כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-28 באוגוסט (28.8) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "אני לא רוצה שהביטלס יקליטו זבל רק בגלל שאני כתבתי את זה" (ג'ורג' האריסון, במלודי מייקר, שנת 1969)
ב-28 באוגוסט בשנת 1974 יצא תקליטו השני של מייק אולדפילד ושמו HERGEST RIDGE.
רבים ציפו לאלבום אחרי הצלחתו הפנומנלית של תקליט הבכורה, TUBULAR BELLS. אבל יוצרו לא התלהב וגילה, שנים לאחר מכן: "לא אהבתי את עטיפת התקליט הזה. היא נראתה לי סתמית, אחרי העטיפה של תקליטי הראשון שהייתה כה עוצמתית. גם התקליט עצמו נעשה באופן שלא רציתי. הלב שלי לא היה בו. זה היה אחד מאותם רגעים בקריירה שלי בהם הבנתי שהתעשייה מאלצת אותי. הייתי חייב ללחוץ אותו החוצה כמו לחיצה חזקה על אריזה של משחת שיניים כדי להוציא שריד אחרון של משחה. חשתי הקלה עצומה כשסיימתי אותו. מבחינה מוזיקלית, הוא היה רחוק לחלוטין מתקליטי הראשון. יש בו השפעות שונות לחלוטין.
יכול להיות שתקראו לזה היום במונחים כמו ניו אייג', אבל עבורי זה היה פשוט לרוץ עם מיכל דלק ריק. רק אחרי זמן מה התחלתי להתחבר לזה, או רק לחלק מזה. היה לחץ גדול מסביב לסיים את התקליט בזמן ושנאתי את האולפן שקבעו לי".
גם מבקרי המוזיקה התעייפו מהתקליט הזה...
בעיתון מונטריאול סטאר נכתב אז בביקורת: "עוד מוזיקת מעליות מתקדמת מילד הפלא בן העשרים. לא לקח לאולדפילד כל כך הרבה זמן להמציא המשך (הכל הורכב באביב שעבר באחוזה שלו באזור הכפרי האנגלי) וזה נשמע בדיוק כמו "המשך" כשהפעם הוא מנגן על מוטיב חוזר אחר והנוסחה מתנהלת כמו שעון. השכבות האינסטרומנטליות הרבות מכילות חוסר אישיות מוזיקלית שיש למוזיקת מעליות. כל מטרתה של מוזיקת מעליות היא לפנק את האדם. עם סאונד כל כך סטרילי ובלתי אישי שהוא לא יכול להרוס את העצבים, מייק אולדפילד עושה בדיוק את אותו הדבר ותו לא".
בעיתון לידר פוסט, מקנדה, נכתב אז: "בעוד שתקליטו הראשון והנמכר ביותר של אולדפילד, עם 96 שכבות של גיטרות ו-1,200 שעות של דיוק אולפני, היה הקלטה מעניינת, אם לא מרגשת, התקליט החדש הוא מעט יותר ממוזיקת מעליות. הדוגמה הנוכחית הזו היא רק צלילים אינסטרומנטליים מתוכנתים בצורה לא תקינה, אשר ממיתים את הרגישויות לאחר כמה דקות של האזנה. אין כאן שום דבר חדש. הרבה יותר הרפתקאות אוונגרד מתרחשות ב-50 השנים האחרונות בתחומי המוזיקה הקלאסית המודרנית. אבל זו אמת שברוק אתה יכול לרמות את רוב האנשים רוב הזמן, אם תשקיע מספיק כסף בקידום שלך. היכולות האמיתיות של אולדפילד מסתיימות היכן שמערכת השיווק הארוכה מתחילה".
ב-28 באוגוסט בשנת 1966 ערכו חברי הביטלס את הראיון האחרון עמם כלהקת הופעות. היה זה יום אחד בלבד לפני הופעתם האחרונה, ב'קאנדלסטיק פארק' שבסן פרנסיסקו. מסיבת העיתונאים נערכה במשרדים של חברת התקליטים שלהם בארה"ב, 'קפיטול'.
הנה כמה ציטוטים מעניינים מאותו אירוע:
ג'ורג' האריסון : "אנחנו משלמים מיסים אבל אין לנו מושג כמה אנחנו משלמים. אני יודע שברגע שנדע כמה אנחנו משלמים - אנחנו נהפוך לאנשים לחוצים ביותר".
מראיין מהקהל : "אני רוצה להפנות את השאלה הבאה ללנון ומקרטני. האם השיר DAY TRIPPER באמת נכתב על פרוצה, כפי שטענו בעיתון 'טיים' ?"
פול מקרטני (בהתלהבות) : "בהחלט!"
המראיין ממשיך: "והאם NORWEGIAN WOOD על לסבית?"
מקרטני (בהתלהבות) :"בהחלט. אנחנו פשוט רוצים לכתוב שירים על זונות ולסביות" (כל האולם מתפקע מצחוק)
מראיין אחר, פרד פול, שואל : "מה תעשו כשהבועה תתפוצץ?".
ג'ון לנון : "זו בדיחה פרטית בינינו, פרד. אתה שואל את זה בכל ראיון איתנו".
מראיין אחר : "האם יהיה לכם עוד סיבוב הופעות בהמשך?"
לנון : "תשאל את בריאן אפשטיין. יכול להיות".
מקרטני : "יכול להיות. בריאן מתעסק בכל זה"
.
מראיין : "האם יש אמנים שמשפיעים עליכם ככותבי מוסיקה?"
מקרטני : "בהחלט. כמעט כולם. אנחנו לוקחים מאחרים כמו שהם לוקחים מאיתנו".
מראיין : "אני רוצה לשאול על השיר אלנור ריגבי. מה היה הדבר שגרם לכתיבת השיר הזה ?"
לנון : "שני מתרוממים" (האולם מתפקע מצחוק)
מקרטני : "מסיבת העיתונאים הזו נעשית דוחה מרגע לרגע".
מראיין : "ג'ון, האם פגשת את מאמא קאס מהאמהות והאבות?"
לנון : "כן. היא נהדרת. אראה אותה גם הערב".
(בשלב מסוים נשאלת השאלה בנוגע לזהותו של הבחור שעומד בצד הבמה עם שיערו הארוך)
לנון : "זה דייב, חברנו הוותיק"
מקרטני : "אבל איפה הוא?" (באותו זמן דייויד קרוסבי הלך להתחבא מאחורי הוילון).
לנון : "זה דייב מהבירדס. הוא חבר שלנו".
מקרטני : "הוא ביישן מאד".
מראיין : "האם תקליטו בארה"ב?"
מקרטני : "האמת היא שניסינו אבל זה נפל בגלל עניינים כלכליים. יש הרבה צרות בסוגיה הזו".
רינגו סטאר : "יש כל מיני עניינים פוליטיים עם זה".
מקרטני : "ששש.... אל תגלה".
לנון : "אין תגובה בנושא".
מסיבת העיתונאים הבאה של הביטלס כלהקה נערכה כבר כשהארבעה במצב שונה לחלוטין. היה זה ב-19 במאי 1967. אז הם הזמינו חברות עיתונאים שנבחרה בקפידה לביתו של בריאן אפשטיין, כדי לספר דברים לקראת צאת התקליט סרג'נט פפר. אבל זה כבר סיפור שונה לגמרי.
כל הסיפור של ארבעת המופלאים - בספר על הביטלס, "ביטלמאניה!".
הרצאה על הביטלס ("ביטלמאניה!" ו"הביטלס למיטיבי לכת") והרצאות מוסיקה אחרות,
להזמנה פה: 050-5616459
ב-28 באוגוסט בשנת 1970 נערך היום השלישי של פסטיבל ISLE OF WIGHT השלישי.
הופיעו בו: להקת FAIRFIELD PARLOUR, להקת ARRIVAL, להקת LIGHTHOUSE הקנדית, להקת TASTE (שהתפרקה מיד אחרי הפסטיבל), הזמר טוני ג'ו ווייט, להקת שיקאגו, להקת פאמילי, להקת פרוקול הארום, הרכב בני עשרה מהארלם בשם THE VOICES OF EAST HARLEM ולהקת קקטוס. להקת מונגו ג'רי גם הייתה אמורה להופיע ביום הזה אך לבסוף סירבו חבריה לעלות לבמה.
אנשים רבים מחוץ לגדר הפסטיבל המשיכו בנסיונם לפרוץ פנימה וליהנות מהכל בחינם. מארגני המקום ניסו להילחם מולם בכל דרך אפשרית.
ההופעות ביום זה החלו בשעה 14:00. הראשונה שעלתה הייתה FAIRFIELD PARLOUR, שספגה השפלה ממפיק הפסטיבל, ריקי פאר. הלהקה הקליטה המנון במיוחד לפסטיבל זה ושמו LET THE WORLD WASH IN.
התקליטון הושמע ביום זה ברמקולים, כשלפתע פאר החליט שזה שיר לא טוב, תלש אותו מהפטיפון והעיף אותו כצלחת מעופפת לקהל, כשהוא צועק "מספיק עם החרא הזה". הוא גם קיצץ את זמן הופעת הלהקה מארבעים דקות לעשרים בלבד, זמן קצר לפני שזו עלתה לבמה עם ציפיה לכבוש קהל כה רב. תחושה מאד לא נעימה השתלטה בקרב חבריה. ההבטחה לתת לה הופעה נוספת בפסטיבל כפיצוי, לא קרתה. חברי הלהקה נשארו שם עד שעת חצות בתקווה לעלות שוב, אך בסוף הבינו שלא יהיה כך ופרשו משם באכזבה מרה.
להקת ARRIVAL בדיוק חזרה מסיבוב הופעות ביפן ובאותה שנה זכתה להצלחה עם שני להיטים; FRIENDS ו- I WILL SURVIVE (לא להתבלבל עם שיר הדיסקו שצץ בהמשך הסבנטיז). זו הייתה להקת פופ ווקאלית שמנתה שבעה חברים. הקהל אהב את הלהקה, אך בעיתון מלודי מייקר נכתב כי "הלהקה הזו הייתה רעה באופן מביך. חבריה מתחו את הופעתם והאמת שמתאים להם יותר להיות בקברט מאשר בפסטיבל רוק". הלהקה הזו תתפרק בשנת 1973 וממנה תקום להקת KOKOMO.
הזמר טייני טים גם ביקש להגיע ביום זה לפסטיבל אך נעצר בשדה התעופה הית'רו כדי לעבור חיפוש. אחרי הכל, הוא נראה אחד שודאי נושא עליו חומר אסור. לאחר זמן מה הוא שוחרר להמשך דרכו וממש התרגש להגיע לשטח ולהופיע.
להקת LIGHTHOUSE הביאה לבמה צליל עשיר עם כלי נשיפה. 13 חברים היו בלהקה זו שעינגו את הקהל בגרסאות כיסוי לשירים כמו HEY JUDE של הביטלס, GIVE PEACE A CHANCE של ג'ון לנון ופלסטיק אונו בנד, CHEST FEVER (במקור של הבאנד) ו- EIGHT MILES HIGH של הבירדס. הקהל הגיב בהתלהבות. זמר הלהקה היה רכש טרי בה ושמו בוב מקברייד. קולו היה חזק וברור.
להקת TASTE, עם הגיטריסט רורי גאלאגהר, חוותה טלטלה לפני הפסטיבל, כשרוב הציוד שלה נגנב לילה לפני כן, כשהופיעה ב- LYCEUM בלונדון. הם נאלצו לנגן בפסטיבל זה עם ציוד מושאל. שלושת חברי הלהקה עלו לבמה ופיזרו ניצוצות מוזיקה מטריפים. הגיטריסט, רורי גאלאגהר, השפריץ צלילי גיטרה חשמלית באופן מרשים כמו שרק הוא יכול. במהלך השיר SINNER BOY פרצה לפתע אישה צעירה ועירומה לחלוטין שרקדה בטירוף והפנתה מבטים רבים לכיוונה. זו הייתה הופעה פגזית של הלהקה ולחשוב שחבריה כבר תיכננו אז להתפרק. שלושת חבריה בקושי דיברו זה עם זה וההצלחה הגדולה לא מנעה את הפירוק. עיתון מלודי מייקר' דיווח על הפירוק בגיליון שיצא ב-17 באוקטובר 1970. הכתבה הזו חשפה את הסיבה לפירוק: הבסיסט והמתופף התמרמרו שגאלאגהר ראה את עצמו כבוס הלהקה ואת השניים האחרים כשכירים על ידו. תאריכי הופעות שנקבעו מראש בוטלו וההפסד הכספי היה גדול. גאלאגהר לקח אישית את הפירוק וסירב לדבר על כך.
לאחר להקת TASTE עלה לבמה הזמר טוני ג'ו ווייט. בעמדת התופים מאחוריו היה זה קוזי פאוואל. השניים היו לבדם על הבמה ונתנו לקהל ביצועים מרשימים לשירי בלוז כמו BOOM BOOM של ג'ון לי הוקר. במהלך ההופעה פרץ לבמה אדם שביקש להגיד דברים טובים על הפסטיבל. הזמר המשיך בשלו וניגן. במלודי מייקר כתבו אחר כך שזו הייתה אחת ההופעות הטובות ביותר ביום זה ושווייט ופאוואל התאימו זה לזה ככפפה ליד.
לאחר מכן עלתה להקת שיקגו, אז שם חם מאד בתעשיית המוזיקה. הלהקה החלה את הופעתה בשעה 20:15 ועבור הקהל הייתה זו המנה העיקרית ליום זה. חברי הלהקה לא אכזבו ואחד מהם אף חגג את יום הולדתו על הבמה - זה המתופף, דני סראפין. באופן מדהים, אין תיעוד של הלהקה בהופעה זו, לא באודיו ולא בווידאו. רוב הסיכויים כי חברי הלהקה (או הנהלת הלהקה) סירבו לכך.
המורדים שהיו מחוץ לגדרות עדיין התעקשו להיכנס פנימה ללא תשלום. בינתיים עמלו הסבלים של להקת FAMILY בסחיבת מגברי המארשאל והצבתם על הבמה. ריק פאר ניגש בינתיים למיקרופון ובקולו תחינה לקהל: "כל שאנו מבקשים הוא לא להפסיד כלכלית בפסטיבל הזה. אם 175,000 איש ישלמו, נוכל להכריז על המשך הפסטיבל כחינמי. אני מבטיח". לאלו שכבר שילמו כרטיס נשמעו דבריו של פאר ממש לא הוגנים. למעשה, דבריו נועדו להגיע אל מעבר לגדרות, לאנשים שניסו לרמוס ולהיכנס ללא תשלום.
להקת FAMILY עלתה לבמה. זמר הלהקה, רוג'ר צ'פמאן, נתן בקולו המחוספס והפליא גם להרוס את המיקרופון שלו, כפי שנהג לעשות ברוב הופעות להקתו, עם הטחתו לרצפה. הלהקה זכתה לתשואות לקראת הדרן ועלתה בשמחה להעניק את להיטה, WEAVER'S ANSWER.
אחריה עלתה להקת פרוקול הארום. זה היה קצת אחרי חצות. כולם בקהל הכירו את להיטה הענק, "בהיר יותר מחיוורון". בעוד שהיום היה חם, בלילה היה שם קור מקפיא וחברי הלהקה ניסו להתחמם עם נגינת קטעי רוק מהירים. הם העניקו ביצועים לשירים של ג'רי לי לואיס וריצ'רד הקטן. ועדיין, השיר A SALTY DOG, עם הדרמה האיטית והמהפנטת שלו, זכה לתשואות רמות מהקהל.
לאחר הפסקה קלה עלתה לבמה קבוצת זמרים (כ-24 מהם) שקראה לעצמה VOICES OF EAST HARLEM, שהעניקו אווירה גוספלית בשעת לילה מאוחרת. גיל חבריה נע בין שמונה ל-21. בתחילה לא הבין הקהל מה רוצים ממנו, אך ההרכב הצליח להשתלט על ההמון הרב ובהצלחה אדירה.
בשלוש לפנות בוקר עלתה לבמה להקת CACTUS. זה היה זמן גרוע לעלות בו לבמה, כשהקהל כבר די רדום. להקת סופרגרופ זו (עם שניים לשעבר מלהקת ונילה פאדג' וזמר לשעבר בלהקת אמבוי דיוקס) לא הצליחה להתרומם מול הקור המקפיא. עוד יום של הפסטיבל הסתיים.
ב-28 באוגוסט בשנת 1973 יצא התקליט LET'S GET IT ON של מארווין גאי. לפי שמו - מדובר במסע מיני-חושני.
ההקלטה של האלבום התקיימה בתאריכים שונים, מיוני 1970 עד יולי 1973. והוא ממשמש כמיזם הראשון של גאי בז'אנר הפ'אנק והמוזיקה הרומנטית. המבקרים ציינו אותו על מילותיו המעידות על ענייני מין, והוא צוין על ידי מבקר אחד כ"אחד האלבומים הטעונים מינית ביותר שהוקלטו אי פעם".
בעקבות ההצלחה הפורצת של אלבומו הקודם, WHAT'S GOING ON, האלבום החדש עזר לבסס את מרווין גאי כאייקון מין. הצליל של ההפקה מפתה ובכוונה.
היכן שהאלבום הקודם הסתמך על עיבודים מורכבים, הצליל הפשוט יחסית של התקליט הזה ממקד את תשומת הלב למקצבים הדוקים, מנגינות חזקות ושירה עתירת הבעה חושנית מוחלטת.
ברולינג סטון נכתב בזמנו בביקורת על התקליט: "התקליט, עם שיר הנושא, מתחיל בשלושה תווים נהדרים של גיטרה עם ווא-ווא שמבשרים על הגעת לחן וינטאג'י משנות החמישים. אבל בעוד השיר מתרכז סביב שינויי אקורדים פשוטים קלאסית, העיבוד מתרכז סביב תבנית קצב מעט אקצנטרית המעמיקה את כוחו של השיר. מעל לכל, יש במרכזו את השירה הטובה ביותר של מרווין גאי.
בשאר האלבום, גאי משתמש בקולו (גם בהובלה וגם ברקע) כדי ליצור איכות חלומית רק מעט פחות סוריאליסטית ממה שעשה בתקליט הקודם, שהוא התקליט הטוב ביותר שלו עד כה. אך בעוד שבעבודה הקודמת הוא שר על ההבדל בין ראיית רצונו של אלוהים לבין חיי האדם, הוא עוסק כרגע בענייני אהבה ומין. ובכל זאת הוא ממשיך לשדר את אותה מידה של עוצמה, ושולח כמעט צללים קוסמיים תוך ניסוח רהוט של המילים הפשוטות לפעמים.
הצד הראשון נכתב ביחד עם אד טאונסנד, והוא זורם בקלות. המנגינות לפעמים לא מפותחות, אך קולו של גאי מרחף ומחזיק את תשומת ליבנו תוך אספקת מעברים ייחודיים במצב הרוח והסגנון. גאי הפיק את הצד השני, והוא נועז יותר ומודע לעצמו.
מהצליל הראשון ועד האחרון, הוא ממשיך לדחוף ולדחוף, ואם הוא לפעמים לוקח צעד אחד אחורה על כל שניים קדימה, הוא מגיע לשם בדיוק אותו הדבר - ועם סגנון ורוח בשפע".
עד כאן הביקורת. עכשיו תעמעמו קלות את האור או תעצמו את העיניים, אחרי שכיוונתם את עצמכם להקשיב לתקליט הזה. אתם שואלים מה השיר האהוב עליי בו? YOU SURE LIKE TO BALL - ללא ספק!
ב-28 באוגוסט בשנת 2014 מת גלן קורניק, הבסיסט המקורי והנפלא של להקת ג'ת'רו טול.
קורניק, בן ה-67, מת בביתו בהוואי לאחר בגלל אי ספיקת הלב. מנהיג הלהקה, איאן אנדרסון, כתב באתר הרשמי של הלהקה, "גלן הביא יוקרה ללהקה בהופעותיה בתקופה הראשונה וגם תרם הרבה מוזיקלית. גלן היה אדם בעל רצון טוב ומוכן להתיידד עם כל אחד, במיוחד עם מוזיקאים אחרים. תמיד עליז, הוא הביא להופעות המוקדמות של טול חוצפה תוססת הן כאישיות והן כמוזיקאי. הידע הרחב שלו במוזיקה היה תמיד מועיל בביסוס העיבודים של ג'ת'רו טול המוקדמת. גלן היה אורח תדיר בכנסים של מעריצי טול, שם היה מצטרף בהתלהבות כדי להצית מחדש את הרגעים המוזיקליים של הרפרטואר המוקדם".
המוקד של ג'ת'רו טול, שהוקמה בסוף 1967, היה תמיד איאן אנדרסון, שבנוסף להיותו הסולן והכותב הראשי הוא היה גם מבצע כריזמטי ואחד ממנגני הרוק הבודדים בחליל. אבל התרומות של קורניק ושל שני החברים האחרים (הגיטריסט מרטין בר והמתופף קלייב באנקר) היו משמעותיות מאד. קורניק בלט עם נגינת הבס המוצקה אך הגמישה שלו, שיערו הארוך, סרט ראשו והמשקפיים, קורניק היה מרכיב חשוב בשני הגלגולים הראשונים של ג'ת'רו טול.
בראיון משנת 2011 נזכר קורניק שהוא וחבריו ללהקה הופתעו מהתגובה לאלבום השני של הלהקה, STAND UP. "חשבנו שאנחנו להקת בלוז. אתה לא משנה במודע את כיוון המוזיקה שלך. זה פשוט קורה באופן טבעי, אז כולנו היינו בהלם כשהאלבום יצא ואנשים אמרו, הו, הם לא מנגנים בלוז יותר".
גלן דאגלס ברנרד קורניק נולד באנגליה, ב-23 באפריל 1947. הוא החל לנגן בס בשנות העשרה שלו ועבד לראשונה עם אנדרסון בבלקפול בלהקה שבסופו של דבר התפתחה לג'ת'רו טול. קורניק ניגן בשלושת התקליטים הראשונים שלה, בתקליטוניה המוקדמים ובסיבובי ההופעות הראשונים שלה. הוא הועזב זמן קצר לפני שהלהקה הקליטה את התקליט AQUALUNG והוחלף על ידי ג'פרי האמונד. "עשינו הרבה סיבובי הופעות בארצות הברית כשניגנו את שירי התקליט השלישי, BENEFIT ואפילו כמה דברים שימשיכו מאוחר יותר לאקוולונג. אני לא חושב שהלהקה אי פעם הייתה טובה יותר ממה שהיינו באותה תקופה. בסוף 1970 פוטרתי. מעולם לא ניתנה לי סיבה".
במהרה הוא הקים את להקת WILD TURKEY, שהתפרקה אחרי שני תקליטים, כשלאחר מכן הוא הצטרף ללהקה הגרמנית, KARTHAGO ומשם ללהקת PARIS, עם בוב וולש (לשעבר מפליטווד מאק).
גם זה קרה ב- 28 באוגוסט.
- בשנת 1965 חתמה להקת הרולינג סטונס חוזה מחודש מול חברת DECCA למשך חמש שנים נוספות. במעמד החתימה הצהירה הלהקה שאלן קליין הוא מנהלה החדש. הלהקה פגשה את קליין לראשונה רק שלושה ימים לפני החתימה הזו. אל תדאגו, הוא עוד יגנוב ממנה כספים רבים וייתבע בהתאם.
- בשנת 1969 נולדה מארי מקרטני, הבת של פול ולינדה.
- בשנת 1981 מת המפיק גאי סטיבנס, שעבד בתחילת הסבנטיז בחברת ISLAND והפיק אלבומים ללהקות כמו טראפיק, MOTT THE HOOPLE, להקת FREEועוד הרבה אחרים. הוא היה בן 38 במותו, כתוצאה ממנת יתר של תרופות שלקח כחלק ממאבקו באלכוהוליזם. הוא היה גם זה שהמציא את השם 'פרוקול הארום' ללהקה ההיא.
- בשנת 1949 נולד יו קורנוול, לשעבר הסולן של להקת החונקים.
- בשנת 2005 נעצר הזמר ארט גרפונקל באשמת אחזקת מריחואנה. זה קרה כששוטרים מצאו שרידי ג'וינט במאפרה של מכוניתו.
- בשנת 1948 נולד דני סראפין, לשעבר המתופף של להקת שיקגו.
- בשנת 1949 נולד מארטין לאמבל, המתופף של פיירפורט קונבנשן. הוא נהרג ב-14 במאי 1969 כשהמכונית של הלהקה חזרה מהופעה בבירמינגהם והתהפכה בדרך.
ב-28 באוגוסט בשנת 1997 הופיעה להקת U2 בלידס, במסגרת סיבוב ההופעות שלה שנקרא POPMART. במהלך המופע הזה הגיב זמר הלהקה, בונו, לדבריו של ג'ורג' האריסון ("בונו ולהקתו כה אגוצנטריים") כשהניף אצבע אמצעית וצעק לקהל, "זה בשבילך, ג'ורג'!"
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.
