כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-22 בנובמבר (22.11) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "כמעט כל האמנים חושבים, 'ומה אם הם יגלו?' - כלומר, אתה חושב שאתה טוב בדברים מסוימים, אבל העובדה שאנשים מקשיבים לך כל פעם מחדש גורמת לך לתהות. מדי פעם אני מנסה לעשות אינטלקטואליזציה, וזה דבר טיפשי לעשות אם אתה על הבמה. אם אנשים ירגישו שאתה לא יודע מה אתה עושה שם למעלה, הם יאכלו אותך. הם צריכים להאמין לך. אתה צריך להיות בעל אמונה כל כך חזקה במה שאתה עושה באותו הרגע. זה חלק משואו ביזנס, מלהיות בדרן. איתי, זה מגיע למצב שכשאני יורד מהבמה, לפעמים אני אומר, 'מי זה היה לעזאזל? מה זה היה הרגע? מה קרה?'... זה כמעט כמו טראנס. אנשים אומרים לי שעשיתי דברים על הבמה שאני אפילו לא זוכר. חלק מהשריון הוא ביטחון עצמי. אני חושב על עצמי כאדם רגיש ופגיע אמיתי, כזה שביקורת גרועה עלולה להרוס אותי. אבל על הבמה, זו העבודה שלי, ההופעה שלי. זה מה שאני הולך לעשות, ועדיף שאעשה את זה נכון כי אם אני רע, הם יזכרו. כשהייתי בן 19 או 20, אמרתי, 'אני לא רוצה להיות יותר כוכב רוק'נ'רול'. הייתי בלהקות במשך שנים, וכדי לעלות על הבמה ולרצות להיות כוכב, אתה צריך לנעול הרבה דברים בחיים שלך. אתה צריך לוותר על הרבה מחיי החברה שלך. אתה צריך להתרכז באמנות שלך. מוסיקה צריכה להיות המאהבת שלך. אמרתי אז, 'טוב, היה לי את זה עם הניסיון להיות כוכב רוק'נ'רול. אני רק רוצה להיות כותב שירים'. אז כתבתי הרבה שירים ואנשים בעסקי המוסיקה אמרו, 'טוב, בסדר, אם אתה רוצה שאנשים ישמעו את השירים שלך, אולי כדאי שתקליט אותם'. בסדר, קיבלתי חוזה תקליטים בלייבל של מייקל לאנג, ההוא מפסטיבל וודסטוק. ואז עברתי ללייבל של ארטי ריפ, כמו סחר שחקנים בבייסבול, והגעתי לפאמילי רקורדס. בסדר, הכנתי את התקליט ואז אמרו לי, 'עכשיו אתה צריך לצאת לדרכים ולקדם את זה'. אז אני בדרכים שישה חודשים וחושב, 'זו דרך מוזרה להיות כותב שירים'. בסופו של דבר הפכתי לבילי ג'ואל, כוכב רוק, וזה לא מה שהתכוונתי. אל תבינו אותי לא נכון, זה נהדר. אבל לא הבנתי על מה חתמתי. הבחור שניהל אותי באותה תקופה היה בשיתוף פעולה עם החברה שהחתימה אותי, אז הוא הפך לחלק מהחברה. במשך שישה חודשים לא קיבלתי כסף, אף אחד בלהקה לא קיבל כסף. לא היה לנו אוכל. אמרתי, 'משהו כאן לא בסדר. אני חייב לצאת מהחוזים הגרועים האלו'. אז יצאתי ללוס אנג'לס וכמעט נעלמתי. קיבלתי עבודה כפסנתרן בבר. בגלל השיר 'איש פסנתר', אנשים חושבים שעבדתי בבר הזה במשך שנים, אבל עשיתי את זה רק שישה חודשים" (בילי ג'ואל)
ב-22 בנובמבר בשנת 1969 דיווח המלודי מייקר על התפצלות בלהקת הפולק-רוק הבריטית החשובה, פיירפורט קונבנשן:
"הזמרת סנדי דני החליטה שדי לה עם הלהקה וברצונה לצאת לדרך עצמאית. הלהקה תפסיק את פעילותה עד שתימצא זמרת במקומה. דובר מטעם הלהקה מסר: 'סנדי לא יכולה יותר לשאת את כל עניין הנסיעות הארוכות להופעות. היא רוצה להתמקד בכתיבת מוזיקה ולעבוד בפברואר הקרוב על אלבום סולו. היא בהחלט לא הולכת להצטרף ללהקת ECLECTION, כפי שנאמר בעבר'. האלבום של הלהקה LIEGE AND LIEF ייצא לאור בחודש דצמבר ולהקת PENTANGLE תפסה את מקומה בכמה תאריכים שנקבעו אך בוטלו בגלל פרישתה של סנדי".
בלהקת ECLECTION היה אז בן זוגה, טרבור לוקאס והשניים יקימו, לאחר דיווח זה, להקה ביחד בשם FOTHERINGAY.
ב-22 בנובמבר בשנת 1963 יצא התקליט השני של הביטלס ששמו WITH THE BEATLES. הסיפור השלם של אלבום זה, כולל פרטי מידע נדירים, נמצא בספרי השלישי על הביטלס, "ביטלמאניה!".
וב-22 בנובמבר בשנת 1968 יצא אלבום כפול לביטלס. שמו הרשמי הוא THE BEATLES אך הכינוי הידוע שלו הוא THE WHITE ALBUM, בשל עטיפתו הלבנה.
הסיפור השלם של אלבום זה, כולל פרטי מידע נדירים, נמצא בספרי השלישי על הביטלס, "ביטלמאניה!".
להזמנת ההרצאות הטובות ביותר על הביטלס: 050-5616459
ב-22 בנובמבר בשנת 1968 יצא תקליט חדש (בגירסה מחודשת - הפרטים במאמר זה) ללהקת הקינקס. כולם דיברו על הביטלס ואלבומם הלבן החדש שיצא ביום זה. מעטים דיברו על הקינקס ועל תקליט שהפך עם הזמן לקלאסיקה בשם THE KINKS ARE THE VILLAGE GREEN PRESERVATION SOCIETY.
בשנת 1968 קרו הרבה תהפוכות פוליטיות וחברתיות בעולם. ריי דייויס, מנהיג הלהקה וכותב השירים העיקרי בה, ספג אז את מה שקורה והשחיל זאת לשיריו. זו הייתה תקופה לא קלה ללהקתו, שנאלצה 'להתבגר' כמו להקות אחרות בתקופה ההיא על מנת להישאר מוערכת בסצנה. כמו כן, בשנת 1968 עדיין ריחף מעל הקינקס חרם שאסר עליה לעבוד בארה"ב. היה זה דבר שהשפיע קשות נגדה בנסיונותיה להצליח שם. חברי הלהקה נכנסו עם הרגשה חמוצה לאולפן, ושם נאלצו להתמקד בהכנת האלבום תוך איבוד מגע עם הקהל האירופאי ואף איבוד מגע עם חזונו החדש והקונספטואלי של מנהיגם.
סינגל ראשון שיצא מהסשנים האלה היה השיר WONDERBOY, שנחל כישלון במצעד. נראה היה כי הלהקה צוללת למטה מבחינת פופולאריות. הוחלט כי האלבום החדש יתמקד סביב רעיון של שיר שהוקלט כבר בנובמבר 1966. זהו שיר שנקרא VILLAGE GREEN.
ב-12 בינואר 1968 יצא באנגליה אלבום בהופעה חיה שנקרא LIVE AT KELVIN HALL. בארה"ב הוא יצא כבר באוגוסט 1967. ההקלטה שבו הייתה לא מהמשובחות אם כי הייתה בה אנרגיה של להקת רוק עם המון צרחות של הקהל מסביב. הקינקס לא טרחו כלל לקדם את יציאת האלבום הזה של ההופעה באנגליה. הם היו עסוקים באולפן ליצירת האלבום האולפני הבא. הם כנראה ראו באלבום ההופעה כמוצר לא רלוונטי בעולם שנוצר לאחר צאת סרג'נט פפר.
התפוררות הלהקה קיבלה אישור נוסף כשב-22 בינואר פורסם שדייב דייויס, הגיטריסט המוביל והאח הצעיר של ריי, מחפש נגנים להקמת להקת ליווי בשבילו. רעיון שנגנז לבסוף. הסינגלים שהלהקה הוציאה לקראת האלבום לא הצליחו. הסינגל DAYS, שיצא בסוף יוני 1968 באנגליה, לא הצליח במצעד. דרך אגב, בשיר הזה שרה אשתו לשעבר של ריי דייויס, ראסה דייויס, קולות רקע. ניקי הופקינס ניגן בפסנתר ומלוטרון.
הרעיון המקורי של הלהקה היה להוציא את האלבום החדש כאלבום כפול עם עשרים שירים ובמחיר של אלבום בודד. חברת התקליטים סירבה לכך.
ב-9 באוקטובר 1968 יצא האלבום THE KINKS ARE THE VILLAGE GREEN PRESERVATION SOCIETY בנורבגיה ושבדיה. הגרסה הזו של האלבום הכילה 12 שירים. ב-12 באוקטובר הלהקה נכנסה לאולפן על מנת להקליט שירים נוספים שייכנסו לגירסה מחודשת של האלבום. הם לא היו מרוצים מהגירסה שיצאה שלושה ימים לפני כן. בתחילת נובמבר שלח ריי דייויס מאסטרים לחברת התקליטים של הלהקה - PYE RECORDS. המאסטרים הכילו סדר שירים שונה ועם תוספות.
חברת התקליטים השיבה שהיא לא רואה כאן להיט פוטנציאלי ושהיא דורשת מהלהקה ללכת ולהקליט שיר שכזה. ריי סירב ודרש מחברת התקליטים לממן הקמת מופע שיתבסס על שירי האלבום. הוא נתקל בסירוב שהוביל לפיצוץ ביחסי העבודה בין הלהקה לחברת התקליטים. ריי הצהיר שהוא לא הולך להופיע או להקליט סינגל כלשהו לחברת התקליטים עד שהיא תסכים לממן את המופע שהוא רוצה. לפיכך, כמות ההופעות של הלהקה פחתה באופן משמעותי בתקופה הזו.
ב-22 בנובמבר 1968 יצא האלבום THE KINKS ARE THE VILLAGE GREEN PRESERVATION SOCIETY בגירסתו המחודשת. הביקורת בעיתון 'מלודי מייקר' שיבחה את האלבום כטוב ביותר עד כה של הקינקס. אך מיעוט ההופעות והיחסים הרעועים עם חברת התקליטים לא עשו טוב לקינקס. גם לא היה להם להיט במצעדים.
הביקורת בעיתון NME: "שווה לקנות את האלבום הזה בגלל סיבה אחת ברורה - שיר הנושא שהוא פנינה. ריי דייויס בא להזכיר לנו פה דברים קטנים מהחיים שאל לנו לשכוח ולקבלם כמובן מאליו".
עיתון DISC AND MUSIC ECHO פרסם כי ריי דייויס הצליח לעקוף באופן מושכל את הפסיכדליה והאלקטרוניקה עם שירים מלודיים שבנויים בצורה חכמה. העיתון הוסיף כי הקינקס הם לא מצרך העונה אך ריי ימשיך להיחשב ככותב שירים שנון.
בינואר 1969 החליט בסיסט הלהקה, פיט קוואיף, שהוא פורש ממנה. אך שאר החברים שכנעו אותו להישאר לפחות להקלטת הסינגל הבא. קוואיף היה מתוסכל מחוסר הפעילות הנוכחית של הלהקה ומחוסר האפשרות שלו להכניס לתוכה גם חומרים שהוא יצר.
בזמנו נחשב התקליט הזה לכישלון מסחרי מהדהד. כיום נחשב האלבום הזה כמאסטרפיס בריטי. מסוג התקליטים שכל חובב רוק קלאסי בריטי משנות השישים חייב לאהוב. חזרתי להקשיב לו לאחרונה ואני מוצא בו יופי טהור עם שירים שנכתבו עם הרבה מחשבה מאחוריהם. אבל מאחורי הכיף הזה מסתתרים המון עצב, תיסכול וכעס. וכדי להכניס אתכם יותר עמוק פנימה, אני מביא לכם עכשיו את מה שריי דייויס סיפר, בנובמבר 1968, לעיתון מלודי מייקר, על שירי התקליט:
על השיר VILLAGE GREEN PRESERVATION SOCIETY: "את השיר הזה כתבתי במקור לתקליט סולו שלי, אבל לפתע מישהו בא והזכיר לי שהקינקס כל הזמן דואגים לשמר דברים, אז החלטתי לקחת את השיר ללהקה, עם רשימת הדברים שהייתי רוצה לראות משומרים".
על DO YOU REMEMBER WALTER: "וולטר היה חבר שלי ונהגנו לשחק כדורגל יחדיו, בכל יום שבת. הדרכים שלנו נפרדו ופגשתי אותו לפני כחמש שנים, כשגילינו שאין לנו למעשה על מה לדבר יותר".
על PICTURE BOOK: "הקלטנו פה שתי גיטרות אקוסטיות ואחת חשמלית. השיר הזה מדבר הרבה עליי".
על JOHNNY THUNDER: "השיר הזה לא ממש מקורי. הוא מדבר על איש רוק וזה עובד. כתבתי את זה מיד אחרי ש-THE WILD ONE יצא באנגליה".
על THE LAST OF THE STEAM POWERED TRAIN: "אני מנגן פה במפוחית. השיר הזה, כמו השיר על וולטר, מדבר על המחסור בקשר בין אנשים. כולם רצו לדעת על רכבות קיטור לפני מספר שנים, אבל עכשיו זה כבר לא כך. אני חש כמו רכבת הקיטור ההיא, שכבר לא מתעניינים בה יותר. כל חבריי הם כבר אנשים מסודרים כלכלית ויש להם פרצופים שמחים".
על BIG SKY: "לא, זה לא שיר על אלוהים. את השיר הזה כתבתי כשהייתי בפסטיבל קאן וראיתי את כל האנשים שנדחפים שם כדי לדחוף את המוסיקה שלהם לכל מיני אנשים שידאגו להם". על SITTING BY THE RIVERSIDE: "זה שיר דייג. הלכתי לדוג המון כשהייתי בן שמונה. זה היה ממש כיף".
על ANIMAL FARM: "חשבתי, בעת כתיבת השיר הזה, על כך שכולנו משוגעים וכולנו מתנהגים כחיות. זה למעשה הרעיון בכל האלבום".
על VILAGE GREEN: "העיבודים לכלים הנוספים נעשו על ידי דייויד וויטאקר. את השיר הזה הקלטנו לפני כשנה וחצי. המון זמן".
על STARSTRUCK: "השיר הזה מדבר עליי. זה משהו שלפעמים קורה". על PHENOMENAL CAT: "זה כמו שיר ילדים. אימצתי את הרעיון על חתול שיכול לעוף לקטמאנדו והונג קונג ומגלה במסעו את סוד החיים. ואז, כשהוא מגלה את הסוד הזה, הוא מתחיל לאכול את עצמו".
על ALL MY FRIENDS WERE THERE: "יש לשיר הזה קשר עם העיתון 'מלודי מייקר'. זה היה כשהופענו באירוע של העיתון ואני קדחתי מחום. הכריחו אותי להגיע כי חתמתי על חוזה. עמדתי על הבמה, המסך נפתח וכל חבריי ישבו בשורה הראשונה. זה היה לילה נוראי והחלטתי לכתוב על זה שיר".
על WICKED ANNABELLA: "זה שיר מטורף. רציתי לעשות שיישמע הכי נוראי שאפשר. רציתי סאונד רע - והשגתי את זה".
על MONICA: "זה על פרוצה, ולמרבה הפלא, הבי.בי.סי ניגן את השיר ברדיו".
על PEOPLE TAKE PICTURES OF EACH OTHER: "אנשים מצלמים אנשים אחרים רק כדי להוכיח שהם באמת קיימים. במקור רציתי להוסיף בסוף השיר הזה קטע נוסף, שלא היה שייך לי, אך נאלצתי לסגת מהעניין בגלל שיש פה בעיות של זכויות יוצרים".
באותם ימים של שנת 1968 חשו רבים כי תקליטה החדש הזה של הקינקס הוא מנשימותיה האחרונות של להקה, שידעה ימים טובים יותר. אבל מדובר פה בצעד נועז מאד, שבא כתקליט קונספטואלי, כשהקונספט פה הוא רגשי בלבד. קלאסיקה אמיתית!
ב-22 בנובמבר פורסמה בשנת 1969 מודעה זו במלודי מייקר. על הופעות של הצמד דלייני ובוני ביחד עם אריק קלפטון. כדאי לכם מ-א-ד לשריין כרטיסים אחרי מה שאספר לכם על ההופעות הקרובות האלה:
ההופעה ב-1 בדצמבר ברויאל אלברט הול היא יריית הפתיחה של סיבוב ההופעות הבריטי לצמד המוזיקלי הזה. אמני החימום יהיו הזמרת פי.פי ארנולד ולהקת "אשטון, גארדנר ודייק", שינגן איתה גם הגיטריסט סטיב האו. בהדרן של ההופעה של דלייני ובוני לערב זה יעלה לבמה גם הגיטריסט דייב מייסון. קלפטון ינגן בגיטרת גיבסון אותה יחבר למגברים מתוצרת פנדר (במקום המרשאלים שהשתמש בהם עד כה).
בהופעה השניה במודעה זו, בבריסטול, תוכלו לראות את ג'ורג' האריסון. הוא לא יהיה על הבמה אך יישב בבר המשקאות. תוכלו לשוחח איתו. אם יתחשק לכם לראות אותו מנגן עם דלייני, בוני וקלפטון - תבואו להופעה בבירמינגהם. שם הוא כבר יעלה לבמה ויעמוד אי שם מאחור. מעכשיו ועד ההופעה בקרוידון, האריסון יהיה על הבמה וקלפטון יפליא בנגינתו וגם ישיר את השיר I DON'T KNOW WHY.
ב-22 בנובמבר בשנת 1974 הגיע מייק בראנט לבקר את מנהלו, סימון ויינטרוב בחדר 509 שבמלון 'דה לה פה' בז'נבה. הייתה זו בערך השעה 12:00 בצהריים כשויינטרוב יצא מהמקלחת וגילה חלון פתוח וכי מייק איננו שם...
מייק בראנט של שנת 1973 לא היה אותו מייק של שנת 1969 או שנת 1970. התמימות כבר לא הייתה חלק ממנו. בשנת 1973 הוא חזר מיד לארץ, כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, ובזמן שהסתובב סהרורי בין בתי חולים ומוצבים כדי להופיע בפני חיילים (הוא דרש לא להצטלם לטלוויזיה - "רק לחיילים") קולפה ממנו שכבה של ניצנוצים. הוא חזר מישראל לפריס כאיש אחר. כבר לא הייתה משמעות נחשקת להילתו בצרפת. ההלם ניכר בו והיה ברור שהוא נמצא במשבר. לקרוביו הוא אמר, כמה ימים לפני שקפץ, שנמאס לו... "כל הכסף, הנשים וההצלחה, לא עשו אותי מאושר... אחרי המלחמה התברר לי שאלוהים בעולם בו אני חי הוא הכסף ושכולם עבדים נרצעים שלו. בשבילי הייתה ישראל שמש ושמיים כחוליםץ פתאום נפלתי לתוך עולם של זוועות ויסורי תופת. ישבתי מול חיילים פצועים ולא ידעתי מה להגיד להם. ראיתי שאני לא יודע איך לנחם אותם. איך להקל עליהם... מיד לאחר המלחמה חזרתי לפריס, לתוך ריקנות שאף פעם לא רציתי להודות בקיומה. עמדתי פנים מול פנים מול הגיהנום הפרטי שלי, שאיש לא ידע על קיומו, וגם לי לא היה מי שיקל עליי". את תהילתו, לאחר השחור שראה בארץ, הוא כינה "הבולשיט האירופי".
מייק שהה בחדרו של ויינטרוב שהתקלח. השניים שוחחו מעבר לדלת בעוד המים זורמים. לפתע ויינטרוב לא שמע את קולו של מייק שיענה על שאלותיו. מודאג, הוא יצא מהמקלחת, ראה שמייק לא בביתו אבל החלון שפנה אל הרחוב היה פתוח. הוא ניגש במהרה, הביט למטה וראה שהרחוב שוקק כהרגלו עם אנשים שהלכו בשגרת יומם הלוך ושוב. מייק לא נפל אל הרחוב, נשם לרווחה וינטרוב כשלפתע נחו עיניו על מרפסת בקומה השלישית, שם היה הזמר שרוע מחוסר הכרה ושותת דם.
הידיעה על נפילתו של מייק פשטה מהר בתקשורת הצרפתית והייתה אף תחנה שמיהרה מדי לבשר שמייק נהרג והביאו המוני מעריצים לסור אליה עם פרחים ובהם סרטים שחורים...
"מייק ניסה להתאבד", נמסר שם ולאחר מספר ניתוחים שהוא עבר היה חשש שהוא ישאר משותק בפלג גופו התחתון. הידיעה הגיעה במהרה גם לבית הוריו שבחיפה. אמו מיהרה לטוס כדי לשהות לצד מיטת בנה הפצוע, שגם שבר את רגלו השמאלית ונזקק לניתוח. לתקשורת היא הודיעה שהיא בטוחה כי מייק נדחף מהחלון על ידי מישהו - "מייק היה בחדר במלון בחברת כמה אנשים, שלגמו בצוותא משקה חריף. אחד מהם השתכר, קם ודחף את מייק באופן פתאומי ממרפסת החדר. זה היה נס גדול שהכל נגמר ככה ולא יותר גרוע". אחיו, צבי, הוסיף: "אמנם מס ההכנס הצרפתי תבע ממנו לשלם סכומים עצומים, רואי החשבון של מייק הגיעו לפשרה וכל החובות סולקו". המשטרה השווייצרית פתחה בחקירה שהסתיימה אחרי יומיים עם ההכרזה, "לגבינו הפרשה מחוסלת. מייק בראנט זכה בפירסום וזהו זה". סובביו ידעו כי הוא סובל מדכאון נפשי קשה. הגרסאות, שיצאו מפי אנשים ודפי עיתונים בדבר קפיצה זו, סתרו זו את זו ובילבלו אף יותר. בהמשך הובן לרבים כי הוא סבל מדכאון נפשי כתוצאה מלחצים אדירים שהונחתו עליו.
יש שהפנו אצבע מאשימה לכיוון ז'ראר טורנייה, האמרגן שהחוזה שלו עם בראנט פג, לחץ עליו לחתום עמו שוב. הזמר לא הסכים כי לוח עבודה תובעני ובעיות מס הכנסה גבו ממנו מחיר כבד. טורנייה היה זה שהחתים בפעם הראשונה את מייק, בשנת 1969, לחוזה לחמש שנים. כל אותה תקופה בנה האמרגן את מייק לכוכבות-על תוך שהוא משקיע בו כספים רבים ולאחר מכן מקזז אותם מרווחיו של הזמר. אבל לפתע התברר שמייק היה חייב סכומים אדירים לטורנייה, שמצדו הרוויח פרוטות לעומת האמרגן הממולח. הזמר ביקש לסיים את החוזה ולא להאריכו והסירוב גרר חיכוכים קשים והליכים משפטיים של טורנייה נגדו. הוא ניסה להיעזר במר טוביאנה שטיפל משפטית באמנים ידועים כמו פטולה קלארק, דרש דמי עמלה גבוהים מאד אך נכשל במשימתו. פה נכנס לתמונה סימון ויינטרוב שחילץ את מייק מציפורניו של טורנייה והחתים אותו על חוזה לפיו הוא קנה את הכנסותיו של הזמר, אם זה מתקליטים או הופעות, למשך כמה שנים (הגירסאות השונות נעות בין שלוש לחמש שנים) ובסכום של 1,750,000 דולר. מאותו רגע, כל סכום שנכנס למייק - הועבר ישירות לויינטרוב, שהופקד גם על הטיפול בענייני מס ההכנסה הסבוכים של מייק. לכן הסברה שמייק היה מדוכא בגלל מס ההכנסה הופרכה. ויינטרוב ראה את המצב הקשה של מייק, לאחר ביקורו בארץ בזמן המלחמה, ושכנע אותו לצאת לטיפול נגד דיכאון בשווייץ. הוא בחר לעזוב את בית החולים ולהתגורר בבית קטן בכפר סנט-סרק, קרוב לז'נבה. שם הוא היה לבד מדי והמחשבות הטרידו אותו ללא מנוח. יש שטענו כי הייתה זו אהבה נכזבת ושמה גיטה ריבק, דיילת קנדית, שלפי הנתונים דרשה ממנו להפסיק את עיסוקו המקצועי כזמר.
ויינטרוב: "ביום חמישי, יום לפני התקרית, באזתי לז'נבה כדי להיפגש עם מייק. נסעתי להרים, שם התגורר, ומצאתיו שוב מדוכא מאד. הבנתי ממנו שהחליט להפסיק את הטיפול עם גלולות הרגעה. טילפנתי לבית החולים והרופאים באו לבדוק אותו. לאחר ששוחחו עמו, מייק הסכים לחדש את הטיפול. בעשר בערב הוא שכב לישון והכל נראה תקין. נסעתי חזרה לז'נבה ושכרתי חדר במלון 'דה לה פה'. למחרת, ביום שישי מוקדם בבוקר, הוא טילפן אליי ודיבר בהתרגשות רבה. הוא רצה לראות אותי מיד. ידידיו, איתם התגורר, הסכימו להסיעו לז'נבה והוא בא לחדרי במלון, בערך בשעה תשע וחצי בבוקר. הוא נראה מדוכא, אך לא כמו לפני שבועות מספר. בערך בשעה 11:45 עזבתי את מייק ויצאתי להתקלח. שניות אחדות לאחר מכן דפק המזכיר שלי על דלת חדר האמבטיה וצעק - 'הוא קפץ! הוא קפץ מהחלון!' מיהרתי אל החלון. לא היה מה לראות. האנשים התהלכו כרגיל ולא הייתה התקהלות. הכל נראה כשורה. רק אז ראיתי את מייק, כולו שותת דם, במרפסת הקומה השלישית שבלמה את נפילתו".
בינתיים לא היה מייק, שנאלץ לעבור ניתוחים, במצב של לזכור ולספר את שקרה. הוא כבר ראה בעבר את המוות מול עיניו (אם בתאונת דרכים שכמעט קיפדה את חייו ואם במראות ממלחמת יום הכיפורים). בינתיים כל עיתון כתב אז גירסה משלו בנוגע לאירועים שסתרה את האחרת. הגיעו לבקרו בבית החולים גם אמנים כשארל אזנבור ודאלידה. בריז'יט ברדו שלחה אליו מכתב וביקשה לשאול בשלומו והזמר אדאמו שלח זר פאחים ענקי.
כשלושה חודשים לאחר התקרית, וזמן קצר לאחר שחגג את יום הולדתו ה-28, הוא שוחרר מבית החולים, כשרגלו עדיין מגובסת והוא נעזר בקביים. לכתב להיטון הוא מסר: "אני לא מבין מדוע ואיך יכולתי לעשות את מה שעשיתי. בתקופה ההיא הייתי עייף, היה לי עומס עבודה עצום ובעיות של מיסים ותשלומים שהביאו אותי למצב של תשישות גופנית. על כל אלה נוספה אהבה נכזבת שגרמה לי לדכאון נפשי עמוק. הגעתי למצב שפשוט נשבר לי מהכל. באותו רגע איבדתי שליטה על עצמי. הייתי מוכן לוותר על הכל. היום אני מתחרט על השטות שעשיתי ומשתדל לשכוח אותה. הייתי רוצה כבר לבוא לארץ, עם כל התזמורת והצוות שלי. להופיע בהיכל התרבות ולהראות לכולם עד כמה השתפרתי. יותר מכל אני רוצה להוכיח שאני בריא ושלם ולהפריך את כל הסיפורים שהעיתונים בארץ המציאו. אני עדיין סובל קשות מהרגל אך מקווה שהכל ייגמר תוך כחודשיים".
ואכן, הכל נגמר בעוד כחודשיים...
ומאז יש מעריצים (שוחחתי עם כמה כאלו) שדווקא שמים אצבע מאשימה כלפי ויינטרוב, כשההגיון הבריא אומר שאדם שהשקיע מיליונים בזמר - לא ימהר לדחוף אותו למותו, נכון?
ב-22 בנובמבר בשנת 1965 נישא גיבור הפולק, בוב דילן, לבחירת ליבו, שרה לאונדס, בניו יורק. שרה הייתה אז בהריון ולכן דבר החתונה נשמר בסוד במשך חודשיים. בשנת 1977 הדברים נראו לגמרי אחרת כשהשניים התגרשו, לאחר שכלי התקשורת שמחו לדווח על לכלוכים הדדיים בין השניים.
גם זה קרה ב- 22 בנובמבר:
- הבשנת 1957 נערכה ההופעה הטלוויזיונית הראשונה של סיימון וגרפונקל בתוכנית AMERICAN BANDSTAND. הצמד ניגן שם תחת השם 'טום וג'רי'. השיר שביצעו היה HEY LITTLE SCHOOLGIRL.
- בשנת 1968 הפילה מריאן פייתפול את התינוק שהיה אמור להיות שלה ושל מיק ג'אגר. פייתפול, ששהתה אז באירלנד, הייתה בתקופה ההיא מכורה לקוקאין.
- בשנת 1970 התאחדה להקת הבי ג'יז מחדש. יום קודם לכן הגיעו שלושת האחים המסוכסכים לפגישה עם עורכי דינם. במהלך הפגישה היו צעקות הדדיות בנוגע לנושאים עסקיים. למחרת שבו האחים להמשיך ולדבר על אותם עניינים כשלפתע הבינו כי אין טעם במריבות.
- בשנת 1963 נורה למוות בדאלאס, נשיא ארה"ב, ג'ון אף קנדי. אומה שלמה נכנסה לאבל. מפיק התקליטים (היהודי), פיל ספקטור, הוציא באותו יום את אלבום שירי חג המולד עליו עבד חודשים רבים. הטרגדיה הלאומית הותירה את המוצר החדש ללא דורש. "אין איש שירצה לשמוע השנה שירי חג מולד שמחים', אמר המפיק.
- בשנת 1976 עצר ג'רי לי לואיס עם מכונית הרולס רויס ליד אחוזתו של אלביס פרסלי בממפיס כשהוא דורש לפגוש אותו. שומרי הכניסה הופתעו מביקור הפתע והשיבו כי אלביס ישן. לואיס נסע משם, ללא רשיון נהיגה בידו, והגיע שוב למחרת כשהפעם הוא נוהג במכונית לינקולן. הפעם הוא נראה כועס וחמוש מאד. "אני רוצה לראות את אלביס! תגידו לו שהרוצח בא לבקר!", צעק לשומרים, שמיהרו להזמין את השוטרים.
אפרופו אלביס: ביום זה בשנת 1955 החתים קולונל טום פארקר את אלביס פרסלי עבור מה שהיה אז סכום עתק. סם פיליפס, מי שגילה את אלביס, קיבל 25,000 דולר על מכירת חוזה ההקלטות של פרסלי לחברת SUN RECORDS, בעוד שחברת HI-FO MUSIC קיבלה 10,000 דולר נוספים עבור זכויות ההוצאה לאור, ואלביס שלשל לכיסו 5,000 דולר, שחלק מהם בזבז על קאדילק. חברת התקליטים RCA קיבלה את כל ההקלטות מפיליפס, והוציאה מיד מחדש את כל הסינגלים הקיימים. גם חברת התקליטים ATLANTIC התמודדה על החתמת פרסלי, אך התחרטה ויצאה מהמשחק. איש באותה תקופה לא חלם כמה פעמים ההשקעה של 40,000 דולר תוחזר.
- בשנת 1972 הופיע דייויד בואי במועדון 'המחסן' (THE WAREHOUSE) בניו אורלינס. אמנית החימום הייתה זמרת פולק בשם לס מור והופיעה גם להקה בשם WHITE WITCH. בואי עלה לבמה כשהוא תשוש ושיכור. חלל המועדון היה קר מאד והיו גם לא מעט תקלות טכניות וגיטרות שיצאו כל הזמן מכיוון. דרך אגב, באותו מועדון נערכה, לפני כן, הופעתו האחרונה בהחלט (והמביכה) של ג'ים מוריסון עם להקת הדלתות.
- בשנת 1971 נכנסו שלושה מוזיקאים לאולפן ההקלטות MUSIC CENTRE OF WEMBLEY על מנת להקליט חומרים להרכב חדש. אלה היו ריצ'י בלאקמור ואיאן פייס, הגיטריסט והמתופף של להקת דיפ פרפל. הבסיסט היה פיל לינוט, מלהקת 'ליזי הרזה'. בלאקמור, שרצה אז לפרוש מדיפ פרפל, החליט שהוא רוצה להקים שלישייה והוא אף חשב לקרוא לה בשם BABY FACE.
- בשנת 1946 נולד בסיסט הרגאיי האגדי אסטון 'פאמילי מן' בארט, שניגן בלהקת THE WAILERS המקורית עם בוב מארלי.
- בשנת 1990 הודיע בסיסט הרולינג סטונס, ביל ווימן, שנישואיו למאנדי סמית, שנמשכו שנה ורבע, הסתיימו. אלה היו נישואיו השלישיים. סמית הייתה 34 שנים צעירה מווימן, שהחל לצאת איתה כשהיא הייתה בת 13 (!!!). באופן אף יותר ביזארי, בנו של ווימן התחתן עם אימה של מאנדי סמית. שמח במשפחת ווימן.
- בשנת 2002 הכריזו ריי מנזרק ורובי קריגר מלהקת הדלתות להקים מחדש את הלהקה עם סולן להקת THE CULT, איאן אסטברי והמתופף לשעבר של פוליס, סטיוארט קופלאנד. בתחילה הם הופיעו בתור "הדלתות של המאה ה-21", אך תביעה שהגיעה מטעם המתופף המקורי, ג'ון דנסמור (שסירב לצאת עם קריגר ומנזרק לסיבוב הופעות בטענה כי איבד את שמיעתו), אילצה אותם להפסיק להשתמש בכינוי "הדלתות". הם שינו את שמם ל"רוכבים בסערה", כתוצאה מההתדיינות המשפטית.
- בשנת 2005 נמכרו 16 דפים במכירה פומבית. אלו היו הדפים הראשונים בהם רוברט צימרמן חתם בשם בימתי חדש - בוב דילן. הדפים נמכרו במחיר 78,000 דולר.
ב-22 בנובמבר בשנת 1968 יצא באנגליה התקליטון ALBATROSS של פליטווד מאק.
על פי הדיווחים, הקטע SLEEP WALK, של סאנטו וג'וני משנת 1959, שימש השראה לגיטריסט הלהקה, פיטר גרין, להלחין את הקטע האינסטרומנטלי שלו. הקומפוזיציה והעיבוד שלה מרמזים על תפאורת ים מרגיעה, עם מצילתיים המחקים את צליל הגלים (מיק פליטווד ניגן בערכת התופים שלו באמצעות מקלות עם קצוות לבד גדולים, שנקראו בקרב המוזיקאים בשם BIFFTERS – כך סיפר לי המתופף של אי.אל.או, בב בוואן, ש"אלבטרוס" השפיע עליו להביא צליל דומה במעברי הלהיט של THE MOVE ושמו BLACKBERRY WAY).
גרין עבד על היצירה זמן מה לפני שנכנס ללהקה הגיטריסט בן ה-18, דני קירוואן. גיטריסט הסלייד בלהקה, ג'רמי ספנסר, לא נטה בדרך כלל לעבוד עם גרין, שהרגיש שהוא לא מסוגל להבין את האפקט הכולל שהוא רצה. עם התוספת של קירוואן, גרין השלים את היצירה והיא הוקלטה חודשיים בלבד לאחר הצטרפותו וללא נוכחות ספנסר. למרות שהוא לא היה חלק פעיל בהקלטה, ספנסר הוצג בסרטוני הוידאו כשהוא מחקה תפקידי גיטרה של גרין.
אלבטרוס הוא סוג ציפור שהימאים האמינו שהביאה מזל רע, ומכאן הביטוי "אלבטרוס כרוך סביב צווארך". האלבטרוס מופיע בשיר THE RHYME OF THE ANCIENT MARINER, מאת סמואל קולרידג'. פיטר גרין קרא את השיר בילדותו וזה מה שנתן לו את הרעיון ליצירה. מאז, הפך קטע זה לאחד האינסטרומנטליים הנמכרים ביותר באנגליה. בהמשך יצרו הביטלס את השיר SUN KING, בהשפעת קטע זה. נו טוב, היה גם קשר משפחתי בין שתי הלהקות כשמיק פליטווד היה בן זוגה של ג'ני בויד, אחותה של פאטי בויד (שהייתה אז אשתו של ג'ורג' האריסון).
מיק פליטוד בספרו: "שום שיר לא סימן טוב יותר את הסאונד החדש שלנו מאשר 'אלבטרוס'. לאחר מכן הושמע הקטע בתוכנית הטלוויזיה השבועית, טופ אוף דה פופס - מה שסימן את תחילת הקריירה של פליטווד מאק כלהקת פופ. סיבוב ההופעות שלנו באמריקה היה סולד אאוט כמעט כולו, כולל כמה פסטיבלים ענקיים. כשחזרנו הביתה לאנגליה, 'אלבטרוס' היה בדרכו למכור מיליון עותקים. זה היה מאוד מרגש אבל גם קצת מסחרר. לקחתי את זה בקלות, כמיטב יכולתי, אבל זה לא היה קל להתרגל. אהבתי את תשומת הלב. זה נתן לי תחושת ביטחון וזה נתן לי את האומץ להצית מחדש את הרומן שלי עם ג'ני בויד".
ב-22 בנובמבר בשנת 1994 יצא אלבומה השלישי של להקת פרל ג'אם ושמו VITALOGY. הוא יצא אז רק בפורמט של תקליט אמיתי כששבועיים לאחר מכן הוא יצא גם כדיסק.
ברולינג סטון נכתב אז בביקורת: "זה פרדוקס עצוב של הזמנים האלו שהאמנים שמבטאים בצורה הכי מוצלחת את הפחדים והחרדות שלנו הם אלו שפחות מסוגלים להתמודד עם נטל התהילה. בין אם זו שינייד אוקונור, שמזמינה השפלה באופן מזוכיסטי עם גילויים פומביים של עירום רגשי, או קורט קוביין, שבסוף פשוט ויתר, כשלפעמים זה מפתה לומר את מה שפרנק סינטרה אמר פעם לג'ורג' מייקל - כלומר, 'תפסיק להתלונן ותהנה מהנסיעה'. אבל אז, פרנק הוא לא בדיוק הבחור הכי רגיש בעצמו.
כמו שזה היה עבור קוביין, קשה לזמר של פרל ג'אם, אדי ודר, להסתגל לעובדה שהאנשים שנהגו להרביץ לו בבית הספר הם כעת בין המעריצים הגדולים שלו. אמנם VITALOGY הוא לא האלבום האנטי-מסחרי המחושב ששהאלבום של נירוונה, IN UTERO, היה, אבל האלבום הזה נועד להרחיק את כל המעריצים שוודר לא אוהב. זה אלבום לא אחיד וקשה בטירוף. לפעמים מגוחך, לעתים קרובות חזק.
ודר גם רדוף רמזים על תמותה יותר מאי פעם - לא בדיוק נושא חדש עבורו, אלא נושא מצמרר לתקליט שפירוש הכותרת שלו הוא 'חקר החיים'. האלבום נפתח בשיר אובססיבי למוות בשם LAST EXIT, והרצועה האחרונה שלו, STUPID MOP, מסתיימת במדיטציה על התאבדות. באלבום יש מספר שירים מרתקים התואמים את ההמנונים המתנשאים של אלבום הבכורה, TEN, עם הגרובים המורחבים של תקליט ההמשך, VS. עם זאת, בין השירים החזקים יותר משולבים זריקות וניסויים מוזרים שלא תמיד עובדים. הפולקה המטומטמת, BUGS, שמציגה את ודר מגובה באקורדיון מופרך, משתוללת בפרנויה על חרקים, עושה דקירה לא אופיינית בהומור אבל בסופו של דבר היא יותר מטופשת מאשר מצחיקה. PRY, TO הוא שרבוט בן דקה שמורכב מאדי ודר שמאייית את המילה PRIVACY שוב ושוב עד שכבר נבין את הנקודה.
אבל הקטע המוזר ביותר פה הוא האחרון, STUPID MOP, שהוא הומאז' בן שבע דקות לקטע REVOLUTION 9 של הביטלס. זה מורכב מלולאותשל קולות במצוקה מעל יללות גיטרה ומעלה את השאלה, 'האם מישהו עדיין מקשיב שם בחוץ?' זה נפתח עם בחורה צעירה שחוזרת על 'המכות שלי, זה הדבר היחיד שאני כל כך רוצה'. 'למה זה יותר טוב מחיבוק?' שואלת אותה אישה. 'כי כך אתה מתקרב לאדם', עונה הצעירה. כל זה נסגר בדיאלוג שהוא אפילו יותר מטריד ממה שהוא יכול להיות בדרך כלל בעקבות מותו של קורט קוביין. גבר שואל אישה, 'האם אי פעם חשבת להתאבד?' 'טוב, אם הייתי חושבת על זה לעומק, אני מאמינה שאעשה זאת", היא עונה. אלה הן המילים האחרונות באלבום.
מעריצים רבים ודאי יבטלו את האלבום הזה כסטייה קרובה באופן מסוכן לבוז של אדי ודר כלפי הקהל שלו. אבל האלבום הזה היא לא ה- METAL MACHINE MUSIC של לו ריד, והוא גם לא נראה כמו זריקת ביניים כמו ZOOROPA של U2. זה יותר דיוקן של אמן במשבר, אדם שעדיין לא החליט לאיזה כיוון ללכת".
ב-22 בנובמבר בשנת 1997 התאבד מייקל האצ'נס, סולנה בן ה-37 של להקת INXS.
מייקל האצ'נס בילה חלק ניכר מילדותו בהונג קונג, המרכז הפיננסי בו אביו צבר ואיבד את מרבית הונו. הוריו נפרדו לאחר מכן ואמו עברה לסידני, אוסטרליה. היה זה מהלך שגם הפריד אותו מאחיו הגדול, רט. במקומו מצא האצ'נס שלושה אחים חדשים (הגיטריסט טים פאריס, הקלידן אנדרו פאריס והמתופף ג'ון פאריס). הוא מצא בהם חבורה שיודעת לנגן היטב. הם מצאו בו קלף מנצח שידע לשיר כהלכה, להתנועע היטב וגם נראה יפה תואר וסקסי.
ביחד הם הקימו להקה שתהפוך ל- INXS. באמצע שנות השמונים כבר הייתה הלהקה על גג העולם. עבור הזמר היו אלו ימים של הגשמת כל חלומותיו הפרועים ביותר. אם זה במכירות תקליטים בכמויות אדירות, קהל של מיליונים שמעריץ, רומנים עם דוגמניות ושאר יפהפיות וכסף רב שנשפך לחשבון הבנק. כשהתראיין האצ'נס לטלוויזיה, הוא גם התאהב במראיינת, פולה ייטס. הצהובונים הפכוהו מיד לאויב מספר אחד בגירושים של ייטס מהזמר (ואז יקיר האומה הבריטית עם הפקתו את הלייב אייד), בוב גלדוף.
הגעתה של ייטס הלכה, משום מה יד ביד, עם תחילת ההידרדרות בפופולריות של האצ'נס. מאז שנת 1992 צנחו המכירות והוא כבר לא היה נחשק כבעבר. הבת שנולדה להם, בשנת 1996, הסבה לו אושר רב אך רבים האשימוהו בנפיחות עצמית. האשימו גם את ייטס בדילול ממונו לרכישת הסמים שלה. בנובמבר 1997 הוא הגיע עם להקתו לסידני ושמח לבלות שם גם זמן עם אביו וחברים שלא ראה זמן רב. הוא היה מאושר לבלות איתם בבר המשקאות וכשחזר לסוויטה שלו, במלון ריץ קרלטון המפואר, המשיך לחייך.
כך היה גם בחמש לפנות בוקר, כשלפתע נשמע צילצול ששינה את מצב רוחו בבת אחת. הייתה זו שיחה מאנגליה ובה בישרה לו ייטס שבעלה לשעבר לא מאפשר לה לקבל משמורת על שלושת ילדיהם ולא מרשה להאצ'נס להסתובב איתם ברחבי העולם. האצ'נס נכנס להתקף זעם, התקשר לגלדוף וצרח, "הילדים שלך שונאים אותך! אני אבא שלהם! הגיע הזמן שתבין את זה!". לאחר שדיבר עם גלדוף, האצ'נס ניסה להתקשר למנהלתו האישית מרת'ה טרופ, אך הגיע אל המזכירה האלקטרונית שלה. "מרת'ה, מייקל כאן", נמסר בהודעה, "באמת שנמאס לי מהכל".
בשעה 9.54 ערך האצ'נס את שיחת הטלפון האחרונה שלו, לחברתו לשעבר מישל בנט, כשהוא ממרר בבכי ומתחנן לראותה. היא הגיעה בשעה 10.40 לפנות בוקר, אך הוא לא ענה לדלת והיא עזבה מבולבלת. זמן מה לאחר מכן נכנסה מנקת המלון כדי לנקות את הסוויטה ונתקלה בגופתו העירומה של האצ'נס שתלה את עצמו עם חגורה, שהאבזם שלה התנתק והוא נפל ללא רוח חיים על הרצפה. גופתו נשאה סימני אלימות עצמית (יד שבורה, שפה שסועה וחתכים) ונדמה היה שהתעלל בעצמו לפני שסיים את חייו.
למרבה הצער, הוא הרג את עצמו שלושה ימים לפני שהלהקה הייתה אמורה לצאת לסיבוב הופעות באוסטרליה כדי לחגוג עשרים שנים לפעילותה. חבריו ללהקה היו עסוקים בחזרות על המוזיקה כשלפתע קיבלו את הבשורה המרה שהותירה אותם בהלם. לאחר מותו של האצ'נס מסרו בוב גלדוף ופולה ייטס הצהרות למשטרה המתייחסות לגרסאותיהם בנוגע לשיחות הטלפון שהחליפו עם האצ'נס באותו בוקר. לא אומת מי מהם היה האחרון שהתקשר לחדרו של האצ'נס או מה נאמר, ולא הוצגה שום הקלטה של שיחת גלדוף עם האצ'נס. מייקל האצ'נס נשמע מתווכח בקול רם עם מישהו, ממש אחרי השעה 5 בבוקר, על פי עדות הדייר שהתאכסן בחדר הסמוך לסוויטה 524. ייטס הגיעה לטקס הלוויה של האצ'נס אך סולקה משם על ידי אמו. היא נותרה מוכת יגון ובספטמבר 2000 התאבדה עם מנת יתר של הרואין. ואם לא חסרים טוויסטים בעלילה; גלדוף אימץ באופן חוקי את הבת היתומה בת הארבע של האצ'נס וייטס, טייגר לילי, ואף שינה את שם משפחתה לשלו.
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים
