהמתופף שלנו היה במצב נפשי ורוחני רע מאוד, וזו הסיבה שהוא עזב. העסק הגיע לשיא כשנקלענו לוויכוח; אמרתי לו שהוא מאיץ את הקצב – זה היה בפורט וורת', טקסס – והוא פשוט עזב אותי. התקשרתי לסטונס ואמרתי: 'תראו, המתופף שלנו עזב ואולי לא נוכל להופיע. ננסה להגיע להופעה השנייה, אבל לא נוכל לקיים את הראשונה'. הם ענו: 'בסדר, אין בעיה'. זמן קצר לאחר מכן פגשתי את הסטונס, הם שמעו את המתופף החדש ואמרו 'הוא מדהים', ואז פתאום שמעתי שקית' ריצ'רדס דיבר עליי בצורה כזו.

סיבוב ההופעות הזה לא נועד בשביל הכסף, זו לא הייתה המטרה – החשיפה הייתה העיקר. אני רוצה להגיע לאנשים. אני מרגיש שיש כל כך הרבה שאפשר לומר דרך המוזיקה, וכל כך הרבה אנשים שאפשר להגיע אליהם. אולי זה בגלל שאני בן מזל שור, ואנשים אומרים שבני מזל שור לא אוהבים שינויים, אבל אני אומר שכל עוד מדובר בשינוי שמרחיב את האופקים שלך – זה מבורך" (סטיבי וונדר בשנת 1973)

ג'נסיס מעכשיו היא שלישייה! ב-31 במרץ בשנת 1978 יצא האלבום AND THEN THERE WERE THREE של להקת ג'נסיס.

שנת 1978 הגיעה, ועולם הרוק המתקדם מצא את עצמו בבלבול רציני. מצד שני, להקת ג'נסיס - ממובילות הז'אנר - לקחה החלטה אמיצה. קצת לפני כן, הגיטריסט סטיב האקט פרש. זה היה בעת עבודות המיקס על אלבום ההופעה SECONDS OUT. "אני זוכר שדנו באפשרות לצרף גיטריסט נוסף, לנוכח הרהיטות והסגנון של סטיב", סיפר מייק ראת'רפורד, "אבל אני חושב שהרגשנו בשלב ההוא שהיינו יחד זמן רב מדי בתור שלישייה. להביא אדם חדש, לגרום לו להבין את צורת העבודה שלנו ולגרום לו להשתלב, היה אתגר גדול למדי. לכן, חשבנו פשוט לנסות בלי זה ולראות מה יקרה. האמת היא שבקושי יכולתי לנגן גיטרה מובילה. אתה לא הופך פתאום לגיטריסט מוביל; אתה צריך לסלול את הדרך לשם".

אז בלי האקט (ובלי פיטר גבריאל שפשר לפניו) שאר החבר'ה החליטו להשאיר מאחור את יצירות הרוק המתקדם המורכבות ושלחו לעולם מסר ברור של "ברוכים הבאים לעולם החדש שלנו", כשהם ממש מתחילים כמעט מבראשית ובגרסה מצומצמת ומהודקת. עדיין, משהו בתקליט הזה לא מתחבר לי לחלוטין.

השירים עדיין היו ארוכים, אמנם לא ארוכים כמו SUPPER'S READY ואפילו לא כמו THE MUSICAL BOX, אבל ארוכים בכל זאת. היו שם גם לא מעט שירים כאלה, מה שהפך את התקליט השלם, עם 54 הדקות שלו, לעוד תקליט שגרם לאלו שהקליטו אז לקסטות לקלל אותו נמרצות. מה גם שבזמנו, זמן ארוך שכזה גרם לאיכות הסאונד בתקליט לרדת - בגלל צפיפות החריצים. אז למה החבר'ה לא השכילו לקצץ קצת פה ושם?

בניגוד לפרישתו הדרמטית של פיטר גבריאל כמה שנים קודם לכן, שהטילה צל ספק כבד בנוגע להמשך קיומה של הלהקה, פרישתו של סטיב האקט לא זעזעה את היסודות. חברי השלישייה הנותרים ידעו שכבר יש להם קהל מעריצים רחב והם חשו שאין להם מה להפסיד במידה וימשיכו בפעילותם המשותפת. מייק ראת'רפורד נזכר בשינוי הדמוגרפי המרתק שעבר על הקהל שלהם ואמר: "עד שהוצאנו את התקליטון עם FOLLOW YOU FOLLOW ME, היה לנו בעיקר קהל אוהד שהורכב מהמין הגברי. אחרי שהוצאנו את השיר הזה, יכלו אותם מעריצים להשמיע לחברות שלהם את השיר ולומר להן שיש פה משהו שיתאים להן. כך התחילו לזרום להופעותינו מעריצות חדשות".

נראה שלא רק המעריצות נשבו בקסם, כי צליל הגיטרה החשמלית המיוחד שראת'רפורד רקח וניגן בשיר הזה, תוך שימוש באפקט הפליינג'ר, נשמע רבות לאחר מכן אצל להקות מצליחות כמו, למשל, פוליס. ואם חשבנו שהשיר הזה נועד מלכתחילה לככב כתקליטון פופ פשוט - ראת'רפורד הסביר את זה אחרת:"'זה התחיל מריף גיטרה שהיה לי בראש. טוני הוסיף כמה אקורדים בקלידים שלו וחשבנו להתחיל ליצור עם זה משהו ארוך. לא היינו אז טובים בכתיבת שירים קצרים. זאת למרות שגדלנו על להקות כמו הביטלס, הקינקס והפנים הקטנות. היינו להקה של אלבומים וזו אמנות בעיניי לכתוב שיר באורך שלוש וחצי דקות. במקרה של השיר הזה - לא היינו צריכים להתאמץ, למזלנו. הוא זרם באופן טבעי. אשתי, אנג'י, השפיעה עליי בכתיבתו. הייתי רחוק ממנה לא מעט בסיבובי ההופעות של ג'נסיס וכתבתי את השיר מהלב. בגלל שלקחו לי כמה דקות בלבד לכתוב את זה, הייתי בטוח שהשיר הזה ממש לא טוב".

אז השיר המצליח הוקלט באולפני RELIGHT בשבדיה, שם שהו חברי הלהקה כדי להתרחק מהסחות הדעת של לונדון. באותם ימים, מייק ראת'רפורד חש באופן מוזר לגבי מעמדו החדש והתוודה: "אני לא הייתי עד אז הגיטריסט המוביל בג'נסיס וחשבתי ברצינות להביא ללהקה גיטריסט במקומו של סטיב האקט. אבל אז החלטנו שהיינו מספיק זמן ביחד - פיל, טוני ואני - כדי שנוכל להפעיל את העניין בעצמו, ללא תוספות". ההחלטה התבררה כנכונה כאשר התקליטון נכנס למצעד התקליטונים האמריקאי והגיע למקום ה-23 המכובד. ראת'רפורד הוסיף: "עד אז היינו להקת קאלט בארה"ב. ברדיו בקושי השמיעו אותנו שם. לפתע צץ השיר הזה ואנשים אהבו אותו מאד. זה חימם את הלב שלנו לקבל הערכה מאנשים שלא הסתכלו לכיוון שלנו מקודם".

