תקליטון ראשון ועתיר אהבה של הביטלס

ב-5 באוקטובר בשנת 1962 יצא התקליטון הראשון של הביטלס, עם השירים LOVE ME DO ו- PS I LOVE YOU. היה זה היום שבו נורתה יריית הפתיחה של המהפכה המוזיקלית הגדולה בהיסטוריה, גם אם באותו יום שישי מעונן בלונדון אף אדם שפוי לא היה מהמר שחתיכת הפלסטיק הזו תטלטל את הגלובוס כולו.

תקליטון זה הסתובב במהירות ארבעים וחמישה סיבובים בדקה והציג לעולם הפופ שיר קליט עם חריזה בנאלית למדי. אבל איזה קסם גולמי וממכר התפרץ מהחריצים! שניים-שלושה אקורדים בסיסיים, הרמוניות קוליות חצופות, ותמימות מופלאה שאי אפשר לקנות בשום הון. 

פול מקרטני כתב את שלד השיר עוד ב-1958, כשהיה נער בן 16 בלבד שהבריז משיעורים בבית הספר כדי לפרוט על הגיטרה, בהשראת חברתו דאז איריס קולדוול. בשיר שר הגיבור לאהובת לבו שנראה כי אינה מאוהבת בו בחזרה. הוא מבטיח לה שינהג בכנות שלמה בקשר ביניהם ובאמצע השיר מסגיר שהוא רוצה בעצם 'מישהי לאהוב, מישהי חדשה. מישהי לאהוב, מישהי כמוך'. ג'ון לנון סייע לו להשלים את גשר השיר, והשניים התגאו ביצירה המקורית הזו. למעשה, המפיק ג'ורג' מרטין בכלל רצה שהסינגל הראשון של הלהקה יהיה שיר פופ מתקתק ומוכן מראש בשם HOW DO YOU DO IT שכתב פזמונאי מקצועי. הביטלס, בעקשנות ליברפולית טיפוסית ועם ביטחון עצמי של מלכי העולם, סירבו להיות עוד להקת בובות של חברת התקליטים. הם הקליטו טייק חסר חשק רק כדי לצאת ידי חובה, ונלחמו עד שמרטין נכנע והסכים להוציא את שירם המקורי. 

בריאן אפשטיין, מנהל הלהקה, ביקש מטוני בארו לכתוב לעיתונים מאמר לקידום הסינגל. כך הוא כתב: "אם נאשוויל היא עיר הזהב האמריקנית בתחום הקאנטרי, אז ליברפול היא אותו הדבר לאנגליה בתחום הקצב. והלהקה הבולטת שבה היא הביטלס, שעם שירה החדש אי אפשר להגיד שהיא העתק של האחים אברלי או הצלליות. 'הי סבתא, שמעת על הביטלס?' 'ברור ששמעתי. סבא שלך נהג לפזר עליהן אבקה כדי למנוע את כניסתן לבית'. 'לא, סבתא. ביטלס עם האות A!'. 'לא מעוניינת לשמוע יותר על החרקים שגורמים לי חלחלה. החרקים השחורים, הגדולים והמרושעים'. 'אבל הם לא שחורים, סבתא. הם לבנים והם בריטיים".  

זה היה הסינגל הראשון של הביטלס לבני הנעורים והדי הכעס על פיטוריו של המתופף הקודם, פיט בסט, נמוגו מול ההישג החדש והמרשים וצליל המפוחית המיוחד של ג'ון לנון. הצליל הזה של המפוחית הפך מיידית לסימן ההיכר הבלתי נשכח של השיר, ומאחוריו מסתתר סיפור רוקנ'רול משובח: לנון הושפע עמוקות מנגינת המפוחית של דלברט מקלינטון בלהיט HEY! BABY של ברוס צ'אנל.

לנון ניגן על מפוחית שאותה פשוט סחב מחנות כלי נגינה בארנהם שבהולנד בשנת 1960, בדרכם של חברי הלהקה להופעות המפרכות בהמבורג! יתרה מכך, באולפן התרחשה דרמה ווקאלית: עד לאותו יום, ג'ון היה זה ששר את שורת הנושא של השיר. אלא שמרטין דרש שריף המפוחית ייכנס בדיוק בשנייה שבה נאמרות המילים. מכיוון שללנון עדיין לא היו שתי פיות, נאלץ מקרטני לקחת על עצמו את השירה ברגע האחרון. פול הודה לימים שקולו רעד מפחד ומהתרגשות מול המיקרופון של אולפני EMI, ומי שמקשיב היטב יכול לשמוע את פיק הברכיים שלו עד היום.   

ואם חשבתם שפרשת פיט בסט הסתיימה, סאגת המתופפים רק הלכה והסתבכה באולפן: לא פחות משלושה מתופפים שונים הקליטו את LOVE ME DO! בסט עוד תיפף באודישן המוקדם ביוני; רינגו סטאר, שהצטרף בהתרגשות, הקליט את השיר בסשן של 4 בספטמבר; אך ג'ורג' מרטין ועוזרו רון ריצ'רדס לא היו מרוצים מהתוצאה, ובסשן הנוסף ב-11 בספטמבר הנחיתו באולפן את מתופף האולפנים השכיר אנדי וייט. רינגו האומלל והפגוע נדחק הצידה ונאלץ להסתפק בהקשה על טמבורין, כשהוא משוכנע שגורלו נחרץ כשל פיט בסט. 

הגרסה שראתה אור בסינגל הבריטי המקורי הייתה זו עם רינגו על התופים ללא טמבורין, אך בגרסת האלבום הבכורה PLEASE PLEASE ME ובמהדורות האמריקאיות שובצה הגרסה עם אנדי וייט והטמבורין של רינגו – כאשר וייט קיבל שכר זעום של חמישה פאונד בלבד עבור תרומתו ההיסטורית, ללא אגורה אחת של תמלוגים! 

בצדו השני של הסינגל הופיע השיר P.S. I LOVE YOU והוא נולד כמכתב אהבה מחורז שכתב פול באביב 1962 בעת שהלהקה הופיעה בהמבורג. רבים קישרו את המילים לחברתו דאז דוט רון שביקרה אותו שם, אף שמקרטני טען שמדובר פשוט ברעיון לכתיבת שיר סביב נושא של מכתב. לנון ראה בשיר הזה ניסיון של פול ליצור משהו ברוח הלהיט SOLDIER BOY של להקת הבנות THE SHIRELLES. גם בהקלטת שיר זה הופקד אנדי וייט על מערכת התופים, בעוד רינגו המתוסכל החזיק מאראקס. בוב וולר, שהיה שדרן קבוע אז במועדון הקאברן: "הזמרת פגי לי הוציאה לפני כן שיר בשם 'דרך אגב, אני אוהבת אותך' וכנראה שהביטלס לא הכירו אותו. לכן התעקשתי שהשיר השני יהיה זה שיוביל את הסינגל, כדי למנוע בלבול מצד הקהל". אוקי, בוב. אם אתה אומר...

בהתחלה התקשה הסינגל לפלס את דרכו לתחנות הרדיו. תוכניות פופ היו מועטות וכל חברות התקליטים נלחמו על השמעת שיריהן. שידורי הרדיו של ה-BBC, שרבים באנגליה האזינו להם, העבירו מדי שבוע מצעד פזמונים ורון ריצ'רדס ידע כי הסינגל של הביטלס יצליח רק אם יושמע שם. הוא ניגש לחברו רון בלצ'ייר, שעבד שם, וביקש ממנו להשחיל את השיר לרשימת ההשמעה. בלצ'ייר הקשיב לשיר ואמר שלדעתו הביטלס נשמעים חובבניים מדי. גם שדרנים אחרים סברו כך.

אותם שדרנים מעונבים של ה-BBC חיפשו זמרים מלוטשים בטוקסידו, ולא קלטו שהצליל המחוספס, הרענן והבועט הזה הוא בדיוק מה שדור שלם של צעירים ייחל לו. ג'ורג' האריסון סיפר לימים שברגע ששמע את השיר בוקע לראשונה ממקלט הרדיו עברו בו צמרמורות בכל הגוף, וזה היה הריגוש הגדול ביותר של חייו. רינגו סטאר נזכר באושר צרוף: "חתיכת הפלסטיק הזו הייתה הדבר החשוב ביותר בעולם. היינו מוקלטים על גבי תקליטון!".   

עותקים רבים מהסינגל נמכרו בליברפול והוא הגיע למקום ה-17 במצעד המכירות הבריטי. הסתובבה שמועה שאפשטיין רכש, כמנהל בכיר בחנות תקליטים מובילה בליברפול, 10,000 עותקים כדי להגביר את קצב המכירות. אפשטיין שלל את העניין בספרו אבל טוני בראמוול גילה אחרת: "הייתי בחנות ברגע בו הגיע המשלוח, בתחילת אוקטובר. נדהמתי לראות את הסבלים פורקים קרטון אחרי קרטון עם 10,000 עותקים מהסינגל החדש. בריאן הרגיע אותי ואמר שהם ייחטפו במהירות. הבדיחה היתה שאמו קוויני קנתה את כל העותקים והחביאה אותם היטב בביתה".

האם בריאן אפשטיין אכן "בישל" את המצעד ברכישת ענק מחנות NEMS המשפחתית? כנראה שלעולם לא נדע בוודאות מוחלטת, אבל מדוע להרוס מיתוס רוק נפלא עם עובדות יבשות? מה שמעניין במיוחד הוא שחברת CAPITOL האמריקאית חשבה בזמן אמת שהשיר הוא כישלון בטוח וסירבה להפיץ אותו מעבר לים. רק באפריל 1964, בעיצומה של הביטלמאניה שהשתוללה באמריקה, יצא הסינגל בארצות הברית בחברת TOLLIE הקטנה – וטיפס בתוך שבועות ספורים עד לפסגת מצעד הבילבורד האמריקאי!   

אמנם עדיין לא היה בסינגל הזה את הניצוץ לפריצת הביטלמאניה, אך מאז הוא נחשב לאבן דרך חשובה ביותר בסיפור הביטלס. הוא היה ההוכחה לכך שארבעה צעירים עקשנים מהצפון, עם גיטרות חשמליות, מפוחית וחיוך ממזרי, יכולים לשבור את כל המוסכמות ולשנות את פני התרבות לנצח. ששים ומשהו שנה חלפו מאז, וכאשר מחט הפטיפון יורדת על חריצי הוויניל השחור של אותו סינגל 45 סיבובים, הצליל הזה עדיין גורם ללב להחסיר פעימה – חי, בועט וטהור בדיוק כמו ביומו הראשון. זו אהבה אמיתית!

לפרטים והזמנת הרצאות המוסיקה של נעם רפפורט: 050-5616459