כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-25 בדצמבר (25.12) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "לא יכולנו להרשות לעצמנו סוכן עיתונות, וכאשר החלטנו לבד לא לשים את פנינו על עטיפת התקליט DAYS OF FUTURE PASSED, הפכנו... במקרה, אני מניח - לסוג של להקה אנונימית. לא עזרנו לעצמנו והיינו נגד הכל. שנאנו להוציא תקליטונים. כשהיינו חזקים מספיק כדי לומר מה אנחנו רוצים ומה לא, אמרנו לחברת התקליטים שאנחנו נגד תקליטונים. אין לי ספק שהדבר הזה הפחיד את אנשיה. סגדנו לאמריקה כי שום דבר אחר לא באמת קרה לנו באנגליה בערך בזמן ש-DAYS OF FUTURE PASSED יצא, התחלנו לעשות בירורים לאמריקה. קיבלנו טלפון מביל גרהאם ששמע את התקליט והציע לנו שני דייטים, בפילמור איסט בניו יורק ובפילמור ווסט בסן פרנסיסקו. הצרה היחידה הייתה, שהדייטים היו בהפרש של עשרה שבועות... הגענו לאמריקה בכל מקרה, וחשבנו, 'זו ההזדמנות שלנו'. שכרנו משאית ונסענו לכל מקום. עשינו את ההופעה בפילמור ווסט, ואז מפה לאוזן התחלנו לקבל הופעות במועדונים שהיו להם שמות כמו 'המפעל הפסיכדלי' ו'הסופרמרקט החשמלי'. אחר כך חברנו ללהקת ג'פרסון איירפליין, והייתה להם משאית שאפשר היה להוריד את הצד שלה ולנגן עליה. אז עשינו כמה הופעות איתם בחינם, ובסופו של דבר הגענו לסן פרנסיסקו... כמו כל הלהקות, גם למודי בלוז היו את חלקנו בבעיות אישיות. למעשה נפרדנו לשלוש שנים, מה שחשבתי שזה טירוף מוחלט בזמנו כי היינו בדיוק בגובה שאליו שאפנו. היינו בסיבוב הופעות במשך כשנתיים, ולאף אחד מאיתנו לא היה שום סוג על החיים מחוץ ללהקה, כלום. זה כשלעצמו מה שמפרק הרבה להקות. אז נפרדנו לשלוש שנים בערך, וכשאני מסתכל לאחור עכשיו, אני חושב שזה היה הדבר הכי טוב שעשינו אי פעם. זה עשה את החזרה ביחד כל כך הרבה יותר משמעותית. לאף אחד אין את הזכות האלוהית להצליח, במיוחד בשנות השמונים, והרבה אנשים הופתעו כשחזרנו עם אלבום ותקליטון שנמכרו היטב. כולם הופתעו מלבד הלהקה. אבל אז, חשבנו שאפילו הכישלונות שלנו היו טובים" (ג'סטין הייווארד, הזמר-גיטריסט של המודי בלוז)
ב-25 בדצמבר בשנת 1946 נולד הבסיסט נואל רדינג, שהיה בלהקת "ג'ימי הנדריקס אקספריינס". ב-11 במאי בשנת 2003 הוא מת בגיל 57 בביתו שבאירלנד. סיבת המוות - שחמת הכבד.
רדינג הצטרף ללהקתו של הנדריקס בשנת 1966. באותה תקופה היה רדינג באודישן כגיטריסט של להקת "האנימלס החדשים", כשהבסיסט לשעבר של אותה להקה, צ'אס צ'נדלר, הציע לו את התפקיד בנגינה בס עם תגליתו החדשה, הנדריקס.
אף על פי שהיה מיומן כגיטריסט, רדינג העניק צלילי בס יציבים שעמדו בניגוד מוחלט לפירוטכניקה של הנדריקס ולתיפוף המסחרר של מיץ' מיטשל, וסיפקו יתד לצליל הלהקה, שנקראה JIMI HENDRIX EXPERIENCE
לאחר שני אלבומים מצליחים ובמהלך ההכנות לאלבום השלישי, התעייף רדינג מהקריזות של הנדריקס ופרש מהלהקה. בהמשך הקים הנדריקס הרכבים אחרים אך בשנת 1970 תיכנן לאחד כוחות עם רדינג ומיטשל. זה לא יצא לפועל כי הוא מת.
לרדינג היו שלוש להקות משלו; הראשונה הייתה FAT MATTRESS ואחריה הקים את להקת ROAD, שאלבומה זכה לביקורות נלהבות, אך לא זכתה להצלחה מסחרית. עיתון בילבורד האמריקאי פרסם ביקורת באוגוסט 1972: "הלהקה הזו די מיוחדת בנוף הלהקות של היום. יש פה שילוב מלהיב של דינמיות וגיוון. שירים כמו I'M TRYING, SPAECESHIP EARTH ו- MUSHROOM MAN מתפוצצים מאנרגיה".
עיתון CIRCUS פרסם בדצמבר 1972: "השלישיה הזו, שמורכבת מהבסיסט נואל רדינג, הגיטריסט רוד ריצ'ארדס והמתופף לזלי סימפסון, נשענת על קטעי רוק ארוכים ונמתחים. הלהקה הזו ממשיכה באופן ישיר את להקתו הקודמת של רדינג, FAT MATTRESS, כשהפעם הקסם המוזיקלי מקבל תוסף כבד יותר. הלהקה הזו מהווה דרך נעימה לכל אלה שמחפשים לפסוע בכביש רוקי טוב".
לאחר מכן הוא הקים להקה תחת שמו אך אלבומיה לא נמכרו היטב. הוא הופיע באירועים רבים לכבוד הנדריקס וכתב ספר אוטוביוגרפי על ימיו עם הנדריקס, שיצא בשנת 1991.
רדינג טען כי מכר את זכויות התמלוגים שלו בראשית שנות השבעים, במסגרת חוזה לא הוגן, ובילה שנים בניסיון להשיג את החלק שמגיע לו. קרב זה נמשך ללא הצלחה מצדו עד יום מותו.
ב-25 בדצמבר בשנת 1954 נהרג זמר הרית'ם אנד בלוז האמריקאי, ג'וני אייס, לאחר שכיוון לראשו אקדח בחדר ההלבשה מאחורי הקלעים ביוסטון, טקסס.
הזמר השחור האמריקאי והמצליח ג'וני אייס (ג'ון מרשאל אלכסנדר ג'וניור) ידע לשיר היטב את הרית'ם אנד בלוז ובא לעשות זאת שוב כשהגיע עם להקתו, והזמרת ביג מאמה ת'ורנטון, להופעת חג מולד, ב-25 בדצמבר 1954, באודיטוריום העירוני ביוסטון, טקסס. הוא לא ייצא משם בחיים.
מה קרה שם? כל הפרטים המטלטלים נמצאים לקריאה בספר "מדרגות לגן עדן, אוטוסטרדה לגיהנום".
ב-25 בדצמבר בשנת 2009 מת 'סנדק הנשמה' (או THE HARDEST WORKING MAN IN SHOW BUSINESS). הלא הוא ג'יימס בראון. בן 73 במותו. סיבת המוות - אי ספיקת לב שנגרמה מדלקת הריאות.
בבוקר חג המולד נשם בראון את נשימתו האחרונה בבית חולים באטלנטה. עבור אדם שצעקת הנשמה המסחרית שלו - שחור, אמריקאי וגאה - סידרה חצי מאה של מוזיקה פופולרית, הסוף היה שקט באופן לא אופייני. ב-24 בדצמבר, רופא השיניים המודאג שלו חשד לדלקת ריאות ושלח אותו לבית החולים. בראון כאדם עם סובלנות מדהימה לכאב ומעט סבלנות לרופאים - לא התווכח. בשנים האחרונות הוא נאבק בסרטן הערמונית ובסוכרת. רגליו, שספגו עשרות שנים של צניחה מתעללת על ברכיו על הבמה, הכאיבו לו מאוד.
ג'יימס בראון שינה באופן בל יימחה את המוזיקה של המאה ה-20 והוא ידע זאת היטב טרם עצם את עיניו. "אני אף פעם לא נשאר כועס, כי אני מאמין בצדק של אלוהים. ואם איזו חברת תקליטים או איזה די ג'יי לא רוצים להכיר אותי ולשים אותי בעשירייה היום, אז טוב, בסדר. כי אלוהים יודע את ג'יימס בראון טוב כמוני".
במהלך קריירה שנמשכה יותר מ-50 שנה, בראון לא רק כינה את עצמו "האיש שעובד הכי קשה בשואו ביזנס". הוא הלך גם על כינויים כמו "מיסטר דינמיט", "אח נשמה מס' 1" ו"הסנדק של הנשמה" - והוא עמד בכל תואר שהדביק לעצמו.
המוזיקה שלו הייתה מיוזעת ומורכבת, ממושמעת ופרועה, תאוותנית ומודעת חברתית. מעבר לעשרות הלהיטים שלו הוא המציא שפה מוזיקלית שלמה שהיא כיום בסיס לפ'אנק ברחבי העולם.
מהלכי הבמה של ג'יימס בראון, עם הסיבובים, נפילות הברכיים ושאר תנועות תזזיתיות חוקו על ידי מבצעים ממיק ג'אגר ועד מייקל ג'קסון, בזמן שהם זכו להערצה על ידי רבים נוספים. בראון גם היה כוח פוליטי; השיר שלו מ-1968, I'M BLACK AND I'M PROUD שינה את אוצר המילים הגזעי של אמריקה. אבל הוא מעולם לא היה צפוי מבחינה פוליטית ובשנת 1972, הוא אישר את בחירתו מחדש של ריצ'רד ניקסון.
בראון ניהל חיים סוערים, וריצה מאסר כנער וגם כבוגר. הוא היה נחרץ עם גישת האנטי לסמים, כשבמשך 25 שנים מהקריירה המקצועית שלו הוא נהג מיד לפטר חברי להקה או זמרי ליווי שנטלו סמים. בראון דאג גם לשמור מרחק מהחומר האסור עד סוף שנות השבעים. מאז הוא פיצה את עצמו עם צריכה מוגברת של מריחואנה, קוקאין, תרופות מרשם ממכרות והסם ההזייתי PCP (הידוע גם בכינויו ANGEL DUST).
הוא היה בוס חמור סבר שקנס את חברי הלהקה שלו על תווים שהוחמצו או צחצוח נעליים לא מושלם. הוא היה יזם שבסוף שנות ה-60 היה בעל חברת הוצאה לאור משלו, שלוש תחנות רדיו ומטוס משלו (אותו יצטרך למכור כדי לשלם מיסים). הוא הופיע ללא הרף.
הוא נולד ב-3 במאי 1933, בצריף בן חדר אחד בדרום קרולינה. כפי שסיפר מאוחר יותר, מיילדות חשבו שהוא נולד מת, אבל גופו נשאר חם והוא קם לתחייה. כשהוריו נפרדו ארבע שנים לאחר מכן, הוא הושאר בטיפולה של דודתו, שניהלה בית בושת. כילד, הוא הרוויח פרוטות בריקודים עבור חיילים. הוא גם קטף כותנה וצחצח נעליים. הוא הועף מבית הספר כי בגדיו היו מרופטים מדי.
בראון נכלא על גניבה קטנה ב-1949 לאחר שפרץ למכונית, ושוחרר על תנאי שלוש שנים לאחר מכן. בזמן שהיה בכלא, הוא שר בלהקת גוספל, ולאחר ששוחרר הצטרף ללהקה בראשות בובי בירד. בראון ניגן בתופים עם הלהקה והחליף בשירה מובילה חברים אחרים פה ושם. אבל עם הקול העוצמתי שלו והריקודים האקרובטיים התזזיתיים, הוא הופיע עד מהרה בחזית.
מאז הוא הוציא המוני תקליטים ותקליטונים, טיפח אמנים אחרים והיה תופעה אדירה ונדירה. למרות ההסתבכויות הרבות שלו, מעמדו כסמל אמריקאי ברור. הוא קיבל פרס גראמי על מפעל חיים בשנת 1992 ופרס מרכז קנדי בשנת 2003, באותה שנה שבה העניק לו מייקל ג'קסון פרס BET על מפעל חיים.
בראיון לניו יורק טיימס, ב-1990, הוא אמר, "תמיד הקדמתי את זמני ב-25 שנים".
ב-25 בדצמבר בשנת 1998 מת בריאן מקליין, גיטריסט הליווי של להקת LOVE.
מקליין היה אחראי לכתיבת כמה מהקלאסיקות הידועות ביותר של הלהקה, ביניהן ALONE AGAIN OR ו- ORANGE SKIES. סיבת המוות הייתה התקף לב שחטף בעת שסעד ארוחת חג מולד עם מעריץ של הלהקה, שעסק אז בתחקיר לקראת ספר שרצה להוציא על הלהקה. בן 63 במותו.
אז לזכרו אשפוך אור על השיר המופתי ALONE AGAIN OR.
שנת 1967 נחשבת לאחת השנים המפורסמות ביותר בתולדות המוזיקה. רבים מכנים אותה "קיץ האהבה" והיא הביאה איתה אלבומים בלתי נשכחים. תקליטים כמו סרג'נט פפר והראשון של הנדריקס (ARE YOU EXPERIENCED) יצאו בדיוק בזמן לאותה עונה בלתי נשכחת. אלבום נהדר נוסף היה FOREVER CHANGES של להקת LOVE, שהוקלט במהלך הקיץ ההוא אך יצא רק בנובמבר ומתאים לככב יותר, באווירת המוזיקה שבו, כ"סתיו האהבה".
אך המונח הזה מעולם לא הוטבע והלהקה הזו מעולם לא הגיעה לפנתיאון של האמנים המפורסמים מאותה שנה. האלבום לא היה להיט מסחרי כשיצא ואף חטף לא מעט ביקורות קשות. אבל במשך השנים הוא הפך דוגמה ידועה למוזיקה פסיכדלית ששטפה את החוף המערבי של ארצות הברית, וזאת ללא אפקטים אולפניים מתעתעים.
להקת LOVE הוחתמה בשנת 1966 בחברת התקליטים ELEKTRA, שהתמחתה במוזיקת פולק ובלוז לאורך כל שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 והחלה לחפש כישרונות מסוג אחר של מוזיקה שהגיחה באמצע שנות ה-60. הגיחה הראשונה שלה לתחום המוזיקה המוגברת הייתה עם להקת הבלוז של פול באטרפילד.
ההחתמה השנייה שלה הייתה עם LOVE. היה זה מנהיג הלהקה, ארתור לי, שהתעקש בפני נשיא החברה, ג'ק הולצמן, להחתים להקה נוספת שהופיע לצד להקתו - להקת THE DOORS. הולצמן לא התלהב מהם, ארתור לי התעקש והולצמן זכה בכרטיס החלומות העסקי עם ההחתמה.
זו הייתה תקופה של ניסויים במוזיקה המונעת על ידי חומרים כימיים שהניעו אמנים להתנתק מתבניות קונבנציונליות ולנסות להישמע שונים בכל דרך אפשרית. להקת LOVE מצאה זאת באופן מיוחד, כשאת השיר עליו אני שופך אור כתב גיטריסט הקצב של הלהקה, בריאן מקליין.
סמים גבו מחיר מלהקות רבות בשנות ה-60, ולהקת LOVE לא הייתה יוצאת מן הכלל. הצריכה הייתה גבוהה מספיק כדי להשפיע לרעה על יכולת ההתמקדות של חבריה כשהתחילו להקליט את האלבום השלישי שלהם. ברוס בוטניק, טכנאי ההקלטה והמפיק של האלבום, נאלץ להפעיל לחץ: "לקחתי אותם לאולפן כדי להפיק את האלבום הזה, והם בעצם לא יכלו לנגן. ארתור לי היה די נסער מזה. עשיתי תרגיל קטן בהלם ואמרתי: 'תראו, אני אביא את המתופף האל בליין ואת חבריו הנגנים המיומנים. בואו ננסה להקליט איתם כמה שירים'. עשיתי את זה בכוונה, לזעזע את הלהקה להיות רצינית, וזה אכן עבד. אני זוכר את גיטריסט הליווי, בריאן מקליין, יושב שם ובוכה במהלך הסשן עם הנגנים הזרים". חברי LOVE הבינו שאם לא יתעשתו, כל האלבום שלהם לא יהיה למעשה שלהם.
השיר ALONE AGAIN OR הוקלט בסשנים האחרונים של האלבום, בספטמבר 1967. ג'וני אקולס, נגן הגיטרה הראשי, זוכר: "זה היה שיר מאוד מחוספס כשנכנסנו איתו לאולפן. זה אפילו לא היה כתוב. בריאן הלך וכתב עוד כמה מילים אחרי שעשינו את הבסיס האינסטרומנטלי. מקליין ניגן גם את פתיח הגיטרה האקוסטי היפהפה, המושפע מסגנון הפלמנקו, הריקוד הספרדי שאמו נהגה לרקוד בצעירותו.
למרות שלהקת LOVE הייתה להקת רוק, אין כלל גיטרה חשמלית בשיר הזה, אלמנט שמוסיף לאווירה הכללית שבשיר. לארתור לי היה הרעיון להוסיף כלי מיתר ובוטניק מצא את דייוויד אנג'ל, מוזיקאי ג'אז שעבד בהוליווד ועיבד מוזיקה לסרטים ותוכניות טלוויזיה (כמו בוננזה ולאסי). לי שר את מנגינת המיתרים שבראשו לאנג'ל, שעיבד אותם לסקציית מיתרים ונגם ניחוח מריאצ'י, כשהדובדבן בקצפת הזו בא עם סולו החצוצרה הקצר, שרבים בתקופה ההיא הכירו כמותו באלבומי נעימות הטיחואנה שרקח החצוצרן הרב אלפרט להרכב ה"טיחואנה בראס" שלו. כשהסולו הזה בקע לאוזניי בפעם הראשונה שהקשבתי לאלבום הזה בחיי, לסתי נשמטה מתדהמה.
דיוויד אנג'ל: "מעולם לא שמעתי להקה אחרת שהגיעה לרמה זו של אמנות. כלומר לביטלס היה שילוב נפלא והיה להם את הדברים הנכונים. לכולם היה תפקיד והם עשו את זה נכון. אבל מבחינת להקה שיצרה רק סוג של אמנות רוק מופשטת, מעולם לא שמעתי דבר כמו הלהקה הזו והאלבום ההוא".
למרות שמקליין כתב את השיר ושר בהקלטה את הקול המוביל, החליט ארתור לי להשפיע רבות ושר קול הרמוני, כשבעריכת המיקס דאג להבליט דווקא את הקול הזה ולשים את קולו של מקליין מאחור. התוצאה שינתה את השיר לגמרי.
מאז רבים חושבים ששירתו של ארתור לי הייתה אמורה מלכתחילה להיות הקול הראשי.
ב-25 בדצמבר בשנת 1941 נולד פיט בראון, שידוע לחובבי הרוק בעיקר ככותב המילים לשירים של להקת CREAM וליצירות סולו של ג'ק ברוס. בסוף שנות השישים ותחילת השבעים הוא אף הנהיג הרכבים משלו והוציא כמה אלבומים לא רעים בכלל. אז הנה על אחד מהם לזכרו (בראון מת במאי 2023).
התקליט THOUSANDS ON A RAFT יצא לבראון בשנת 1970 כשלצדו להקת PIBLOKTO. התקליט הראשון שלהם יצא קודם לכן באותה שנה ונשא את השם הארוך,THINGS MAY COME AND THINGS MAY GO BUT THE ART SCHOOL DANCE GOES ON FOREVER. ובכן, בתקליט השני יש פתיחה מוחצת שפשוט חובה להקשיב לה בווליום גבוה. אני מדבר על השיר AEROPLANE HEAD WOMAN. יש בו מהריפים שקשה לא להתמסר להם.
אוקי, זה אינו תקליט מושלם לטעמי, כי יש בו קטע ארוך מדי בשם HIGHLAND SONG, אבל יש בו שירים אחרים שבהחלט מפצים על כך, כדוגמת השיר שציינתי, או GOT A LETTER FROM A COMPUTER הגרובי או שיר הנושא הנהדר.
אז מה נכתב בזמנו בביקורות על התקליט? ובכן...
בעיתון MUSIC BUSINESS WEEKLY נכתב: "ציפינו שהתקליט החדש של בראון יהיה מיוחד, אבל קיבלנו משהו לא כזה מיוחד. יש פה כמה מילים מיוחדות ונגינה טובה של להקת פיבלוקטו, אבל שני המחנות לא ממש נפגשים. קשה לשמוע את המילים ששר בראון. המזל הוא שהן מודפסות על העטיפה וכך אנחנו יודעים שהן טובות. זה לא תקליט שיימכר היטב".
בעיתון מלודי מייקר נכתב: "זה ללא ספק התקליט הטוב ביותר של בראון והוא מוזיקלי בהרבה מקודמיו. יש פה בלדות חזקות לצד רוק אנרגטי ומקורי".
בעיתון דיסק אנד מיוזיק אקו נכתב: "הנה התוצאה של שנה שלמה של פעילות יחדיו. המוזיקה מהודקת יותר ועם יותר ביטחון. השירה של בראון השתנתה מאד וזה נהדר לשמוע כך מישהו שמחשיב את עצמו קודם כל כמשורר. הקול שלו הפך להיות עשיר וטוב. יש פה מספיק מילים עתירות משמעות למעריציו".
בעיתון SOUNDS נכתב: "למרות דיווחים לא מחמיאים על ההופעות החיות של פיבלוקטו, התקליט הזה טוב ולא נופל למלכודת של חשיבות עצמית".
עם זאת, הביקורת של עיתון MUSIC NOW גילתה את מצבה של הלהקה עם צאת התקליט: "הלהקה התפרקה לפני כמה שבועות, בדיוק כשהחלה לקבל כמה דברים מועילים, כמו התקליט הזה. קולו של פיט בראון, שתמיד חשדנו בו עד כה, נשמע טבעי. הצד האינסטרומנטלי בתקליט חזק, כולל הגיטריסט ג'ים מולן (עכשיו עם בריאן אוגר האורגניסט) שמעניק עבודת גיטרה יוצאת מן הכלל".
ב-25 בדצמבר בשנת 1959 קיבל בחור צעיר בשם ריצ'ארד סטארקי את סט התופים המקצועי הראשון שלו כמתנת חג מולד ממשפחתו.
אותו סטארקי הפך בהמשך להיקרא רינגו סטאר. למרות היותו שמאלי, הוא תופף כימני - דבר שישפיע מאד על סגנון התיפוף שלו שיהפוך מוכר ואהוב ביותר בעולם המוזיקה. שנה לאחר מכן, ביום זה, קיבל בחור בשם ג'יימס טיילור את הגיטרה הראשונה שלו, כמתנת חג מולד.
וביום זה בשנת 1969 עוד מישהו קיבל מערכת תופים חדשה כמתנה לחג המולד. הפעם זה רובי באכמן, אחיו הצעיר של הגיטריסט ראנדי באקמן (שהיה אז חבר בלהקת GUESS WHO הקנדית). שלוש שנים לאחר קבלת סט התופים הזה קיבל רובי הצעיר הזמנה מאחיו לבוא ולתופף בלהקה חדשה שהקים בשם BACHMAN TURNER OVERDRIVE.
גם זה קרה ב-25 בדצמבר:
- בשנת 1965 הציע ג'ורג' האריסון לפאטי בויד להתחתן איתו. בויד הייתה חברתו הדוגמנית היפהפייה, אותה הוא הכיר בסט הצילומים של הסרט A HARD DAY'S NIGHT. לקראת סוף שנות השישים הידרדרו היחסים בין בני הזוג ואז אריק קלפטון נכנס לתמונה והפך את כל זה לאופרת סבון רוקית.
- בשנת 1973 בילו דייויד בואי ומיק ג'אגר, ביחד עם נשותיהם, בארוחה חגיגית לכבוד חג המולד. במהלך האירוע שיחק בנו של בואי, זואי, עם הבת של ג'אגר, ג'ייד ובסוף הערב הציג בואי לג'אגר מתנה שקנה במיוחד בשבילו – מכשיר וידאו.
- בשנת 1969 החליט גיטריסט להקת THE ANIMALS המחודשת, ויק בריגס, לוותר על הסמים ולהתמסר ליוגה.
- בשנת 1973 נחתה טרגדיה על ראשו של הגיטריסט והזמר הידוע קארל פרקינס ('נעלי זמש כחולות'). קלייטון, אחיו בן ה-38, נמצא ללא רוח חיים במיטתו לאחר שירה בעצמו. קלייטון היה בשנות החמישים חבר יחד עם קארל ואחיהם ג'יי בהרכב בשם 'האחים פרקינס'.
- בשנת 1967 הודיע פול מקרטני כי התארס עם חברתו, ג'יין אשר. האמת? הוא לא רצה להתחתן איתה. ואפרופו מקרטני, ביום זה בשנת 1980 הוא התקשר למייקל ג'קסון כדי לאחל לו חג מולד שמח ובשיחה זו הוא גם הציע לו שיעבדו ביחד על שירים.
- בשנת 1969 הוקרן בשעה שש בערב בבי.בי.סי הספיישל הטלוויזיוני של צמד האמנים – האורגניסט ג'ורג'י פיים (שידוע בלהיטו מהעבר 'יה יה') והאורגניסט אלן פרייס (לשעבר מלהקת 'האנימלס' שפרש ממנה בגלל פחד מטיסות והחל ליצור כאמן סולו). שם התוכנית הוא 'מחיר התהילה' (קריצה על שמות המשפחה של שני אלו) והתארח בה אורגניסט נוסף בשם בילי פרסטון.
- בשנת 1968 בילה בוב דילן את חג המולד בביתו שבוודסטוק עם אורח מיוחד בדמות ג'ורג' האריסון מלהקת הביטלס.
- בשנת 1943 נולד טרבור לוקאס מלהקת ECLECTION הבריטית, שמת ב-4 בפברואר 1989. אשתו השנייה הייתה הזמרת הנהדרת והטרגית, סנדי דני, עמה הקים בשנת 1970 הרכב בשם FOTHERINGAY. לוקאס מת בשנתו מהתקף לב בביתו בסידני, אוסטרליה. ובשנת 1949 נולדה הזמרת מארי קלייטון שגם שרה בקול רם בשיר GIMME SHELTER של הרולינג סטונס, כשהוקפצה לאולפן בשעת לילה מאוחרת ובהריון מתקדם. באותו יום נולדה הזמרת הישראלית מירי אלוני. זמרת נוספת שנולדה ביום זה בשנת 1943 היא ג'קי מקשי, שהייתה חברה בלהקת הפולק-רוק החשובה, פנטאנגל. וזמרת נוספת שנולדה ביום זה בשנת 1954 היא הזמרת אנני לנוקס (מהיוריתמיקס). בשנת 1957 נולד שיין מקגואן, זמר להקת THE POGUES שמת בדצמבר 2023. כמו כן, בשנת 2016 מת הזמר ג'ורג' מייקל, בגיל 53, בגלל בעיות בלבו.
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים
