כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות איקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-29 ביוני (29.6) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "יום אחד הופענו בארה"ב ובא מולי כנר אחד, שיכל להיות הסבא שלי, ואמר לי שיש לו את את כל האלבומים שעשינו והוא וחבריו לרביעייה הקלאסית מאד אוהבים אותם. ואז הוא התקרב עוד יותר קרוב ולחש לי שהם לומדים המון מהתקליטים האלו, אבל כשאמרתי לו שאין לי מושג בעניין התזמורים בתקליטים, כי אינני קורא תווים - הוא הביט בי בפליאה גמורה. הוא היה בטוח שאני עובד עליו. יש לי בבית הרבה תקליטים קלאסיים אבל יש גם לא מעט דברים שאינני אוהב. יש לי טעם דומה כנראה לאדם הממוצע ברחוב. קצת בטהובן וצ'ייקובסקי, אבל אני לא אוהב את כל הקלאסי החדש והמורכב. הצליל שם נשמע קרוב יותר לערמת פחיות שמתנגשות זו בזו". (ג'ף לין, מלהקת אי.אל.או, בעיתון מלודי מייקר, בשנת 1974)
ב- 29 ביוני בשנת 1980 הופיעה להקת איי.סי.די.סי בפעם הראשונה עם הסולן החדש שלה, בריאן ג'ונסון.
זה היה בבלגיה ודקות לפני העלייה לבמה חש אנגוס יאנג הגיטריסט במתח שהשתלט על פני חברו החדש בלהקה. היו לג'ונסון נעליים גדולות מאד למלא. האלבום החדש שהקליט עם הלהקה טרם יצא לחנויות והוא היה מודאג שמא הקהל לא יקבלו בחמימות. הוא שכח פה ושם את המילים על הבמה אבל הוא עבר את טבילת האש. הקהל קיבל אותו באהבה כמו גם את שבעת השירים החדשים שהלהקה ביצעה מאלבומה הבא.
כשיצא אלבומם BACK IN BLACK, כבר לא היה צורך להביט לאחור.
הרולינג סטון האמריקני הכריז על אלבום זה שהוא "מאסטרפיס ואבן דרך בעולם הרוק. האלבום היחיד מאז האלבום השני של לד זפלין שאוגר בתוכו דם, זיעה ואת גאוותו של הרוק הכבד". עיתון רקורד מירור הבריטי הכריז בביקורתו: "זרם החשמל הוחזר!".
ב-29 ביוני בשנת 1979 מת לואל ג'ורג' והוא בן 34 בלבד. אז מי הוא אותו בחור, למי שלא שמעו עליו?
מדובר בזמר, כותב שירים, גיטריסט וגם מיסד להקת הרוק הנהדרת 'ליטל פיט'. מותו הפתאומי קרה עת היה עסוק בסיבוב הופעות עם להקה חדשה. יצא לו תקליט חדש שלושה חודשים לפני כן ושמו 'תודה, אני אוכל זאת כאן' וחודש לאחר מכן הוא עזב את ליטל פיט. היו דיבורים גם על מתחים בינו לבין שאר חברי הלהקה. יום לפני מותו הופיע בוושינגטון. היה זה מופע שכל הכרטיסים לו נמכרו ולפי עדויות הצופים, ג'ורג' היה במצב רוח מרומם.
זמרת הליווי, מקסין דיקסון, סיפרה מיד לאחר מותו כי לקה בהצטננות וזה השפיע על קולו, אך הוסיפה כי ההופעה הזו הייתה הטובה בכל הסיבוב. לאחר המופע העניק ג'ורג' תשובות לשאלות העיתונאים שלא ידעו כי יקבלו אז את מילותיו האחרונות לתקשורת. הוא חזר לאחר מכן לחדר שבבית המלון והלך לישון. הוא התעורר בעשר וחצי בבוקר והתלונן על כאבים בחזה. אשתו אליזבת' מיהרה להזעיק את מנהל ההופעות שמיהר להזעיק רופאים. שעתיים וחצי לאחר מכן כבר נקבע מותו בבית החולים כתוצאה מהתקף לב שנבע משימוש יתר בקוקאין.
כלי הנגינה הראשון בו ניגן היה חליל, שעמו התקבל לתזמורת בית ספרו. להקת הרוק הראשונה שלו נקראה THE FACTORY שניגנה בבארים פולק-רוק ביזארי עם מילים מוטרפות. הלהקה גם חיממה את להקת 'אמהות ההמצאה' וכשהתפרקה קיבל ג'ורג' הזמנה ממנהיג אותה להקת האמהות, פרנק זאפה, להצטרף אליהם. זמן קצר לאחר מכן הוא פרש מהלהקה בהמלצתו של זאפה כי עדיף שיקים להקה משלו.
עם להקה זו הוא הצליח להגיע לגבהים מרשימים. אחד משיאיה הגיע, בשנת 1977, עם האלבום בהופעה חיה, WAITING FOR COLOMBUS, שאני אישית מ-א-ד ממליץ לכם להקשיב לו כדי להיכנס לעולמה של להקה זו. אז קדימה, שימו לכם איזה תקליט של LITTLE FEAT ושתו משהו לזכרו של לואל ג'ורג'.
ב-29 ביוני בשנת 2000 קרה דבר חמור, מזעזע ומעציב למעריצי לינירד סקינירד. ארון הקבורה של זמר הלהקה המנוח, רוני ואן זנדט, נגנב מבית הקברות בג'קסונוויל, פלורידה, אך ננטש לאחר שהגנבים לא הצליחו לפתוח אותו. אפרו של סטיב גיינס, הגיטריסט של הלהקה שמת באותה התרסקות מטוס בשנת 1977, נשפך מהכד שלו, שנגנב גם הוא.
ב-29 ביוני בשנת 1988 פירסם עיתון THE GUARDIAN כתבה ובה אזהרה שהרבה דיסקים (שהיו אז ההמצאה המדהימה של עולם המוסיקה) יקבלו עיוותים ואף יימחקו לאורך הזמן. הבשורה הכתה את עולם המוסיקה בהלם. הרי הובטח לנו אז שהדיסק הוא פורמט מושלם...
ב-29 ביוני בשנת 1967, יצא אלבום הבכורה של קפטיין ביפהארט (ולהקת המאג'יק שלו) ושמו SAFE AS MILK.
בעיתון CHEETAH האמריקני נכתבה עליו ביקורת בנובמבר של אותה שנה: "זה אלבום שכולו תענוג אחד גדול. קשה מאד להגדיר את ההרכב הזה, כי חבריו יכולים להישמע יחדיו כמו כל דבר. אבל כל דבר שהם עושים מתובל בחוש הומור מוזר ומעניין מאד. יש פה פרודיות ברורות כמו בשיר I'M GLAD, שקורץ על להקת THE MIRACLES ושירה BABY, BABY. יכול להיות שהשיר ZIG ZAG WONDERER הוא פרודיה על הגרייטפול דד? זה לא משנה.
חוש ההומור המוזיקלי והמילולי שלהם אינו סאטירה ברורה. הוא יותר בקטע של אבסורד ומוזרות. הזמר הראשי מוסיף הרבה לאפקט הכללי. הוא נוהם, צווח, שר בפלצט וגם מאמץ מבטא מג'רזי. גם עטיפת האלבום משקפת את אווירת תוכנו. הקרדיטים לא שלמים פה אבל נראה שאותו זמר, דון ואן וילט, הוא הגאון פה. הוא כתב ועיבד את רוב השירים".
ב-29 ביוני בשנת 1984 צולם, בעת הופעה במינסוטה, הקליפ לשיר DANCING IN THE DARK, של ברוס ספרינגסטין. השיר כבר טיפס אז במצעדים.
ספרינגסטין זימן לפרויקט את הבמאי בריאן דה פלמה, שהקים מצלמות ושתל מלפנים בקהל את השחקנית האלמונית קורטני קוקס, שם היא הביטה בהערצה בברוס לפני שהוא קרא לה לרקוד איתו על הבמה. הקטע שלה הוא החלק היחיד שהיה מבויים - הקהל אמיתי, וכך גם ההופעה. סרטונים כאלה היו דבר שבשגרה בשנות ה-80, אבל בדרך כלל נעשו על ידי צילום של הלהקה בבדיקת הסאונד, ואז עורבבו עם צילומים מהמופע האמיתי. אבל במקרה של הבוס, כל זה צולם באמצע המופע, מה שעוזר ללכוד את ספרינגסטין ולהקתו באנרגיה. הקהל לא יודע שהסרטון מצולם, אבל הבין שמשהו קורה כשספרינגסטין ביצע את השיר שוב כדי שדה פלמה יוכל לצלם עוד קטעים (ושוב, קוקס עלתה לרקוד).
עם שידור הקליפ, ללא הרף, ברשת MTV, ספרינגסטין ופך במהרה לכוכב תקשורתי. קורטני קוקס הגיעה לתפקיד בסדרת הטלוויזיה "קשרי משפחה", שם היא גילמה את חברתו של מייקל ג'יי פוקס בשתי העונות האחרונות של התוכנית המצליחה. אחר כך היא הפכה כוכבת גדולה יותר בסידרה "חברים".
ב-29 ביוני בשנת 2019 מת גארי דאנקן, גיטריסט להקת QUICKSILVER MESSENGER SERVICE. בן 72 במותו.
האלתורים נטועי הג'אז של דאנקן והנגינה המורכבת שלו עם הגיטריסט ג'ון צ'יפולינה היו מרכיבים מכריעים בכימיה האקלקטית של להקת QUICKSILVER MESSENGER SERVUCE. למרות שצ'יפולינה, שמת ב-1989, נודע כגיטריסט הראשי ודאנקן ניגן קצב, הם כל הזמן החליפו ביניהם וטשטשו את התפקידים האלה. דיוויד פרייברג, הבסיסט המקורי של הלהקה, כינה את דאנקן "המנוע של הלהקה. הוא היה מה שהחזיק את הלהקה. אם הוא היה שם, זה היה עובד. אם הוא לא היה, זה לא היה זה".
האלבום השני של הלהקה, HAPPY TRAILS, שהוקלט ברובו על הבמה, הוא תקליט אסיד-רוק מהותי. "בקוויקסילבר ניגנו הרבה בלוז ומנגינות פולק ישנות ואילתרנו", אמר דאנקן ב-2001. "היו לנו עיבודים משלנו והיו לנו מקומות פתוחים שבהם היינו פשוט מרחפים עם צלילים. כי בכל מקרה היינו כל כך מסוממים כל הזמן, על אסיד וכל השאר, שלשבת ולנגן מנגינה אחת במשך שלוש או ארבע שעות זה לא היה משהו קשה עבורנו".
דאנקן נולד ב-4 בספטמבר 1946 בסן דייגו. בראיון ב-2007 הוא אמר שהוא נקרא במקור יוג'ין דאנקן ג'וניור ואומץ בלידתו על ידי משפחה. הוא ניגן בגיטרה כנער בלהקות רוק וקרא לעצמו גארי דאנקן כאשר הוא והמתופף גרג אלמור הסכימו להצטרף ב-1965 ללהקה ש'ציפולינה התכוון להקים עם הזמר והכותב השירים צ'ט פאוורס, שאז נקרא דינו ולנטי. אבל פאוורס נכלא באשמת מריחואנה לפני שהלהקה החלה הופיעה. דאנקן הפך לאחד מהסולנים הראשיים שלה, בהרכב שכלל גם את ג'ים מאריי בגיטרה ודייויד פרייברג בבס.
הלהקה החדשה אימצה את השם שנגזר מאסטרולוגיה ואספה במהרה קהל בסן פרנסיסקו כשהופיעה לצד להקות כמו ג'פרסון איירפליין וגריטפול דד. לאחר הופעה בפסטיבל הפופ במונטריי ב-1967, הוחתמה קוויקסילבר על ידי חברת התקליטים קפיטול ובשנה שלאחר מכן הוציאה את אלבום הבכורה שלה, הקרוי על שמה.
קוויקסילבר התמוססה כששנות ה-70 הסתיימו, ודאנקן הלך לעבוד בתור סבל סחורה בנמל. בתחילת שנות ה-80 הוא בנה אולפן הקלטות משלו. הוא החזיר לעצמו את השם קוויקסילבר ב-1986 כדי להוציא אלבום של פופ בסגנון שנות השמונים מונע בסינטיסייזרים - הרחק ממהות ההרכב המקורית. הוא חזר להופיע אך התרחק ממוזיקה שוב בשנת 2001. ההתעניינות בלהקה המקורית התעוררה מחדש בעקבות מבול של הקלטות חיות שלה שצצו.
ב-29 ביוני בשנת 1969 נסעו ג'ון לנון ויוקו אונו לחופשה בסקוטלנד. חופשה זו תסתיים בתאונה ואישפוז של השניים שנפצעו בה (הפרטים המלאים והמפתיעים נמצאים בספר על הביטלס, "ביטלמאניה!")
ב-29 ביוני בשנת 1973 יצא באנגליה תקליטון מעניין מאד לאוהבי להקת קווין. זאת כי פה נמצא, בפעם הראשונה, קולו של פרדי מרקיורי על גבי מוצר רשמי, כשלצדו כמה חברים נוספים מלהקת קווין.
התקליטון הוקלט, ב-24 במרץ 1972, באולפני טריידנט, ומנהל האולפן והאיש שהחתים את קווין על חוזה ניהול עמו, נורמן שפילד, סיפר בספרו האוטוביוגרפי: "יום אחד בא אליי הטכנאי הבכיר אצלנו, רובין קייבל, שעבד לפני כן עם פיל ספקטור, ואמר לי שברצונו לעשות משהו עם תחושה דומה להפקותיו של ספקטור.
אז אמרתי לו שילך על זה והוא בחר שני שירים. עתה הוא היה צריך מישהו שישיר את זה ומצא את התשובה מתחת לאפו. כולנו ידענו שלפרדי יש קול נהדר והוא יכל לעשות עמו הכל. קייבל שאל אותי לדעתי ואני משכתי בכתפיי. 'למה לא?', עניתי לו, בידיעה שזה יכול לחשוף את הבחורים. ג'ון דיקון עדיין למד בשעות היום באוניברסיטה, אבל רובין הביא לאולפן גם את רוג'ר טיילור ובריאן מאי, שניגנו ושרו. השלושה נתנו את כל ליבם בהקלטה זו אבל לא ידענו מה בדיוק לעשות עם זה.
לא רצינו לשחרר את זה עם השמות של פרדי, רוג'ר ובריאן על העטיפה כי זה היה מתנגש עם השיווק של להקת קווין. אז עם הסכמתו של רובין החלטנו לשחרר זאת תחת השם 'לארי לורקס' (כקריצה על גארי גליטר, אליל נוצץ בריטי מאותם ימים ולימים פדופיל מורשע - נ.ר) והתקליטון נכשל כישלון חרוץ. מי מאיתנו חשב אז שזה יהפוך לפריט אספנים נחשב מאד?".
שני שירים הוקלטו בסשן זה. אחד מהם נקרא I CAN HEAR MUSIC, שביצעה לפני כן להקת הביץ' בויז כמו גם להקת הבנות, הרונטס. בצידו השני של התקליטון יש גירסה לשיר GOIN' BACK, שכתבה קרול קינג וביצעה דאסטי ספרינגפילד כמו גם להקות כמו הבירדס ו-THE MOVE. למעטי מעטים שרכשו את התקליטון הזה לא היה שמץ של מושג כי הזמר ושני חבריו יהפכו בהמשך לכוכבים מהחשובים יותר שיצאו מאנגליה.
"לילה באופרה - הסיפור האמיתי של להקת קווין". להזמנת ההרצאה: 050-5616459
ב-29 ביוני בשנת 1994 קבעה הזמרת-שחקנית ברברה סטרייסנד שיא חדש לאחר שגרפה 16 מיליון דולר עבור סדרת הופעות קאמבק במדיסון סקוור גארדן, בניו יורק.
ב-29 ביוני בשנת 1975, מת הזמר טים באקלי בחדר המיון של בית החולים בסנטה מוניקה. שעת הפטירה הייתה 21:42.
בתחילה חשדה המשטרה שבאקלי בן ה-28 חטף התקף לב. אך הנתיחה הראתה שהוא מת ממנת יתר של הרואין ואלכוהול. עשרה ימים לאחר מכן נעצר ריצ'ארד קילינג (שימו לב לשם המשפחה...) בן השלושים, שהיה סטודנט לחקר מוזיקה באוניברסיטת UCLA. האשמה נגדו הייתה רצח מדרגה שניה.
החשד היה שקילינג סיפק לבאקלי את הסם שהביא למותו. לפי חוקי קליפורניה, זוהי סיבה לאשמה ברצח. באקלי ביקר בדירתו של קילינג ביחד עם אשתו, במסגרת פרויקט מחקר על כלי נגינה לא שגרתיים... כשחזר לביתו הוא התמוטט.
המשטרה טענה שקילינג הגיע ביחד עם באקלי לביתו ועזר לו להיכנס למיטתו, אחרי שהזמר התמוטט על הרצפה. שעתיים לאחר מכן הבחינה אשתו של באקלי כי הוא מתקשה לנשום והתקשרה להזעיק עזרה. הוא נלקח לבית החולים ומת שם זמן קצר לאחר מכן. יום לפני כן הוא הופיע באולם מול 1800 איש. הוא הותיר אישה ובן אחד בן 12 בשם טיילור מנישואיו הקודמים. בן נוסף שלו בשם ג'ף לא גדל עמו אז. אותו בן הפך להיות יוצר אדיר בעצמו בשם ג'ף באקלי, שמת צעיר גם הוא עקב טביעה במאי 1997.
טים באקלי היה ידוע כצרכן סמים מזה כמה שנים. אך נתיחת הגופה לא גילתה סימני מחטים או שימוש מאסיבי בסמים בזמן הסמוך לפטירה. החשד היה שבאקלי הסניף את ההרואין במחשבה שזהו קוקאין. חברים קרובים סיפרו שדווקא בתקופה האחרונה לחייו הוא היה במצב רוח מרומם יותר מבעבר.
ב-29 ביוני בשנת 1967 נחתם החוזה בו ג'ימי הנדריקס צורף כאמן חימום לסיבוב ההופעות של להקת המאנקיז. הנה מה שהתפתח מהסיבוב הזה.
הכל התחיל כשעוזר מנהלו של הנדריקס, מייק ג'פריז', התקשר לגיטריסט המוכשר ובישר לו בהתלהבות שסגר לו סיבוב הופעות כאמן חימום ללהקת המאנקיז. הנדריקס היה המום כששמע את הבשורה. הוא היה רחוק מלשמוח. הוא לקח נשימה וצרח בכל כוחו לתוך שפופרת הטלפון: "אתה יכול בעצמך לעשות את התאריכים המזויינים האלו כי אני לא מתכוון לעשותם".
זה היה סיבוב ההופעות האמריקני השני של המאנקיז. ג'פריז היה בטוח אז שהחשיפה של הנדריקס בסיבוב הופעות שכזה היא הכרחית ביותר. זאת כי היה רצון מצד הנהלתו של הנדריקס להביא לפריצתו בארה"ב, אחרי שהצליח לעורר סערה חיובית באנגליה. אף אחד לא חשב אז שהמאנקיז היו להקה שונה לגמרי מג'ימי הנדריקס. גבולות הקיטלוג היו אז מטושטשים הרבה יותר מאשר היום. יכול להיות שהסמים הטובים עזרו, בין השאר, בטשטוש הזה. כל עוד המאנקיז והנדריקס ניגנו בווליום גבוה, נחשבו שני מחנות אלו למופעי רוק.
הנדריקס ידע מהשניה הראשונה שהשידוך שלו למאנקיז הוא שידוך מהגיהנום. אך הוא כבר לא יכל לסגת מהחוזה שנחתם עליו לסיבוב הזה. לפיכך הצטרפה להקת JIMI HENDRIX EXPERIENCE לכוכב הקופים.
ההופעה הראשונה של הנדריקס בסיבוב הזה התרחשה ב-8 ביולי 1967 בג'קסונוויל שבפלורידה. הנדריקס עוד לא הספיק לסיים את השיר הראשון שלו כשבקהל החלו להישמע שאגות חזקות ובקצב אחיד עם המשפט WE WANT THE MONKEES. השאגות היו כה חזקות עד שאף עלו על הווליום של השלישייה.
חברי המאנקיז עצמם העריצו מאד את הנדריקס. הם רצו אותו כאמן חימום כי הם פשוט רצו להתקרב אליו. פיטר טורק, אחד מחברי המאנקיז, הזמין את הנדריקס להתארח בביתו שבלורל קניון. חברי המאנקיז פשוט רצו לראות את הנדריקס בהופעה בכל ערב אפשרי. אז למה לא פשוט להזמינו לסיבוב ההופעות שלהם? אפילו אם מבחינה קונספטואלית זה לא התאים. מה גם שהמאנקיז ציפו שהנדריקס ימשוך להופעותיהם קהל בוגר יותר מהמעריצות הקטינות.
ההופעות הבאות לא היו טובות יותר. הנדריקס החל להראות את חוסר רצונו המוחלט ונהג לנגן עם הגב לקהל. כל פעם שהגיטרה שלו יצאה מכיוון או המגבר שלו החל לקרטע, הוא הגיב בפרצי זעם. באחת ההופעות הוא אף הניף את אצבעו האמצעית לקהל הקטינים והקטינות, קילל וירד מהבמה בסערה. ההורים שהגיעו ללוות את ילדיהם להופעות האלה לא ראו בהתנהגותו של הנדריקס דבר חינוכי והגיבו בהתאם. המנהל של הנדריקס, צ'אס צ'אנדלר, ראה את הבושה הזו בעצמו כשהגיע לחזות בהופעה המשותפת בניו יורק. לא רק שהנדריקס קרע שם בטעות את מכנסיו, הוא גם נאלץ לשמוע את מנהל הבמה שהורה לו במפורש להנמיך את הווליום.
הנדריקס, בתגובה, הוריד את ווליום המגבר לאפס. צ'אנדלר הבין שהדבר רק גורם נזק להנדריקס ודרש להוציאו מהסיבוב הזה.
ההופעה האחרונה בסיבוב הזה נערכה ב-16 ביולי 1967 בפורסט היל. הנדריקס ולהקתו הרגישו על בשרם שהם בסוף הסיבוב הזה, כשהם שוכנו הפעם במלון זול ביותר לעומת המלונות בהם שוכנו לפני כן. מה שכן, הנדריקס לא קלט אז דבר אחד: שהסיפורים שנכתבו עליו במהלך הסיבוב הזה רק גרמו לחשיפה טובה בשבילו. הוא הפך לשם דבר בארה"ב. אפקט נוסף שהכללתו של הנדריקס בסיבוב גרמה לו קרה עם פיטר טורק, אחד מחברי הלהקה, שהבין כי הוא נמצא בלהקה של בובות כשלצדו נמצא הרוק האמיתי בדמותו של הנדריקס. זה היה סיבוב ההופעות האחרון שלו עם המאנקיז. טורק קנה את שחרורו מהלהקה המהונדסת הזו עם כל כספי התמלוגים שלו ויצא ממנה ללא אגורה אך עם כבוד עצמי.
ההרצאה "מועדון 27" והרצאות מוסיקה אחרות, להזמנה פה: 050-5616459
ב-29 ביוני בשנת 1973 השתתפו ג'ון לנון ויוקו אונו מבלים בדיונים בסנאט בוושינגטון בעניין פרשת ווטרגייט. להופעה הפומבית הנדירה הזו לנון נראה עם תסרוקת חדשה, קצרה במיוחד...
ג'ון לנון:"הלכתי רק פעם אחת לראות את הדיונים על ווטרגייט, אבל זה עשה את הכותרת בעיתון כי זיהו אותי מיד. חשבתי שזה יותר טוב מבטלוויזיה בכל מקרה, כי יכולתי לראות יותר. כשזה עלה לראשונה, צפיתי בשידור החי כל היום, אז פשוט היה לי חשק ללכת לשם. היו לי עסקים אחרים בוושינגטון, בכל מקרה. הציבור היה שם ולרוב הסנאטורים יש ילדים, אז בכל פעם כשהייתה הפסקה בהליכים, הייתי צריך לחתום להם חתימות. נראיתי כמו נזיר בודהיסטי בזמנו כי כל השיער שלי היה קצוף וחשבתי שאף אחד לא יבחין בי. הם הבחינו ביוקו לפניי והניח, בצדק, שאני חייב להיות איתה. זה היה חתיכת טריפ".
הרצאה על הביטלס ("ביטלמאניה!" ו"הביטלס למיטיבי לכת") והרצאות מוסיקה אחרות,
להזמנה פה: 050-5616459
ב-29 ביוני בשנת 2021 מת זמר הרוק, ג'ון לוטון, שהיה בלהקות כמו LUCIFER'S FRIEND ואוריה היפ. בן 74 במותו.
אז כיצד נכנס לוטון ללהקת אוריה היפ? תנו לי לספר לכם פה...
ובכן, הוא לא היה הראשון שהלהקה ניסתה להכניס כמחליף. לפניו ניסו דייויד קוברדייל (לשעבר מדיפ פרפל), פול רודג'רס (מלהקת BAD COMPANY) ואיאן האנטר (לשעבר ממוט דה הופל). שלושתם הגיעו לאודישנים אך ללא הצלחה.
קן הנסלי: "הבעיה הייתה שהאנשים שציפינו מהם רבות, כמחליפים ראויים לדייויד ביירון לא היו טובים. אז הבנו שהדרך למציאת מחליף תהיה קשה אף יותר. אני זוכר שהאודישן של קוברדייל היה נוראי. הנה רק פיטרנו זמר שיכור עם אישה גרמניה ופנימה צעד קוברדייל עם חברה גרמניה ובקבוק ג'ק דניאלס בידו". הגיטריסט, מיק בוקס, זכר דווקא ש"דייויד היה טוב, אבל באותו זמן הגיע אליו הצעת מימון ללהקה חדשה והוא בחר לעשות את ווייטסנייק".
איאן האנטר: "הייתי אז במצב כלכלי איום ונורא והם הציעו לי 5,000 ליש"ט בשבוע. אבל לא התחברתי למוזיקה שלהם ולא ראיתי סיבה טובה באמת להתקדם עם זה. אז החלטתי שאטם אני לא יכול לעשות את זה - עדיף שלא אעשה את זה".
מקורות טענו שהיה זה רוג'ר גלובר, הבסיסט לשעבר של דיפ פרפל, שהציע לאוריה היפ לצרף אליהם את ג'ון לוטון, שהשתתף בפרויקט שלו בשם THE BUTTERFLY BALL. לוטון עשה שיעורי בית כהלכה, ניגש לאודישן וקיבל כרטיס פנימה. לוטון היה אז די אנונימי. מעטים ביותר זכרו שהוא שר בלהקת LUCIFER'S FRIEND (שיש הטוענים שהשיר שלה RIDE THE SKY הועתק על ידי לד זפלין לשיר IMMIGRANT SONG).
לוטון: "האמת שהתרגשתי מהבשורה שהתקבלתי. בהתחלה הייתי בטוח שאיזה חבר עובד עליי. אבל קן התקשר אליי שוב ואז הבנתי שזה רציני". הוא ידע שיש לו פה נעליים ענקיות למלא. אחרי הכל, ביירון היה הקול הבולט של אוריה היפ.
התקליט הראשון של לוטון עם אוריה היפ היה FIREFLY. המוזיקה בו כמעט והושלמה לגמרי לפני כניסתו וכל שנותר לו היה להיכנס לאולפן ולשיר את התפקידים הווקאליים. משם הוא יצא עם הלהקה לסיבוב הופעות, במשך כחצי שנה, לשווקו. כדי להימלט מהשוואה ברורה לביירון, נהג לוטון לשים איפור בעיניו. דבר שלא נהג לעשות לפני כן. הוא נשאר בלהקה עד שנת 1979.
ב-29 ביוני בשנת 1973 יצא גיליון של עיתון להיטון. הנה כמה תופינים שאספתי לכם ממנו:
אייטם על להקת STONE THE CROWS:
אייטם על להקת STRAWBS:
לא נעים, אבל שנים לאחר מכן יואשם הבחור הזה בפדופיליה קשה:
ב-29 ביוני בשנת 1998 הודיע ג'ורג 'הריסון שהוא עובר טיפולי כימותרפיה לסרטן הגרון, תוך הבטחות כי "אני עוד לא הולך למות לכם". הוא נכנע למחלה כעבור שלוש שנים.
ב-29 ביוני בשנת 1968, הופיעה להקת פינק פלויד בפסטיבל חינם גדול בהייד פארק.
שדרן רדיו פופולרי בבי.בי.סי ,ג׳ון פיל, שכר באותו זמן סירה כדי לשוט במימי האגם שבפארק. את חוויית ההקשבה לצלילי פינק פלויד, כשהוא בסירה, תיאר לאחר מכן במילים ׳חוויה דתית׳...
באותו יום הופיעו שם גם ג׳ת'רו טול, טירנוזאורוס רקס ורוי הארפר (שגם ניגן על הבמה עם פינק פלויד)
ב-29 ביוני בשנת 1978 נקלע הזמר-גיטריסט, פיטר פרמפטון, לתאונת דרכים קשה בבהאמה, ממנה יצא עם שתי ידיים ושתי רגליים שבורות. מה הוביל לתאונה זו? בואו לגלות...
פרמפטון בספרו: "סיימנו את הסרט, ואני נפרדתי מפני. היא הייתה באיי בהאמה, והיא הייתה ללא ספק עם מישהו. אז הלכתי לסנט מארטן - לאיים הקריביים ולכתוב קצת. לקחתי גיטרה ופשוט הייתי לבד. לקחתי כמה שיעורי טניס; שם היה טניסאי מקצועי, ופיתחתי בק-הנד טוב למדי. לעולם לא היו שיעורי לי טניס בעבר. אבל אז חשבתי, 'אני צריך ללכת לראות את פני ולברר איפה לעזאזל אנחנו נמצאים בזוגיות הזו'. ניסיתי להתקשר, אין מענה. אז הבאתי את עצמי מסנט מארטן לנסאו והלך למקום בו היה המנהל שלי, די אנטוני. ואל, אשתו, הייתה שם, ואמרתי, 'אפשר לשאול את המכונית שלך?' עם המכונית נסעתי לבית שלנו והיה אופנוע בחוץ. נכנסתי פנימה והיו שני בחורים שישנו בשני חדרי שינה, אז זרקתי אותם.
על שולחן האוכל עדיין היה אוכל. מישהו סיים ארוחה והיה שם סם כזה שנקרא RUSH, סוג של ממריצים לעניים, מה שלא יהיה. ראיתי את כל התצלומים האלו של פני עם אנשים שונים, אז לקחתי אותם איתי ובמקום לחזור למקום של די וואל, פניתי שמאלה והלכתי לבר, שנקרא 'מנוחה למטייל'. בטח שתיתי שלושה או ארבעה ברנדי כפולים, התעצבנתי והתקשרתי למישהו שהכיר את פני ואמרתי, 'אני צריך למצוא אותה'.
השעה הייתה מאוחרת אחר הצהריים ואני נוסע חזרה לוהחזיר את האוטו לואל ואני שיכור ועייף; לא ישנתי. יש בית אחד שנמצא בצד האוקיינוס עם קיר לבן גדול שמתעקל מעבר לפינה - זה הבית שבו השתמשו בצילומי סרט של ג'יימס בונד עם הכרישים או התנינים בבריכה. נרדמתי על ההגה, התעוררתי כשפגעתי בקיר, ואז המכונית זינקה לעבר הצד השני של הדרך וראיתי את העץ הזה מגיע אליי וזהו. זה כל מה שאני זוכר.
למרבה המזל, ילד, שהוריו שכרו את הבית הזה של ג'יימס בונד, הוא והחבר שלו שמעו את ההתרסקות. הם יצאו, הוציאו אותי מהמכונית והזעיקו את האמבולנס.
התעוררתי בבית החולים של נסאו עם גבס סביב זרועי, לא הרגשתי כאב בשלב זה, אבל ידעתי שאני במצב רע. אמרתי לאחות, 'האם זה מורכב?' והיא אמרה כן, אז חשבתי, 'הו, אלוהים, שבר מורכב'. הרופא נכנס וסיפר לי הכל, ואז חזרתי לישון. החלטתי שינתחו אותי בניו יורק.
שתי הרגליים שלי היו שבורות, שתי הידיים היו שבורות, הצלעות שלי נשברו. יש לי חתך מהגבה למרכז הראש שלי. אני בבלגן. לקחו אותי לשדה התעופה וצד אחד של השביל הוא לטיסות מסחריות - כמו אמריקן, יונייטד, דלתא. הצד השני מיועד למטוסים פרטיים. אני בחלוק של בית חולים עם הגב פתוח, והוא מתנופף. הוציאו אותי מהאמבולנס על אלונקה וניסו להעביר אותי איתה לתוך המטוס, וזה לא עבד. הם לקחו כמה מושבים החוצה ושוב ניסו להכניס אך זה לא הצליח. אמרתי, 'עצרו, עצרו, תנו לי לרדת', אז ירדתי מהאלונקה והלכתי על רגליים שבורות ועליתי בעצמי למטוס. בינתיים, כל האנשים ראו את החלוק הפתוח שלי כשעליתי למטוס. זה כל כך סוריאליסטי, הדברים שאתה חושב עליהם לפעמים כמו אלו".
ב-29 ביוני בשנת 1985 הקליטו דייוויד בואי ומיק ג'אגר גירסה ללהיט של מרת'ה ריבס והוונדלס, DANCING IN THE STREETS. זה נועד לאירוע ההתרמה של המופע,"לייב אייד".
התקליטון, שנועד למטרות צדקה, הגיע למקום הראשון באנגליה ומכיוון שהוא נמכר היטב, הוא הרוויח סכום נכבד מאד של כסף, וחלק מהכסף הזה, אחרי שעבר קיזוז אצל דורשי המיסים ושאר המתעלקים, עזר להאכיל ולהלביש אנשים מעוטי יכולת. עם זאת, רבים ממעריצי בואי וג'אגר מעדיפים לטאטא את הדבר הזה מהם.
ג'אגר ובואי היו יריבים ידידותיים במשך שנים. "הקפדתי על מערכת יחסים בריאה מאוד עם מיק", אמר בואי ב-1983. "אני חושב שמה שיש לנו מערכת יחסים טובה בהשוואה לרוב".
התוכנית המקורית הייתה לבצע את השיר ביחד בשידור חי, כאשר בואי יופיע באצטדיון וומבלי בלונדון וג'אגר בפילדלפיה. אבל הייתה בעיה בלתי פתירה. עקב עיכובים באות הלוויינים, לא היה אפשרי לבצע סינכרון מוחלט בין שניהם (בואי גם הציע לכאורה שאחד מהם יעלה למעבורת חלל לדואט), אז במקום זה הם החליטו לעשות סרטון (עם תנועות ריקוד מביכות, למען האמת) שישודר במהלך האירוע. למרות שהתוכנית המקורית הייתה לבצע ביחד את השיר ONE LOVE, של בוב מארלי (רק תדמיינו את זה לרגע...), הם בחרו בסוף בקלאסיקת הסיקסטיז הזו.
תפקידי נגינת הליווי והשירה הוקלטו באולפני אבי רואד בסוף יוני 1985, עם אותה להקה שבואי השתמש עבור השיר שלו, ABSOLUTE BEGINNERS (רק בלי הפסנתרן ריק ווייקמן). הסשן באבי רואד התחיל כשהלהקה עברה על התפקידים. לאחר שהנגנים למדו את השיר על ידי האזנה להקלטה המקורית של מרת'ה והוונדלס, הלהקה נשמעה "פשוט נורא... כמו להקת קברט", לפי דברי המפיק אלן וינסטנלי. הראש שלי היה בידיי בעודי
חושב, מה זה לעזאזל?").
הגעתו של ג'אגר ניערה את כולם. ג'אגר, בואי וזמרי הליווי בהתחלה שרו ביחד, מה שגרם לזליגת קולות בין המיקרופונים, אז ג'אגר ובואי הקליטו מחדש את השירה הראשית שלהם בנפרד, עם בואי ששר את זה, שורה אחר שורה, לטייק שלם אחד. המתופף ניל קונטי נזכר שג'אגר היה שם באגו טריפ, "כאילו הוא הופיע במדיסון סקוור גארדן עמוס באנשים. הוא גם רקד ללא הרף שם. דייויד היה החייכן יותר מביניהם". ג'אגר לקח את ההקלטות לניו יורק בתחילת יולי, ושם הוסיף שירה, כלי הקשה, כלי נשיפה ועוד גיטרות.
באותו זמן, ג'אגר ניסה לבסס את עצמו כאמן סולו. הרולינג סטונס היו בבלאגן: הוא ושותפו ללהקה, הגיטריסט קית' ריצ'רדס, בקושי דיברו, הבסיסט ביל ווימן רצה לפרוש, הגיטריסט רון ווד היה במסלול של ליהנות כסלבריטאי, לחגוג במסיבות ולבצע כמה שיותר הקלטות עם אחרים, המתופף צ'רלי ווטס השתמש בהרואין. ג'אגר העריץ אז את האינטואיציה המסחרית של בואי, עד לנקודה שבה אלבום הסולו הראשון שלו נשמע כנסיון לחקות את LET'S DANCE של בואי. ג'אגר השתמש אז בנייל רודג'רס, קרלוס אלומר ומשתפי פעולה אחרים של בואי.
בואי וג'אגר הופיעו רק פעם אחת על הבמה, ביחד עם השיר הזה. זה קרה ב-20 ביוני 1986, בוומבלי ארינה, בלונדון.
ב-29 ביוני בשנת 1973 נערכה ההופעה האחרונה של הזמר איאן גילאן עם דיפ פרפל, באוסקה יפן, לפני פרישתו הראשונה מההרכב. בדיוק ביום זה חגג מתופף הלהקה, איאן פייס, את יום הולדתו ה-25.
איאן גילאן סיפר בספרו על העזיבה: "כתבתי מכתב להנהלת הלהקה, שאמר כך: 'אני חייב עכשיו להבהיר שהספקות שלי הם בכיוון הרצונות שלי להופיע כאמן. אני כל כך מדוכא עם העיסוק שלי כרגע, כמו
כמו גם הנסיבות והעמדות שאני צריך לעבוד עם זה שהרגשתי שצריך להעלות על הכתב את כוונותיי לעזוב את הלהקה ב-30 ביוני 1973. החלטה זו אינה אימפולסיבית, אלא מתקבלת לאחר לפחות שישה חודשים של מחשבה. אני מתכוון למצוא דרך חדשה לבטא את הרעיונות שלי, או לפחות למצוא דרך מגוונת יותר. אני מניח שאני יכול לסכם בכך שאני חושב שדיפ פרפל הפכה להיות מכונה תקועה ומשעממת ורחוקה מהלהקה הרעננה והחדשנית שהייתה פעם.
אני חושב שזה היה בלתי נמנע ושאנחנו צריכים להפסיק בזמן שאנחנו נמצאים. יתרון נוסף להחלטה על כך
לפחות שישה חודשים מראש, זה שאף אחד לא יהיה מסוגל לנצל את המצב בצורה לא הוגנת'.
אז, כשפגשתי את ג'ון לורד (האורגניסט) וטוני קולטה (המנהל), הם אמרו, 'טוב, אתה באמת תעזוב, אז?’ וכשהתחלתי להסביר שאני לא יכולתי יותר, שהייתי צריך הפסקה, ג'ון שאל, 'כמה זמן אתה יכול להישאר?' אז אמרתי לו שאני לא הולך פשוט ללכת מהם ולתקוע אותם, שאשאר מספיק זמן לקיים התחייבויות מכובדות, וכן הלאה. הם אמרו שזה עתה אושר סיבוב ההופעות ביפן, והאם אוכל להישאר בשביל זה? אמרתי 'בסדר' וזהו.
לא פעם הוצע, 'האם אתה רוצה לשקול מחדש מתי תהיה לך מנוחה?' או 'האם יש דרך שנוכל לגשת לזה אחרת?’ אלוהים אדירים, בטח הייתי יצור מגעיל ובלתי נגיש לקראת הסוף שבא כך. בסדר, אז אני יודע שהייתי יהיר, והמילה 'עליון' הייתה בשימוש אצלי מדי פעם, אבל זו הייתה רק הדרך שלי לטפל בעצמי. רציתי להביע את דעותיי בביטחון אך לא להיות פרימדונה מתועבת. האם אנשים אלו לא רואים שלא רק שאיבדתי את הכבוד אליהם, אלא שאיבדתי גם את הכבוד לעצמי? האם הם לא יכלו לראות שביליתי חודשים כדי שהם יקבלו את הלהקה הגדולה בדעיכה של עצמה? אני מתכוון, למען השם, כל אחד מחברי הלהקה למד מהניסיון שלו לגבי התמודדות עם רגעים כאשר הגיע הזמן להפסיק, כאשר הקסם דעך.
אני מודה עכשיו שלא רציתי לעזוב את דיפ פרפל. אני פשוט לא אהבתי את הדרך שבה הדברים מתנהלים. לא אהבתי את איך שהחבר'ה היו מודאגים לגבי עתידם, חוסר האמון שלהם, או איך שהם הסתכלו בדיעבד על המוזיקה שעשינו שנתיים עד שלוש לפני כן. מעל הכל, אני לא ידעתי מה אני מחפש, ואף אחד לא שאל אותי. הייתי גמור מתסכול ולאף אחד לא היה אכפת.
רק שני מועמדים נרשמו כראויים להחליף את גילאן - הזמר פול רודג׳רס, מלהקת FREE, וגלן יוז, שהיה אז בסיסט וזמר בלהקה בשם 'טרפז'. רודג'רס סירב להצטרף ונותר רק מתמודד אחד.
הגיטריסט ריצ'י בלאקמור, האורגניסט ג'ון לורד והמתופף איאן פייס הגיעו לכמה הופעות של להקת טרפז במטרה לבדוק את יוז, שחש מהבמה כי משהו מעניין הולך לקרות עם הגעתם. האסימון נפל בראשו כששמע שמועה כי גילאן פורש מדיפ פרפל. במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה, במהלכו ידע גילאן שהוא צועד לכיוון החופש שייחל לעצמו, הרגיש רוג'ר גלובר הבסיסט שמשהו לא בסדר מבחינתו. הוא חש בקרירות מוגזמת כלפיו שהפגינו שאר חברי הלהקה. הוא הרגיש שמתלחשים מאחורי גבו.
כשניגש למשרדי הלהקה ושאל את המנהל לפשר המצב, נאמר לו שהכל כרגיל ושזו רק תחושה לא נכונה שלו. גלובר לא הסכים לעזוב את המשרד עד שהמנהל יספר לו את האמת ואכן לאחר כמה דקות זו התגלתה. המנהל סיפר שבלאקמור הציב אולטימטום אך דאג שלא יספרו על כך לגלובר כדי שישלים עמם את סיבוב ההופעות ולא יפרוש באמצע ויצור בעיה. אחרי התגלית הקשה נשארו לגלובר עוד כמה הופעות להשלמת הסיבוב. שתי הופעות בפלורידה, אחת בג׳ורג׳יה ואחת בהוואי. לאחר מכן נשארו הופעות אחרונות ביפן.
בניגוד להתלהבות בהופעות של דיפ פרפל ביפן, בשנת 1972 (שתועדו באלבום הכפול MADE IN JAPAN), הפעם סבלו ההופעות שם מאווירה פנימית קודרת. ההופעה בטוקיו נערכה בבודוקאן והפכה לזירה אלימה מצד הקהל, אחרי שבלאקמור סירב לחזור לבמה להדרן. הקהל הרס את המקום מרוב זעם. במלון הסביר בלאקמור לאיש הסאונד הנזעם, בוב סימון, שהקהל היפני היה מחורבן ולא הגיע לו הדרן. לא היה איכפת לו שציוד נהרס בגלל זה.
ב-29 ביוני נערכה ההופעה האחרונה בהחלט בסיבוב הזה. הפעם באוסאקה והפעם זו הייתה הלהקה שהרסה את הציוד שלה על הבמה. השניים האחרונים שנשארו על הבמה, בסוף ההופעה, היו גילאן וגלובר, שכנראה רצו להרגיש עוד קצת מהבמה לפני שהם יורדים ממנה בפעם האחרונה. מסביבם היו מפוזרים שברי ציוד וחלקים ממערכת התופים של פייס, שנבעטה על ידו בזעם. גילאן ניגש למיקרופון ואמר מילות פרידה: "כל מה שאני רוצה לומר לכם זה תודה רבה. אתם נהדרים. תודה רבה על כל מה שהענקתם לנו ביפן ועל הייצוג שנתתם לנו בעולם. תודה רבה ויברך אתכם האל על כל מה שנתתם לנו. זה הלילה האחרון. הסוף. אלוהים יברך אתכם. המון תודה".
משם הוא יצא מהלהקה ופנה לבדוק עסקים אחרים כמו ניהול מלון ורכישת אולפן הקלטות. כשחזר לדיפ פרפל בשנת 1983, הסבנטיז כבר היו רחוקים, האייטיז היכו במלוא כוחם והלהקה, כמו להקות רוק גדולות מימים עברו, נאלצה להיגרר במקום לשעוט ראשונה קדימה.
ההרצאה "עשן על המים - סיפורה של דיפ פרפל" והרצאות מוסיקה אחרות,
להזמנה פה: 050-5616459
חשוב לציין בפסקול הישראלי... ב-29 ביוני בשנת 2004 מת, בגיל 77, הזמר אריק לביא.
הנה מתוך ביקורת על התקליט 'אני אשיר לך שיר' של אריק לביא, מלהיטון, מרץ 1978:
"בגיל 51 מפליא אריק לביא לשמור חיותו ומקומו בצמרת הזמר הישראלי. עדות לכך הוא תקליטו החדש, מהטובים שהופקו באחרונה. את האיכות משיג אריק על ידי שירה יחד עם התזמורת, ולא כפי המקובל כיום - שירה לרקע מוקלט. כך הוא יצר אווירה תוססת יותר בחלק מהשירים. הוא מלהיב לא פחות בסגנון קליל, שהדביק לו קובי אשרת. אהוב עליי מאד גם שיר הכותרת של התקליט בו מפגין אריק את נעוריו הנצחיים...".
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.