הרגע הזה היה ממש כמו נורה שנדלקה מעל ראשי השלושה, כשהם הבינו שזהו, הסתיימו ימי הרוק המתקדם והגיע הזמן להגיע לקהל הגדול בעזרת שירי פופ קליטים. ובלי הצעד הזה? להקת ג'נסיס לא תוכל להתקיים כלל וכלל בעולם המוזיקה המשתנה של סוף שנות השבעים. למרות זאת, שלושת חברי הלהקה שיצרו את התקליט AND THEN THERE WERE THREE לא מחזיקים ממנו כאחד הטובים ביותר בקטלוג העשיר של ג'נסיס. ופתיחת התקליט הפרוגרסיבית עם השיר DOWN AND OUT - שכלל מקצבים מורכבים ב-5/8 (ואפילו השם השמני שניתן לו בעת העבודה עליו היה המספר הזה) -וסיומו עם הלהיט FOLLOW YOU FOLLOW ME, הראו בבירור את הכיוון אליו שאפה הלהקה, מהרוק המתקדם והלאה לכיוון הפופ. קולינס הסביר על השיר הפותח: "הרעיון היה ליצור שיר על חברת תקליטים אמריקאית, בלי להסגיר שמות, פשוט חברות, שמוכנות להשליך אותך ברגע שאתה הופך למיושן. הפזמון מושר מנקודת המבט של האמן והבתים הם מנקודת המבט של החברה, מעין מאבק של 'תן וקח' חסר רחמים". עם זאת, ראת'רפורד לא היה בטוח וציין בדיעבד: "הקטעים הכבדים יותר, כמו DOWN AND OUT, לא נשמעים כל כך טוב. שיר מהסוג הזה צריך יותר מרחב כדי להימתח".

התקליטון השני שיצא מהתקליט נקרא MANY TOO MANY, שנכתב על ידי טוני בנקס ונכנס ישירות לקטגוריית בלדות הגירושין המלנכוליות. בז'אנר הזה התמחה פיל קולינס בהמשך דרכו המקצועית, כשכתב על חייו האישיים רצופי הכאב בתחום זה. פיל קולינס עצמו, חובב נלהב שלהיסטוריית האלאמו, כתב שיר בתקליט באווירה ההיא בשם BALLAD OF BIG (שהשם שלו בעת העבודה עליו היה BALLAD OF BIG JIM), שמספר את סיפורו של ביג ג'ים קולי, מרשל אמריקאי שנענה לאתגר להוביל עדר בקר במסע ארוך, אך בסופו של דבר פוגש מוות אכזרי מידי אינדיאנים.

גם בשיר DEEP IN THE MOTHERLODE ניתן היה למצוא ניחוחות של המערב הפרוע, כשקולינס שר שם על עגלות שנעות מערבה בחיפוש אחר זהב. הפעם זה ראת'רפורד שכתב את השיר. ויש את UNDERTOW שהוא יצירת סולו של בנקס, עליה סיפר הקלידן: "זו הייתה דרך מעט שונה עבורי לכתוב – פחות מבוססת על אקורדים וקצת יותר מבוססת על המלודיה". וזו הייתה הפעם הראשונה בה בנקס השתמש בפסנתר חשמלי חדיש אז, מתוצרת ימאהה בדגם שנקרא CP-70.

זו הייתה רק ההתחלה הגסה של האבולוציה הסופית של הלהקה, ואחרי הכל, פיל קולינס עדיין לא היה כל כך מעורב בכתיבת השירים. ההשפעה שלו תתחיל להשתלב ברצינות בסאונד של הלהקה רק בתחילת שנות השמונים. זה היה אחד מאותם מקרים של להקה שכבר איבדה את היכולת ליצור משהו שווה ערך בסגנון הישן, אך עדיין לא רכשה את היכולת ליצור משהו בסגנון חדש. רק בהמשך תוכיח ג'נסיס שהיא הלהקה, מכל להקות הרוק המתקדם הבריטיות, שהצליחה לעשות את המעבר המושלם.

ועטיפת התקליט? אני לא אוהב אותה. אין בה משהו שגורם לי לרצות להקשיב למוסיקה שבפנים. היא כהה מדי, לא ברורה מדי. לא יודע - בתקופה שבה עטיפות תקליטים כבר היו חלק ברור מגורמי משיכת הקהל לרכוש מוצר כזה או אחר, העיצוב הזה נראה לי כמו ירייה ברגל. גם מעצב העטיפה, סטורם ת'ורג'רסון, וגם הקלידן טוני בנקס הביעו מאז את אכזבתם בנוגע לתוצאה הוויזואלית הזו. איפה זה ואיפה העטיפה של NURSERY CRYME או DUKE?

מבקרי המוזיקה לא נשארו אדישים לשינוי. בעיתון NME כתבו בביקורת על התקליט: "סטיב האקט היה חשוב מאד לג'נסיס אך לא קריטי עבורה. אבל הוא היווה איזון מול טוני באנקס, שבאלבום הזה משתולל עם הסינטיסייזר שלו מבלי שיהיה מישהו מולו שייעדן אותו קצת מזה". ובעיתון מלודי מייקר החמיא המבקר לשינוי בביקורת: "בעוד שיש כאלו שמתגעגעים לסטיב האקט והצליל העדין שלו, יש אחרים המשתאים מול הטכנולוגיה של היום שמצליחה להוציא מקלידים צלילים שנשמעים לעיתים כגיטרות. דווקא הפורמט של הלהקה כשלישייה מעניק לה את האפשרות להשתחרר יותר ולאלתר בקלות רבה יותר מבחינה מוזיקלית".

אבל למרות השבחים, חברי הלהקה המשיכו להטיל ספק בתוצאה הסופית לאורך השנים. מייק ראת'רפורד שיתף בתחושותיו האישיות: "התקליט הזה היה טוב עבורי כאחד שעבר מעמדת הבס לעמדת הגיטרה. ברור שזה היה מפחיד אבל גם מאד מלהיב. הייתי חסר ביטחון עד כדי כך שכשסיימנו את ההקלטות, הקשבתי לתוצאה ורציתי לנגן מחדש את כל תפקידי הגיטרה". טוני בנקס הוסיף זווית השוואתית מעניינת: "התקליט הזה הוא מאוזן אך חסר בו את הקסם שהיה לנו ב-FOXTROT או THE LAMB LIES DOWN ON BROADWAY או WIND AND WUTHERING. יש בו משהו פחות הרפתקני".

פיל קולינס, שבדיוק התחיל לבסס את מעמדו כפרונטמן דומיננטי, סיכם בכנות האופיינית לו: 'זה לא אחד האלבומים האהובים עליי. אני לא יכול להסביר מדוע. אני לא מבין כלל את התקליט הזה". טוני בנקס המשיך וניתח את הלהיט הגדול ביותר מהתקליט: "אני חושב שהשיר FOLLOW YOU FOLLOW ME דומה לשיר I KNOW WHAT I LIKE אבל חסר בו את כל המוזרות שהפכה את השיר ההוא למשהו מיוחד. המפיק שהיה איתנו, דייויד הנטשל, ממש לא אהב את FOLLOW YOU FOLLOW ME ורצה שנעיף אותו לעזאזל".

מייק ראת'רפורד סיכם את החוויה כולה: "ניסינו להוכיח את עצמנו בתקליט הזה. כתבנו פה יותר מדי שירים באופן נפרד. והשירים שיצרנו יחדיו לא היו טובים".

ב-31 במרץ בשנת 1950 נולד יצחק קלפטר. המון שיחות היו לי עם יצחק. באחת מהן הוא אמר לי: "מעולם לא התיימרתי להיות הגיטריסט הכי טוב בארץ. לא ניסיתי לתייג את עצמי ככזה ולא דחפתי לשם. זה לא היה בראשי. המטרה שלי הייתה פשוט לנגן את המוזיקה שאני אוהב ובשביל זה התאמנתי ללא הרף". מתגעגע אליך, יצחק!

התקליט המוצג, שהוא תקליט הסולו הראשון של יצחק, יצא בשנת 1981 בחברת התקליטים CBS. ציור העטיפה שלו - יוסי אורבך.

הנוכחות של לד זפלין! ב-31 במרץ בשנת 1976 יצא תקליט חדש ללהקת לד זפלין ושמו PRESENCE.

עם יד על הלב, הזמן גרם לי לשנות ביג טיים את דעתי על התקליט הזה. פעם הייתי משוכנע לחלוטין שיש בתוך היצירה הזו רק שיר אחד טוב. אולי, בלחץ, שיר וחצי. עם זאת, השנים חלפו והבנתי שיש פה תקליט שונה לגמרי של זפלין. הוא לא נשמע כמו אף תקליט אחר שלהם. נכון, עדיין אני לא אוהב את כל השירים שבו - אבל יש כמה שאני ממש אוהב. והסאונד? זו זפלין באחד מרגעיה המחוספסים והמחשמלים יותר, לטעמי. זה ממש נשמע כאילו אני עומד איתם בחדר. משהו בהפקה הספציפית הזו ממש עובד לי - ובמיוחד כשאני מקשיב לזה בתקליט הרימסטר שיש לי.

נכון, זו הייתה תקופה רעה עבור הזפלינים: הם חיו כגולים לצורכי מס, הגיטריסט ג'ימי פייג' שקע עמוק בתוך התמכרות להרואין, המתופף ג'ון בונהאם נאבק באלכוהוליזם, ומעל הכל ריחפו הרגליים השבורות של הסולן רוברט פלאנט ורוח הרפאים של כיסא הגלגלים הנצחי שאיימו על עצם קיומה של הלהקה. התאונה הקשה ביוון, בה נפצע פלאנט קשות, במהלך חופשה ברודוס באוגוסט 1975, אילצה אותו להקליט את כל השירה כשהוא יושב על כיסא גלגלים באולפן במינכן. הרבה כאב היה שם בתהליך הזה.

הלחץ להוציא תקליט היה כבד. ההקלטות נערכו באולפני MUSICLAND ששכנו במרתף של בית מלון במינכן. שימו לב, זהו האלבום היחיד של הלהקה עד כה שאין בו אף קטע של גיטרה אקוסטית או קלידים. והלחץ נבע מכך שהאולפן הוזמן מראש עבור הרולינג סטונס מיד אחרי לד זפלין שידעו שעליהם לסיים את העבודה במהירות. עבור ג'ימי פייג' המצב הפך לבלתי נסבל; הוא נותר לבדו באולפן כדי להשלים את האלבום לאחר ששאר חברי הלהקה סיימו להקליט את תפקידיהם. הוא נאלץ לעבוד באולפן במשך ימים ארוכים, לעיתים 18 שעות ברציפות – הישג יוצא דופן עבור מכור להרואין. האחריות על ההפקה נפלה על כתפיו בלבד. מצד שני, הוא היה פריק קונטרול, כך שהמצב הזה גם ודאי עשה לו טוב. את כל הקלטות הגיטרה הנוספות הוא ביצע תוך יומיים בלבד. מאוחר יותר הוא האשים בכך את הבסיסט ג'ון פול ג'ונס, וטען כי ג'ונס לא היה מעורב מספיק בפרויקט ונעדר מהאולפן ברגעים קריטיים. ג'ונס, מצדו, הגיב בנחרצות וטען שהמצב היה הפוך לחלוטין.

גם המתופף ג'ון בונהאם היה ממורמר. הוא שהה הרחק מביתו בשל בעיות מס, והגעגועים העיקו עליו מאוד. הוא נהג לצאת מדי ערב למועדונים ופאבים ולהשתכר עד אובדן שליטה. באחד המקרים, בעודו שיכור, הוא חבט בעוצמה בפניה של אישה זרה שישבה לידו בפאב. לא הייתה ביניהם היכרות מוקדמת והיא לא עשתה דבר שיצדיק זאת; היו אלו האלכוהול והטירוף שדיברו מגרונו בעת שחבט בה. רבים מסביבו טענו שבונזו היה איש ממש רע כשהוא שתה יותר מדי. לא אישיות שכדאי להעריץ אותה מבלי לפקוח עין. ואיש מחברי הלהקה לא היה פנוי באותה עת לסייע למתופף האומלל, והוא צלל עמוק יותר ויותר אל התחתית. זה בימים בהם עדיין לא היה זה דבר שכיח לשלוח מוסיקאים מכורים לקליניקות.

השיר הפותח את האלבום, ACHILLES LAST STAND, הוא מפגן רוק מרשים של עשר דקות וחצי. אני ממש אוהב אותו. במהלך העבודה כונה השיר ATLANTES כמו גם THE WHEELCHAIR SONG, על שם הכיסא שבו ישב פלאנט עם עקב ומרפק שבורים. היה חשש ברור שהוא לא יוכל ללכת שוב לעולם. ובמהלך הקלטת השיר הרגיש פלאנט כה טוב, עד שקם מכיסאו וצעק לעבר המיקרופון. לפתע הוא ראה הבזק אור חזק וחש כאב חד שמפלח את גופו. הוא נפל לרצפה והעקב שלו נשבר בשנית. פלאנט סיפר מאוחר יותר כי פייג' זינק מכיסאו בחדר הבקרה ורץ לחדר ההקלטה כדי להרים את חברו מהרצפה. בכל אופן, ג'ימי פייג' ציין בראיון כי זהו השיר האהוב עליו ביותר של הלהקה; הוא הקליט עבורו שישה תפקידי גיטרה שונים כדי ליצור צליל עשיר ועמוק. כיפאק לג'ימי!

השיר השני, FOR YOUR LIFE, נכתב במהירות באולפן ופה השתמש פייג' לראשונה בגיטרת פנדר טלקאסטר משנת 1964 שרכש ב-1975. סביב הדקה החמישית בשיר ניתן לשמוע רעש של "הסנפה" דרך קשית – תגובתו הצינית של פלאנט לשימוש הנרחב בקוקאין שראה בלוס אנג'לס. לד זפלין מעולם לא ביצעה את השיר בהופעה חיה כרביעייה, אלא רק במופע האיחוד בשנת 2007. השיר ROYAL ORLEANS נכתב על בית מלון ברובע הצרפתי בניו אורלינס, שהפך לאהוב על הלהקה במהלך סיוריהם בצפון אמריקה. המילים מתארות תקרית שבסופה הוזעקו לוחמי אש למקום; ניתן רק לדמיין מה התרחש שם בפועל.

צד ב' נפתח בשיר NOBODY'S FAULT BUT MINE. השיר מבוסס על קטע בלוז ישן בעל שם זהה משנות העשרים, אך זפלין הפכו אותו למפגן רוק מושחז בשינוי ניכר של המילים והאווירה. השיר עוסק איתם בהתמכרות להרואין (לא סתם פלאנט שר "יש קוף על הגב שלי" - כי MONKEY היא מילת סלנג להתמכרות לסם ההוא) וזה כנראה הווידוי של ג'ימי פייג'. רוברט פלאנט באמת עושה עבודת שירה טובה כאן, כשהוא משחזר את הכאב ומעל לכל את הבלבול כשהוא שר N-N-N-NO-NO-NO-NOBODY'S FAULT BUT MINE, בזמן שג'ימי פייג' מביא אותה עם חשמל. ואיזה גרוב נוצר פה עם ג'ונסי ובונהאם! בום!

הסינגל שיצא מהאלבום היה CANDY STORE ROCK; הוא הופץ בארה"ב ובאוסטרליה אך לא נכנס למצעדים. זהו קטע רוק'נ'רול בסגנון שנות החמישים, המושפע מאלביס פרסלי, ג'ין וינסנט ואדי קוקרן. השיר נכתב בפחות משעה, ופלאנט הקליט אותו כשהוא יושב על כיסא גלגלים, למרות שקל לדמיין אותו עומד בפוזה של רוקר מול המיקרופון, נכון?

השיר HOTS ON FOR NOWHERE נכתב בחלקו עוד בסשנים של האלבום הקודם, "פיזיקל גרפיטי", והוא מתאפיין בעוד נגינה מהודקת של חטיבת הקצב – בונהאם וג'ונס. פלאנט הודה מאוחר יותר שהמילים מבטאות את התסכול שהוא חש כלפי פייג' ומנהל הלהקה, פיטר גרנט, שלא התחשבו בדעתו בנוגע לפציעתו מול עתיד הלהקה. את התקליט חותם TEA FOR ONE, בלוז איטי ומהפנט באורך תשע דקות וחצי. המילים עוסקות בבדידות שבדרכים ובגעגועים הביתה. עם כל הכבוד לאמריקה, התה הוא שזורם בדמם של הארבעה; לפלאנט היה קשה לשתות את התה שלו לבדו במלון בניו יורק כשכל רצונו היה לשוב למשפחתו.

הקונספט של העטיפה היה הומאז' לסרט "2001: אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק. המעצב ג'ורג' הארדי יצר אובייקט שחור בהשראת המונולית מהסרט. אוברי פאוואל מחברת "היפנוסיס" סיפר: "נרדמתי במהלך הפגישה על עיצוב העטיפה. כשהתעוררתי, כולם דיברו בהתלהבות על השימוש באובייקט השחור. לא היה לי מושג על מה מדובר, אך לא רציתי שיבינו שישנתי, אז הנהנתי בראשי והעמדתי פנים שאני בעניינים. ג'ורג' הארדי הכין את הפסל, ושותפי סטורם ת'ורגרסון חתך תמונות מ'נשיונל ג'אוגרפיק' ושילב בהן קווים שחורים. כשנפגשתי עם פלאנט ופייג' במינכן, הם אהבו מיד את האובייקט והשליכו הצידה את שאר התמונות. כשהם שאלו אותי מה האובייקט מייצג, נכנסתי לפאניקה כי שכחתי לשאול את סטורם להסבר. למרבה המזל, הם החלו להעלות רעיונות משלהם, ואני רק הנהנתי בהתלהבות". ודרך אגב, באחת התמונות על העטיפה מופיעה שוב הילדה סמנטה גייטס, שהצטלמה ב-1973 לעטיפת האלבום HOUSES OF THE HOLY. הפעם היא עם בגדים.

שם התקליט הזה מעיד על הנוכחות העוצמתית פה של להקת רוק שכזו, אך זוהי נוכחות ללא ממש שמחה. זהו תקליט שמצד אחד נשמע ספונטני ומלא חיים אך מצד שני הוא קודר ועצוב, למרות המקצבים המהירים שבו. לא סתם אמר רוברט פלאנט: "זה בא מפינה אחרת לגמרי מאיתנו; אני חושב שזה בא מהפינה שנקראת הישרדות". ועדיין, להקות רוק רבות היו מוכנות להרוג בשביל תקליט הישרדות שכזה.

גם זה קרה ב-31 במרץ:

בשנת 1944 נולד הגיטריסט מיק ראלפס, המוכר בעיקר בזכות נגינתו בלהקות MOTT THE HOOPLE (שעמה ניגן עד 1973) ו-BAD COMPANY. הוא מת בינוני 2025.

בשנת 1970 הופיעה להקת לד זפלין מול קהל של 15,000 איש ב"ספקטרום" שבפילדלפיה. מבקר מוזיקה מקומי ציין כי המתופף ג'ון בונהאם העניק לקהל סולו תופים בן 25 דקות, שבסיומו נעמד כל הקהל על רגליו והריע לו ממושכות. או יה!

בשנת 1971 יצא בשוודיה אלבום הסולו הראשון של הזמרת פרידה לינגסטד (לימים מלהקת אבבא). נטען שהביקורות באותה עת היו מצוינות.

בשנת 1969 יצא האלבום DUSTY IN MEMPHIS של דאסטי ספרינגפילד.

בשנת 1971 הופיעה להקת יס בתוכנית הלהיטים הבריטית טופ אוף דה פופס. הלהקה ביצעה גרסה מקוצרת לשירה YOURS IS NO DISGRACE, אך תיעוד הביצוע נמחק מארכיוני ה-BBC וכל שנותר ממנו הן תמונות. לצד יס הופיעו בפרק זה הלהקות SWEET, טי רקס ו-HOT CHOCOLATE, וכן ג'ורג'י פיים עם אלן פרייס.

בשנת 1980 יצא האלבום ANIMAL MAGNETISM של להקת סקורפיונס. עטיפת האלבום, בדומה לעטיפות קודמות של הלהקה, עוררה שערורייה. נו, זה בהחלט עזר למכירות.

בשנת 1989 נערך מופע התרמה למתופף דאלאס טיילור (שניגן עם קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג, ואן מוריסון ועוד), שסבל ממחלת כבד סופנית עקב שנים של שימוש באלכוהול וסמים. האמנים שהשתתפו במופע חתמו על תוף בס גדול כמתנה עבורו. "האם זה המקום שבו הדוושה מכה?", כתב דון הנלי במרכז התוף. ניל יאנג הוסיף: "זוכר את השיר SEA OF MADNESS בפסטיבל הפולק בביג סור. איזה גרוב". האווירה מאחורי הקלעים הייתה חגיגית, אך הנסיבות לקיום המופע (שנערך ב-31 במרץ 1990 בסנטה מוניקה) היו קורעות לב. מטרת האירוע הייתה לגייס כספים לעמותה הנלחמת בסמים ולהגביר את המודעות לחשיבותה של תרומת איברים. "כולם עוזרים לכולם", אמר טיילור לאחר המופע, "זה מה שמוזיקאי אמור לעשות". היה ברור כי טיילור בן ה-42 לא ישרוד זמן רב ללא השתלת כבד. למרות מצבו, הוא הצליח לעלות לבמה ולתופף עם קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג בשירים WOODEN SHIPS ו-TEACH YOUR CHILDREN – הפעם הראשונה מזה עשרים שנה שניגן איתם על במה אחת. בזמן שהמתין לתרומה, עסק בייעוץ במכון גמילה בקליפורניה. עבורו, המופע סימל גם פיוס עם ניל יאנג, לאחר שהשניים הסתכסכו כשטיילור צידד בסטיבן סטילס במהלך מריבה ביניהם. "ניל היה לבבי מאוד", סיפר טיילור, "הוא אמר לי שלא היה מחמיץ את האירוע הזה בשום אופן". דאלאס טיילור הלך לעולמו בשנת 2015.

בשנת 1967 יצא סינגל הסולו השני של זמר צעיר בשם רוברט פלאנט, ובו השיר OUR SONG. היה זה כמובן לפני שהקים את לד זפלין. השיר לא היה לטעמו של פלאנט, אך באותה תקופה שלט בזירה אנגלברט האמפרדינק עם שירים כגון RELEASE ME. למרות הניסיון לקלוע לטעם המסחרי, התקליטון נכשל כישלון חרוץ.

בשנת 1970 שלחו ג'ון לנון וג'ורג' האריסון מכתב לפול מקרטני. במכתב הודיעו לו, כשותפיו בחברת "אפל", על החלטתם לדחות את צאת אלבום הסולו שלו לטובת אלבומם של הביטלס, LET IT BE. פול קיבל את המכתב מידיו של רינגו סטאר, ועם קריאתו גירש את המתופף מביתו בצעקות ובאיומים. במכתב נכתב: "פול היקר, חשבנו הרבה על האלבום שלך ועל זה של הביטלס, והחלטנו שזה יהיה טיפשי מצד חברת אפל להוציא שני אלבומים גדולים בהפרש של שבעה ימים זה מזה (ישנו גם אלבום הסולו של רינגו והאוסף HEY JUDE). לכן, הנחינו את חברת EMI לדחות את מועד שחרור אלבומך ל-4 ביוני. חשבנו שתבין זאת, כיוון שהאלבום של הביטלס יוצא ב-24 באפריל. אנו מצטערים שזהו המצב; אין כאן שום דבר אישי. באהבה – ג'ון וג'ורג'. הארי קרישנה".

בשנת 1948 נולד טיס ואן ליר, האורגניסט, החלילן והסולן של להקת FOCUS ההולנדית. איזה אמן!

בשנת 1958 יצא תקליטון הרוק'נ'רול המהפכני של צ'אק ברי, הכולל את השיר JOHNNY B GOODE. השיר נכנס למצעד האמריקני שישה שבועות לאחר צאתו. במקור כתב ברי את השיר על דמות של COLOURED BOY (נער שחור), אך הוא שינה זאת ל-COUNTRY BOY כדי להבטיח שהשיר יושמע בתחנות הרדיו. בחור חכם, צ'אק.

בשנת 1957 הופיע אלביס פרסלי בשני מופעים באולם OLYMPIA שבדטרויט, מישיגן, מול קהל כולל של 24,000 איש. בכרזות המופע תואר אלביס כ-THE NATION'S ONLY ATOMIC POWERED SINGER.

בשנת 1982 הודיעה להקת DOOBIE BROTHERS על פירוקה הרשמי. בין להיטיה הידועים: LISTEN TO THE MUSIC, LONG TRAIN COMING, JESUS IS JUST ALRIGHT, CHINA GROVE ועוד. עם ההכרזה על הפירוק, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות פרידה. הצינגעלע מחה דמעה בסתר.

בשנת 1949 שחררה חברת התקליטים RCA את התקליטון הראשון המסתובב במהירות 45 סיבובים לדקה (סל"ד). ההמצאה הייתה בפיתוח מאז שנת 1940, ומטרתה הייתה להציע איכות צליל טובה יותר מזו של תקליטי ה-78 סל"ד שהיו נפוצים אז.

בשנת 1972 פורק סופית מועדון המעריצים הרשמי של הביטלס.

בשנת 1969 התייצבו ג'ורג' האריסון ואשתו פאטי בבית המשפט כדי להשיב על האשמות בדבר החזקת מריחואנה בביתם. שניהם נקנסו ב-250 ליש"ט כל אחד. באותו היום סיימו ג'ון לנון ויוקו אונו את מחאת השלום במיטתם באמסטרדם ועברו לווינה שבאוסטריה להקרנת הבכורה של סרטה של יוקו, RAPE. גיחה זו תוזכר מאוחר יותר בשיר שכתב לנון לביטלס, THE BALLAD OF JOHN AND YOKO.

בשנת 1973 נכנס לו ריד לראשונה למצעד הפזמונים הבריטי עם השיר WALK ON THE WILD SIDE. לו ריד ומצעדי פזמונים?! תודו שזה נשמע שילוב הזוי מלכתחילה.

בשנת 1955 נולד הגיטריסט אנגוס יאנג מלהקת AC/DC. יאנג נולד בסקוטלנד ומאוחר יותר היגרה משפחתו לאוסטרליה.

בשנת 1967 שרף ג'ימי הנדריקס את הגיטרה שלו בפעם הראשונה, במהלך הופעה ב-FINSBURY PARK ASTORIA בלונדון. היה זה הלילה הראשון של סיבוב הופעות בן 24 מופעים שבו הופיע הנדריקס לצד האחים ווקר, קאט סטיבנס ואנגלברט האמפרדינק. שריפת הגיטרה גרמה להנדריקס כוויות קלות בידו והוא פונה לבית החולים מיד בתום הופעתו. עיתונאי המוזיקה קית' אלת'ם שחזר: "הייתי בחדר ההלבשה עם ג'ימי ומנהלו, צ'אס צ'אנדלר. הם העלו רעיונות למשוך תשומת לב על הבמה. כיוון שהחזקתי מצית בידי, שאלתי כבדיחה: 'אולי נשרוף את הגיטרה הלילה?'. צ'אס חשב שזה רעיון מצוין והציע לשפוך עליה חומר בעירה". הנדריקס וחבריו ביצעו מספר מצומצם של שירים כיוון שלא היו המופע המרכזי, אך הם בהחלט בלטו בזכות לבושם ותסרוקות האפרו שלהם, שעמדו בניגוד לתדמית הנקייה של האמנים האחרים. האש שהצית הנדריקס הדהימה את הקהל ועוררה את זעמו של בעל האולם בשל סכנת הבטיחות.

בשנת 1974 התחתן טום פטי עם ג'יין בניו. השניים הכירו בגיל 17, ניהלו זוגיות וגידלו שתי בנות עד לגירושיהם בשנת 1996.

בשנת 1957 החלו ג'וני קאש, ג'רי לי לואיס וקארל פרקינס את סיבוב ההופעות המשותף היחיד שלהם.

בשנת 1995 ניסה אדם מהקהל לדקור את ג'ימי פייג' במהלך הופעתו עם רוברט פלאנט במישיגן. התוקף טען כי רצה להפסיק את "המוזיקה השטנית" של פייג'. שני מאבטחים שהבחינו בו וניסו לעצרו נדקרו על ידו.

בשנת 1992 שחרר ברוס ספרינגסטין שני אלבומים בו-זמנית: HUMAN TOUCH ו-LUCKY TOWN. הייתה זו הפעם הראשונה (למעט האלבום האקוסטי "נברסקה") שהקליט ללא להקת ה-E STREET BAND. אירועים רבים פקדו את ספרינגסטין מאז צאת האלבום TUNNEL OF LOVE: הוא התגרש, פירק את להקתו, נולד לו ילד ראשון, הוא התחתן בשנית ונולד לו ילד שני. במהלך תקופה זו הוא עבד על HUMAN TOUCH, שהיה מוכן לצאת כבר ב-1991, אך במקום לשחרר אותו החליט ספרינגסטין להקליט אלבום נוסף עם שירים חדשים – מה שהפך לבסוף ל-LUCKY TOWN.

מקרטני חוזר ללונדון? לא בטוח! ב-31 במרץ בשנת 1978 יצא התקליט LONDON TOWN של פול מקרטני ולהקת WINGS.

האמת? אני לא יודע מה דעתי המוחלטת על התקליט הזה. פעם אחת כיף לי להקשיב לו. בפעם אחרת - הוא לא נשמע לי הכי מהנה וגם לא מגובש. ואז - פתאום בא לי להקשיב לו שוב... ואחר כך? שוב הוא נשמע לי לא אחיד. עם זאת, אחרי הבלגאן של התקליט האולפני הקודם, WINGS AT THE SPEED OF SOUND - אני לא מתפלא שהתקליט הזה יצא מבולגן באותה מידה. למה התקליט הזה נסגר עם קטע מוזר שכזה בשם MORSE MOOSE AND THE GREY GOOSE? מה קרה פול? כבר שכחת איך סוגרים תקליטים עם שירים באמת משמעותיים. משהו בסגנון BACK SEAT OF MY CAR? או NIGHTEEN HUNDRED AND EIGHTY FIVE? או מה שסוגר את התקליט אבי רואד והרבה בזכותך?

מצד שני, ברור שיש בתקליט הזה גם לחנים מהשורה הראשונה של פול מקרטני. אבל כל כך הרבה סגנונות שונים בתקליט אחד -אולי זה שורש הבעיה? אבל פול ידוע גם כאחד שאוהב להתנסות בהרבה סגנונות מוסיקליים. לכן לא סתם אני ממש אוהב אותו. כי הוא אמן אמיתי. כזה שלוקח דברים ברצינות - גם כשזה לא תמיד מצליח לו. ככה צריך לפעול אמן אמיתי. ואם אני אוהב את התקליט הזה או לא? האמת, שזה פחות רלוונטי. אין לי ספק שאחרים, שקוראים עכשיו את השורות האלה שלי, אוהבים אותו הרבה יותר ממני. ועל זה רק אגיד - כיף להם! מבחינתי, זה כמו התקליט GLASS HOUSES של בילי ג'ואל. אני מאד אוהב את התקליט ההוא, אבל זה לא נדבק לי כתקליט שלם - בגלל הזיגזוג המאולץ הזה בין סגנונות. עניין של טעם.

אז מה הסיפור של התקליט הזה? קבלו... ב-7 בפברואר 1977 הגיעו חברי להקת כנפיים לאולפני אבי רואד, ובמהלך חודש זה עבדו על חמישה שירים. התכנון להגיע לארה"ב להופעות נוספות נגנז כשלינדה מקרטני גילתה שהיא בהיריון. נוצר זמן פנוי, ופול החליט לנצלו להקלטות נוספות ולחופשה באיי הבתולה. הוא שכר שלוש יאכטות והציבן זו לצד זו בנמל WATERMELON. משפחת מקרטני ביקשה להתגורר ביאכטה ששמה EL TORO, בעוד שאר הלהקה התאכסנה ביאכטה SAMALA. היאכטה השלישית, FAIR CANAL, צוידה במכשיר הקלטה בעל 24 ערוצים, וסשני ההקלטות החלו שם ב-2 במאי.

הנה, בתרגום שלי, כתבה שמצאתי בארכיוני הרולינג סטון, המספרת על הקלטות האלבום: "מקרטני השזוף והחטוב נראה מגיח מתוך היאכטה 'אל טורו' – אחת משלוש היאכטות שהלהקה שכרה באיי הבתולה. עם זאת, הוא סיפר לכתבנו כי הוא עדיין מתפלא על הצלחתה של להקתו. הוא מאושר מעשרה שירים שהקליט עם להקת 'כנפיים' באולפן הצף הממוקם באחת היאכטות, וכן מהיריונה של אשתו, לינדה. מצד שני, הוא ממש לא מאושר משני תקליטים שיצאו לאחרונה ובהם הופעות של הביטלס. על הצלחתה העצומה של להקת 'כנפיים' מניד מקרטני את ראשו ואומר: 'אם היית אומר לי בשנת 1969 להתערב איתך שאצליח לעשות משהו אחרי הביטלס – הייתי אומר בוודאות שאין סיכוי שאצליח להקים להקה נוספת'.

כרגע הוא נמצא עם להקתו באווירה הדוניסטית מאוד באיי הבתולה. יאכטה אחת משמשת אולפן הקלטה עם 24 ערוצים, יאכטה שנייה היא מקום המגורים של משפחת מקרטני, ויאכטה שלישית מאכלסת את כל השאר. תהליך ההקלטה מופסק פעמים רבות לטובת שחייה או צלילה. בכל יאכטה הוצב גם עץ אשוח עם אורות, שנועדו להוסיף לאווירה בשעות הערב. את הרעיון להקליט כך הציע גיטריסט הלהקה, דני ליין, לאחר ששמע כי רוד סטיוארט עשה תהליך דומה. ליין, חובב הסירות, הציע את הרעיון למקרטני.

להפתעתו הרבה – פול הסכים. עם זאת, מקרטני סיפר: 'בהתחלה הגענו ללונדון כדי להקליט את האלבום בדרך הרגילה, אבל זו הייתה לונדון האפורה והמעוננת. טכנאי ההקלטה, ג'ף אמריק, סיפר לנו כיצד הקליט תקליט בהוואי וכולנו התחלנו לקנא בו. הבנו שהקלטנו יותר מדי זמן באולפני אבי רואד, והתקבלה החלטה לעבור להקליט באיי הבתולה – עם סירות, שמש והרבה כיף'. מקרטני דאג להעביר את כלי הנגינה ואת כל הציוד הנלווה מאנגליה, ובינתיים עמל אחד הטכנאים של אולפני RECORD PLANT להסב את אחת היאכטות לאולפן הקלטה עבורם.

בעוד כנפיים מקליטים, הגיעה לאוזניו של פול הידיעה כי יצאו לחנויות שני אלבומים של הביטלס מימיהם המוקדמים. תקליט אחד תיעד הופעה ב'סטאר קלאב' שבהמבורג, והשני שילב שתי הופעות מה'הוליווד בול' (שהוקלטו בשנים 1964–1965). מקרטני: 'אנחנו בביטלס לא רצינו מעולם להוציא את ההקלטות הללו לאור. זו האמת לאמיתה. הקשבנו להן ודחינו אותן. כדי להוציא את האלבום המשולש של 'כנפיים' בהופעה חיה – הקלטנו כל מופע ובחרנו את המיטב. לעומת זאת, עם הביטלס היו לנו רק שתי הקלטות להתמודד איתן; היו שם המון צרחות והחומר לא הוקלט כמו שצריך. מה שקורה עכשיו עם התקליט הזה הוא כמו עיט שמנקר גופה השרועה מתחתיו. לחברת התקליטים יש זכות מלאה להוציא את התקליט הזה.

רק חבל שזה באמת קורה. לפחות יש לי שליטה מלאה במה שאני עושה עכשיו. לא ניסיתי כלל למנוע מהחברה להוציא את התקליט, אבל ידוע לי שאחרים בביטלס כן ניסו, דרך בתי משפט באנגליה. אני מנסה להתרחק מזה ככל האפשר'. פול מבין היטב שימי הביטלס נגמרו והגיע הזמן להמשיך הלאה, כפי שסיפר: 'אי אפשר לחשוב על הביטלס כלהקה בהווה. הם התפרקו לפני שבע שנים, למי שעדיין לא יודע. חבל לי שלא ניתן היה לסיים את העסק של הביטלס כמו שצריך. כל הסיפור הפך למין משחק מונופול'.

לא הכל הלך כשורה בעת שהותה של הלהקה בהקלטות על היאכטה: דני ליין נאלץ להתאשפז עקב כוויות משיזוף יתר, והגיטריסט ג'ימי מקולוק חתך את רגלו כשניסה לקפוץ מיאכטה אחת לשנייה. מקרטני: 'יש לנו 26 שירים להקליט בסך הכל. איננו מתכוונים להוציא אלבום כפול, כי כבר הוצאנו לא מזמן אלבום משולש. חלק מהאנשים התלוננו שהאלבום המשולש היה יקר מדי. זה מבאס לדעת שמישהו רוצה לקנות את התקליט שלך אבל לא יכול. לכן נקליט 26 שירים ונבחר מתוכם את התריסר הטובים ביותר, או קצת יותר. הלוואי שיכולנו לשחרר את השירים בתקליטונים במקום באלבום, כפי שעשינו בימי הביטלס, אבל כיום זה שונה לגמרי. אנשים מעדיפים אריכי-נגן. יכול להיות שהביטלס אשמים בזה, בגלל מה שעשינו עם 'סרג'נט פפר'. תעשיית המוזיקה מתבססת כיום על אלבומים, שמניבים כסף רב יותר מתקליטונים'.

עד כאן הכתבה מהרולינג סטון. האווירה הייתה כיפית וחמימה, אך היא לא נמשכה זמן רב. בספטמבר 1977 עזב גיטריסט הלהקה, ג'ימי מקולוק; הדיווחים התעקשו שפרץ ריב בינו לבין פול. זמן קצר לאחר מכן נאלץ גם המתופף ג'ו אינגליש לחזור לארה"ב לאחר שאשתו, דייל, נפצעה קשה בתאונה. להקת 'כנפיים' חזרה להיות שלישייה, כשדני ליין נשאר לצד הזוג מקרטני.

השיר MULL OF KINTYRE, שיצא כתקליטון והצליח מאוד, כמו גם לידת הבן ג'יימס מקרטני, הצליחו לרכך את מכת הצמצום בהרכב. השלושה חזרו לאולפני אבי רואד וסיימו להקליט את האלבום ב-28 בינואר, כמעט שנה לאחר שהחלו בתהליך.

באלבום זה 14 שירים והוא נפתח עם שיר מלודי בסגנון המוכר של פול, הנושא את שם התקליט. מיד לאחר שהצלילים נעמו לנו, מגיע השיר השני והוא בסגנון 'הגל החדש' בשם CAFE ON THE LEFT BANK. זה נחמד. מיד אחריו ההפלגה פונה לבלדה בשם I'M CARRYING, שבה מקרטני פורט בגיטרה בסגנון הישן והמוכר. לאחר מכן קורה לפתע דבר מוזר: אז בא הקטע CUFF LINK שהוא קטע אינסטרומנטלי שתופס מקום באלבום עם גרוב די יבשושי ומחסור ברור במלודיה כובשת. אחר כך מגיע שיר חמוד ששר דני ליין בשם CHILDREN CHILDREN, המספר על ילדים המשחקים ביער. נשבע לכם, כמעט הייתי בטוח שג'ורג' האריסון קפץ להתארח פה.

לאחר מכן מגיע השיר GIRLFRIEND שנכתב במקור למייקל ג'קסון, ובו פול חוזר לשיר בקול גבוה (יענו, פלצט). אני אוהב את השיר הזה אבל האמת? זה ממש נשמע לי כמו מקרטני שמחקה את להקת 10cc. אך הוא חוזר לתפקיד הרוקר האמיתי בקטע הבא שחותם את צד א' ונקרא I'VE HAD ENOUGH. השיר לא נשמע משכנע מספיק לדעתי. פול שר פה שנמאס לו? ובכן, הוא לא משכנע אותי והאמת? השיר הזה מזכיר לי רוקר אחד שחתם צד ראשון בתקליט קודם שלו ובאופן משכנע הרבה יותר. אני מדבר על SMILE AWAY מהתקליט RAM. מה שכן, סולו הגיטרה הקצר פה יפהפה. חוץ מזה, באמת שזה סתם שיר.

הצד השני נפתח עם הלהיט WITH A LITTLE LUCK – אחד השירים היותר אהובים עליי של פול משנות השבעים. עם מפלי סינטיסייזרים, שירה ברורה וקולות רקע אפקטיביים, זהו מתכון לשיר מנצח (באלבום אורכו זה קרוב לשש דקות. בגרסת התקליטון שהושמעה לרוב ברדיו - זה קצר יותר). השיר הזה "נשפך" לשיר שני מיותר לטעמי בשם FAMOUS GROUPIES. לא יודע, יש לפול המון שירים משעשעים. גם זה נועד להיות משעשע שכזה - אבל זה לא משעשע אותי. אבל לא נורא, כי מיד לאחר מכן מגיע שיר מקסים בשם DELIVER YOUR CHILDREN.

פול אוהב מאוד גם רוקאבילי, והדבר בא לידי ביטוי בשיר NAME AND ADDRESS, המשתמש באפקט קול מהדהד כדי לשחזר את אווירת התקליטונים שעליהם גדל ורק אורגן ההאמונד שצץ לפתע מסיט את השיר מאווירת רוקאבילי אמיתית. השיר לפני האחרון הוא עוד אחד מאותם מאמצי מקרטני לעשות לי כיף באוזן, אבל זה עדיין נשמע קצת מאולץ – DON'T LET IT BRING YOU DOWN. ולסיום בא הקטע ההוא שכבר דיברתי עליו פה קודם לכן.

אז השאלה הגדולה היא – מה קיבלתי בסוף המסע הזה כתמונה למזכרת? הממממ... קיבלתי בעיקר בילבול שהוביל לאדישות. ההיסטוריה מגלה שזהו אלבום הנחיתה של פול ולהקת כנפיים (או מה שנשאר ממנה) אל הקרקע. עוד אלבום אחד שיצא בשנה שלאחר מכן (BACK TO THE EGG) וזהו – פול יצא משם לקריירה כאמן סולו. אין יותר כנפיים!

אז כיצד קיבלו המבקרים את LONDON TOWN? במלודי מייקר נכתב כי "זו תגובה חיובית לתקופה הצולעת של מקרטני. למרות שאי אפשר להשוות זאת לתקליטים כמו BAND ON THE RUN, זהו תקליט טוב כשלעצמו עם ניצוצות פה ושם". בעיתון NME נכתב: "להקת כנפיים היא סוג של ביטלס ללא פיקחות. אין פה את האגרסיביות, המוזרות והעומק של הלהקה ההיא".

בונוס: החודש (לא ידוע בדיוק מתי) יצא תקליט אוסף ללהקת פאמילי ושמו OLD SONGS NEW SONGS.

זה נמכר אז במחיר נמוך לקהל כשהוא מורכב גם משירים שיצאו בעבר בתקליטונים בלבד ושירים מתקליטה השני של הלהקה (FAMILY ENTERTAINMENT) שהוקלטו מחדש באופן חלקי וקיבלו מיקס מחודש. הזמר רוג'ר צ'אפמן אמר לעיתון זיג זאג: "אם היינו יכולים, היינו מקליטים מחדש את כל התקליט השני שלנו. פה קיבלנו הזדמנות".

האמת? התקליט FAMILY ENTERTAINMENT הוא תקלט מושלם מבחינתי. ובטח שלא הייתי עושה את THE WEAVER'S ANSWER מחדש עם תוספת גיטרה חשמלית מעצבנת עם פדאל ווא-ווא. נו, טוב... מצד שני, זה נחמד לשמוע את צ'אפמן שר פה את OBSERVATIONS FROM A HILL, כשבמקור היה זה הסקסופוניסט ג'ים קינג ששר שם.

אבל האוסף הזה בלבל לא מעט אנשים - רגע, אז האם זה אוסף להיטים? האם זה נועד למעריצים? האם זה נועד למצטרפים החדשים בקהל? האם זה נועד לשוק באנגליה? או לשוק בארה"ב? בקיצור - בלגאן. ולכן, כנראה זה לא סתם שהתקליט לא צעד אז כלל במצעדי המכירות. מה שבטוח, אוהבי פאמילי חייבים את האוסף הזה.

בונוס: החודש, במרץ 1972 הגיע כתב המלודי מייקר, כריס וולש, לאולפני אולימפיק בלונדון כדי להקשיב עם קית' אמרסון לחומרים אותם ייעד הקלידן לתקליט סולו.

הוא הופתע לגלות שאחד הקטעים שאמרסון ייעד לתקליטו הוא HONKY TONK TRAIN BLUES של מאד לוקס לואיס. אמרסון כה אהב את הקטע הזה, שנהג לנגנו בכל פעם שראה פסנתר בסביבה. לצדו של אמרסון בהקלטות היה המתופף ג'ון הייסמן, לשעבר מנהיג להקת קולוסאום, וכן חברי תזמורת נשיפה שהגיעו לנגן את העיבודים בניצוחו של ניל ארדלי. סשן ההקלטה היה ארוך, ובמהלכו הוקלטה גם גרסה לקטע הג'אז AU PRIVAVE שכתב סקסופוניסט הג'אז צ'רלי פארקר, קטע שנחשב מאז לסטנדרט ג'אז חשוב מתקופת הבי-בופ. בחדר הבקרה הקשיבו אמרסון והייסמן לתוצאה, כשהמתופף נראה לא פעם מתבאס מפספוס שנשמע אך ורק לאוזניו.

במהלך הפסקה בהקלטה ניגשו וולש ואמרסון לפאב הסמוך, ושם הסביר הקלידן על הפרויקט: "קטעים נוספים שהקלטתי עם תזמורת הם WALTER L של הוויברפוניסט גארי ברטון, עם עיבוד של מייק גיבס. זה קטע שבחר ג'ון הייסמן. אני משתמש בהקלטות בסינטיסייזר מוג, אורגן האמונד ופסנתר. אני לוקח את הזמן בקלות בהכנת התקליט הזה; רציתי לעשות דבר שכזה מזה שנים. במשך שלושה שבועות נפגשתי עם ג'ון הייסמן בבתים שלנו ותכננו ביחד את המסע. זה לא תקליט סולו שלי, אלא אני שמנגן עם אנשים אחרים. במיוחד רציתי לעבוד עם תזמורת הג'אז החדשה כי היא מגובשת מזה שנים, ותמיד קל יותר לעבוד עם צוות מאשר עם נגנים שונים שבאים ממקומות שונים. אני לא יכול לספר מה יהיה בשאר התקליט, כי עדיין לא כתבתי את החומר. זה הכל סוג של התנסות. גם שאר חבריי ללהקת ELP עובדים על פרויקטים משלהם. גרג לייק עסוק בהפקת להקת SPONTANEOUS COMBUSTION.

כולנו שמחים במסגרת של ELP, אבל רציתי לעשות גם משהו משלי. אני לא לחוץ להוציא את זה לאור. אולי זה פשוט ניסיון לפרוץ את התדמית שלי כאיש של מוסיקה קלאסית. בדיוק סיימנו את התקליט הבא של ELP ונצא לאמריקה להופעות. התקליט הזה עלה לנו הרבה יותר כסף להקלטה מאשר TARKUS".

הייסמן, שנכח בשיחה, הוסיף: "וזה תקליט טוב יותר ממה שעשיתם בעבר. הוא נשמע הרבה יותר טוב".

אז מה קרה בסוף עם הקלטות התקליט? לפי אמרסון, ההקלטות הושמדו בשריפה שפרצה בביתו.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459