כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-21 באוקטובר (21.10) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "הייתי מעוניין לדעת כמה אנשים שאומרים שהם הולכים לנסות לכתוב שיר-להיט באמת עושים אחד כזה. מעולם לא עשיתי את זה" (רנדי ניומן)
ב-21 באוקטובר בשנת 2003 מת אליוט סמית' האמריקאי בן ה-34 לאחר שדקר את עצמו בחזהו. הדכאון וההתמכרויות שלטו בחייו שנים של הזמר-יוצר-מוזיקאי הזה למשך שנים רבות מאד.
הוא היה גיבור קאלט, מועמד לפרס האוסקר ומעריץ גדול של הביטלס. זה הוא היוצר-מבצע האמריקאי, אליוט (סטיבן פול) סמית', שמת בגיל 34.
סמית' הוציא חמישה אלבומים מוערכים והיה בעת ההכנות ליצירתו השישית. נגינת הגיטרה העדינה שלו וקולו השברירי דמו בסגנונם לדמות טראגית אחרת בעולם הפולק-רוק הבריטי, ניק דרייק. עם זאת, הביטלס היוו השפעה גדולה מאוד עליו כמו גם הלהקות הבריטיות, הקינקס והזומביס.
סמית' בקושי דיבר בראיונות על השדים שתקפו אותו, כשמאבקיו נגד הדיכאון תועדו לרוב בשיריו ובהם תכנים על שימוש בסמים, מערכות יחסים כושלות, בגידות, סיפורים עגומים של סערה, התמכרות, אלימות במשפחה וייאוש.
ב-21 באוקטובר 2003 פרץ עוד ריב בינו לבין זוגתו, ג'ניפר צ'יבה. היא נכנסה לחדר האמבטיה ונעלה את עצמה שם כשלפתע שמעה מעבר לדלת צעקה מקפיאת דם. היא פתחה בחשש רב את הדלת וסמית' נגלה לעיניה עם סכין נעוצה בחזהו. היא מיהרה לשלוף את הסיכון ובעודו מתמוטט היא התקשרה להזעיק עזרה. בפתק קטן הוא כתב לה: "אני ממש מצטער. אוהב – אליוט. אלוהים יסלח לי".
חודשיים לאחר מותו מסר משרד חוקר מקרי המוות בלוס אנג'לס כי לא ניתן לאשר באופן סופי אם פצע הסכין הקטלני בחזה נגרם מהקורבן. דיווחים ראשוניים טענו שסמית' מת כתוצאה מדקירה אחת, אך חוקר מקרי המוות מצא כי מצא שני פצעי דקירה חודרים בחזה וכך כתב: "בעוד שההיסטוריה של סמית' עם דיכאון תואמת התאבדות, והמיקום והכיוון של פצעי הדקירה עולים בקנה אחד עם גרימה עצמית, מספר היבטים של הנסיבות אינם אופייניים להתאבדות ולכן יש אפשרות לרצח. בנוסף, חברתו דיווחה על הוצאת הסכין וסירובה לאחר מכן לדבר עם בלשים מעורר דאגה".
ג'ניפר מיהרה להגיב: "עד עכשיו בחרתי לשתוק כי אני רוצה לשמור על תחושת פרטיות מסוימת עבור אליוט ומשפחתו ועצמי בתקופה הקשה הזו. אבל אני רוצה שאנשים יידעו שאני לא שותקת כי יש לי מה להסתיר. אם הייתי חשודה, הייתי שומעת זאת מהחוקרים. אחותו והוריו וכל מי שקרובים אליו יודעים את האמת, אז אני לא מודאגת מזה. התקשורת רק מחפשת זווית סנסציוניסטית שתמכור את הפרסומים שלה. בעיני, אין שאלה לגבי מה שקרה ואין צורך לעשות מזה ספינים".
ב-21 באוקטובר בשנת 1977 הודיע החוקר הרפואי, ד"ר ג'רי פרנסיסקו, שאלביס פרסלי מת ממחלת לב בשל יתר לחץ דם.
כשנשאל על אפשרות של סמים כגורם למוות, הוא השיב שלמרות שנמצאו סמים בנתיחת הגופה, אלביס היה מת גם בלעדיהם. חוקרים רבים לא הסכימו לדבריו, גרסו שאלביס צרך סמים רבים ושיש לערוך בדיקה טובה יותר. רק בשנת 1994 הוחלט לפתוח מחדש את המקרה, כשפתולוג בכיר, ג'וזף דייויס, קבע שאלביס לא יכל למות מהסמים שהיו בגופו. "הוא כבר היה מת בשבריר השניה שגופו פגע ברצפה. מוות כזה קורה מסם רק אם אלביס היה מזריק כמות נכבדה ממנו. לכן מדובר בהתקף לב חמור". עדיין, יש המאמינים שמנת יתר של סמים היא שהביאה לטרגדיה.
ב-21 באוקטובר בשנת 1995 קרתה טרגדיה מטלטלת בלהקת BLIND NELON.
ביום זה הייתה אמורה להקת בליינד מלון להופיע בניו אורלינס. בשעת אחר הצהריים עלה איש הסאונד של הלהקה לאוטובוס שהסיע את החברים מהופעה להופעה. מטרתו הייתה להעיר את שאנון הון, כדי לערוך בדיקת כלים לפני כניסת הקהל למועדון "טיפיטינה". להפתעתו, גילה שם את הזמר בן ה-28, ללא רוח חיים ובגלל מנת יתר.
גיטריסט הלהקה, רוג'רס סטיבנס, מיד לאחר התקרית: "הוא לא רצה למות, אבל הוא כל הזמן התגרה בגורל. הוא היה חביב מאוד כלפי אנשים אבל לפתע היה משנה עורו והופך אלים". הון היה נרקומן שניסה להיגמל בעבר אך לא הצליח לסיים כל תהליך שהחל בקליניקת גמילה.
הקהל הרחב הכיר את הלהקה בעיקר בזכות להיטה NO RAIN, שהקליפ שלו שודר ללא הרף בערוצי המוסיקה הטלוויזיוניים. מי מהם, שנמשך בזכות אותו שיר להופעות הלהקה, גילה להפתעתו שחבריה אהבו דווקא לאלתר מוסיקה, בסגנון בו עשו לפניהם להקות כמו גרייטפול דד והאחים אולמן. הופעותיו של הון לא היו יציבות והוא אף נעצר והואשם בהתערטלות והשתנה על הבמה. במקום אחר, הוא הואשם בתקיפת איש אבטחה.
רוג'רס: "כואב לי מאוד על הבת שלו, שהיא רק בת כמה חודשים. כשהיא תגדל, אספר לה מי באמת היה אביה". אמו של הון הודתה בכאב, ברולינג סטון, שהיא איבדה תקווה כלפי בנה כשנפל לסמים וידעה שלא יחיה עוד זמן רב.
ב-21 באוקטובר בשנת 1972 נכנס קפטיין ביפהארט לאולפני ההקלטה 'רקורד פלאנט' שבלוס אנג'לס. המטרה הייתה להקליט תקליט חדש, שיהווה שינוי כיוון מהותי בסגנונו. במקביל להקלטה עסק ביפהארט בכתיבת סרט, שאת שמו עדיין לא קבע סופית. הוא התלבט בין SPOTLIGHT KID ל- OLD FART AT PLAY.
ב-21 באוקטובר בשנת 2016 הוציא לאונרד כהן את אלבומו האחרון, YOU WANT IT DARKER. בריאותו הייתה רופפת מאד בעת הכנת האלבום. השירים הוקלטו לבדו באולפן והוא הוסיף את שירתו להם בבית. כמה שבועות לאחר מכן הוא מת בגיל 82.
SIDE 1
1. You Want It Darker
2. Treaty
3. On The Level
4. Leaving The Table
5. If I Didn't Have Your Love
SIDE 2
1. Traveling Light
2.It Seemed The Better Way
3. Steer Your Way
4. String Reprise / Treaty
ברולינג סטון נכתב בביקורת על האלבום: "בקלאסיקת הברורה שלו , 'הללויה', שר לאונרד כהן על המפגש עם 'אדון השיר'. אבל ברצועת הכותרת של האלבום החדש שלו, כהן לוקח את ההתחשבנות המדומיינת הזו עם הכול יכול עמוק יותר, והופך את HINENI, מונח עברי ובו פנייה לאלוהים. הפאנץ'ליין, מלבד האתגר החצוף של הכותרת , הוא שעם הגשת החזנות שלו, הגבר גורם למשפט להישמע כמו 'היי, מותק'. זוהי מתנתו של כהן לאוהבי המוזיקה: תפיסת עולם קודרת מציאותית, זוהרת רוחנית ופואטית עמוקה, בדרך כלל משובצת בחבטות רומנטיות וקריצה קיומית. בעקבות שורה של תקליטים שכל אחד מהם הרגיש כמו שירת ברבור, זה עשוי להיות האלבום המרתק ביותר של כהן. בגיל 82, זה עשוי להיות גם האחרון שלו.
הבלוז מגדיר את האווירה פה, אבל צבעים אחרים מעמיקים את הנרטיב. מקהלת בית הכנסת של קהילת שער השמיים, המתנשאת על שיר הנושא, מזכירה את חינוכו היהודי של כהן במונטריאול; השיר 'אור נוסע' מעלה על הדעת את שנותיו המוקדמות ביוון, בתחילת שנות השישים, עם המוזה המנוחה שלו מריאן אילן, הנושא של השיר 'להתראות מריאן', שמתה בסוף יולי. 'לילה טוב, כוכבי שנפל...' שר כהן כמעט בלחש בין צלילי בוזוקי, כמו אדם הרוקד בטברנה ריקה לאחר שעת הסגירה.
בדומה לאלבום BLACKSTAR של דייויד בואי ולפרידה הארוכה של דילן, האלבום של לאונרד כהן הוא צליל של מאסטר שמציג את פסקול היציאה שלו, עם עצות לאלו שנותרו מאחור. זה מה שהוא תמיד עשה, עוזר לנו לעשות את אותו הדבר, כמיטב יכולתנו".
ב-21 באוקטובר בשנת 1977 יצא אלבום אוסף לביטלס בשם LOVE SONGS.
פחות משישה חודשים לאחר שיצא לחנויות התקליטים תקליט ההופעה של הביטלס, LIVE AT THE HOLLYWOOD BOWL, הוחלפו צרחות המעריצות בתקליט ההוא בצלילי אהבה מפנקים כאלבום כפול. חברת התקליטים האמריקאית, קפיטול, היא שעמדה מאחורי מיזם שיווקי זה וטענה, בצדק, ששירי אהבה של הביטלס נמכרים היטב. השירים לא מגיעים פה בסדר כרונולוגי אלא בקונספט ברור - כל מה שאנו זקוקים לו נמצא פה וזה אהבה.
עטיפת התקליט החומה באה לדמות אלבום ישן מעור, עם תמונה שצולמה בסוף 1967, על ידי ריצ'רד אבדון. עם זאת, בתמונה המקורית צולם פול משמאל, ורינגו לימינו. בעטיפת התקליט הוחלט להזיז את רינגו לצד ולהקטין את ראשו, באופן גרפי. גם ג'ורג' נמצא יחסית מאחור, כדי להבליט עובדה ברורה - שרק שני שירים באלבום הזה נכתבו על ידו.
גם בישראל האלבום יצא, אך באופן זול בהרבה, עם שני תקליטים בעטיפה אחת, שנראתה פחות נחשקת.
חברת התקליטים האמריקאית פרסמה אז: "מיליוני מעריצי ביטלס בעולם ממשיכים לדרוש עוד ועוד. לכן החלטנו להוציא אלבום שהוא כולו אהבה. הביטלס יצרו שירים במגוון סגנונות, אבל רבים מהם דנו בנושא אחד ברור - אהבה. לא הייתה ולא תהיה להקה כמו הביטלס ועכשיו, לראשונה, יקבלו המעריצים אריזת שירי אהבה מושלמת. תעמעמו את האורות ותתחבקו על הספה. אבל יכול להיות שלא תתנשקו כי תהיו עסוקים מדי בלשיר את השירים".
סיפור הביטלס השלם בעברית - בספר על הביטלס, "ביטלמאניה!".
ב-21 באוקטובר בשנת 1976 ניגן המתופף קית' מון את הופעתו האחרונה מול קהל ששילם כרטיס להופעה של THE WHO. ההופעה נערכה בטורונטו, קנדה.
בקהל היו כ-20,000 אוהדים והלהקה הייתה במצב רוח מרומם. במהלך השיר MY GENERATION נכנסה הלהקה לג'אם מאולתר שבמהלכו שר הגיטריסט פיט טאונסנד, I WANT TO KNOW, I WANT TO KNOW - WHO ARE YOU, ורק שנתיים לאחר מכן ייצא רעיון זה כשיר הנושא בתקליט האחרון של להקת המי עם קית' מון. בסוף המופע ניפץ פיט טאונסנד את גיטרת הלס פול דלוקס שלו (לא חראם?). היה זה סוף סיבוב הופעות, עם מסיבה שנערכה לאחר המופע במלון הייאט ריג'נסי. גיטריסט הלהקה, פיט טאונסנד: "הצוות הטכני הוא שערך לנו את המסיבה הזו והיא הייתה המסיבה הראשונה, מזה חמש שנים, בה נכחתי ובאמת נגעה בי. אני לא הולך להרבה מסיבות מעקרון, אבל אני שמח שהגעתי לזו. אז הבנתי שמאחורי הפקת הופעות של להקת המי יש אנשים שבאמת אכפת להם מאיתנו ואף יותר ממה שהיה אכפת לנו מעצמנו. אז, כשדיברתי מילות תודה לנוכחים, הבנתי שגם הקהל שלנו מאד דואג לנו".
הופעה נוספת, שהייתה אמורה להיערך בטורונטו למחרת, בוטלה, כמו גם הופעה במונטריאול ב-23 באוקטובר. הסיבה לביטול במונטריאול באה בגלל תקרית שקרתה כמה שנים לפני כן. מה קרה? בואו לקרוא...
היה זה ב-2 בדצמבר 1973 כשלהקת המי נחתה שם וחברת התקליטים דאגה לערוך לכבודה מסיבה במלון בונאוונצ'ר. שם לקח קית' מון תמונה מהקיר, בעט בבד, החזיר את המסגרת לקיר ועיטר בתוכה את יצירתו החדשה והמופשטת בעזרת קטשופ. זה לא הספיק למון כדי להירגע.
הוא וטאונסנד עברו לשולחן השיש היקר, הרימו אותו והשליכוהו לקיר. קול שבר עז נשמע. הם לא עצרו פה ומיהרו להשליך את השולחן דרך החלון. באורח נס לא עמד איש מתחת.
הטלוויזיה הייתה הבאה בתור והיא מצאה את עצמה מתעופפת לתוך בריכת השחייה. זכוכיות שבורות היו בכל מקום. אנשי חברת התקליטים לא חייכו לנוכח האקט האלים. מנהל המלון, פרננד רוברג', לא הסכים לקבל דמי פיצוי ומיהר לחייג למשטרה, שהגיעה במהרה ודאגה לעצור את כולם, חוץ מהזמר, רוג'ר דאלטרי, שפרש מוקדם למיטתו. התקרית גרמה גם לביטול ההופעה למחרת בבוסטון. כסף רב נזרק לפח.
ב-21 באוקטובר בשנת 1984 זכתה יוקו אונו בתביעה שהגישה בבית משפט, בסך 120,000 ליש"ט, נגד שכנה.
אותה שכנה, ג'נט פטרסון, הציפה בטעות את דירתה בבניין דקוטה בניו יורק, כשהשאירה את ברז האמבטיה זורם בזמן שיצאה לקניות. נו, אתם לא הייתם "טובעים" על זה?
ב-21 באוקטובר בשנת 1976 יצא תקליטה הרביעי של להקת קנזאס ושמו LEFTOVERTURE. איזה יופי של אלבום הוא זה!
SIDE 1
1. Carry On Wayward Son
2. The Wall
3. What's On My Mind
4. Miracles Out Of Nowhere
SIDE 2
1. Opus Insert
2. Questions Of My Childhood
3. Cheyenne Anthem
4. Magnum Opus
כשאלבומה הקודם של הלהקה, MASQUE, לא הצליח להוציא ממנו להיט, הלחץ של חברת התקליטים על הלהקה התגבר. חברי הלהקה ידעה שאם התקליט הבא שלהם לא יימכר, הם ייאלצו לקבל מאותה חברה בעיטה רצינית שתעיף אותם ממנה. כדי להחמיר את המצב, סטיב וולש (הזמר והקלידן) החל לחוות יובש יצירה והנטל נפל על הגיטריסט קרי ליבגרן למלא את החלל.
היצירות-סוויטות האפלות והארוכות, משני האלבומים הקודמים, נעלמו לטובת שירים קצרים ונגישים יותר. עדיין, היצירות החדשות שמרו על חלק ניכר מהמורכבות הפרוגרסיבית שליבגרן כה אהב.
החזרות על השירים נערכו בשצף קצב אך עדיין לא היה השיר שבאמת יחכל להיות להיט. הלחץ המשיך לבעבע כשהשיר האחרון שליבגרן הביא לשאר החבר'ה היה המושיע. קראו לו CARRY ON WAYWARD SON.
"האלבום היה כבר די גמור לקראת הקלטה", סיפר הגיטריסט ריצ'רד וויליאמס. "זה היה היום האחרון ובעצם עמדנו לארוז ולהגיע ללואיזיאנה. כשקרי נכנס ואמר, 'אה, יש לי עוד שיר אחד' - אף אחד לא באמת רצה לעשות את זה. היינו מוכנים להמשיך הלאה ולהתחיל להקליט. אבל מלמלנו בחוסר חשק, 'בטח, בסדר בוא נשמע את זה', ואז הוא התחיל לבצע את זה ואנחנו מביטים זה בזה עם מבטים של 'אוו, יש לזה פוטנציאל!'. למדנו את זה קצת ויצאנו עם רוח מרוממת יותר".
את התקליט הקליטה קנזאס באולפן בבוגאלוסה, לואיזיאנה. "זה היה באמצע ביצה", סיפר ליבגרן, "והיינו יוצאים מהאולפן למגורים שהיו ממול. בדרך עטו עלינו יתושים בגודל של B-52 ולפעמים גם ארמדילואים".
כמובן שהשיר CARRY ON WAYWARD SON, שפותח את האלבום LEFTOVERTURE, ישנה הכל עבור קנזאס. השיר הצליח בענק והאלבום נמכר במיליונים, מה שהעניק ללהקה, שטרם מצאה בסיס מסחרי, חוזה חדש ומשופר עם חברת התקליטים. גם עטיפת התקליט המצוירת להפליא עזרה למכור עותקים.
ליבגרן: "אמנים החלו להגיש לנו יצירות אמנות בשלב זה. היינו מסתכלים על ציורים שונים כעטיפה לתקליט וחשבנו שהאיש הזקן ממש מגניב. היה לנו כבר השם LEFTOVERTURE. השיר MAGNUM OPUS היה אמור להיקרא כך במקור אבל זה היה שם כל כך נהדר שאמרנו, 'בואו נקרא לאלבום כך' - וזה עבד. דייב מקמקן שלח את הציור עם הזקן וחשבנו שזה ממש מגניב. הוא המציא את הזקן ואת הנייר - ומישהו אמר לנו שזה נראה כמו נייר טואלט על העטיפה...".
ברולינג סטון נכתב בזמנו בביקורת, שמפספסת את הלהקה בהשוואתה לאחרות: "ללא ספק, זה האלבום הטוב ביותר שלהם, והוא מצדיק את המקום של קנזאס לצד בוסטון וסטיקס, כאחת הלהקות האמריקניות הטריות המשלבות קבוצת נגנים נוקשה (עם מחסור בסולואים נוצצים) עם תפקידי נגינה מהודקים ושירה נעימה. כל שיר בצד הראשון של התקליט חזק ובמיוחד הפתיח, שהתברך בקו ניגון קשוח ושירה חזקה של סטיב וולש. רוב הצד השני נלקח על ידי 'מגנום אופוס', קטע מורחב, בעיקר אינסטרומנטלי שיש לו הרבה יותר קשר עם להקת THE FLOCK מאשר עם עבודותיו האחרונות של ריק ווייקמן".
בירחון פלייבוי נכתב בביקורת: "שם האלבום החדש של קנזס עשוי לרמוז על כך שהוא מורכב משאריות של מפגשים קודמים. אולם, זה הוא אלבום חזק במיוחד לכל אורכו ומכיל את הלהיט המצוין, CARRY ON WAYWARD SON. זוהי להקה שהייתי רוצה לשמוע ג'אמים אינסטרומנטליים ארוכים שלה בהופעות; היא משלבת את ההגשה הקשה של להקות המטאל עם נגינת אנסמבל צמודה. קנזאס יכולה גם להנמיך את העניינים ולהיות רגישה להפליא. החומר (בעיקר מאת קרי ליבגרן) כולל מנגינות בהירות ומילים אינטליגנטיות. בימי הדיסקו הדקדנטיים האלו, כשהרוק מעובד מדי כדי להישמע כמו 1001 מיתרי הזמר של הסימפוניה של סטארלייט, קנזאס מייצגת את הערכים הסולידיים המערבים של תרבות המוזיקה שלנו".
ב-21 באוקטובר בשנת 1958 הגיע באדי הולי לאולפן PYTHIAN TEMPLE בניו יורק ועבד שם עם דיק ג'ייקובס, שגם הפיק את הסשן וגם ניצח על 18 נגני התזמורת. היה זה סשן מיוחד.
מזה כמה חודשים ניסה מנהלו של הולי, נורמן פטי, לשכנע את הזמר להקליט שיר עם כלי קשת קלאסיים. זה היה מיזוג שכוכבי רוק'נ'רול נמנעו מלעשותו. הולי, שלא התלהב מהרעיון, רצה בכל זאת לערוך ניסויים באולפן ההקלטה והסכים.
ב-21 באוקטובר 1958 הגיע הולי לאולפן PYTHIAN TEMPLE בניו יורק ועבד שם עם דיק ג'ייקובס, שגם הפיק את הסשן וגם ניצח על 18 נגני התזמורת. המטרה הייתה להקליט את השירים באופן חי וללא תוספות לאחר מכן. השירים שנבחרו להקלטה היו MOONDREAMS (שכתב פטי), RAINING IN MY GEART (מאת צמד כותבי השירים הנשוי, בודלו ופליס ברייאנט) ושיר שנכתב על ידי הולי ופטי, THE LOVE WAYS. מאז נטען שפטי בקושי כתב לשיר האחרון, שהיה שיר אהבה לאשתו של הולי, אך שירבב בקרדיט הכתיבה את שמו למען התמלוגים. אחרי הכל, הלחם נלקח משיר גוספל ותיק (I'LL BE ALRIGHT) והמילים המקוריות באו מלבו של הולי.
הזמר וכותב השירים, פול אנקה, הבטיח מזה זמן לכתוב שיר להולי וכמה שעות לפני תחילת סשן ההקלטה הוא מיהר להגיע עם השיר IT DOESN'T MATTER ANYMORE. הולי אהב את השיר ודרש גם להקליטו. בשל המחסור הברור בזמן לעבד את השיר כראוי, ג'ייקובס מיהר לארגן תפקיד פשוט לנגינת פיציקטו בכינורות (שהיא פריטה באצבעות על המיתר, במקום נגינה בקשת).
אנשים רבים נכחו באולפן כדי לצפות בסשן ההקלטה. הם רצו לשמוע את "באדי הולי החדש". אחת מהן הייתה פגי סו שנזכרה: "באדי עמד בתוך תא שירה מבודד באחת מפינות האולפן ונראה לנו דרך החלון. התזמורת ניגנה בחלל המרכזי". אבל דיק ג'ייקובס טען שהולי דווקא עמד מול התזמורת, ממש כמו בהופעה של זמר ותזמורת. חברי התזמורת, שבתחילה באו להתנשא על הבחור הממושקף שלא ידע לקרוא תווים ובא לשיר איתם, נמסו לנוכח קולו.
פגי סו: "מעולם לא שמעתי את באדי שר כה טוב. זה היה כמכת אנרגיה שנכנסה בי ובלעה אותי". היא לא נשארה עד סוף ההקלטה ופספסה את הביצוע שלו את השיר שכתב לאשתו. בינתיים עמלו כמה טכנאי הקלטה להעביר את הצלילים גם לפורמט חדשני שנקרא סטריאו. "זה לא לשימוש", הם דאגו לכתוב על קופסת הסליל, שתישאר להעלות אבק למשך שנים רבות, עד שתתגלה ותהפוך להקלטת הסטריאו היחידה של באדי הולי - ועוד הקלטתו האחרונה בהחלט לפני מותו הטרגי בתאונת מטוס!
ב-21 באוקטובר בשנת 1977 יצא התקליט BAT OUT OF HELL של מיט לוף, קלאסיקה!
SIDE 1
1. Bat Out Of Hell
2. You Took The Words Right Out Of My Mouth (Hot Summer Night)
3. Heaven Can Wait
4. All Revved Up With No Place To Go
SIDE 2
1. Two Out Of Three Ain't Bad
2. Paradise By The Dashboard Light
3. For Crying Out Loud
ובכן, מדובר פה במחבת בוערת עם קציצת בשר שנוחתת על השולחן במלוא תענוג כולסטרול. יש הנאה באכילת המנה הזו, אך מיד אחריה צצים גם רגשות האשמה. מדוע אכלתי את זה? ובכן, כי העטיפה פראית מדי, הבאזזז חזק מדי וההילה חזקה מאד סביב זה.
ברולינג סטון נכתב אז בביקורת: "מיט לוף זכה לשמו האקסצנטרי-משהו כזמר-שחקן בעינוי התיאטרלי, מופע האימים של רוקי.
למרות שבילה בעבר כמה שנים כזמר רוק בדטרויט, ואפילו הקליט סינגל או שניים עבור חברת מוטאון, תקליטו החדש משקף מגוון רחב שאינו נפתר. למיט לוף יש קול יוצא מן הכלל, אבל הניסוח שלו מוצף מדי מכדי להפוך את היומרה של האלבום לקומיקס אמיתי. הוא צריך קצת פחות מסיפור הפרברים וקצת יותר ברוס ספרינגסטין.
ג'ים סטיינמן, שכתב ועיבד את כל האלבום, צריך הרבה פחות משניהם. חלק מהשירים כאן מתנפחים וניסיונותיו לשחזר את גיל ההתבגרות הם רק זכרונות. העיבודים לא רעים, למרות שהם מתנגנים בתנוחות החמימות ביותר של מיט לוף, והנגינה מצוינת, ובראשם הפסנתרן רוי ביטן והמתופף מקס ויינברג מלהקת הליווי של ספרינגסטין. הגיטרות הן של המפיק טוד רונדגרן. אבל למנהלי העסק יש עדיין צורך בלהתבגר עוד קצת".
לסטיינמן ולמיט לוף היה קושי עצום למצוא חברת תקליטים שהייתה מוכנה להחתים אותם. לפי האוטוביוגרפיה של מיט לוף, הלהקה בילתה את רוב 1975 בכתיבה והקלטת חומרים, ושנתיים וחצי באודישנים כושלים לחברות תקליטים. הם ביצעו את האלבום בהופעה חיה מול קודקודי חברות - עם ג'ים סטיינמן בפסנתר, מיט לוף ששר, ולפעמים אלן פולי הצטרפה אליהם לשיר. סטיינמן אמר שהם חוו מהדחיות המשפילות ביותר שאפשר לתאר.
בסוף התקליט יצא לאור והיה רק עוד מוצר מוזיקלי שזקוק לשיווק. כדי לסייע בפיתוח זהות מותג ברורה וכדי לפשט את המרצ'נדייז, הוחלט שהאלבום יימכר תחת הכינוי "מיט לוף". מבחינה קונספטואלית יצג המותג את מאמצי שיתוף הפעולה של ג'ים סטיינמן היוצר, ומיט לוף הזמר. במציאות, ומסיבות ברורות, זה הפך מקור לבלבול ומתח מקצועי בין השניים בגלל אותו קרדיט, כשהזמר מייקל לי אדיי המשיך מאז להופיע רק תחת השם המיט לוף ולקבל את כל התהילה.
ב-21 באוקטובר בשנת 1965 הקליטה "ספנסר דייויס גרופ" את השיר KEEP ON RUNNING באולפני PYE (פיי) שבלונדון. השיר נכתב במקור על ידי אמן סקא ג'מאייקני בשם ווילפרד ג'קי אדוארדס. סולן הלהקה, סטיב וינווד, עיבד את השיר מחדש מסגנון סקא לסגנון קיצבי שהושפע מהלהיט החדש, I CAN`T GET NO SATISFACTION, של הרולינג סטונס.
פיט יורק המתופף הלם בתופיו לפי הקצב, הבסיסט, מאף ווינווד, הצטרף אליו בנגינת ליין בס ריתמי, ספנסר דייויס הוסיף גיטרה משלו עם אפקט פאז וסטיב ווינווד הביא נגינת גיטרה ריתמית ושירה שנשמעת כאילו היא בוקעת מלבו של איש שחור.
ספנסר דייוויס: "אף אחד לא ראה את תמונת הלהקה באמריקה ובשנת 1966 הרדיו נחצה לתחנות שחורות ולבנות. השיר שעשינו הושמע בתחנות שחורות בארצות הברית עד שראו שם תמונה שלנו ובה ארבעה בחורים לבנים נוצצים. השיר הורד מיד מהפלייליסטים והמומנטום שם אבד".
ב-21 באוקטובר בשנת 1974 חזר ג'ון לנון לעבוד על תקליט שירי הרוק'נ'רול הישנים.
באמתחתו היו סלילי ההקלטות מהסשנים שעשה קודם עם פיל ספקטור, עד שהאחרון לקח אותם, בשנה הקודמת, ונעלם לפתע. לאחרונה הצליח לנון להחזירם אליו. ברצף ההקלטות החדש החליט לנון להקליט מחדש את שירתו. בין לבין הוא אף ביצע לכמה שניות את WHOLE LOTTA LOVE של לד זפלין.
לנון: "קיבלתי את הסלילים והאמת שלא יכולתי להקשיב להם, כי זה הזכיר לי את הטירוף בלוס אנג'לס. כשהקשבתי לזה, הבנתי שיש המון בלגאן, עם המון נגנים שמנגנים יחדיו ללא כיוון וקושי רב לערוך להם מיקס. נאלצתי לזרוק הרבה שירים הצידה בגלל זה ולהתחיל מחדש".
ב-21 באוקטובר בשנת 1965 מת בממפיס ביל בלאק, הבסיסט שניגן בכל הקלטותיו של אלביס פרסלי עד גיוסו של האחרון לצבא. בן 39 במותו.
כשאלביס פרסלי זכה לתהילה לראשונה בשנת 1956, הייתה לו שלישייה בשם THE BLUE MOON BOYS עם הגיטריסט סקוטי מור והבסיסט ביל בלאק. אבל פחות מעשר שנים מאוחר יותר בלאק מת. לאחר שהמשיך הלאה מאלביס והנהיג את ההרכב THE BILL BLACK COMBO, הבסיסט חלה בתחילת שנות ה-60 ומת בעת הניתוח השלישי שעבר במטרה להסיר את הגידול בראשו.
אלביס ספג ביקורת על כך שלא השתתף בהלוויה של בלאק מכיוון שחשב שנוכחותו תהפוך את הטקס לטירוף תקשורתי המתמקד בו ולא בבסיסט.במקום זאת, אלביס חלק כבוד על ידי ביקור פרטי אצל משפחתו של הבסיסט המנוח, לאחר ההלוויה. שם הוא אמר לבנו, לואי בלאק: "אם יש משהו שכולכם צריכים, רק תודיעו לי וזה שלכם". שנים לאחר מכן, הקונטרבס של ביל בלאק נמצא בבעלות פול מקרטני, שקיבל אותו כמתנה מאשתו לינדה ואף ניגן בו בהקלטות.
מי נולדו ב-21 באוקטובר?
- בשנת 1941 נולד סטיב קרופר, הגיטריסט המשפיע והגאון של להקת בוקר טי והאם ג'יז. האיש הזה עשה מהפיכה מבחינת נגינה וסאונד גיטרה עד כדי כך שעולם מוסיקת הנשמה והרוק היה נשמע אחרת בלעדיו.
- בשנת 1940 נולד הקלידן מנפרד מאן. הוא הנהיג הרכבים שונים ונהדרים משנות השישים והשבעים תחת שמו.
- בשנת 1952 נולד הקלידן ברנט מידלנד, שהיה בעמדת הקלידים בגילגולים האחרונים של להקת גרייטפול דד. הוא מת ב-26 ביולי 1990 ממנת יתר של קוקאין ומורפין. סימן להזרקה תוך ורידית נמצא בזרועו השמאלית.
- בשנת 1946 נולד טטסו יאמאוצ'י, הבסיסט היפאני שניגן בסבנטיז עם להקות FREE ו- THE FACES. בשני המקרים הוא התגלגל לנגן כשהלהקות כבר היו בסוף ימיהן ואחרי תהילתן. יאמאוצ'י לא ידע כלל לדבר אז אנגלית אך מה שחיבר אותו היטב לחברי הלהקות ההן היה, בין השאר, האהבה שלו לשתיית הרבה אלכוהול.
- בשנת 1957 נולד סטיב לוקאת'ר, הגיטריסט לשעבר של להקת טוטו.
ב-21 באוקטובר בשנת 1978 יצא אלבום חדש של ניל יאנג, COMES A TIME.
SIDE 1
1. Goin' Back
2. Comes A Time
3. Look Out For My Love
4. Peace Of Mind
5. Lotta Love
SIDE 2
1. Human Highway
2. Already One
3. Field Of Opportunity
4. Motorcycle Mama
5. Four Strong Winds
ניל יאנג באתר הארכיב שלו: "זה אחד האלבומים שאני הכי אוהב מכל מה שעשיתי. הוא עומד בזכות עצמו. זה אלבום מיוחד במינו. הוא הופק בנאשוויל עם הרבה חברים טובים וותיקים שלי. בהרבה מהשירים פה שרה איתי ניקולט לארסון הנהדרת. השירים באלבום משמעותיים מאד עבורי. כתבתי אותם מדי יום על סירה ולקחתי אותם לאולפן, כשאני שר ומנגן לבד בכלי נגינה. חברים הקשיבו להקלטות ואמרו לי שעדיף להוסיף להקלטות עוד כלי נגינה ולהפוך את הקלטות הדמו האלו למשהו מוגמר יותר - אלבום. הסכמתי והאלבום הזה הוא התוצאה.
את עטיפת האלבום צילם טום ווילקס, בעת חזרות למופע צדקה שעשיתי בפלורידה עם הרכב בשם GIVE TO THE WIND ORCHESTRA. השם המקורי לאלבום זה היה אמור להיות GIVE TO THE WIND ואחד השירים החזקים ביותר בו הוא ALREADY ONE. כתבתי אותו על קארי סנודגרס, האמא של זיק. היא הייתה בנאדם מיוחד ואני עדיין רואה אותה ואוהב אותה בכל פעם שאני מביט בזיק שלנו".
את יאנג מלווים בתקליט חברי להקת קרייזי הורס הנאמנים שלו (ביחד עם הסקסופוניסט טים מאליגן). גם התזמורת שיאנג ציין בדבריו על האלבום נמצאת כאן, שלקח זמן רב עד שיצא אבל הקהל קיבל בו את ההבנה שבהחלט היה שווה לחכות. שירתו של יאנג, עם קולה המקסים של לארסון, הרטיטו לבבות. יאנג שר כאן את הלב שלו ושומעים את זה.
האלבום נפתח עם השיר GOIN' BACK עם פריטת האקוסטית הנהדרת לצד הקצב של נגני האולפן המיומנים. הכניסה של האורגן בבית השני מוסיפה דרמה משמעותית לשיר שהושפע (כמו שמו) מהקלאסיקה שנכתבה לפני שנים על ידי קרול קינג ובעלה אז, ג'רי גופין. אחריו מגיע שיר הנושא בסגנון הקאנטרי שמוסיף, כקודמו, אווירת הרהורים של יאנג לימי העבר שלא יחזרו עוד. השיר השלישי, LOOK OUT FOR MY LOVE מביא לתמונה את הקרייזי הורס. גיטריסט הלהקה, פרנק סאמפדרו, נזכר: "ניגנו את זה כל הלילה ולא קמנו מהכסאות שלנו עד שניל הצליח ללמד אותנו את השיר כראוי, בית אחר בית. בשלוש וחצי לפנות בוקר הקלטנו את זה. זה היה סשן מדהים". לא סתם הלהקה הזו מתאימה לניל יאנג באופן שהוא מעבר למילים. זו תרבות מוזיקלית בפני עצמה.
השיר הבא, LOTTA LOVE, נשאר עם הקרייזי הורס והוא במקור נועד למקום הקודם של יאנג, AMERICAN STARS AND BARS, עד שניקולט לארסון הקליטה גירסה משלה והעניקה ליוצר השיר (יאנג) להיט מפתיע בארה"ב. יאנג מביע בשיר הזה את חוסר בטחונו האישי ברקימת קשר אהבה חדש. בשיר הוא מסביר מה עליו לעשות עוד לפני שהאהבה שלו תיכנס לחייו.
ובכן, אותה אהבה נכנסה לחייו בשם פגי מוטון, שהוא התחתן איתה ב-2 באוגוסט של אותה שנה בעודה בהריון מתקדם.
ההתחבטות האישית שלו מגיעה גם בשיר הבא PEACE OF MIND, שחותם את הצד הראשון בתקליט.
צד ב' נפתח עם HUMAN HIGHWAY, ששמו היה אמור להיות בשנת 1974 שם אלבום האיחוד של קרוסבי, סטיל, נאש ויאנג. הוא הרבה לבצעו אז בהופעות והקהל אהב זאת מאד.
ודווקא שיר אחד באלבום הזה הורס בעיניי את האווירה המושלמת. זה הוא MOTORCYCLE MAMA שנשמע לא מתאים, עם שירה מאומצת של לארסון ונגינה חשמלית שעדיף והייתה נלקחת לאלבום אחר. זה לדעתי כמו לתקוע מלפפון בתוך עוגה. לא מתאים.
האלבום נחתם עם FOUR STRON WINDS, שנכתב על ידי איאן טייסון בשנת 1963 וחותם את האלבום באווירה החזקה שלו.
בעיתון STEREO REVIEW נכתב בזמנו בביקורת עליו: "מהתקליט יעבור בסביבת הרוק, אני מניח, כאלבום הקאנטרי של ניל יאנג. זהו התקליט הפשוט ביותר, האקוסטי והמופק ביותר מאז HARVEST. זה לא מלודרמטי ומהודר כמו התקליט ההוא, ועם זאת, הוא מאד ישיר. זה גם רגוע למדי, לא בצורה כפרית, אלא באופן שקשור למצב רוח מסוים. הדבר היחיד שיאנג יכול להשתמש בו הוא קצת יותר אנרגיה.
בכל מקרה זה טוב. הפעם יאנג עם מבט בריא יותר על הפנים, כמעט סמוק לחיים לפעמים. יאנג נשמע בריא, והכי פחות מתוחכם שהוא נשמע מזה זמן מה, ולשיריו החדשים יש מגוון מבלי לוותר על הסגנון. אז אתם צריכים לתת לאלבום קצת זמן להגיע אליכם. כשזה יקרה, יהיו לכם כמה חוויות מתגמלות, כמה מנגינות אמיתיות והאישיות האמיתית שיאנג מכניס לעבודה שלו".
הביקורת בזמנו ברולינג סטון הלכה כך: "ניו מיוזיקל אקספרס העלה לאחרונה כתבה וציין בה כי ניל יאנג זכה בתקליט זהב אך ורק על מספר עותקי הדוגמה שנאספו לקראת צאת התקליט הרשמי - ובכן, אי אפשר לדעת. כמו כל כך הרבה הפקות יאנג אחרות, תקליט זה הוא פחות משוחרר החוצה מאשר נמשך החוצה. נדמה לי שאני זוכר ששמעתי על זה בהודעות רדיו באביב האחרון, אם כי אף אחד לא היה בטוח בשם התקליט באותו זמן. הוכרז בפשטות שהשיר הוא מתוך 'האלבום החדש של ניל יאנג'.
איבדתי את הספירה, כמה פעמים דיווחו על יאנג שדחה את היציאה של זה או כמה שינויים עברו על צילום העטיפה לפני שיאנג התיישב על תמונה רגילה. וזה אפילו מבלי להזכיר מה שעשו ארבעת המפיקים (כולל יאנג) ועשרה טכנאי הקלטה. זה בטח לקח נצח כדי שהסאונד לא יהיה מאוזן, כראוי אצל יאנג.
כל זה מבטיח אכזבה מסוימת והתקליט אכן אינו אגרוף נוקאאוט כמו תקליטו הקודם ('אמריקן סטארס אנד בארס') בשנה שעברה. זה גם לא ניצחון מפוצץ וייחודי כמו זומה או און דה ביץ'. זה סט שירי אהבה מאופק וצנוע המתחקה אחרי רומן ארוך, מאור ראשון ועד חרטות אחרונות.
זו יצירה מענגת, מסחרית בעליל, שמוגנת מפני חלקלקות על ידי התעקשותו של יאנג לנגן ללא כיוון ולשיר בלי הרבה רגשות. זה אינו תקליט עמוק, הוא אינו מאיים ובמקום זאת, האלבום נועד להיות ישיר ועממי.
המוזיקה לא לוחצת; זה נוח. בין היתר מכיוון שאנו יודעים שליאנג מעולם לא היה ולעולם לא יהיה תקליט ללא פגמים עזים. יאנג ויתר מזמן על הניסיון לשיר 'נכון'. הניסיון האמיתי האחרון שלו לעשות זאת היה באלבום הסולו הראשון שלו. כאן, גם ביצירות הסטנדרטיות יותר, קולו נלחם בחוסר הפנים של החומר: הוא נשבר, מתגבר ונופל בחזרה על עצמו. אם בהתחלה התקליט החדש נראה חלק לגמרי, הקול של יאנג סודק את המשטח הזה ומוביל אותך לאורך הסיפור שהוא מספר, ואפילו מזהיר בשלב מסוים שהוא בקרוב ישעמם אותך, אך לעולם לא יצליח לקיים את ההבטחה הזו.
כשניל יאנג סוגר את סיפורו עם 'ארבע רוחות חזקות', יש תחושה אמיתית של זמן שחלף, של בחירות שנעשו וסיכויים אבודים.
למרות כל הקלישאות שלו, 'ארבע רוחות חזקות' בולט כאן כי זהו שיר שעוצב בקפידה, שנועד להישאר בראש שלך, ושירים של יאנג עצמו פה אינם כאלו. הם תקריות באלבום והם עובדים ככאלו. יש בתקליט החדש החדש נסיגה עקשנית מעוצמה מוזיקלית. אם כן, ההצלחה המסחרית תמשיך להעניק לניל יאנג את החופש עליו נלחם, ניצח, השתמש וניצב טוב יותר מכל רוקר אחר של העשור.
אף על פי שהתקליט נראה כמו צעד לקראת קבלה קלה ומעשה של אדם שיודע שהגיע הזמן לסדר את הבסיס הכלכלי שלו, השירה והצלילים השטוחים עלולים להיראות כדרך לבחון את הקהל, להשאיר אותו קצת מתוח ולהזכיר לאנשים שיאהבו את התקליט, שיבוא אחרי זה משהו הרבה יותר מחוספס, מי יודע מה".
האלבום הזה זיכה את יאנג בהצלחה הגדולה ביותר שלו, מבחינה מסחרית, מאז צאת HARVEST. הקהל הרחב, שכנראה לא התחבר לאווירה המאד קודרת (והמאד מחשמלת) של אלבומיו הקודמים, הסכים לקבלו בחזרה. מה גם שאלבומו הקודם היה אלבום אוסף מרשים בשם DECADE שהביא לו מעריצים חדשים.
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים
