"שלושה מצחיק מול שלושה עצוב" - והפעם זו הבי ג'יס

מאחורי כל הרמוניה מושלמת, כל פלצט קורע לב וכל להיט דיסקו שכבש את העולם, הסתתרה רכבת הרים של חיים. סיפורה של להקת הבי ג'יס, שלושת האחים לבית גיב, הוא לא רק צ'ק ליסט של הצלחות פנומנליות ותקליטי פלטינה. זהו סיפור אנושי, מורכב ומטלטל, שבו רגעים של הומור פרוע ומופרע נשזרו בטרגדיות שייקספיריות. על הבמה הם היו אלילים, אך מאחורי מסך הזוהר, בארי, רובין ומוריס גיב חיו סיפור חיים שהמוזיקה שלהם הייתה רק הפסקול שלו, סימפוניה אדירה של צחוק ודמע.

צחוקים מאחורי הקלעים: הצד שלא הכרתם

1. פרחים לאמא, היישר מבית הקברות

ילדותם של האחים גיב במנצ'סטר האפורה והקשוחה של אחרי המלחמה הייתה רחוקה מלהיות זוהרת. היא התאפיינה במחסור, אך גם ברוח שטות בלתי נדלית. התאומים, רובין ומוריס, היו צמד חמד של שובבים, שנודעו בכישרונם המפוקפק להסתבך בצרות, כולל תחביב פירומני קל של הצתת דברים קטנים בשביל הכיף.

אחת התקריות הבלתי נשכחות שלהם נולדה דווקא מכוונה טובה. יום אחד, הם שמעו את אימם, ברברה, מתלוננת בעצב שאביהם, יו, מעולם לא טרח לקנות לה פרחים. התאומים, חדורי תחושת שליחות, החליטו לתקן את העוול. כעבור זמן קצר הם חזרו הביתה, נושאים בגאווה זר פרחים עצום ומפואר. ברברה התרגשה עד דמעות, אך אז עיניה קלטו את הכיתוב על הסרט שעיטר את הזר: "נוח על משכבך בשלום".

האחים הצעירים, בתמימותם המוחלטת, פשוט "שאלו" את הזר מבית קברות סמוך. ברברה נזכרה שנים אחר כך במחזה הסוריאליסטי של "ארבע רגליים קטנות צועדות במורד הרחוב עם זר ענק שזה עתה נלקח מקבר". הם הגישו לה אותו בחגיגיות והכריזו, "בבקשה, אמא. הנה, קיבלת את הפרחים שלך".

2. מהראטלסנייקס לבי ג'יס: בכורה שבורה

ההופעה הפומבית הראשונה שלהם, אי שם במנצ'סטר, יכלה בקלות להיות גם האחרונה. האחים, יחד עם כמה חברים, הקימו להקת סקיפל בשם הראטלסנייקס. הופעת הבכורה הגדולה נקבעה להתקיים בקולנוע גאומון המקומי, והתוכנית הייתה פשוטה: לעשות ליפסינק לתקליט של גיבורי הילדות שלהם, האחים אברלי.

אלא שהגורל, או חוסר הקואורדינציה, התערבו. על מדרגות הקולנוע, בארי מעד ונפל, והתקליט היחיד שהיה ברשותם התנפץ לרסיסים. בפניקה של רגע, וללא שום ברירה אחרת, הם החליטו לעשות את הבלתי ייאמן ולשיר בשידור חי בפעם הראשונה בחייהם. התוצאה, כפי שתיאר זאת בארי, הייתה "איומה ונוראה", אך קהל הילדים במקום, שלא ציפה ליותר מדי, מחל להם.

האסון הקטן הזה היה למעשה הלידה האמיתית שלהם כאמנים. זמן קצר לאחר מכן, כשמשפחת גיב היגרה לאוסטרליה, הם מצאו את עצמם מופיעים על מסלול מרוצי מכוניות ברדקליף, שרים תמורת מטבעות שהצופים השליכו לעברם. שם, בין שאון המנועים, גילה אותם שדרן רדיו בשם ביל גייטס, יחד עם בעל המסלול, ביל גוד. מהחיבור של ראשי התיבות המשותפים – בארי גיב, ביל גוד וביל גייטס – נולד השם BEE GEES.

3. מלחמת הקמח הגדולה של 1974

גם בסבנטיז האחים גיב מעולם לא איבדו את יצר השטותניקיות שלהם. במהלך סיבוב הופעות ביפן בשנת 1974, פרצה בין חברי הלהקה והפמליה מלחמת מתיחות כוללת, כשהנשק הנבחר היה פצצות קמח מאולתרות.

הכל התחיל במעשה קונדס תמים לכאורה. אשתו של בארי, לינדה, בסיועו של המתופף דניס בריון, החליטה למתוח את רובין. בידיעה שהוא נוהג לנגב את פניו במגבת במהלך ההופעה, היא מילאה אותה בקמח. ברגע האמת, כשרובין ניגב את זיעתו, הוא התכסה כולו בענן אבקה לבן, לקול צחוקם המתגלגל של חברי הלהקה ולתדהמת הקהל היפני המנומס, שלא הבין אם מדובר באפקט מיוחד או בתקלה טכנית.

רובין, שלא העלה על דעתו שחבריו אחראים למעשה, האשים את להקת החימום היפנית ותכנן נקמה. מכאן, העניינים הסלימו במהירות לקרב פצצות קמח חסר רסן. המתופף דניס בריון סיפר: "בארי היה שר את הלהיט WORDS, ואני הייתי עומד מאחוריו ויורה עליו פצצות קמח וחצים עם קצה גומי. כשהוא היה שר את השורה IT'S ONLY WORDS, הוא היה מרכין את הראש, חץ גומי היה חולף מעל ראשו אל הקהל, ואז הוא היה מתיישר וממשיך לשיר WORDS ARE ALL WE HAVE. הכאוס הזה סיפק רגע של שחרור קומי בתוך הלחץ של סיבוב ההופעות.

צלילים של שבר: הטרגדיות שעיצבו את הלהקה

1. אסון הרכבת בהית'ר גרין

ב-5 בנובמבר 1967, עולמו של רובין גיב התהפך. הוא וחברתו דאז, מולי הוליס, היו בדרכם חזרה ללונדון ברכבת, לאחר ביקור אצל הוריה. סמוך לתחנת הית'ר גרין, הרכבת ירדה מהפסים במהירות אדירה. התוצאה הייתה קטלנית: 49 הרוגים ו-78 פצועים. רובין ומולי ישבו בקרון מחלקה ראשונה קרוב לקדמת הרכבת, מיקום שככל הנראה הציל את חייהם.

תיאורו של רובין לאירוע מצמרר: "זה הרגיש כאילו אנחנו נוסעים על סלעי ענק. סלעים פגעו בדופן התא. מולי ואני נצמדנו זה לזו בזמן שהקרון התהפך שוב ושוב, ועדיין המשיך להיגרר קדימה על המסילה". הוא זכר את הצרחות קורעות הלב ואת מראות האימה שלאחר מכן, כשסייע לחלץ נוסעים פצועים מההריסות. החוויה הותירה בו צלקת נפשית עמוקה. "עברתי מסע של אשמה, תחושה של 'למה הם נפגעו ואני לא?'. נסעתי ברכבות מאז, אבל אני לא אוהב את זה. אני תמיד מאזין לכל שינוי קל בצלילים. במשך תקופה ארוכה הרגשתי שברירי ופגיע, כאילו הכל עשוי מנייר".

2. האובדן הטראגי של אנדי גיב

אנדי, האח הצעיר והיפהפה של משפחת גיב, היה כוכב ענק בזכות עצמו, עם שרשרת להיטים מסחררת בסוף שנות השבעים. אך חייו, שהיו מלאי הבטחה, נגדעו באכזריות. אנדי נאבק במשך שנים בהתמכרות קשה לסמים, מאבק שמשפחתו צפתה בו בחוסר אונים גובר. אחיו הגדול בארי נזכר בכאב: "עם ההצלחה הפתאומית שהוא השיג, הראש שלו הסתובב. דאגנו לו. היו סביבו המון סמים קשים, המון דמויות מפוקפקות, והוא לא תמיד היה תחת ההשגחה של המשפחה".

למרות מספר ניסיונות גמילה, אנדי לא הצליח לגבור על השדים הפנימיים שלו. במרץ 1988, ימים ספורים לאחר יום הולדתו ה-30, הוא מת מדלקת שריר הלב (מיוקרדיטיס), מצב שהוחמר באופן קטלני כתוצאה משנים של שימוש מופרז בקוקאין. מותו הכה במשפחה כמו רעם ביום בהיר. "אומרים שאתה חווה צמיחה רוחנית כשאתה מאבד מישהו", אמר בארי. "לפני כן, אתה לא ממש מסתכל על הצד המטאפיזי של החיים. אחרי כן, אתה מתחיל לראות הכל דרך העדשה הזו". האובדן של "אחיהם התינוק" היה טרגדיה שממנה המשפחה מעולם לא התאוששה באמת.

3. השפל הגדול במועדון באטלי

עבור להקה שטעמה את פסגת התהילה העולמית, אין דבר משפיל יותר מלחזור לנקודת ההתחלה. בשנת 1974, בתקופה של שפל מסחרי בקריירה שלהם, הבי ג'יס מצאו את עצמם מופיעים במשך שבוע שלם במועדון הפועלים באטלי וראייטי קלאב ביורקשייר, צפון אנגליה. רובין תיאר את החוויה ככזו שגרמה לו להרגיש "בחילה פיזית".

המועדון היה ידוע בחבילת ה"ארוחת ערב והופעה" שלו, שהמנה העיקרית בה הייתה עוף פשוט, קונספט שהיה רחוק שנות אור מהאצטדיונים והזירות המפוארות שהם הורגלו אליהן. בארי זכר זאת כ"נקודת השפל המוחלטת בקריירה שלנו. חזרנו לנגן במועדונים של הצפון. הבנו שסגרנו מעגל, וחזרנו לנקודה שממנה התחלנו. זו הייתה תחושת נפילה נוראית". רובין שנא את החוויה כל כך, עד שהצהיר כי הוא מעדיף שהבי ג'יס יתפרקו מאשר שימשיכו להופיע במקומות כאלו. ההופעה בבאטלי הייתה תזכורת כואבת עד כמה תהילה יכולה להיות הפכפכה, וסמל לתקופה שבה הם באמת האמינו שהקריירה שלהם נגמרה.