כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-10 באוגוסט (10.8) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "אנשים נהגו לבקר אותנו... 'אז עכשיו יש לכם כמה תקליטוני להיטים? למה אתם כותבים שירים קצרים? למה השתניתם?' ובכן, אתם עדיין קוראים את אותו סוג של ספרים? האם אתם עדיין לובשים אותו סוג של בגדים? לא, אתם מחליפים, אתם מתבגרים, וזה בא לידי ביטוי במה שאנחנו כותבים" (המתופף/סולן של ג'נסיס, פיל קולינס, על הסיבה שלהקתו הפכה מלהקת רוק מתקדם ללהקת פופ).
ב-10 באוגוסט בשנת 1947 נולד איאן אנדרסון, המנהיג של להקת ג'ת'רו טול.
כך אמר אנדרסון לעיתון CIRCUS, בשנת 1974:
"כשמבקרי מוזיקה נותנים ביקורת רעה על להקת יס או אמרסון, לייק ופאלמר - אפשר להניח שזה לא בגלל המוזיקה אלא בגלל הטעם האישי של המבקר, שעבודתו יכלה להיות קלה יותר לו היה מאזין לשירים קצרים ולא נאלץ להקשיב ליצירות ארוכות. מבקרים לא צריכים לתת לקהל לחשוב שהם המילה האחרונה, על מה שטוב ומה שרע. אגרוף באף זו התשובה היחידה שאני יכול לחשוב עליה כשאני קורא ביקורת רעה שכזו".
ב-10 באוגוסט בשנת 2008 מת אייזק הייז, אחד הבולטים במוזיקת הנשמה והפ'אנק של סוף הסיקסטיז ותחילת הסבנטיז. בן 65 במותו.
נו, אז מי הוא הבלש הפרטי השחור שהינו גם מכונת סקס עבור כל החתיכות? - שאפט!
בשנת 1971 הייתה חברת התקליטים STAX ברקיע השביעי. האלבום הכפול שיצר אייזק הייז, כפסקול לסרט SHAFT, הפך המוצר הכי נמכר בה. אז כיצד הפך הדבר הזה ללהיט התוסס של אז? בגלל שלקראת סוף אותה שנה הפך שוק הסרטים לדבר פורה ביותר עבור האנשים השחורים. כרבע מהתעשייה הזו כוון היישר לשם.
והייז הפליא לרקוח את נעימת הנושא שהבליטה בהצלחה את דמותו המצ'ואית של הבלש מהארלם, ג'ון שאפט, בכיכובו של ריצ'ארד ראונדטרי. הייז הורה למתופף ווילי הול לתופף במרץ על מצילת ההיי-האט ולגיטריסט צ'ארלס פיטס הוא הורה לא לעזוב עם הרגל את דוושת הווא-ווא.
הייז ניגן בקלידים כשהלהקה שלצידו בהקלטה כללה את: המתופף וילי הול והבסיסט ג'יימס אלכסנדר, שהיו בלהקת הבאר-קיז (הידוע לכל מי שמכיר את הסיפור של חברת התקליטים סטאקס). הגיטריסטים הם צ'ארלס פיטס ומייקל טולס, גארי ג'ונס בקונגס ולסטר סנל בפסנתר חשמלי. תוסיפו לזה חטיבת כלי קשת וכלי מיתר ותרפדו את הכל בזמרה נשית, כולל תלמה הופקינס השחקנית, שלוחשת את המשפט 'סתום ת'פה', כשהייז מתחיל להשתמש בקללת סלנג.
הייז: "הסבירו לי שזו דמות שנמצאת כל הזמן בתנועה. הייתי צריך ליצור משהו כדי לציין את זה". הייז היה אמור בהתחלה גם לשחק בתפקיד הראשי בסרט, אך הבטחה זו לא קוימה. אולי עדיף שכך.
כשמפיקי הסרט שמעו לראשונה את הצלילים לסרטם המיועד, הם שמעו פעמוני ניצחון. אז הם שלחו את הייז לכתוב את כל פסקול הסרט, שתפח לאלבום כפול. הייז הקליט את צלילי הסרט באולפן הוליוודי כשאת גירסת התקליטון (והפסקול הכפול) העדיף להקליט לאחר מכן באולפני סטאקס, שם חש בבית.
למרות מה שאנשים חושבים, הייז לא אהב את הסרט הזה וראה בו סרט זול "אם כי הרעיון המרכזי בו היה מבדר". האלבום והסינגל של SHAFT זכו אף בפרסי הגראמי היוקרתי. הדבר פרץ את הסכר והביא למבול אדיר של אלבומי פסקולים לסרטים שחורים מסוג ב', שהפכו להיקרא BLAXPLOITATION MOVIES והיו עתירי אלימות ומיניות. הייז היה שם לפני אמנים אחרים כמו קרטיס מייפילד, ג'יימס בראון, מארווין גאי ואחרים שביקשו ליצור להם את ה- SHAFT שלהם.
ב-10 באוגוסט בשנת 1959 נעצרו ארבעה חברי להקת הפלטרס לאחר הופעה בסינסינטי, כשנמצאו עם בחורות בנות 19, לבנות ועירומות. הסקנדל גרם לתחנות רדיו להסיר מרשימות ההשמעה את צליליהם של האמנים שחומי העור.
המעצר נערך במלון, לאחר שעובד במלון מסר למשטרה על מה שמתחולל, והארבעה הואשמו בשידול לזנות. בימים ההם היה חוק שאסר על גברים שחורים לבלות בבתי מלון עם נשים לבנות ובעיתונים של אז זעקו האייטמים - "הפלטרס הם כושים". לאחר מכן נערך שימוע כשבבית המשפט דאגו הארבעה, כמו גם הבחורות, להסתיר את פניהם עם עיתונים. כל אחד מחברי הלהקה נאלץ להפקיד 2,000 דולר כדי להשתחרר בערבות. הבחורות הנאשמות לא הפקידו כסף ולכן הוחזרו לכלא.
למרות המוסיקה הרגועה והנעימה שהלהקה עשתה, בעיתונים התעקשו אז לקרוא לחברים "זמרי רוק'נ'רול".
הנה אייטם שמצאתי בעיתון הנדיר "מצעד הפזמונים" מאותו זמן, שם התבלבלו בשם העיר, שהייתה במרחק שעה וחצי נסיעה מהמקום בו באמת התרחש הכל.
ב-10 באוגוסט בשנת 1971 הייתה הופעה של להקת המי שבעקבותיה נשלח מכתב של צ'אק סוואנסון למערכת הרולינג סטון:
"היה לי העונג לראות את להקת המי בהופעה בפיטסבורג, ב-10 באוגוסט, והם היו נהדרים. אחרי המופע כבר הייתי די שיכור וזייפתי מבטא קוקני כדי להידחף מבעד לשומרים בטענה שאני בן דודו של רוג'ר דאלטרי מליברפול. כשנכנסתי לחדר ההלבשה, פיט טאונסנד ישב שם והניח קרח על רגלו כי הוא ניפץ עליה גיטרה שאחר כך נשברה לחלוטין.
שוחחתי איתו קצת על החברה שלי והצעתי לו כמה הצעות בעניין ההופעה הבימתית שלהם. לטעמי הם קצת אלימים מדי על הבמה. כשהמילה 'ביזארי' יצאה מפי, פרצו לפתע טאונסנד וקית' מון בריקוד קופצני סוער בחדר כשהם צועקים את המילה הזו שוב ושוב. לאחר מכן החליף טאונסנד בגדים ודאג לנעוץ סיכה של הגורו שלו. זה נהדר לראות להקה כזו טובה כשהיא כל כך חביבה אליי, זר מוחלט שנכנס לפתע לחדר ההלבשה שלה. אין ספק שזו להקה שמאד אכפת לה מהקהל שלה".
ב-10 באוגוסט בשנת 1967 הופיעה ניקו (עם ג'קסון בראון כגיטריסט ליווי) במרתף של מועדון סטאנלי'ס בניו יורק. אמן החימום היה טים באקלי.
סטרלינג מוריסון, הגיטריסט של להקת מחתרת הקטיפה בה שרה ניקו: "הפסקנו לעבוד לזמן מה. נהגנו לעשות את זה מעת לעת - פשוט סירבנו לעשות משהו. ניקו הייתה צריכה כסף אז היא יצאה להופיע לבד. היא עבדה למטה אצל סטאנלי'ס ואמרנו לה שאין בעיה שהיא תעשה כל מה שהיא רוצה, וכך היא עשתה את זה. היינו מלווה אותה עם אחרים לפי תור. הייתי עושה את זה לשבוע אחד, ואז ג'ון קייל, לו ריד, רמבלין ג'ק אליוט, ג'קסון בראון - כולם הופיעו כנגני ליווי של ניקו.
כשהחלטנו להתחיל לעבוד שוב. סיפרנו לה על זה, והיא אמרה, 'הו, יש לי עוד שלושה שבועות כאן'. אז אמרנו לה להחליט מה היא רוצה לעשות והיא החליטה שאולי היא יכולה ללכת לבד ולהיות כוכבת גדולה, ואמרנו, בסדר. מעולם לא היו רגשות רעים. למשל, לו ריד ניגן בכמה שירים לאלבומה הראשון ואף הלחין עבורה".
ג'קסון בראון: "טים באקלי היה בניו יורק בוהלכתי לראות אותו מופיע במקום הזה, סטאנלי'ס. תמיד היה קהל בסביבה. ניקו ישבה בקצה אחד של הבר בפוזה הזו של מרלן דיטריך ושרה את השירים המדהימים האלו, וטים באקלי בא כאקט הפתיחה. היא השתגעה מכך שלא אותו בחור מלווה אותה כל ערב. אז היא ביקשה מטים לעשות את זה והוא אמר שלא. ואז היא שאלה אותי. הדבר הראשון ששאלו אותי היה אם אני יכול לנגן בגיטרה חשמלית. אמרתי שכן, אבל לא הייתה לי גיטרה. היא אמרה שאם אוכל להשיג אחת, אוכל לקבל את העבודה. אז שאלתי גיטרה של חבר".
ב-10 באוגוסט בשנת 1979 יצא תקליט סולו חדש למייקל ג'קסון, OFF THE WALL. פה מייקל ג'קסון אכן שבר את הקיר והגדיר מחדש את מוזיקת הפופ.
השיר הבולט בו הוא זה שפותח אותו, DON'T STOP 'TILL YOU GET ENOUGH.
עד לנקודה זו, מייקל ג'קסון הקליט להיטים שהגיעו לפסגת המצעדים עם הג'קסון פייב ולהיט אחד כאמן סולו (BEN, שיר משנת 1972 על עכברוש מחמד). אבל זה היה הלהיט הענק הראשון שהוא כתב בעצמו. קווינסי ג'ונס, שהפיק את האלבום, עודד את ג'קסון לכתוב שירים משלו, והזמר הצעיר פיתח במהירות כישרון להלחנה. ג'קסון וג'ונס עבדו יחד לראשונה על מוזיקה לסרט הקוסם מארץ עוץ, משנת 1978 (ג'קסון שיחק את הדחליל). OFF THE WALL היה האלבום הראשון שג'ונס הפיק עבורו.
ג'קסון כתב את השיר עבור טווח ווקאלי גבוה במיוחד. מכיוון שהקול שלו לא יכל היה לשאת את זה לבד, הוא דובב כמה וכמה פעמים כדי ליצור הרמוניה ולמלא את השירה. לדברי ברוס סווידאן, שהיה טכנאי ההקלטה בסשן, ג'קסון, אחיו רנדי ואחותו ג'נט הקישו על בקבוקי סודה עם מקלות תיפוף כדי ליצור חלק מכלי ההקשה בתחילת השיר הזה. ג'נט אמרה: "היו למייקל את כל הרעיונות האלו והוא היה צריך מישהו שיעזור לו. היינו רק ילדים, היינו רק תינוקות, ולכן אנחנו שם למעלה מנגנים כל מיני כלי הקשה כדי לעזור לו ליצור את זה".
זה היה השיר הראשון של מייקל ג'קסון שבו הוא השמיע הרבה צרחות וצווחות לאורך כל השירה. זה עזר לו לפתח סיגנון שיביא להצלחה האדירה בהמשך, עם THRILLER. המוזיקאים פה כוללים את דיוויד וויליאמס ומרלו הנדרסון בגיטרות, לואיס ג'ונסון בבס וג'ון רובינסון בתופים. גרג פילינגנס, נגן קלידים שעבד על רוב אלבומי הסולו של ג'קסון החל מזה, תרם תרומה משמעותית לשיר הפתיחה הרקיד הזה. הוא זכה ל"עיבוד קצב" יחד עם ג'קסון, אבל קווינסי ג'ונס חשב שמגיע לו גם קרדיט בכתיבת השיר. "גרג פילינגנס כתב את החלק האמצעי בשיר. מייקל היה צריך לתת לו 10 אחוז מהשיר. אבל הוא לא נתן לו". ג'קסון זכה בפרס הגראמי הראשון שלו על השיר הזה.
ב-10 באוגוסט בשנת 1993 יצא אלבום חדש לבילי ג'ואל ושמו RIVER OF DREAMS.
בילי ג'ואל התחיל, בקיץ של 1992, סדרה של מפגשי הקלטות בסאות'המפטון, בכנסייה שפעלה גם כאולפן זמני. אבל הוא הרגיש שהשירים לא יוצאים כמו שהוא רצה, ועל בסיס המלצתו של איש להקת איגלס, דון הנלי, הוא הביא לסשנים את איש הגיטרה, דני קורצ'מר - או קוץ', כפי שהוא זכה לכינוי - כדי להוציא את המיטב מהחומר. בעוד דני העריץ את מה שבילי השיג בעבר עם המפיק פיל ראמון, וההפקה של מיק ג'ונס, איש להקת פורינר, הפך את האלבום STORM FRONT להצלחה, הוא ידע שבילי שכר אותו כי "הוא רצה שינוי - הכל לא יכול להישאר סטטי".
אז בילי נתן לדני את רצועות ההקלטות שעשה, ולאחר האזנה קורצ'מר היה גלוי על כך שלא התרשם ממה ששמע, למרות שחשש שהתגובה שלו לא תהיה כל כך מבורכת: "הבנתי שאוי ואבוי, אלוהים, נצטרך לספר לבילי. אז התקשרתי אליו ואמרתי, 'טוב, הקשבתי להקלטות'. הוא אמר, 'נו, אז מה חשבת?'... אמרתי, 'אני
אוהב שלושה דברים בלהקה הזו; את נגן הפסנתר, את הזמר ואת מי שכתב את השירים'... תאמינו לי, רציתי את העבודה הזו. זה לא היה שרציתי לסכן הכל ולבקש ממנו לנסות נגנים אחרים". אבל קודם הגיע המפגש עם
הלהקה הקיימת. הם היו שקועים בטרקלין הסטודיו, לא מתלהבים לפגוש אותו, נזכר קורצ'מאר: "המתופף, ליברטי דה ויטו במיוחד היה סוג של רדם הגנתי בכך שהוא אמר, 'אוי, הנה בא איש מהחבר'ה מלוס אנג'לס, אני יודע מה אתה רוצה. אתה רוצה שאתופף בדיוק כמו ראס קונקל, אני יכול לעשות זה'. לא אמרתי כלום, לא אמרתי מילה. עדיין". מאחורי מוחו של דני היו המתופפים המיועדים לו: "כולם יודעים שסטיב ג'ורדן הוא אחד הפ'אנקסטרים הכי רוצחים אי פעם. גם זאק אלפורד הוא קשוח". אז ההקלטות עם הלהקה הקיימת יצאו לדרך ולא הייתה שום רצינות מצד הנגנים. הם גילו אפתיה מוחלטת לשירים. "הדבר הראשון שאתה לומד בתור נגן צד למישהו", הוסיף קורצ'מר, "ואני הייתי כזה כבר הרבה זמן, זה שאם אתה לא ג'יימס טיילור, אתה לא ג'קסון בראון או אתה לא בילי ג'ואל - לא יכירו אותך. הנגנים חשבו שהם בילי ג'ואל, אבל הם היו צריכים להיכנס לבד לבמה במדיסון סקוור גארדן ולהגיד, 'הנה אני', ולגלות מהקהל שהם לא". בילי ג'ואל הבין את הגישה של קורצ'מר.
בילי ג'ואל: "באלבום הזה התחלתי לאשר מחדש את האמונה הבסיסית בעצמי שאבדה לי. הטלתי ספק בשיפוט שלי ובאמונה שלי באנושות... אבדה האמונה בעצמי וביכולת ההבחנה שלי והיכולת שלי ליצור כל
סוג של שיפוט לגבי מה לעזאזל קורה סביבי. טעיתי בשיפוט שלי על האנשים שבטחתי בהם והחזקתי אותם קרוב - איך יכולתי לחשוב אחרת? וזה פשוט הפיל אותי. הבנתי שאני מחפש צדק ואף אחד לא מקבל צדק. כל מה שאתה יכול לקבל זו אמונה. אתה אתה חייב להאמין במשהו, אחרת אתה אבוד - אתה בתהום. לא תמיד אפשר לנמק או לדעת למה הדברים הם. אנשים מסוימים מאמצים אמונה דתית... אני פשוט רואה את זה כנהר שבו אנחנו בזרימה. אני אומר שנתחיל לזרום בנחלים ונגיע לים. אבל לא משנה מה, אנחנו פשוט נסחפים על ידי הדבר הזה. אז לחשוב שיש לנו שליטה זו בדיחה במובן מסוים. אנחנו בדבר הזה, ואנחנו צריכים להפיק מזה את המיטב".
ב-10 באוגוסט בשנת 1972 קרה דבר לא נעים לפול מקרטני.
זה קרה בהופעה ב- GODENBURG, שבדיה, בדיוק כשחברי להקת כנפיים הטריה יחסית היו על הבמה בביצוע השיר האחרון לערב. זה היה השיר LONG TALL SALLY. כשלפתע כובתה מערכת ההגברה באולם. שורה ארוכה של אנשי משטרה פרצה לאולם עם רובים בידיהם ובשנייה בה ניסו חברי הלהקה לחמוק אל מאחורי הקלעים רצו שוטרים לכל הכיוונים וחסמו אותם באופן אגרסיבי.
פול, לינדה ודני סיוול המתופף הופרדו משאר החבורה והתבשרו על מעצרם באשמת אחזקת מריחואנה. מה שקרה הוא שבאותו יום אספו פול ולינדה מעטפה שהגיעה אליהם לבית המלון. המעטפה הכילה את המריחואנה והייתה ממוענת לסיוול. הזוג מקרטני לא חשד שהוא נמצא באותו רגע תחת מעקב. סצנת השוטרים באולם ההופעה הפכה במהרה לכאוס אחד גדול. השוטרים אחזו בשלושת הנאשמים באופן אגרסיבי למדי. לינדה צעקה לצלם ג'ו סטיבנס, שנכח שם כדי לצלם את ההופעה, להמשיך ולצלם את כל סיפור המעצר הזה.
בתחנת המעצר לא הירפו השוטרים מהשלושה עד שהודו בעניין, אחרי שלוש שעות חקירה. הם ידעו שמקרטני הוא צרכן מריחואנה קבוע. הם אף הקליטו שיחות שלו בעת ששהה בשבדיה, בהן הוא נשמע נותן הוראות למשרדו בלונדון לשלוח לו לשם שתי קופסאות של קסטות, שבתוכן הוחבא הסם. באחת השיחות הוא נשמע נותן הוראה לשלוח את הסם ל- GODENBURG. השיטה הקבועה הייתה של כל חברי הלהקה להתרוקן לגמרי מכל סם שהוא כשעמדו לעזוב לעיירה הבאה. זאת בידיעה ששם כבר יחכה להם המשלוח הבא.
בחקירה המשטרתית לא הירפו מהשלושה כי ראו שהכמות שנשלחה אליהם הייתה גדולה בהרבה מהנורמה לצריכה אישית. השלושה הודו בתחנה שהם מכורים למריחואנה. העניין נסגר לבסוף עם קנס שאולצו השלושה לשלם בסך 1,800 דולר. מהרגע הזה הפכו פול ולינדה ללוחמים אדוקים למען הפיכת המריחואנה לדבר חוקי. דבר אחד היה ברור לפול - ימי הביטלס נגמרו. כשהביטלס היו קיימים ובסיבובי הופעות, לא הייתה לחברי הלהקה בעיה להיכנס לארצות זרות עם סמים בחפציהם. זאת כי היה להם מעמד של עליונים. בכל שדה תעופה אורגנו להם סידורים כאלה שנתנו להם להיכנס ולצאת חופשי מארצות ללא חיפוש בחפציהם. אך מקרטני הבין שבשנת 1972 המצב שלו מול הרשויות כבר לא כזה.
ב-10 באוגוסט בשנת 1978 יצא גיליון של עיתון להיטון ובו גם התופינים האלו:
גם זה קרה ב-10 באוגוסט.
- בשנת 1964 נתפס מיק ג'אגר על ידי משטרת התנועה, בזמן שנסע לבקר שני מעריצים של הרולינג סטונס שנפצעו בהופעה, ונקנס בסכום של 32 ליש"ט על נהיגה מופרזת ללא ביטוח בתוקף למכוניתו.
- בשנת 1967 החלה להקת הרולינג סטונס חודש של הקלטות לתקליט THEIR SATANIC MAJESTIES REQUEST. התקליט הזה הפך לפסיכדלי ביותר של הלהקה.
- בשנת 1970 ניצב ג'ים מוריסון למשפט במיאמי. המשפט היה על תקרית שאירעה ב-1 במרץ 1969 ובה נחשד מוריסון כי התערטל על הבמה.
- בשנת 1968 יצא סינגל ללהקת 'האחים צ'יימברס' עם השיר TIME HAS COME TODAY. ביום הזה הופיעה הלהקה באולם פילמור וסט שבסן פרנסיסקו, ביחד עם האנימלס ולהקת דם, יזע ודמעות.
- בשנת 1909 נולד ליאו פנדר, מי שאחראי להמצאת גיטרות הפנדר הידועות.
- בשנת 1981 יצא אלבום הופעה מעולה שהוקלט בהופעה עם שלושת הגיטריסטים ג'ון מקלאפלין, אל דימאולה ופאקו דה לוצ'יה. שם האלבום הוא "ליל שישי בסן פרנסיסקו". ספוילר קטן; לא כל הקטעים באלבום אכן הוקלטו בסן פרנסיסקו.
- בשנת 1997 קרתה טרגדיה איומה למתופף להקת RUSH, ניל פירת; בתו סלינה, בת ה -19, נהרגה בתאונת דרכים. כמה חודשים לאחר מכן מתה מסרטן אשתו ופירת אמר שזה כתוצאה משברון לב. המתופף מוכה היגון החליט לקחת הפסקה ארוכה מהלהקה, כשהוא יוצא למסע רכיבה על האופנוע שלו ברחבי צפון אמריקה.
- בשנת 1979 יצא התקליט OFF THE WALL של מייקל ג'קסון, שהיווה עבורו פריצת דרך משמעותית ביותר. ברולינג סטון נכתב בביקורת אז: "כמו כל כוכב ילדים מתבגר, מייקל ג'קסון נאלץ לגדול בחן בציבור כדי לשרוד.
התקליט הזה מסמן את הצעד המכריע הראשון שלו לקראת אישיות שואו-ביזנס בוגרת, ופרט לכמה חומרים בינוניים, זו הצלחה מוחלטת. התקליט מציג את מייקל ג'קסון בתור סטיבי וונדר של האייטיז. לאורך כל הדרך, הטנור של ג'קסון יפה להפליא".
- בשנת 2012 תרמו להקות קיס ומוטלי קרו 100,000 דולר למשפחות שנפגעו מתקרית ירי קטלנית בקולורדו. הטבח התרחש ביום שישי, 20 ביולי, בבית קולנוע שהציג את הסרט THE DARK KNIGHT RISES. ג'יימס איגן הולמס פרץ לאולם עם אקדחים, הרג 12 איש ופצע 58. הסיפור טלטל את ארצות הברית והמשפט של היורה, שקיבל השראה ממעשיו של הג'וקר, נבל מפורסם בסרט באטמן, בגילומו של הית' לדג'ר, תפס כותרות מובילות לעוד חודשים רבים.
- בשנת 1985 כמעט והיה היום האחרון בחייו של סיימון לה בון, סולן להקת הפופ המצליחה דוראן דוראן. בזמן שהשתתף במירוץ יאכטות, הוא נלכד יחד עם חמישה אנשי צוות נוספים לאחר שהיאכטה שלו התהפכה. משמר החופים הבריטי עמל לחלץ את הצוות המוכה, ואחרי כמה תיקונים הם המשיכו במירוץ ותפסו את המקום השלישי במירוץ.
- בשנת 1973 יצא אוסף השירים הראשון של רוד סטיוארט ושמו SING IT AGAIN ROD. האלבום בולט בזכות העטיפה המעוצבת ככוסית משקה ודרכה ניתן לראות את סטיוארט מחייך.
ב-10 באוגוסט בשנת 1984 יצא תקליט הבכורה של להקת רד הוט צ'ילי פפרס.
הרכב זה מלוס אנג'לס רצה להביא את האנרגיה הגולמית של הופעות המועדונים החיות לתקליט, אבל המפיק אנדי גיל התעקש שהלהקה תמשיך בדרך מסחרית עם סאונד ידידותי להיטים. הייתה זו התנגשות אינטרסים ברורה.
זמר הלהקה, אנתוני קידיס, היה בהלם כשיצירות הפ'אנק שלו יצאו ונשמעו "כאילו הן עברו מכונת סטריליזציה". המחלוקות של הלהקה עם גיל נעשו כל כך גרועות, שהמתח שלח את טכנאי ההקלטה דייב ג'רדן לבית החולים עם כיב קיבה והוביל את בסיסט הלהקה, פלי (FLEA) לעשות את צרכיו בקופסת פיצה ולמסור אותה למפיק העקשן.
כשהאלבום יצא עם השיר האנרגטי, GET UP AND JUMP, כתקליטון המוביל, קידיס לא היה מרוצה. "הרגשתי שנחתנו בין שתי פסגות, היישר לעמק הפשרה", הוא אמר. למרות שהאלבום זכה לביקורות מעורבות, הוא נחשב מאוחר יותר כזרז לראפ-רוק וכמבשר של הפ'אנק-מטאל.
ב-10 באוגוסט בשנת 1970 יצא האלבום WEASELS RIPPED MY FLESH, של פרנק זאפה ואמהות ההמצאה. מידע מעניין עליו תמצאו במאמר שלי, בלחיצה פה.
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.
