כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-21 בדצמבר (21.12) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "זה מאוד קשה לנהל יחסי אהבה עם מישהו שאתה עובד איתו. מצד השני, אחת מנקודות הציר הגדולות של פליטווד מאק הייתה שהיו לך שני זוגות שנפרדו בו זמנית. סוג המתח שנוצר על ידי זה גם עזר לנו לשמור על סדר העדיפויות שלנו. שם היה כאב, היה בלבול, והכל הוסיף והפך את התקליט RUMOURS לאופרת סבון על ויניל. מה שהפך אותנו לאטרקטיביים לאנשים הייתה התחושה שאתה יכול לשמוע את השירים האלו בידיעה שהיו לנו בעיות בחיים האישיים. אתה לא רואה הרבה מזה בתוך להקה אחת בעולם הרוק ואני חושב שזה חלק ממה שעשה אותנו ייחודיים... אחרי שסטיבי (ניקס) ואני הצטרפנו ללהקה, במשך השנים הבאות הייתי חייב לזרוק כמעט את כל מה שעסקתי בו. לסטיבי הייתה דרך אחרת לגביה. היה לה את החופש ליצור משהו משלה. במשך זמן רב הייתי צריך לנגן מנגינות של בוב וולש, פיטר גרין ואנשים אחרים שעזבו את הלהקה. זה לא היה דבר קל. אבל מבחינה פילוסופית זה סיפק אותי עם התקדמות איטית... בכל פליטווד מאק, תמיד הייתה תחושה של פילוג. זה היה מאוד עדין, שום דבר שאפשר לשים עליו את האצבע. העובדה שהיו שלושה אנגלים ושני אמריקאים הביא להבדלי תרבות. ההבדלים התרבותיים כמעט הבטיחו לנו
להכיר זה את זה כידידים רק עד לנקודה מסוימת. אני בכל מקרה ככה. יש לי אולי חבר אחד מאוד קרוב. אני שומר על החיים שלי הכי פשוטים שאפשר... עם שתי נשים בלהקה, זה נוטה לעשות את האדונים קצת יותר ג'נטלמנים. תוסיפו את זה למתח הגברי-נשי... לבסוף, היו הציפיות שבאו בעקבות ההצלחה האדירה שלנו.
רק תסתכלו על יצירת האלבום שלנו TUSK. הסיפור הוא כנראה מפורסם עכשיו, אבל המילה הייתה, כשהאנשים בחברת התקליטים שמעו לראשונה את השירים לאלבום הזה, הם ראו את הבונוסים שלהם לחג המולד עפים מהחלון" (לינדסי באקינגהם, מלהקת פליטווד מאק)
ב-21 בדצמבר בשנת 2013 נערכה באוקלנד, ניו זילנד, הופעתו הבימתית האחרונה בהחלט של הזמר לאונרד כהן, שמת שלוש שנים לאחר מכן.
כהן קידם אז את אלבומו, OLD IDEAS, והקהל נהר להופעות והרעיף עליו אהבה אדירה. הופעה אחרונה זו החלה עם השיר DANCE ME TO THE END OF LOVE והסתיימה עם השיר SAVE THE LAST DANCE (במקור משנת 1960 בביצוע THE DRIFTERS).
כ-10,000 איש היו שם, רובם מבוגרים שבאו להתרפק על השירים הכה אהובים. אחרי שעתיים וחצי ושלושה הדרנים ההופעה הגיעה לסיומה. לאונרד כהן הניף את כובעו ויצא מהבמה - בפעם האחרונה.
לא היה בטוח אז שזו תהיה ההופעה הפומבית האחרונה שלו והיו, למעשה, רמזים לסיבוב הופעות נוסף. לאנשים ששאלו אותו, אם יופיע שוב, ענה במסתוריות במילה "אולי, או שאולי אכתוב ספר".
ב-21 בדצמבר בשנת 1973 הזמין איאן אנדרסון, מנהיגה של להקת ג'ת'רו טול, את דייויד בואי להגיע לאולפני 'מורגאן' שבלונדון, כדי להקליט תפקידי סקסופון.
היה זה לגרסת כיסוי של להקת הפולק-רוק, סטילאיי ספאן, לשיר הישן TO KNOW HIM IS TO LOVE HIM, שכתב פיל ספקטור. אנדרסון הפיק אז את אלבומה של הלהקה, שייקרא NOW WE ARE SIX.
אנדרסון: "התבקשתי על ידי להקת הפולק הבריטית, סטילטיי ספאן, לנסות לגרום לדיוויד בואי לנגן סקסופון אלט בשיר שהפקתי עבורם. איכשהו, למרות שלא הכרנו, הצלחתי להשיג את מספר הטלפון שלו והוא הסכים לבוא לסשן. בצורה מהירה ומקצועית הוא ביצע את קווי הסולו הרצויים והמשיך לדרכו עם המילים המוקלטות, "נתראה מאוחר יותר".
שנים רבות מאוחר יותר, ב-שנת 1997, הצלחתי לדחוף את דרכי מעבר לשומרי חדר ההלבשה שלו, בתוכנית טלוויזיה גרמנית גדולה ששנינו הופענו בה. הודיתי לו על שניגן בשיר ההוא, וחשוב מכך, על ששימש לי מודל לחיקוי בכל הקשור לתת מתנות מוזיקה ללא תשלום או תמלוגים עבור הופעה בתקליטים של אמנים אחרים, משהו שתמיד עשיתי מאז.
הוא הביט בי מהורהר ואמר, 'שכחתי מזה. אני מניח שזה מאוחר מדי לשלוח חשבונית?'. זאת תוך כדי שהוא חייך חיוך מסנוור עם שיניו החדשות והמושלמות".
ב-21 בדצמבר בשנת 1968 הודיע עיתון המוזיקה הבריטי 'מלודי מייקר' שגיטריסט-מייסד להקת ג'ת'רו טול, מיק אברהמס, פרש ממנה.
כך נכתב בידיעה: "אברהמס יקים להקה משלו לאחר חילוקי דעות מוזיקליים. מנהל הלהקה, טרי אליס, מסר: 'מזה זמן התנגד מיק להתנהלות הלהקה, אם זה מבחינה מוזיקלית או אחרת'. מחליף קבוע טרם נמצא כשבינתיים משתמשת הלהקה במחליפים מזדמנים. כרגע נמצא איתה הגיטריסט טוני איומי מבירמינגהם, שיש לו להקה בשם EARTH. הוא ניצב בצילומי הלהקה לתכנית 'קרקס הרוק של הרולינג סטונס'...". איומי יצא במהרה מג'ת'רו טול וחזר ללהקתו, שתהפוך להיקרא בלאק סאבאת'.
אברהמס, שנים רבות לאחר מכן: "התעצבנתי מאוד מאיאן אנדרסון, שראה בג'ת'רו טול את הלהקה שלו ולא היה מוכן לתת לאף אחד אחר להביע את דעתו על מה שקורה. אז עזבתי. אבל מה שאמרתי להם בזמנו זה שאני אישאר עד שימצאו לי תחליף, כי אין סיכוי שארצה להשאיר אותם שקועים בחרא. זמן קצר לאחר מכן, נקראתי לפגישה במשרדו של טרי אליס, מנהל הלהקה, שאמר לי, 'איאן והשאר לא רוצים אותך יותר בלהקה, אז הם פיטרו אותך'. באותו רגע עניתי לטרי, 'איך אתה יכול לפטר אותי כשהתפטרתי לפני שלושה שבועות? פשוט לך לעזאזל!'...".
עם השנים, היחסים בין אברהמס, אנדרסון ואליס הפכו להיות חברותיים ביותר.
ב-21 בדצמבר בשנת 1970 הגיע אלוויס פרסלי עם לימוזינה שחורה לכניסת הבית הלבן. הוא היה נחוש מטרה.
יום לפני כן הוא טס לשם כדי להיפגש עם רופא בעניין פריחה שהתפשטה על פניו וצווארו, כנראה כתגובה אלרגית לתרופות שנטל. השוקולד שאכל במטוס לשם הוסיף עוד לתגובה הקשה הזו.
בטיסה חזרה הוא נתקל בסנטור של קליפורניה, ג'ורג' מרפי. השניים מדברים על רצונו של אלוויס לקבל תג של כבוד. הסנטור המליץ לאלוויס לכתוב מכתב היישר לנשיא, ריצ'רד ניקסון, ובו רצונו להצטרף לכוח הממשלתי שנלחם נגד תופעת הסמים בארה"ב.
הייתה זו שעת בוקר מוקדמת כשנהג בא לאסוף אותו משדה התעופה עם חזרתו מלוס אנג'לס. אז הורה אלוויס לנהג לנסוע אל הבית הלבן. הייתה זו השעה שש וחצי בבוקר כשהוא העביר את מכתבו בכניסה לבית הלבן.
סגן הנשיא קיבל את המכתב ומיהר לדחות את ההצעה בו, אבל כשניקסון שמע על כך, הוא מיהר לאשר את בקשתו של אלוויס. בפגישה הסודית שנערכה ביניהם לאחר מכן קיבל אלוויס תג של לוחם במחלקת הסמים ואילו ניקסון קיבל ממנו במתנה אקדח. אלוויס מיהר גם לדווח על הביטלס כצרכני סמים, דבר שאיכזב מאד את חברי אותה להקה.
הזמר ביקש לשמור על הפגישה הזו עם ניקסון כסודית, עד שעניינה הודלף בעיתון וושינגטון פוסט ב-27 בינואר 1972.
ב-21 בדצמבר בשנת 1966 פורסמה בעיתון מלודי מייקר ביקורת של כריס וולש על הופעת גיטריסט חדש ושמאלי במועדון BLAISES הלונדוני:
"ג׳ימי הנדריקס, גיטריסט אמריקאי פנטסטי, פוצץ את המוח של קהל עתיר הכוכבים שבא לראותו במועדון בלייזס. ביניהם נצפו פיט טאונסנד, רוג׳ר דאלטרי, ג׳ון אנטוויסל, צ׳אס צ׳אנדלר וג׳ף בק. הם שמעו את השלישיה של ג׳ימי מפגיזה צלילים יפהפיים, כולל גירסה לא שגרתית ל׳דבר פראי׳ של הטרוגס. לג׳ימי יש נוכחות בימתית נהדרת וטכניקת גיטרה מיוחדת במינה שכוללת גם נגינה בשיניים. נראה כי הוא יהפוך לאחד השמות הגדולים במועדוני ההופעות".
ב-21 בדצמבר בשנת 1967 ערכו הביטלס מסיבת תחפושות במלון רויאל לנקסטר הלונדוני. היה זה ערב עליז של תחפושות שכמעט כולם נראו בו שמחים.
פיט שוטון, חברו הקרוב של ג'ון: "בשלב מסוים היה ג'ון שיכור כהוגן, התעלם לחלוטין מסינת'יה והלך לרקוד עם פאטי האריסון. סינת'יה וג'ורג' נראו מאד לא מרוצים מהצעד הפלרטטני הזה".
סינת'יה לנון: "זו הייתה מסיבה שערכה סיליה בלאק עם בעלה בובי. היא הייתה גם כן תחת ניהולו של בריאן אפשטיין והפכה לכוכבת גדולה. לפתע ראיתי כי ג'ון התחנף לפאטי, שנראתה סקסית ביותר, בתחפושת של רקדנית בטן מהמזרח. הוא הסתובב סביבה במשך זמן רב בעוד אני נותרתי לבדי בקור והלכתי לבכות בתוך ארון הבגדים של סיליה, כשהאורגניסט ג'ורג'י פיים ניגש לארון, דפק על דלתו והתחנן שאצא משם. השבתי שאצא רק כשג'ון ישים לב שנעלמתי אבל הוא לא שם לב גם כשהסכמתי בסוף לצאת משם".
שוטון: "הייתה זו הזמרת לולו, שהתחפשה לשחקנית שירלי מקליין, שלקחה את ג'ון לצד וגערה בו כהוגן".
הרצאות המוסיקה המדויקות, המפתיעות והמרגשות ביותר – לפרטים והזמנה: 050-5616459
"בילוי ישראלי - לאן יוצאים הערב"?... ב-21 בדצמבר בשנת 1974.
1. ממפיס סלים מופיע באולם 'ויקס' שברחובות. להקת הליווי שלו - הבמה החשמלית. שימו לב, ההופעה מתחילה בשמונה וחצי בערב. בשבוע לאחר מכן תופיע החבורה באולם בת-דור בתל אביב ובקולנוע שביט בחיפה. כן, שלמה מזרחי יהיה על הבמה עם הגיטרה שלו.
2. אריק איינשטיין והצ'רצ'ילים + להקת תמוז מופיעים בבית נגלר, קריית חיים. היכונו - יומיים לאחר מכן הוא יגיע לצוותא תל אביב.
3. יגאל בשן ו'להקת חברים טובים' מופיעים הערב במועדון הכליף, שביפו. יחד עמם על הבמה תיקי דיין. הרבה לא יודעים אך יגאל נעלב בזמנו מהפרודיה שתיקי וחבורת לול עשו ללהיט שלו כשהפכו את "מתוק מתוק" ל"חמוץ חמוץ". רק לאחר זמן מה נערכה סולחה בין הצדדים, שכאמור גם בחרו להופיע ביחד. כמו כן, יהיה בערב זה צמד להטוטנים מווינה בשם ZIDLAS, סטריפטיז מפריז בשם 'בלה בללייקה' ורקדנית ברזילאית בשם סוניה מאריה. רוצים לשריין לכם מקום? תתקשרו למספר 822171.
והנה הופעות ב-21 בדצמבר, בשנת 1976...
אתם מוזמנים לראות הערב את אריאל זילבר, במופע "רוצי שמוליק", בהיכל העשור בקריית גת. מחר הוא יהיה, עם להקת הליווי שלו, בקולנוע דקל בפרדס חנה. לתל אביבים, הוא יגיע מחרתיים להופעה בבית החייל בתל אביב.
מתי כספי יופיע הערב, בשעה שמונה, בצוותא בתל אביב. לצדו, בכלי הקשה, ינגן משה הנוכוביץ. מיד אחרי המופע של מתי תעלה לבמה של צוותא חוה אלברשטיין. היא תהיה שם עם הגיטרה שלה. למי שלא יכול היום - גם מחר היא תופיע שם.
ב-21 בדצמבר בשנת 1988 נהרג פול אברון ג'פריס בן ה-36 (הבסיסט לשעבר בלהקת COCKNEY REBEL), שהיה בדרכו לירח דבש.
פול ג'פריס ניגן בכמה מלהיטיה הגדולים של הלהקה עד שעזב אותה בשנת 1977 והמשיך לנגן עבור אחרים, כמו גם לעבוד בחברת תקליטים. ב-21 בדצמבר 1988 הוא עלה בלונדון, עם כלתו הטריה רייצ'ל, לטיסה טרנס אטלנטית של חברת פאן אמריקן, שהמריאה ב-18:25.
כשהמטוס עבר מעל הכפר הסקוטי הקטן לוקרבי, נשמע לפתע פיצוץ עז, ממטען חבלה שהוטמן בו. כל 259 נוסעי המטוס וגם 11 אנשים שהיו על הקרקע נספו באסון. שברי המטוס התפזרו בשטח של כשני קילומטרים ונוצר מכתש גדול. האצבע המאשימה הופנתה לממשלת לוב ועבד אלבאסט אל מגרחי, שהיה האחראי לזה, נידון למאסר עולם, אך קיבל חנינה לאחר שמונה שנים עקב בריאותו הרופפת מאד.
בטיסה נספה גם דני בראונר בן ה-23, מקיבוץ פרוד שבגליל, ששמח סופסוף לצאת לטיול שכה חלם עליו בדרום אמריקה.
בשנת 2004 גילה ג'וני לידון, לשעבר זמר להקת הסקס פיסטולס, שגם הוא היה אמור להיות באותה טיסה, אבל בגלל שלאשתו לקח זמן רב מדי לארוז פרצה ביניהם מריבה שהוציאה את החשק לטוס. "לא הצלחנו לעכל את מה שראינו זמן קצר לאחר מכן", אמר הזמר. "הסתכלנו זה על זו וכמעט התמוטטנו".
גם להקת ה-FOUR TOPS הייתה אמורה לעלות על טיסה זו, אך חבריה פספסו אותה כי לא הצליחו להתעורר לאחר לילה באולפן הקלטות. הזמר סטיב הארלי, מנהיג קוקני רבל לשעבר, הקדיש בהופעתו את הלהיט "סבסטיאן" לג'פריס שניגן את השיר איתו פעמים רבות בעבר ונספה בגיל 36.
פינת "על החיים ועל המוות" - 21 בדצמבר.
בשנת 1940 נולד פרנק זאפה. בשנת 1984 הוא חגג את יום הולדתו עם הוצאת עוד פרויקט שאפתני בתקליט ושמו THING FISH. זאפה מת בדצמבר 1993.
בשנת 1943 נולד הגיטריסט הבריטי והמוערך, אלברט לי.
קארל וילסון (מהביץ' בויז) נולד בשנת 1946, אך מת בפברואר 1998.
ביום זה בשנת 1947 נולד הגיטריסט פאקו דה לוצ'יה, שמת בפברואר 2014.
בשנת 1992 מת גיטריסט הבלוז, אלברט קינג, בגיל 69.
בשנת 2012 מת לי דורמן, שהיה הבסיסט של איירון באטרפליי וקפטיין ביונד. בן 70 במותו.
ב-21 בדצמבר בשנת 1965 הקליטה להקת היארדבירדס, באולפני CHESS שבשיקגו, שיר פורץ דרך בשם SHAPES OF THINGS, כשהסולואים ורעשי הפידבק שהפיק הגיטריסט ג'ף בק מהדהדים בחלל האולפן באופן לא שיגרתי.
מתופף הלהקה, ג'ים מקארתי: "השתמשנו לשיר הזה בריף בס שהגיע מתקליט ג'אז. כך קיבלנו גרוב והתחלנו עם זה והוספנו רעיונות. הבאתי סוג של קצב מארש שניסיתי לעשות שיהיה מעניין. ובסוף כל שורה היינו מעצימים את הקצב באופן שאז קראנו לו בשם RAVE UP. תפקיד הבס היה מבוסס באופן רופף על קטע של דייב ברובק עליו שמנו אקורדים בסיסיים. לא הייתי בסשן שבו קית' רלף, הזמר שלנו, המציא את המנגינה בשירה, וכששמעתי את זה, חשבתי כמה שזה נהדר. זו הייתה הפתעה אמיתית. הוא המציא את המנגינה. זה היה שיר מרגש להיות מעורב בו. זה היה שיר שדיבר על המצב לנוכח מלחמת ויאטנם, כך שזה היה שיר אנטי מלחמתי".
הבסיסט, פול סמואל סמית': "כתבתי את השיר בבר בשיקגו. העתקתי פוגה של דייב ברובק והנחתי אותה על קצב מארש. זה סוג של שיר מחאה".
מקארתי: "בהחלט הופתענו כשגילינו שאנחנו יכולים לכתוב להיטים בלי כותבים מבחוץ. עם ג'ף בק זה הפך למאמץ קבוצתי. חלקנו עשו דברים טובים וחלקנו עשו דברים טובים אחרים. שמנו את כל הדברים האלו בסיר ונראה שהכל עבד. תמיד דמיינתי את השיר הזה בתור הסינגל הטוב ביותר של היארדבירדס. בשיר הזה היו כל האלמנטים; לחן טוב, מילים טובות, קצב טוב וסולו גיטרה מעולה של ג'ף. אני חושב שהשיר היה הצלחה גדולה עבורנו - והוא היה מקורי".
ב-21 בדצמבר בשנת 1968 פרסם הרולינג סטון על להקה חדשה (לד זפלין) שחתמה בארה"ב על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים הידועה אטלנטיק. שימו לב, ששמו של ג'ימי פייג' מאויית לא כהלכה. בהמשך זה כבר לא יקרה...
גם זה קרה ב-21 בדצמבר:
- תגידו מזל טוב לקרלוס סנטנה, שבשנת 1989 נולדה לו בת ושמה אנג'ליקה פיית'.
- בשנת 1985, שודר בטלוויזיה הראיון האחרון בהחלט עם פיל לינוט (הבסיסט והמנהיג של להקת ליזי הרזה), לפני מותו בטרם עת.
- בשנת 1991 חזר השיר 'רפסודיה בוהמית', של להקת קווין, לפסגת המצעד הבריטי, בעקבות מותו של פרדי מרקיורי מאיידס. השיר יישאר בצמרת מצעד זה למשך חמישה שבועות ברציפות.
- בשנת 2005 ערך אלטון ג'ון טקס אזרחי בוינדזור, שבו הכריז באופן רשמי על זוגיותו עם דייויד פרניש. בין האורחים הרבים נצפו גם ג'ורג' מייקל, אוזי ושרון אוסבורן והשחקנית שרון סטון. הם יתחתנו בדיוק תשע שנים לאחר מכן, כשנישואים בין שני בני זוג מאותו מין ייהפכו חוקיים באנגליה.
- בשנת 1979, יצא תקליטון הבכורה של להקת הקיור, עם השיר KILLING AN ARAB. חברי הלהקה ספגו אז ביקורת קשה נגד השיר, מאנשים שפירשו אותו לא נכון.
ב-21 בדצמבר בשנת 1970 עסקו ג'ון לנון ויוקו אונו בעריכת אודישנים לסרטם האוונגארדי, FLY.
זה נערך בקומה העליונה בבניין נטוש בניו יורק, כששחקניות ודוגמניות נתבקשו לשכב ללא ניע בזמן שזבוב זחל על גופן העירום. בסופו של דבר, נבחרה גברת צעירה בשם וירג'יניה לאסט לתפקיד הראשי.
למחרת יצאו לדרך הצילומים אבל, כפי שניתן לדמיין, צמד עושי הסרט נתקלו במהרה בבעיה כיצד לשמור את הזבוב על האשה העירומה ולעצור אותו מלעוף משם. דן ריכטר, אחד השותפים בעשיית הסרט, הגיע עם פתרון לרסס את הזבובים בפחמן דו חמצני. כך הזבוב יישאר מספיק זמן על הגוף כדי שג'ון ויוקו יקבלו את הצילום שהם צריכים. כצפוי, מלאי הזבובים לסרט אזל, אז שישה סטודנטים נשלחו עם רשתות זבובים למטבחי מסעדות בגריניץ' וילג' להשגת אספקה טרייה.
בשל כמות האנשים שהיו מעורבים בניסיונות לתפוס את הזבובים עבור הסרט, לנון העיר: "הקרדיטים יהיו כמעט ארוכים כמו סרט צילום!"
ההקרנה הפומבית הראשונה של הסרט התקיימה בפסטיבל הסרטים פורטנייט בקאן, ב-15 במאי 1971.
ב-21 בדצמבר בשנת 1968 עשתה ג'ניס ג'ופלין את הופעת הסולו הראשונה שלה תחת שמה במסיבת חג מולד שערכה חברת התקליטים STAX / VOLT בממפיס. גם אמנים מהחברה עצמה הופיעו שם, ביניהם אדי פלויד ולהקת בוקר טי והאם ג'יז. ההופעה של ג'ופלין לא הייתה טובה שם.
אז מה היה שם, באירוע מיוחד שנערך בממפיס על ידי חברת התקליטים מהמובילות של המוזיקה השחורה, STAX / VOLT? ג'ופלין, שלא הייתה חתומה באותה חברה, הוזמנה להופיע שם כאורחת. זה היה דבר משמעותי מאד עבורה, כשעלתה לבמה עם להקתה החדשה, אבל לאחר המופע היא נשמעה אומרת, "נו, לפחות הם לא זרקו עליי כל מיני חפצים".
ג'ניס ערכה עם להקתה החדשה חזרות רק שלושה ימים לפני הופעה זו. הגיטריסט, מייק בלומפילד, הוקפץ לתפקד כמנהל המוזיקלי ולהרים הופעה מוזיקלית מהודקת לזמרת הבלוז הלבנה.
אבל הזמן תיקתק לרעת העניין, כי ג'ניס וחבריה החדשים נאלצו להתייצב בממפיס יום לפני ההופעה, כדי להראות את פרצופם במסיבת קוקטייל של חג המולד, שערך נשיא חברת התקליטים, ג'ים סטיוארט.
הייתה זו מסיבה אקסקלוסיבית שהאורחים בה נבחרו בקפידה. השולחנות היו עמוסים בתקרובת יקרה ובין הנוכחים נצפו מחשובי זמרי אותה חברת התקליטים, כמו גם צוות כותבי השירים בה (ביניהם גם אייזק הייז). גם להקת בוקר טי והאם ג'יז נכחה שם. ג'ניס וחבריה הגיעו למסיבה זו אבל בקושי עוררו עניין. האנשים במסיבה לא ידעו מי זו האישה הלבנה הזו. למחרת ערכה ג'ניס עם להקתה חזרה אחרונה. בלומפילד עודד אותם והידק כהלכה, כמה שיכל במסגרת המצב.
אבל ברגע שהאירוע החל ולהקת הבאר-קיז עלתה לבמה, עם התלבושת המופרעת ותנועות הריקוד המושלמות (שלא לדבר על הנגינה המחשמלת), היה ברור לג'ניס שיש פה בעיה והיא שלה. כיצד היא אמורה להופיע אחרי דבר משלהב שכזה?
אחרי הבאר-קיז עלו אמנים נוספים של "סטאקס" וחשמלו את הקהל היטב. חברי להקתה של ג'ניס הביטו מהצד עם עיניים פעורות ופנים חיוורות. לאחר הפסקה קלה עלתה לבמה להקת בוקר טי והאם ג'יז. זו הייתה להקת הבית של חברת "סטאקס" והקהל אהב כל צליל שיצא ממנה. אחר כך היה זה אדי פלויד ששר את KNOCK ON WOOD וסחט עוד אנרגיה מהקהל. ג'ניס הבינה שהקהל של ממפיס הוא לא הקהל של סן פרנסיסקו ושמתגבשת פה צרה.
עוד רגע עולים...
ג'ניס שרה היטב על הבמה, אבל הקהל לא החזיר לה אהבה. כשסיימה את השיר השלישי ופנתה לרדת, לא נשמעו מחיאות כפיים ולא נשמע הדרן מצדה. מאחורי הקלעים ניגשו חברי להקתה של ג'ניס ההמומים, כדי לנסות ולהסביר לה שזו לא אשמתה. היא לא יכלה לשאת זאת החרפה ומיהרה לצאת משם מבוישת למלון לוריין, אותו מלון בו התנקשו קצת לפני כן במרטין לות'ר קינג.
הבמה ממבט אחורי:
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים
