רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-7 באוקטובר בעולם הרוק

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-7 באוקטובר (7.10) בעולם של רוק קלאסי?

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

הציטוט היומי: "עכשיו, כשכל השיט של היותי אליל כבר יצא מהעולם, אני יכול באמת לשיר" (רוברט פלאנט, בעיתון NME, שנת 1990).

ב-7 באוקטובר בשנת 1963 הקליטה להקת הרולינג סטונס את השיר I WANNA BE YOUR MAN שכתבו ג'ון לנון ופול מקרטני.

לונדון, סתיו 1963. הביטלס היו על גג העולם. הם כבר היו תופעה לאומית, עם להיטים שהתפוצצו במצעדים וקהל שצרח את שמם בכל פינה. בצד השני של העיר, הרולינג סטונס היו עדיין חבורת בלוזניקים צעירה ומחוספסת שניסתה לפרוץ את הדרך. היה להם כבר סינגל אחד, גרסת כיסוי לשיר COME ON של צ'אק ברי, שהצליח להשתחל למצעד, אבל כעת הם היו צריכים את הלהיט הבא שישאיר אותם בתודעה, והבאר הייתה יבשה לגמרי.

קית' ריצ'רדס תיאר את המצב בספרו האוטוביוגרפי: "בספטמבר 1963 נתקלנו במחסור רציני בשירים. לא היה לנו שיר שחשבנו כי יצליח להיכנס למצעד ולא היה שום דבר בחבית שירי הרית'ם אנד בלוז שיכל להציל את המצב". האווירה באולפן ההקלטות הייתה עגמומית, ומנהל הלהקה, אנדרו לוג אולדהאם, היה על סף ייאוש. הוא יצא מהאולפן כדי לשוטט ברחובות ולנקות את הראש.

כאן הסיפור מקבל כמה גרסאות, כמו שקורה לעתים קרובות בתולדות הרוק. פול מקרטני זכר את האירוע כך: "הלכתי עם ג'ון ברחוב צ'רינג קרוס שבלונדון, כשלפתע עברה לידנו מונית ובתוכה ישבו מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס. הם קראו לנו אז ביקשנו מהם לאפשר לנו לנסוע איתם. הם הסכימו ובמהלך הנסיעה סיפר מיק שהם מקליטים ושאל האם יש לנו שירים לתת להם, אז החלטנו לתת להם את השיר של רינגו".

אך האמת, כפי שמעידים מקורות אחרים כולל ג'ון לנון ואנשי הסטונס, הייתה מעט שונה. ככל הנראה היה זה המנהל אולדהאם שנתקל בלנון ומקרטני ברחוב, בדיוק כשיצאו ממונית. אחרי שיחה קצרה ושתייה משותפת, הוא סיפר להם על המצוקה היצירתית של הלהקה שלו. ג'ון ופול, בנדיבות של מי שכבר היו על הסוס, הסכימו מיד לבוא לעזור.

הם הגיעו יחד עם אולדהאם לאולפן, שם פגשו את חברי הסטונס המדוכדכים. בלי יותר מדי גינונים, ג'ון לנון לקח את הגיטרה מידיו של קית' ריצ'רדס, ופול מקרטני נטל את גיטרת הבס של ביל וויימן, הפך אותה כדי שיוכל לנגן בה כשמאלי, והשניים פשוט הדגימו לחמשת האבנים את השיר שהיה להם בשלוף. מיק ג'אגר, שזיהה להיט פוטנציאלי מקילומטרים, קפץ על המציאה בהתלהבות. היה ברור לכולם בחדר שזה בדיוק מה שהם היו צריכים. "היה לנו ברור כי זה יהיה להיט עוד לפני שהשניים עזבו את המקום", סיפר ריצ'רדס.

ג'ון לנון, בציניות האופיינית לו, לא התרגש יותר מדי מהמחווה. "זה היה שיר סתמי", סיפר מאוחר יותר. "הגרסאות היחידות שהשיר קיבל הן שלנו ושל הרולינג סטונס וזה מראה כמה לא התאמצנו בכתיבתו. הרי לא ניתן לרולינג סטונס שיר טוב שלנו, נכון?". העובדה שהשיר יועד במקור לרינגו סטאר, המתופף של הביטלס, רק חיזקה את תחושתו של לנון שמדובר בשיר צדדי ולא באחד מיהלומי הכתר שלהם. הביטלס אכן הקליטו גרסה משלהם לשיר, עם רינגו כסולן, לאלבומם השני WITH THE BEATLES.

הסטונס, מצדם, לקחו את המתנה והפכו אותה לשלהם. הם הקליטו גרסה אנרגטית, מחוספסת ומלאת ביטחון, כשנגינת גיטרת הסלייד המבריקה של בריאן ג'ונס נותנת לה את החותם הייחודי של הלהקה. קית' ריצ'רדס אף ניסה לפרגן בחזרה בראיון לעיתון ביט אינסטרומנטל: "לא שיערנו כי הם יתנו לנו את אחד השירים הטובים שלהם, אבל זה רק מראה שאין באמת יריבות בין הלהקות הצפוניות לדרומיות, כפי שהתקשורת רוצה שתחשבו".

מבקרי המוזיקה של התקופה זיהו מיד את הפוטנציאל. בעיתון המוזיקה אן.אם.אי נכתב על גרסת הסטונס: "למרות שזה שיר מבית היוצר של לנון ומקרטני, זה אינו אחד הטובים שלהם. הקצב בשיר ערמומי ומדבק, שזה דבר אידיאלי עם הסטונס. המילים חוזרות על עצמן והשירה לא מקצועית, אבל חוץ מזה מדובר בלהיט". ואכן, השיר הפך ללהיט והגיע למקום ה-12 במצעד הבריטי, הצלחה משמעותית עבור הלהקה הצעירה.

בדיעבד, המפגש המקרי הזה לא רק סיפק לרולינג סטונס את הלהיט שהיו זקוקים לו נואשות, אלא גם נתן לג'אגר וריצ'רדס את הדחיפה שהיו צריכים כדי להתחיל לכתוב חומרים מקוריים בעצמם. הם ראו מקרוב את הקלות שבה הצמד המצליח שלף שיר מהשרוול, והבינו שזו הדרך היחידה להצלחה ארוכת טווח. אפשר לומר ששיר "סתמי" אחד של הביטלס, עזר להצית את מנוע הכתיבה של צמד היוצרים הגדול הבא של עולם הרוק.

ב-7 באוקטובר בשנת 1977 יצא באנגליה תקליטון של להקת קווין עם שני שירים, שהפכו מאז בלתי נפרדים, למרות שחברי הלהקה לא תיכננו שכך יהיה. אלו הם WE WILL ROCK YOU ו- WE ARE THE CHAMPIONS.

ברשותכם אתחיל עם השיר הקצבי שכתב גיטריסט הלהקה, בריאן מאי. "בום... בום... צ'ה! בום... בום... צ'ה... כך זה נפתח. ומאז טוענים כל מיני אנשים שזה הוא שיר הראפ הראשון. אני, אישית, לא ממהר לקבוע זאת. אז כיצד בא הרעיון לכתיבתו?

ב-29 במאי 1977 הופיעה להקת קווין באולם ניו בינגלי בסטאפורד. האולם, שכבר לא קיים יותר, נודע בזמנו כמקום פעיל להופעות רוק של אמנים גדולים. בהופעה הזו עמד כל הקהל על הרגליים ושר עם פרדי מרקיורי. מאי: "זה היה אחד המופעים שאתה ממש אוהב כאמן מופיע. זה היה כה מיוזע וחם וכולם תרמו לאווירה המלהיבה. ואנחנו סיפקנו את המוזיקה. זה לא היה נפוץ בזמנו - ללכת להופעה כדי לשיר עם האמן. בהופעה ההיא, הקהל לא הפסיק לשיר".

לאחר סיום ההופעה חזרו ארבעת חברי הלהקה לחדר ההלבשה. שם הם שמעו שהקהל ממשיך לשיר לעברת את "לעולם לא תצעדו לבד". אפקט השירה הזה נחת מיד על קווין. באותו זמן כבר הוחלט לצמצם בהפקות אופראיות גרנדיוזיות לטובת שירים ישירים יותר שיעודדו את שיתוף הקהל, למחוא כפיים לפי הקצב ולשיר בקול ניחר. את הרעיון לשיר זה קיבל מאי כשחלם חלום וכשהציג את רעיונו לפרדי, האחרון מיד אהב את זה.

במילות השיר בא מאי לתאר שלושה גלגולים של אדם. בבית הראשון הוא מתאר ילד שסבור שבאפשרותו לשנות את העולם. בבית השני מתואר בחור שרגיל לשנות את העולם ובבית השלישי מתואר איש זקן שנכנע להבנה שלא יוכל לעשות זאת.

בזמן הקלטת השיר שטפה את אנגליה תופעה מוזיקלית (או משהו כזה) שנקראה פאנק. בתפיסה קוצנית וכועסת זו נתפסה גם להקת קווין כלהקת דינוזואורים מנופחים.

קווין עסקו באולפני WESSEX בהקלטת השיר כשלפתע נכנס בסיסט להקת הסקס פיסטולס, סיד וישס, שלא התאפק מלהפריע ולשאול את מרקיורי, "נו, האם כבר הבאת את הבאלט להמונים?". זאת כי פרדי אמר לפני כן לתקשורת שזו היא אחת משאיפותיו. "קראתי לו משהו בסגנון סיימון האכזרי ודחפתי אותו משם", הודה פרדי מאוחר יותר. רוג'ר טיילור, מתופף הלהקה, הודה מאוחר יותר כי וישס נהג באולפן כאידיוט גמור.

אבל הסקס פיסטולס היו חייבים להגיד תודה אמיתית לחברי קווין, שביטלו את הגעתם לתוכנית האירוח הטלוויזיונית של ביל גראנדי. אז חברת אי.אם.איי, בה הייתה קווין חתומה, החליטה לשלוח להקה אחרת שהחתימה. זו הייתה כמובן הסקס פיסטולס והקללות שחבריה המטירו על המנחה, שעודד אותם לעשות כך, עלתה לו בקריירה הטלוויזיונית שלו.

הקצב של רקיעות הרגליים ומחיאות הכפיים נוצר באולפן ובכוונה כקצב צבאי, כדי שהקהל יוכל לשחזרו בקלות. ארבעת חברי הלהקה התיישבו באולפן על שרפרפים, כשמיקרופונים כוונו לרגליהם וידיהם. הם לא היחידים; כל מי שהיה יכול באולפן להגיע ולתרום קצב, הוכנס למסיבה. כך תיאר עוזר טכנאי ההקלטה הצעיר, אני טרנר: "בשעת ערב מוקדמת הם הביאו לאולפן אותי, את בטי מחלקת התה וכל מי שעוד היה פנוי. כולנו עשינו את הקצב הזה - טייק אחרי טייק. עד שזה הצליח להישמע אחיד".

"השיר WE ARE THE CHAMPIONS היה הדבר השחצני ביותר שכתבתי מעולם", הודה פרדי בראיון. "חשבתי על משחק כדורגל כשכתבתי זאת. רציתי שיר שהקהל ישתתף בו והוא כוון בכוונה להמונים. ברור שלא חשבתי על התקשורת כשכתבתי את השיר. אפשר לראות זאת כהומאז' שלי לשיר MY WAY. הגענו להצלחה ולנחלה וזה בהחלט לא היה קל. קשה לי להאמין שעד כה לא ניסה משהו לכתוב שיר שיאפיל עליו".

בתחילה לא כולם אהבו את הרעיון. בריאן מאי: "הייתי בהלם כשפרדי הציג בפניי את השיר. לא האמנתי שהוא רוצה שנעמוד כך ונשיר שאנחנו האלופים. כך, מול כל הלהקות האחרות ומול כל אנשי העולם? אבל פרדי מיהר להסביר שזה לא שיר שלנו נגד כולם אלא שיר בו כולם שרים ביחד שהם ואנחנו אלופים כקבוצה. עדיין היו לי ספקות ואמרתי לו שהוא לא יכול לעשות את זה כי יהרגו אותו. הוא השיב לי שאפשר ועוד איך".

במהרה הפך השיר, עם צאתו, להמנון ספורט שקבוצות רבות אימצו לחיקן. ולהקת קווין? היא הפכה להיות אלופת העולם!

פליסיאנו מרגיז! ב-7 באוקטובר בשנת 1968 הרתיח הזמר חוזה פליסיאנו את הקהל באיצטדיון בייסבול במשחק החמישי לגביע בין דטרויט לסיינט לואיס. זה כמעט חיסל את הקריירה שלו. מה קרה שם? בואו לקרוא.

באותו זמן היה לפליסיאנו להיט עם ביצועו הקליל את LIGHT MY FIRE של הדלתות. אז הוחלט לפתוח את הדלת בפניו ולהזמינו לבצע את ההמנון הלאומי במשחק החשוב ההוא. פליסיאנו ידע שהמעמד יכול להזניק את הקריירה שלו.

לאחר שמנחה הטקס הציג אותו, החל פליסיאנו לפרוט בגיטרה שלו.

אבל שומו שמיים! מה קורה פה? מה הוא עושה, לעזאזל?? מדוע הוא שר את המלודיה באופן שנשמע כאלתור שמתאים יותר לעולם הג'אז? איש לא הצליח לשיר איתו את השיר. פיהם, שביקש לשיר את השיר שחרוט בלבם, נותר פעור פה. רבים בקהל תמהו ממה שקלטו אזניהם. אחרים מיהרו לכעוס. עבורם זה היה כרמיסת הדגל האמריקני או חילול קבר קדוש. פליסיאנו, עיוור מלידה, לא ראה מה מתחולל מסביב, אך עם סיום ביצועו לא חסך הקהל ביקורת.

"אחרי ששרתי את זה, זה היה ממש מוזר לשמוע שצועקים לי בוז בקול רם. לא ידעתי מה קרה", סיפר פליסיאנו שנים לאחר מכן. רבים שצפו בשידור הישיר בביתם, חלצו את נעליהם מרגליהם וזרקו אותן לעבר מסך הטלוויזיה לאות כעס ומחאה.

בעוד שחלק מהמעריצים של פליסיאנו נהנו מהגרסה השונה הזו, רבים מבוגרים יותר חשבו שזה לא מכבד את המעמד. בתקופה שבה ארה"ב התפרקה בגלל מעורבות המדינה בווייטנאם, אנשים תפסו את ביצוע ההמנון של פליסיאנו כמחאה מתריסה. פליסיאנו הסביר: "דווקא להיפך. עשיתי את זה כדי להראות את הערכתי לאמריקה על מה שהיא עשתה בשבילי. אני אוהב את המדינה הזו". הממשל אף שקל לגרש את פליסיאנו מהמדינה, אך ברור שלא יכל לעשות זאת.

המחלוקת כמעט והרגה את הקריירה המתפתחת שלו. תחנות רדיו רבות סירבו לשדר את שיריו ולהזמין את הופעותיו. "הייתי קצת בדיכאון, אם להגיד לך את האמת. התייחסו אליי כמצורע". הוא המשיך להופיע בקמפוסים, מועדוני ג'אז ופסטיבלי מוזיקה.

לפתע קרה משהו אחר: האלתור של פליסיאנו את ההמנון פתח את הדלת לחבורה של אנשים אחרים עם גרסאות משלהם: ג'ימי הנדריקס ביצע בפסטיבל וודסטוק בשנת 1969, את גרסת הגיטרה שלו ובה דווקא כן הייתה ביקורת נוקבת על מלחמת ויאטנם.

פליסיאנו. "הדבר היחיד שאני יכול להגיד על כל הגרסאות האלה של אמנים אחרים שעשו את ההמנון הוא שהם לא היו עושים את זה אם לא הייתי עושה את זה - ואני שמח שעשיתי את זה".

גם זה קרה ב-7 באוקטובר.

1967: הביטלס אומרים 'לא' למיליון דולר

שנת 1967. הביטלס בדיוק שחררו את התקליט פורץ הדרך SGT. PEPPER'S LONELY HEARTS CLUB BAND והוכיחו לעולם שהם כבר מזמן לא רק להקת בנים חמודה עם תספורות פטריה. הם היו אמנים בשיא יצירתם, והעדיפו את החדשנות של אולפן ההקלטות על פני צרחות של מעריצות בהופעות חיות. בדיוק אז, הגיח פעם נוספת האיש והאגדה, סיד ברנשטיין. ברנשטיין, האמרגן שהביא את הביטלס לראשונה לארצות הברית וארגן את ההופעה המפורסמת שלהם באצטדיון SHEA בניו יורק ב-1965, הגיע עם הצעה שקשה לסרב לה: מיליון דולר תמורת הופעה אחת נוספת באותו אצטדיון. הסכום הזה, במונחים של היום, הוא פשוט דמיוני. אבל ארבעת המופלאים מליברפול, שעייפו עד מוות מההיסטריה של סיבובי ההופעות, דחו את ההצעה בנימוס. הם כבר היו במקום אחר לגמרי. ברנשטיין, אגב, לא התייאש ומדי כמה שנים המשיך להציע להם סכומים אסטרונומיים להתאחד, אבל התשובה תמיד נשארה שלילית.

1975: ג'ון לנון מנצח את ממשל ניקסון

קפיצה קדימה לשנת 1975. ג'ון לנון, אחרי שנים של מאבק משפטי מתיש, יכול היה סוף סוף לנשום לרווחה. בית המשפט העליון בניו יורק קבע שהוא לא יגורש מארצות הברית. הפרשה הזו נראתה על פני השטח כמו עניין טכני שקשור להרשעה ישנה של לנון בבריטניה על החזקת מריחואנה, אבל האמת הייתה מורכבת הרבה יותר. בהחלטה ארוכה בת 24 עמודים, השופט רמז באופן ברור שהסיבה האמיתית לניסיון הגירוש הייתה פוליטית לחלוטין. מסמכים שהוגשו לבית המשפט חשפו שממשל ניקסון פתח בהליכים נגד לנון כבר בשנת 1972, מתוך פחד אמיתי שהמוזיקאי הפופולרי והפעיל נגד המלחמה ישתמש בהשפעתו כדי לארגן מחאות נגד הנשיא. השופט קבע נחרצות כי "בתי המשפט לא יתנו יד לגירוש סלקטיבי המבוסס על מניעים פוליטיים סודיים", ובכך העניק ללנון ניצחון מתוק במאבק על חופש הביטוי.

1986: הריב האחרון של הפוליס

להקת הפוליס התפרקה רשמית כמה שנים קודם לכן, אבל בשנת 1986 יצא תקליטון חדש ללהקת פוליס ובו גרסה חדשה ללהיט DON’T STAND SO CLOSE TO  ME. זה החל כשחברת התקליטים לחצה עליהם להוציא תקליט אוסף. הרעיון היה לא רק לאסוף את הלהיטים, אלא להקליט גרסאות חדשות לכמה מהם. סטינג, אנדי סאמרס וסטיוארט קופלנד נכנסו יחד לאולפן, אבל מהר מאוד התברר שהמתחים הישנים עדיין שם. כאילו כדי להוסיף שמן למדורה, יום לפני תחילת ההקלטות, המתופף סטיוארט קופלנד שבר את עצם הבריח בתאונת רכיבה על סוס. כתוצאה מכך, הוא לא יכול היה לתופף פיזית ונאלץ לתכנת את קטעי התופים במחשב. כאן התחיל הוויכוח הגדול: סטינג רצה להשתמש במכונת התופים המשוכללת שלו, ה-SYNCLAVIER, בעוד שקופלנד התעקש על ה-FAIRLIGHT CMI. הריב הזה על מכונות תופים הפך לקרב אגואים צורם. בסופו של דבר, קופלנד ניצח והשתמשו בתיכנות שלו, אבל מיד אחרי הקלטת הגרסה החדשה ל-DON'T STAND SO CLOSE TO ME, הוא הודיע שזהו, נשבר לו. הוא הכריז שאין שום טעם להמשיך בפרויקט, ושהמפגש הזה הוא הקש האחרון מבחינתו. האמת? רוב המעריצים מסכימים שהגרסה המקורית של השיר עדיפה בהרבה.

וגם כמה דברים קטנים וחשובים:

1968: להקת הבירדס נכנסה לאולפן עם מפיק חדש, בוב ג'ונסטון, איש שעמד מאחורי תקליטים של ענקים כמו בוב דילן, סיימון וגרפונקל וג'וני קאש. המפיק הקודם של הלהקה, גארי אושר, נכנס למריבות עם חברת התקליטים, קולומביה, ונאלץ לעזוב. חברת התקליטים שאלה את חברי הבירדס מי ברצונם שיפיק אותם. גיטריסט הלהקה, רוג'ר מגווין, ענה שברצונו לקבל את בוב דילן או ג'וני קאש. חברת התקליטים, שידעה כי שני אלו לא זמינים למשימה שכזו, הביאה את מי שהפיק אותם. אך כבר מהסשן הראשון הזה היה ברור כי ג'ונסטון הוא לא האיש האידיאלי. הוא היה רגיל לעבוד עם אמנים בעלי חזון וכושר הנהגה, תוך כדי שהוא מתרווח בכסאו באולפן ונותן להם לנווט את תהליך ההקלטה. עם הבירדס נתקל ג'ונסטון בלהקה שלא ידעה לנווט לבדה את התהליך והבין שאופי עבודתו האולפנית צריך להשתנות בהתאם.

1977: חובבי הסופט-רוק קיבלו תקליט חדש מלהקת סמוקי, שנקרא BRIGHT LIGHTS AND BACK ALLEYS. התקליט הזה סיפק שני להיטים גדולים: השיר המקורי IT'S YOUR LIFE, וגרסת כיסוי מצוינת לקלאסיקה של הסרצ'רס, NEEDLES AND PINS.

1982: ימים לא פשוטים עברו על ג'ימי פייג'. גיטריסט לד זפלין, שהתמודד עם התקופה הקשה שלאחר פירוק הלהקה ומותו של ג'ון בונהאם, נידון לשנת מאסר על תנאי אחרי שנתפס עם קוקאין.

יום הולדת: היום הזה בהיסטוריה הוא גם יום הולדת לכמה מוזיקאים חשובים. ב-1944 נולדה הזמרת והיוצרת המוכשרת והטראגית ג'ודי סיל, שחייה נגדעו בגיל 35 ממנת יתר. ב-1949 נולד דייב הופ, הבסיסט המקורי של להקת קנזס, שהחליט בשנות השמונים לפרוש מעולם הרוק ומאז מכהן ככומר. ב-1945 הגיח לעולם קווין גודלי, המתופף המבריק של להקת 10CC, שבהמשך הפך יחד עם שותפו לול קרים לאחד מבמאי הקליפים החשובים והמשפיעים יותר בעולם. ולבסוף, ב-1968 נולד ת'ום יורק, הסולן הכריזמטי והקול הייחודי של להקת רדיוהד.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים