כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-22 בדצמבר (22.12) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "כתבתי את החלק הפותח של השיר 'אמריקן פאי' בחדר הקטן שלי שבו נהגתי להלחין. התחלתי לחשוב בחזרה על כשהייתי נער שעסק במסירת עיתונים והחוויות של התבגרות בניו רושל, שם ראיתי את ההופעה המשותפת של באדי הולי, ביג בופר וריצ'י ואלנס. הם נהרגו במטוס ולא האמנתי כשזה קרה. הולי היה הנגן האהוב עליי. אז התחלתי לכתוב, 'לפני הרבה מאוד זמן', אבל לא ידעתי מה לעשות עם זה. ואז הגעתי עם הפזמון, שהיה די קליט, אבל עזבתי את הדבר למשך שלושה חודשים עד שיום אחד כתבתי את כל הסיפור על היום שבו המוזיקה מתה... הפעם הראשונה שביצעתי את זה הייתה כשפתחתי את ההופעה של לורה נירו בפילדלפיה. גברת מהקהל התנדבה להחזיק את דף המילים כי השיר היה ארוך מאוד. אנשים לא ידעו על מה לעזאזל שרתי, ולא קיבלתי תגובה טובה במיוחד... מצאתי בחור בשם אד פרימן, שעשה מספר תקליטים עבור חברת קולומביה. אחת הסיבות שאהבתי את אד הייתה בגלל תקליט שהוא עשה עם הזמר טום ראש. טום הוא נחמד, אבל לא הזמר הכי מרגש בעולם, אבל באלבום הזה הוא כן נשמע נפלא, פנטסטי. אמרתי לעצמי, 'המפיק הזה חייב להיות מישהו מיוחד'... אד בילה איתי זמן רב בפיתוח מחדש של החומר שלי. במשך תקופה של חודשים ערכנו חזרות ותהינו מה לעשות עם החומר.השיר 'אמריקן פאי' נשמע נורא. החבר'ה שבאו לנגן את זה לא הבינו את שינויי הקצב, ולא היה לי מושג איך לתקשר איתם. הרגשתי מדוכא... ואז נגן פסנתר אחד בשם פול גריפין, שעבד עם בוב דילן, התחיל לנגן את זה ולפתע השיר קם לחיים. .. הבאתי את אותם נגנים לתוכנית הטלוויזיה של דיוויד פרוסט, שישה חודשים מאוחר יותר, כשהשיר היה להיט, והם לא ניגנו אותו טוב בכלל. אין לי מושג מה קרה. אולי זה היה אורך השיר, כמעט תשע דקות" (דון מקלין)
ב-22 בדצמבר בשנת 2002 מת מהתקף לב ג'ו סטראמר בן החמישים, מלהקת הקלאש.
קולו הצרוד של סטראמר וגיטרת הקצב המהודקת שלו היו במרכז ההוויה של הקלאש, להקה שניגנה פאנק-רוק מתוך מחשבה על שיקוף עולם של צרות והתקוממויות. "אם אתה לא חושב על אדם ואלוהים וחוק, אז אתה לא חושב על כלום", אמר סטראמר בראיון בשנת 1988.
בשירי הקלאש קשרו סטרומר ושותפו לכתיבת השירים, מיק ג'ונס, את הזעם האינדיבידואלי של הפאנק למרד המוני, שנוצר על ידי מתחים של מעמד, גזע ודיכוי. רבים מסכימים כי הקלאש הייתה הלהקה הטובה ביותר שצמחה מזרם הפאנק, ושחבריה היו מוזיקאים אמיתיים.
שמו האמיתי של סטראמר היה ג'ון גרהם מלור, והוא נולד באנקרה, טורקיה, כבנו של קצין אנגלי. בילדותו הוא חי במצרים, מקסיקו ומערב גרמניה לפני שהלך לפנימייה באנגליה. הוא למד בבית הספר המרכזי לאמנות ועיצוב בלונדון, אך נשר משם ועבד בעבודות מזדמנות כקברן וכמפנה אשפה. הוא זכה לשם הבמה שלו בנגינה בגיטרה ברכבת התחתית, כשהמילה STRUM פירושה "פריטה על מיתר".
ב-1974 הקים סטראמר הקים את להקת 101ERS, שניגנה רוק בהשפעת מוזיקת נשמה במעגל הפאבים הלונדוני. הלהקה הוציאה שני תקליטונים אבל כששמע את הסקס פיסטולס, זה גרם לו לשנות את הדרך לפאנק-רוק. ב-1976, הוא הצטרף למיק ג'ונס בגיטרה, פול סימונון בבס וטרי צ'יימס (הידוע גם בתור טורי קריימס) בתופים; כולם היו בלהקה בשם LONDON SS והם קראו ללהקה החדשה שלהם הקלאש, כי המילה הודפסה אז בהרבה כותרות בעיתונים.
הקלאש יצאו לסיבוב הופעות כחימום לסקס פיסטולס, שכבר הפכו ידועים לשמצה. הגישות של שתי הלהקות היו שונות כמו המוזיקה שלהן, במיוחד אחרי שטופר הדון החליף את צ'יימס בתופים.
השנה היא 1977 וסטראמר כותב מכתב למערכת עיתון מלודי מייקר: "עכשיו אתה נמצא עם חבר על אוטובוס מספר 31. אתה מדליק ג'וינט כשלפתע עיניך צדות פוסטר שמודבק בקיר שבחוץ בצבעים ורוד ושחור. ואז אתה אומר לעצמך, 'שכה אחיה, הקלאש מופיעים בראונדהאוס בחג הפסחא הקרוב!'. אז בלי לעשות משהו טוב יותר מזה, אתה הולך לראונדהאוס, משלם כסף, נכנס פנימה ותוהה, 'מה הולך פה לעזאזל? מדוע הקלאש לא נמצאים פה?'. אז מה אתה מקבל במקום זה? את להקת GENERATION X, את ג'ון קייל ההיפי וכל זה עם מערכת הגברה לא טובה. אז אתה כועס ורוצה לדעת מי הונה איתך. ובכן, זה ככה: הקלאש לא נקבעו מעולם להופיע בראונדהאוס וכל הפוסטרים שציינו כי כך היו פוסטרים עם מידע שגוי ומחורבן. אז תישארו איתנו, תתחכמו במהרה ותילחמו ביחד איתנו. להתראות בקרוב ובאמת".
מאז הקלאש המשיכו להילחם והביאו לא מעט ניצחונות בקרבות שלהם. הרבה בזכות סטראמר.
החל מה-22 בדצמבר בשנת 1970 נערך סיבוב הופעות בארץ שלנו עם מייק ברנט.
יפה ירקוני הופיעה לצידו ושלישיית 'שובבי ציון' הטריה חיממה את ההופעות. אותם שלושה היו חנן יובל, קובי רכט וקובי אשרת (שאת הסיפור המלא עליהם אז, כולל מה שהם סיפרו לי על הסיבוב זה, תמצאו בספרי השני, 'רוק ישראלי 1973-1967').
אז אם בא לכם לראותם בהופעה, תכוונו את מכונת הזמן ל-1970 ורוצו לשריין כרטיסים, כי הם נחטפים!
22 בדצמבר 1970: הופעה בסינרמה, תל אביב. מופע גאלה שכל הכנסותיו קודש לצה"ל. וכן, מייק גם שר בו את השיר בעברית 'ערב טוב', אותו כתב עם נחום 'נחצ'ה' היימן.
23 בדצמבר: הופעה בבנייני האומה שבירושלים.
24 בדצמבר: הופעה ב'שרון', נתניה.
25 בדצמבר: שתי הופעות. הראשונה ב'נגה' שבגבעתים. השניה ב'סבוי' שבחולון.
28 בדצמבר: הופעה ב'ארמון', חיפה
29 בדצמבר: הופעה ב'שלום', פתח תקווה.
31 בדצמבר: מופע סילבסטר בסינרמה, תל אביב.
1 בינואר 1971: מופע ב'קרן', באר שבע.
ב-22 בדצמבר בשנת 1976 הכריז זמר הנשמה, אייזק הייז, כי הוא פושט רגל.
הייז ידוע בהצלחה ענקית שזכה לה בשנת 1971 עם פסקול נפלא לסרט 'שאפט' (שאף זיכה אותו בפרסי אוסקר וגראמי) ולפני כן עסק בכתיבת שירים עם שותפו דייויד פורטר. את תקליטו הראשון הוציא בשנת 1967 אך שנתיים לאחר מכן החל לעלות על הגל עם תקליטו HOT BUTTERED SOUL. בשנת 1974 הייז נקלע לצרות שהובילוהו לצעד זה.
הייז הגיש את המסמכים לפשיטת הרגל כשהוא מציין 14 תביעות שתלויות נגדו ועסקיו, שהסתכמו בסך שישה מיליון דולר.
לפי דבריו של עורך דינו, הבלגאן הכלכלי של הייז החל לפני כמה שנים, שקיבל עצות ניהול גרועות. התביעות כוללות גם חשבונות לבתי מלון, טיסות והלבשה. גם אשתו לשעבר, אמילי, הייתה פיסה נוגסת בעוגה הזו.
כמה שבועות לפני פשיטת הרגל הנחת על הייז חשבון תשלום למס ההכנסה בסך 463,969 דולרים על הכנסותיו משנת 1974. עורך הדין הוסיף שפשיטת הרגל כוללת גם ויתור של הייז על חברת התקליטים שלו, HOT BUTTERED SOUL RECORDS, אותה החל להפעיל במרץ 1975, כשעזב את חברת התקליטים STAX, בה עבד שנים רבות.
אחוזתו הגדולה מאד בממפיס נמכרה לבנק שנתן לו את המשכנתא עבורה. הוא נהנה מהנכס הזה רק למשך שנתיים עד שנלקח ממנו. הדיווח בזמנו הוסיף שבית כנסת מקומי שוקל לקחת את השטח ולהפכו לבית ספר לילדים.
מה התפקשש באירוע כה מבטיח, שנערך ב-22 בדצמבר בשנת 1967?
בעוד עיתוני הפופ הבריטים היו עסוקים, בתחילת דצמבר 1967, בפרסום אירוע מבטיח ביותר (תסתכלו ברשימת האמנים שבתמונה המצורפת), הריני לספר לכם על מה שבאמת קרה שם.
זה היה אירוע רוק לונדוני שסומן כמפגן הרוק הפסיכדלי הגדול ביותר ושמו CHRISTMAS ON EARTH CONTINUED., שהתרחש באולם אולימפיה שבלונדון. בנוסף לאמנים הובטחו אטרקציות כמו מופעי אורות, הקרנת סרטים ישנים ובזאר עם יותר ממאה דוכנים. המארגנים של הפסטיבל הזה חזרו קודם לכן מפריז. שם ניסו להרים אירוע שגרם להם להפסדים כבדים. הם היו נואשים להחזיר את השקעתם וחשבו שבחג המולד של לונדון יצליחו עם אירוע זה. לכן הלכו לאולם שנקרא 'אולימפיה' וביקשו לשכור אותו על שלושת אולמותיו עבור 6,500 ליש"ט. ג'ימי הנדריקס דרש 1,000 ליש"ט עבור השתתפותו. להקת פינק פלויד דרשה 400 ליש"ט ולהקת סופט מאשין דרשה 300 ליש"ט. לאמרגנים הייתה תוכנית. הם החלו למכור כרטיסים במכירה מוקדמת כדי להשיג כסף לאמנים. זאת כי הם הגיעו להרמת הפרויקט ללא גרוש עליהם. אך הרעיון הזה לא איפשר להם להשיג כסף לשאר הדברים. עד שהם מצאו אריסטוקרט אחד שנתן להם 2,000 ליש"ט בתמורה לקבלת הזכויות הבלעדיות לסרט שיצולם באזור הפסטיבל.
ככל שהתקרב המועד לפסטיבל, כך החלה הנהלת אולם אולימפיה להקשיח את עמדותיה מול המארגנים. בנוסף, פיט טאונסנד (הגיטריסט של להקת המי) שבר את אצבעו יומיים לפני האירוע. הדבר גרם לביטול השתתפות להקתו שם. הדבר היחיד שנשאר מהלהקה באירוע הזה היה השם שלה על פוסטר האירוע. ביום האירוע עצמו נוספו תקלות שהעיבו על הסיפור. בבאלאנס לקראת הערב ניגן ג'ימי הנדריקס כה חזק עד שטכנאי החשמל של המקום איימו לעזוב. ג'ים מארשאל, שהיה אחראי על אספקת מערכת ההגברה לאירוע, ניגש להנדריקס וביקש ממנו להנמיך. הנדריקס הנמיך ומיד אחרי שמארשאל פנה משם, הגביר בחזרה. ואז קרה מקרה נוסף לא נעים. המתופף של הנדריקס, מיץ' מיטשל, נפל מהבמה ונחת עם ראשו על רצפת הבטון. הוא איבד את הכרתו לזמן קצר ונראה כי הוא סבל באותו רגע מזעזוע מוח לא קטן.
בשעה שמונה בערב הגיעו 900 איש, שהתגברו על מזג האוויר המקפיא שבחוץ. כל אחד מהם שילם ליש"ט אחת ונכנס לאולם הגדול, שנראה ריק מהמצופה, בגלל מחסור בכמות הקהל. באולם עצמו היו שתי במות משני צדי האולם הגדול, שהיה כה גדול עד שאפשר היה להרגיש אבודים בתוכו.
כשפינק פלויד עלו לבמה, נראה מנהיגם, סיד בארט, הלום מסמים. הוא עמד על הבמה ללא תנועה כשהוא בוהה בנקודה לא ברורה. ידיו בקושי זזו על הגיטרה והוא נראה רחוק מהמקום בו נמצא פיזית. שאר חברי הלהקה ניסו לחפות עליו. הם קיוו שהקהל מסומם מספיק בכדי לא להבחין בבושה הזו. הערב הזה היה אחד הערבים האחרונים המשמעותיים של בארט על הבמה עם הלהקה אותה יסד.
רק ג'ימי הנדריקס יכל להציל את הערב האבוד הזה אך הוא כמובן עלה לבמה עם מתופף שסבל מזעזוע מוח וחווה את כל ההופעה הזו כבהילוך איטי, כשהנדריקס נראה לו כחלום רע בשחור לבן. בכל הכאוס הזה הוא עוד היה צריך לשמור על הקצב. האירוע הסתיים בקול ענות חלושה בשש בבוקר. ההיפים היחידים שנשארו יצאו מהאולם וקנו בדוכן ממול כוס תה לפני שהלכו הביתה. זה היה יכול להיות אירוע מיוחד במינו, אך כל התנאים שנלוו לו גרמו לו להפוך לסיוט פסיכדלי.
עם זאת, נכון שהייתם רוצים להיות שם?
ב-22 בדצמבר בשנת 1970 יצא האלבום H TO HE WHO AM THE ONLY ONE, שהוא השלישי של להקת הרוק המתקדם הבריטית, ואן דר גראף ג'נרייטור.
הקטע שפותח את התקליט הוא אחד הגדולים ברוק המתקדם הקלאסי. הוא נקרא KILLER (כששמו המקורי היה A CLOUD AS BIG AS A MAN'S HAND) ושואב את המאזין אל מעמקי האדמה, מבלי שיהיה רגע אחד בו אפשר לצלול שם בהנאה. פיטר האמיל, שכתב אותו עם חברו מימי בית הספר, ג'ון סטיבן וורד (עוד כששניהם היו חברים בלהקת HEEBALOB), שר: "אז אתה חי בקרקעית הים ואתה הורג את כל מה שנמצא לצידך...". כל הקטע זרוע פחד ואימה וכשסולו הסקסופון המטורף של דייויד ג'קסון בוקע לפתע באמצע היצירה, זה דבר שאין שני לו.
צלילי הקלידים של יו בנטון הם מהמשובחים שידע הרוק המתקדם הבריטי. הבחור, שלא נהג להתבלט בהופעות הלהקה, הציב לעצמו מטרה לחפש סאונדים מעניינים, תוך בניית רכיבים אלקטרוניים במו ידיו. ניק פוטר הבסיסט ניגן ברוב התקליט הזה, לפני שפרש, כשאוונס המתופף מעניק דינמיקות תיפוף אפקטיביות ביותר. האיש לא מתופף, אלא מוזיקאי רגיש ומחונן בכל רמ"ח איבריו.
השיר השני בתקליט נקרא HOUSE WITH NO DOOR ויכול להיות כי הוא דווקא דלת הכניסה לבית הזה שנקרא ואן דר גראף ג'נרייטור, עבור מי שעדיין לא מכיר את הלהקה. משם זה ממשיך לדרמות אפלות כמו THE EMPEROR IN HIS ROOM, שסוגר את הצד הראשון של התקליט. האמיל אמר על זה בשנת 1974: "בדיעבד אני מרגיש שלטקסטים האלה יש כישלון אחד מיוחד: במאמצי להאיר את חייו של העריץ, דימויים מחרידים שהתפתחו וצמחו מתוך עצמם, כך שהם הפכו להצדיק את עצמם, ולא מסבירים. עם זאת, העניין היה ברובו מחוץ לידיי. אני יכול רק לקוות שהמערכת תעבוד הפוך מזה".
הצד השני בא עם שתי יצירות ארוכות כשהראשונה בהן היא LOST, שמדברת על אהבה אבודה כמו שרק פיטר האמיל וחבריו יכולים להציגה. הקטע המסיים הוא PIONEERS OVER C, שמדבר על עזיבת כדור הארץ בשנת 1983 לטובת הירח (שהוא ה-C בשם הקטע). בשנת 1972 סיפר האמיל: "הסיפור האמיתי של היצירה הזו הוא משהו שלעיתים רחוקות שואלים אותי, אבל זה הכל שם... הם ה'אסטרונאוטים' הראשונים שניסו לעבור את מהירות האור. אין הסברים לכוח המניע, אבל העבודה שלי היא לתאר מצבים אנושיים ולא מכניקה. אף אחד לא באמת יודע מה הולך לקרות בפעם הראשונה. במקרה הספציפי הזה ביצירה, ההשערה שלי היא שהחלוצים נכנסים לעיוות זמן, למוות חי אינסופי, לריק: לא מסוגלים לחזור למציאות הארצית בכלל. אני אומר מציאות ארצית כי הם עדיין קיימים, אבל לא עבורנו כאנשים".
בשנת 1974 הוא המשיך להסביר בראיון: "זה הניסיון היחיד שלי לכתוב שיר מדע בדיוני ספציפי, אם כי האיזון הוא הרבה יותר לכיוון בדיוני מאשר למדע. החרטה היחידה שלי היא שמצאתי צורך לספק המשכיות כרונולוגית מסוימת כדי להישאר, אם באופן קלוש, בגבולות ההבנה. אני לא מעמיד פנים שיש כאן תשובות, וכל שאלה היא סובייקטיבית לחלוטין".
הצד האחורי של העטיפה:
עטיפת התקליט, שצויירה על ידי פול ווייטהד (שעיצב גם את עטיפות תקליטי ג'נסיס בתחילת הסבנטיז), הושפעה מאווירת הקטע האחרון בתקליט, שנקרא PIONEERS OVER C (או בתרגום: חלוצים על ירח בננה). ווייטהד החל את הציור עוד לפני הצבתו כעטיפה וקרא לו BIRTHDAY. לציור העטיפה הפנימית שבתקליט קרא ווייטהד בשם 'שחמט'.
הנה ההצעה הראשונה שלו לעטיפת התקליט, שנתקלה בסירוב מצד חברי הלהקה:
בעיתון רקורד מירור פורסם אז בביקורת כי "זה תקליט אומנותי אך יומרני מדי. המילים של האמיל מעניינות אך סופניות מדי". בעיתון DISC נכתב כי "העיבודים שסביב שירתו של האמיל דרמטיים מדי, חוץ מהשיר על הבית נטול הדלת. צלילי הנשיפה של ג'קסון מוסיפים לצליל הכללי אך פה ושם משעממים".
כיום רבים מחשיבים תקליט זה ככרטיס הביקור האולטימטיבי של הלהקה.
בשנת 1972 יצא תקליט זה עם רקע שונה בעטיפה:
גם זה קרה ב-22 בדצמבר:
- בשנת 1968 פרש אריק ברדן סופית מלהקת האנימלס. זמן מה לאחר מכן הוא חבר לחברי להקת WAR ויצא איתם לדרך מוזיקלית נהדרת.
- בשנת 1967 נעצר יצרן האל.אס.די, סטאנלי אוסלי, במעבדתו הסודית שבברקלי. עיתון SAN FRANCISCO CHRONICLE הדפיס כתבה על המעצר עם הכותרת LSD MILLIONAIRE ARRESTED. הכתבה העניקה השראה לחברי להקת גרייטפול דד לכתוב שיר בשם ALICE D MILLIONAIRE.
- בשנת 1962 הגיע הקטע האינסטרומנטלי 'טלסטאר', בביצוע הטורנדוס ובהפקתו של ג'ו מיק, למקום הראשון במצעד האמריקני. זו הפעם הראשונה בה הרכב בריטי זוכה לכבוש את פסגת מצעד זה.
- בשנת 1968 פורסם בתקשורת הבריטית כי הגיטריסט מיק אברהאמס עזב את להקת הבלוז-רוק החדשה, ג'ת'רו טול. דובר מטעם הלהקה, טרי אליס, מסר לתקשורת: "מזה זמן רב לא הסכים מיק עם ההתנהלות המוסיקלית והאישית של הלהקה." בינתיים נעמד במקומו גיטריסט בשם טוני איומי, בעת צילומי הלהקה לתוכנית 'קרקס הרוק'נ'רול של הרולינג סטונס'.
- בשנת 1978 הצטרף המתופף קני ג'ונס ללהקת המי במקומו של קית' מון שמת ממנת יתר של כדורים. אבל האמת היא שאי אפשר באמת להחליף את מון המג'נון.
- בשנת 1968 הודיע עיתון המוזיקה NME שפיטר טורק עזב את להקת המאנקיז וששלושת הקופים האחרים יופיעו בלעדיו בתוכנית הטלוויזיה, שנקבעה לשבוע לאחר מכן ושמה HOLLYWOOD SQUARES.
- בשנת 1966 הצליחו טכנאי האולפן ג'ף אמריק והמפיק ג'ורג' מרטין להדביק שני סשנים שונים לגמרי של אותו שיר של הביטלס, STRAWBERRY FIELDS FOREVER שכתב ג'ון לנון. בהוראתו הם נאלצו להדביק חלקים שונים משני הטייקים, שנוגנו בסולמות שונים לגמרי. מרטין ואמריק הצליחו במשימה רק כשהאטו את אחד הסשנים כך שגובה הצלילים שלו יהיה זהה לטייק האחר. זה היה דבר מהפכני שלא נעשה כמותו לפני כן בעולם המוסיקה.
- בשנת 1973 נתקבלה תשובה חיובית בבדיקת האבהות של סטיבן סטילס, לאחר שאישה ושמה הארייט טוניס תבעה אותו. מזל טוב? הוא לא חש כך באותו רגע.
- בשנת 1988 במהלך ראיון, פיל קולינס התבדח על כך שהוא רוצה לעשות גרסה קולנועית לזהבה ושלושת הדובים עם דני דה ויטו ובוב הוסקינס. מאוחר יותר דה ויטו קרא את הראיון ויצר קשר עם פיל לגבי יצירת הסרט בפועל. קים בסינגר סומנה לגלם את זהבה) אבל הסרט לא נעשה בסוף.
- בשנת 1948 נולד הגיטריסט ריק נילסן, מלהקת CHEAP TRICK. ארבע שנים לפניו נולד ביום זה בארי ג'נקינס, המתופף של האנימלס. בשנת 1944 נולד הסקסופוניסט דיק פרי שניגן בכמה תקליטים חשובים של להקת פינק פלויד ('הצד האפל של הירח', 'הלוואי והיית כאן') וגם בהופעותיה. בשנת 1951 נולדו רובין ומוריס גיב, שני התאומים מלהקת הבי ג'יז. מוריס מת ממחלה בשנת 2005 ורובין מת ממחלה בשנת 2014. בשנת 2020 היה זה גיטריסט להקת MOUNTAIN, לזלי ווסט, שעזב אותנו בגיל 75 ובגלל התקף לב.
פינת "גם זה קרה החודש", דצמבר, בשנת 1969.
מיק ג'אגר על הביטלס לעיתון רולינג סטון: "לא אהבתי את האופן בו הביטלס ניסו ללכת אחורה ולנגן כמו פעם. הלוואי והיו ממשיכים בדרכם ולא נאלצים לסגת. דווקא הם היו בכיוון הנכון בעבר. סרג'נט פפר הוא תקליט מדהים בעיניי. גם השיר היי ג'וד היה יוצא דופן. הייתי בטוח שהאלבום הכפול שלהם יהיה משהו מדהים אבל בסוף הוא הפך להיות משהו שגרתי בעיניי וחבל".
הבסיסט של להקת סטיב מילר, לוני טרנר, ארז את ציוד הנגינה שלו ופרש מהלהקה. מילר, שנשאר רק עם המתופף טים דייויס, נאלץ לחפש מישהו אחר.
לא היה אז מזל לגיטריסט דוואן אולמן מבחינת רכיבה על אופנוע. הוא רכב במהירות באזור מגוריו כששוטר עצר אותו. השוטר, שלא חיבב את דוואן מגודל השיער והמעושן להפליא, החליט לעצור אותו בגלל כמה סיבות: מהירות מופרזת, רכיבה ללא קסדה, התעלמות משני תמרורי עצור, רשיון נהיגה שאינו בתוקף ואי רצון לציית לשוטר. השופט ראה כי כך והטיל על דוואן קנס בסך 625 דולרים. שנתיים לאחר מכן, ישלם דואן מחיר גבוה בהרבה בגלל האופנוע.
הצמד סאם ודייב (הידועים בלהיט SOUL MAN) עמדו לקראת פיצוץ. סאם שלף סכין מול דייב והגיע לסשן הקלטה עם 'דייב' חדש לצידו. ב-22 בדצמבר הופיעו סאם ודייב, לצידם של אייק וטינה טרנר, כשרבים בקהל שמו לב כי דייב אינו דייב האמיתי והגיבו בהתאם.
ב-22 בדצמבר בנת 2014 מת מסרטן ריאות הזמר הנפלא ג'ו קוקר בן ה-70. לזכרו, רקחתי בבלוג שלי מאמר מיוחד מאד, עם המון פרטי מידע נדירים עליו. בואו לקרוא פה את זה בלחיצה פה.
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים
