רפפורט בראייה נוסטלגית - והפעם: שעון סולארי

הלו הלו! זה לא היה סתם שעון! לא לזלזל, בבקשה! זה היה חתיכת מכונה שניבאה את העתיד שנחתה על פרק היד שלי בזמו שבו הטלוויזיה עוד הייתה בשלבי מעבר משחור-לבן לשידור בצבע והטלפון בבית היה מחובר לקיר. תחשבו על זה - שעון סולארי! עם פסים שמראים בבירור כמה השמש נחוצה פה. היר קאמס דה סאן! ואיזה כיף שלא צריך ללכת כל שני וחמישי לשען הזקן - עם החד משקף ההוא - שבפינצטה היה מוציא את הבטריה העגולה מהשעון וכמה מטבעות עגולים מהכיס שלנו.

כן, זה בתחילת שנות השמונים ושעוני המחוגים נראו לי ולחבריי פתאום כמו משהו ששייך לדור של ההורים. אנחנו לא רצינו יותר מחוגים ולא תיק תוק! רצינו מספרים. רצינו דיגיטלי. רצינו משהו שמהבהב, שמצפצף, ושנראה כאילו נלקח מסט הצילומים של מלחמת הכוכבים. משהו שיהיה מהחלל... ורצוי עם שמש!

אז הרעיון שמעל למספרים השחורים על רקע האפור-ירוק, ממוקמים תאים סולאריים קטנים. המחשבה שהשמש מטעינה את השעון גרמה לי אשכרה להרגיש כאילו אני מחזיק תחנת כוח קטנה על היד. השמש הייתה הסוללה שלי. זה הרגיש כמו קסם טהור וכמה הייתי מאושר כשקיבלתי את השעון הזה במתנה.

ובואו... זה בא עם חתיכת משקל. זה לא היה הפלסטיק הזול של השעונים הסיניים שהגיעו מאוחר יותר. זו הייתה פלדה קרה ויוקרתית. הרצועה עם החוליות הייתה תופסת לפעמים את השערות הקטנות על היד שלי. אאוץ'! אבל זה היה מחיר קטן ושווה לשלם עבור הדלוקס הזה.

וכשסגרתי את האבזם המתכתי של הרצועה הזו? עם הקליק המוכר - זה היה כמעט כמו לשמוע קליק של חגורת בטיחות לפני שדוהרים עם מכונית חלל בנתיב המהיר של החיים. הייתי מסתכל כל הזמן על השעון שלי, לא רק כדי לדעת מה השעה, אלא כדי להעריץ את מה שהתחולל על המסך. השעון ידע גם להגיד לי איזה יום היום - עם קיצורי הימים באנגלית! ואווו! והיה גם את הסטופר! איפה יש את כל הלוקסוס הזה בשעון מחוגים? אין, פשוט אין!

והכפתורים? הו, הכפתורים! הם היו בצד של השעון ולא תמיד היה קל ללחוץ עליהם. אבל כשהצלחתי - זה נתן לי אפשרות להיות מדויק יותר. אבל רגע - אם השעון היה מתחרפן והיה צריך לאפס אותו? הו, אז הייתי זקוק לעט או מחוגה כדי לנעוץ בכפתור הסודי. אה, רגע - והייתה לזה גם תאורה! דייי! כמה שיכלולים עוד אפשר??? לחיצה על כפתור האור הייתה מדליקה נורה זעירה בצד המסך. האמת? היא בקושי האירה חצי מהספרות, אבל בתוך בית קולנוע או מתחת לשמיכה? זה היה נראה לי כמו פנס רב עוצמה.

וכל התענוג הזה עלה לא מעט לירות! לא זול. אבל מי שרוצה זול - יקבל חול ולא שמש. זה היה שעון שמקבלים לאירוע מיוחד. זה היה נכס. לעולם בעקבות השמש!