תקליט חובה לאוהבי ג'אז הרפתקני - מוואנדישי של הרבי הנקוק

הפעם אני מפנה את ההגה לכיוון התקליט MWANDISHI של הרבי הנקוק, שיצא בשנת 1971. רגע, מה זה מוואנדישי? אז הנה הסיפור...

בראשית שנות ה-70, העולם היה כמרקחה. החברה, הפוליטיקה והאמנות רעדו וגעשו, ובתוך הכור ההיתוך הזה, פסנתרן ומלחין הג'אז, הרבי הנקוק, רקח צליל מהפכני שעמד להגדיר מחדש את גבולות הז'אנר.

אז כדי להבין את MWANDISHI, צריך קודם כל להבין את השינויים שהתרחשו בחייו ובקריירה של הרבי הנקוק עצמו. אחרי חמש שנים מכוננות שבהן שימש כפסנתרן חשוב בחמישייה הגדולה השנייה של מיילס דייוויס, הנקוק היה במוקד ההתפתחות של הג'אז. הוא חווה ממקור ראשון את המעבר של מיילס מפוסט-בופ אל המסעות האלקטרוניים של תקליטים כמו IN A SILENT WAY ו-BITCHES BREW. החוויה הזו עם דייוויס שינתה את ה-DNA המוזיקלי שלו לנצח, והטמיעה בו נטייה לאלתורים פתוחים, למרקמים אלקטרוניים ולרדיפה בלתי פוסקת אחר הלא נודע.

כשהסיקסטיז התחלפו בסבנטיז, הנקוק מצא את עצמו בפרשת דרכים. הוא עזב את מסלול ההשפעה של דייוויס והוביל הרכבים משלו, מנסה לנווט בזרמים המשתנים של המוזיקה הפופולרית. התקליט הקודם שלו, FAT ALBERT ROTUNDA, היה יצירה עם אוריינטציה פ'אנקית מובהקת, פרויקט נגיש מסחרית שהיה קשור לספיישל טלוויזיוני של הקומיקאי ביל קוסבי. הנקוק סיפר: "לביל הייתה חברת ניהול – ואני הייתי זקוק נואשות למנהל. אז החלטתי להתקשר אליו. למרות שהשישייה שלי לא עשתה כסף, ביל אהב ג'אז, אז קיוויתי שהוא יסכים לקחת אותנו תחת חסותו. אבל כשהתקשרתי אליו, היה לו רעיון אחר. 'תקשיב', אמר ביל, 'אני רוצה שתכתוב את המוזיקה לספיישל מצויר שאני עושה. זה על אלברט השמן, ילד מפילדלפיה'. לא היססתי לרגע. סרט מצויר בפריים-טיים עם דמויות שחורות? שנוצר על ידי קומיקאי שחור? זה היה עניין גדול מאוד לשנת 1969, אז קפצתי על ההצעה של ביל. חשבתי שאם אלברט השמן הוא מפילדלפיה, המוזיקה צריכה להיות יותר רית'ם אנד בלוז מאשר ג'אז. ומכיוון שלא האזנתי להרבה מהמוסיקה הזו לאחרונה, הדבר הראשון שעשיתי היה ללכת לחנות תקליטים. קניתי בערך חמישה עשר תקליטים בסגנון ג'יימס בראון ואז ביליתי כמה ימים בהאזנה להם שוב ושוב. ואז התחלתי לכתוב קצת מוזיקה.

היינו אמורים להקליט בלוס אנג'לס, אז שאלתי מסביב כדי למצוא כמה נגנים 'פ'אנקיים' שנוכל להוסיף להרכב השישייה. שמנו דגש על כלים חשמליים, כשאני ניגנתי בפנדר רודס ובאסטר ויליאמס בבס חשמלי, והוספנו את אריק גייל בגיטרה. אחרי שסיימנו להקליט הכל לתוכנית הטלוויזיה, שאלתי את ביל אם לא יהיה אכפת לו שאשים כמה מהקטעים האלו באלבום שלי עבור האחים וורנר. לביל לא הייתה בעיה עם הרעיון, אז החזרתי רק את נגני הג'אז והקלטתי חלק מהשירים שוב, עם נטייה יותר לכיוון רית'ם אנד בלוז מאשר פ'אנק. רציתי לעשות עם זה קצת כיף, אז קראנו לאלבום FAT ALBERT ROTUNDA, כמשחק מילים על "ROTUND" (עגול), ועל העטיפה היה ציור של מקרר מלא באוכל.

ספיישל הטלוויזיה "היי, היי, היי, זה פאט אלברט" שודר ב-12 בנובמבר 1969. זו הייתה עסקה חד פעמית, אם כי שלוש שנים לאחר מכן ביל קוסבי ישתמש באותן דמויות כדי לפתח את סדרת האנימציה של שבת בבוקר "פאט אלברט והקוסבי קידס", שרצה במשך שלוש עשרה שנים. האלבום שלנו מכר כשבעים וחמישה אלף עותקים, שזה לא רע בשביל להקת ג'אז אבל די זניח עבור האחים וורנר".

תקופה זו סימנה גם התעוררות רוחנית עמוקה עבור הנקוק. דרך נגן הבס שלו, באסטר וויליאמס, הוא נחשף לבודהיזם. התרגול של שירת מנטרה הפך לעמוד תווך מרכזי בחייו, והעניק לו תחושה של שלווה פנימית, מיקוד ומסגרת פילוסופית שהשפיעה עמוקות על תהליך היצירה שלו. הרוחניות החדשה הזו הפכה לזרם תת-קרקעי במוזיקה של MWANDISHI, והחדירה בה תחושה של חיפוש קוסמי ועומק רוחני.

ששת המופלאים: הכירו את חבורת מוואנדישי

ד"ר אדי הנדרסון (בתפקיד MGANGA - רופא אפריקני) בחצוצרה ובפלוגלהורן, שניגן בצורה לירית אך לוהטת וידע לנווט בקלות בין צלילים הרמוניים לצורמים.

בני מופין (בתפקיד MWILE - עיוות של המילה דבש) בקלרינט בס, חליל אלט ופיקולו.

ג'וליאן פריסטר (בתפקיד PEPO MTOTO - ילד רוחני) בטרומבון טנור ובס.

באסטר וויליאמס (בתפקיד MCHEZAJI - נגן-שחקן) בבס.

בילי הארט (בתפקיד JABALI - סלע) בתופים.

במחווה סמלית של זהות קולקטיבית והתייחסות למורשתם האפריקאית המשותפת, כל אחד מחברי הלהקה אימץ שם בסווהילית. הנקוק עצמו הפך ל-MWANDISHI, שפירושו "המלחין". זה היה יותר מסתם מיתוג מחדש, זו הייתה הצהרת כוונות, הכרזה על מחויבותם ליצירת שפה מוזיקלית חדשה.

מסע בין רצועות התקליט

התקליט MWANDISHI מורכב משלוש יצירות ארוכות, כל אחת מהן היא יקום שלם של צלילים.

צד א': OSTINATO (SUITE FOR ANGELA)

התקליט נפתח עם ההצהרה הפוליטית הנועזת וההרפתקנית ביותר מבחינה מוזיקלית. היצירה מוקדשת לפעילה הפוליטית אנג'לה דייוויס, שהייתה אסירה פוליטית בזמן הקלטת התקליט. הקטע בנוי על משקל א-סימטרי מהפנט ומאתגר של 15/8. שימו לב, נגן אורח מכובד יש פה בדמות גיטריסט הרוק רוני מונטרוז. הוא לא היחיד - יש פה גם נציגות כלי הקשה מלהקת סנטנה עם חוזה צ'פיטו אריאס.

הנקוק עצמו הסביר שהקצב המורכב נועד ליצור "מעט מתח". על ידי החלפה בין תיבה של ארבעה רבעים לתיבה של שבע שמיניות, המוזיקה חומקת כל הזמן שומרת על המאזין במצב של מודעות מוגברת. ה"אוסטינטו" שבשם היצירה מתייחס לליין החוזר על עצמו, מוטיב מלודי וקצבי המשמש כיסוד לאלתורים הפרועים שמתפתחים מעליו. הריף הזה הוא הדופק של הקטע, כאשר חברים שונים בהרכב מרימים ומניחים אותו בנקודות שונות ביצירה, מה שיוצר מעין מרוץ שליחים מוזיקלי בין חברי ההרכב. הנקוק: "הקלטנו את זה כאילו זו הייתה הופעה חיה, עם כל מיני כלי הקשה וסולואים פורצי דרך, והרגשתי שזה צעד קדימה בשביל השישייה. התקדמנו בכיוון שרצינו, ויצרנו מוזיקה שהייתה הכי חופשית שיכלנו ליצור, אפילו באולפן".

צד ב' נפתח עם YOU'LL KNOW WHEN YOU'LL GET THERE שמציע ניגוד מוחלט לאנרגיה הלוהטת של קודמו. זהו קטע רגוע ואווירתי יותר, מסע אל הלא נודע. שם היצירה בא לשקף את האופי המאלתר והרוחני של המוזיקה. אין מפת דרכים ברורה, היעד הוא המסע עצמו. הקטע נפרש באיטיות, כשפסנתר הפנדר רודס של הנקוק יוצר נוף צלילי מנצנץ ונוזלי. כלי הנשיפה נכנסים עם צלילים ארוכים וממושכים, ויוצרים תחושה של מרחב עצום ופתוח. המוזיקה היא כיתת אמן במתח ושחרור, הנבנית בהדרגה מרגעים של שקט לקטעים של אלתור קולקטיבי אינטנסיבי.

הצד מסתיים עם WANDERING SPIRIT SONG שהולחן על ידי הטרומבוניסט ג'וליאן פריסטר ומשמש כסיום אניגמטי והולם למסע. היצירה מתוארת כ"מדיטציה מוזיקלית במעגל סגור".

הנקוק: "אבל לא כולם אהבו את זה. האחים וורנר ביקשו משהו מסחרי, אבל נתנו להם את תקליט החלל המטורלל הזה שהשיר הראשון בו היה במשקל של 15/8, לא משהו שרוב האנשים יכולים להקיש באצבעותיהם לקצבו. 'מוואנדישי' לא התאים לאף אחת מהמשבצות הרגילות. זה לא היה תקליט ג'אז טהור, אבל זה גם לא היה שום דבר אחר. זה אפילו לא השתלב בנוחות ברדיו השחור או ברדיו הלבן. מה האחים וורנר היו אמורים לעשות כדי לנסות למכור את זה? לי לא ממש היה אכפת".

כשיצא, התקליט לא היה הצלחה מסחרית. איך לומר זאת בעדינות? התקליט לא בדיוק התעופף מהמדפים. היצירות המורכבות והאלתורים הארוכים שלו היו רחוקים שנות אור ממצעדי הפ'אנק והפופ הנגישים. עם זאת, השפעתו על מסלול הג'אז והמוזיקה האלקטרונית הייתה עצומה מאד. התקליט, יחד עם ממשיכיו מבית היוצר של הנקוק, CROSSINGS ו-SEXTANT, הניח את היסודות לתנועת הג'אז-פיוז'ן של שנות ה-70 ואילך. אמנים רבים מתחום המוזיקה האלקטרונית, ההיפ הופ והאמביינט ציינו אותו כמקור השראה מכונן.

דבר המבקר הנבואי

ברולינג סטון נכתב בזמנו בביקורת הנבואית של לסטר באנגס על התקליט מוואנדישי: "הרבי הנקוק הוא אחד המוזיקאים הפוריים ביותר שצמחו בשנות השישים, ומפתיע שמעמדו בג'אז לא חלחל, כפי שקרה לעמיתיו מיילס דייוויס וטוני ויליאמס, כדי להביא לו הכרה המונית בקרב קהל הרוק. אין ספק שקהל זה שמע אותו די והותר, גם אם לא הבין זאת – הוא ניגן בכמה מיצירות הפסגה של מיילס מאמצע שנות השישים, כתב את הלהיט מספר אחת של מונגו סנטמריה WATERMELON MAN ופסקולים יוצאי דופן לסרטים כמו BLOW UP, ואף הלחין בחופזה כמה פרסומות המשודרות כעת בטלוויזיה הארצית והופכות אותו לעשיר יותר ממה שאלבומיו המשובחים יכלו אי פעם.

עם זאת, ימיו כאדם בלתי נראה יחסית עשויים להגיע לסיומם, מכיוון שחברת "בלו נוט" בדיוק הוציאה חבילה מוזלת של שני תקליטים המסכמת את הישגיו בשנות השישים, והאלבום החדש שלו בחברת "האחים וורנר" מוצא את להקתו האחרונה נכנסת ללוחמנות אישית ולהתקפות סולו צורבות, שאולי אינן מורכבות להפליא כמו מיטב עבודותיו מהעבר, אך ניחנות בעוצמה רותחת וגולמית יותר מכל מה שעשה אי פעם.

ככל שעבודתו של הנקוק הייתה בעבר יפה, באמת מספק לראות אותו נע בכיוון הזה, מכיוון שזהו סוג המוזיקה השחורה שכנראה יהיה המכריע ביותר בשנות השבעים".

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.